ראשון לציון על תענית סח

שעות דר"י אמר הריני בתעניתא עד דחסל פירקי עד שנחסל פרשתי מלתיה דר' יונה אמר מתענין שעות רבי יונה הוה בצור שמע כד דמך בריה דר' יוסי אף על גב דאכל גובנה ושתה מיא אסקיה צום כל ההוא יומא עכ"ל הרי דקאמר תלמודא להדיא דאפי' אכל התענה תענית שעות ולא אשכחן דאיתמר בירו' דמתפלל תפלת תענית ומצינן למימר דתלמודא דילן לא פליג עליה דירו' בהא דלא קאמר תלמודא דילן דבעינן כוליה יומא אלא להתפלל תפלת תענית ולהכי פסקה הרמב"ם ז"ל בהלכותיו הטהורות דכה"ג הוי תענית שעות וא"ת אם אינו מתפלל תפלת תענית למאי נ"מ קרי ליה תענית שעות הרי לך תלמוד ערוך דקא' לעיל וז"ל מאי קסבר ר"ה סבירא ליה אין מתענין תענית שעות א"ד מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית ע"כ הא דקרי ליה תלמודא תענית שעות אפי' אינו מתפלל תענית אלא דפש גבן למיקם עלה דהאי מלתא אי נימא נמי דמצי להתענות לשעות כהך דר"י דמייתי בירוש' ואמרי' דלא אמרו כל תענית שלא שקעה עליו חמה כו' אלא לענין תפלת תענית אבל תענית שעות מיהא הוי והרמב"ם לא הזכיר דין זה והגם דקאמר כהאי גוונא ואח"כ התחיל להתענות שאר היום דמשמע דוקא כל היום אין זה הכרח להכריח שדעתו היא בדיוק כל שאר היום א"נ דייקינן הכי אפשר דדוקא בנדון זה שכבר אכל הוא דבעי' כל שאר היום אבל אם עדיין לא אכל מצי להתענות שעות מהיום וכדר"י ומה שלא הזכירה הרמב"ם סמוך לדון בה מדין אכל ושתה ואח"כ כו' שכתב שהוא תענית שעות דמה לי הא מה לי הא ואדרבא איכא פנים לדון בנדון זה דמתענה קודם ממתענה אחר כך ולמיקם עלה דמלתא נחזי אנן מאי דמתדייק מתלמודא דידן דמדקאמר הש"ס אמלתיה דר"ח דאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה כו' ת"ש דאר"י אהא בתענית עד שאבא לביתי ומשני תלמודא התם לשמוטי נפשיה מבי נשיאה הוא דעביד ע"כ. משמע לכאורה דבכה"ג דר"י לא מקרי תענית שעות כל עיקר דאי תימא דמיקרי תענית שעות אלא שלא יאמר תפלת תענית לישני ליה תלמודא הכי ולפום השתא אמרינן דדוקא קאמר הרמב"ם ז"ל, אלא דכד דייקינן שפיר לאו מלתא היא חדא דמדפריך תלמודא מדר"י אמלתיה דר"ח וטרח לשנויי משמע דאם הוא ר"י קאמר להדיא דלא כר"ח הוה דחי לדר"ח מקמי ר"י וגם לפום כלל דהלכתא לא חיישינן לדר"ח קמי ר"י ומהשתא כיון דאשכחן מימרא דר"י דמינה שמעינן דלא כר"ח דהא התם בההיא דירושלמי ליכא לשנויי לשמוטי נפשיה מבי נשיאה דהתם תלה טעמא בחסלת פירקא ופרשתא ולא משמע דהוי משום בי נשיאה א"ב ר"י הוי דלא כר"ח והגם דלא מייתי ליה תלמודא דילן משום דלא ידע דאי הוה ידע מהך מימרא לא הוה שתיק מלאותובי מינה וא"כ קיימא הלכתא דמתענין לשעות בכהאי גוונא. שוב ראיתי להר"ן בפירקין שכתב לההיא דירושלמי ואמר וז"ל תלמודא דילן לא סבר לה דהא וכו' ולע"ד אין דברי הר"ן נראים מההכרחות שכתבתי דתלמודא לא ידע מההיא דר"י דמייתי בירושלמי דאי הוה ידע הוה פריך מינה וליכא לשנויי משום בי נשיאה היא דעת הרמב"ם. ותו בר מן דין תלמודא דידן נמי דמשני לשמוטי נפשיה כו' ק' לו יהיה דבי נשיאה לאו בני תורה נינהו סוף סוף הו"ל לר"י למיחש להו למיטעי דמתענין לשעות בכה"ג דלאו כהלכתא אלא ודאי דפירוש הסוגיא הכי הוא דלעולם לא שקיל וטרי תלמודא אלא בתענית שעות שמתפלל בהם ענינו ומאי דפריך מר"י דאמר אהא בתענית הוה ס"ד דגם להתפלל תפלת תענית קאמר ומשני דלא קאמר אלא לשמוטי נפשי' כו' פי' ותענית שעות נינהו דבזה הוא נשמט מבי נשיאה כדת וכהלכה אבל לא יתפלל תפלת תענית והך דר"י דירושלמי נמי מתפרשא כה"ג דלא הוה עביד אלא לזרז עצמו שלא להפסיק פרקו או פרשתו ונדר גמור הוי להתענות עד שישלים כו' ומקרי תענית שעות אבל להתפלל תפלת תענית בעינן כל היום ומהשתא הדרן למלתין בדברי הרמב"ם דה"ה דמיקרי תענית שעות אם התענה בתחילת היום ועדיפא הך מהך דכתב אם אכל כו' וסמך למישמעה מינה

דף י"ב גמ' אמר רב יוסף כוותיה דשמואל מסתבר כו' הרי"ף פסק כשמואל מטעם דאמר רב יוסף כוותיה כו' וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' תענית ודחה הרא"ש ראיית רב יוסף דכלום טעמא מאי אמר רב יוסף הוא משום דכתי' במגי' תענית כו' וכיון דאשכחי' תנא דאמר יאסר רב יוסף גופיה תו לא אמר הכי. ונראה דהרי"ף דייק מלתיה דר' יוסף דאמר מסתבר דאי לאו דר' יוסף דנפשיה סבר הכי אלא מההיא דייסר אמר כן הכי הול"ל הלכה כשמואל דכתיב במגי' תענית כו' אלא ודאי דאיהו הכי ס"ל. ואפשר דהגם דידע דאיכא תנא דאמר יאסר הכריע בסברתו כמ"ד ייסר וכיון דאיכא דעת ר' יוסף דסבר כשמואל הכי נקיטי'. והגם דתלמודא דחי ואמר לא יאסר בדרך דחיה קאמר פי' דילמא כמ"ד יאסר ורב יוסף בסברתו קאי כשמואל וא"נ לא ידע רב יוסף מפלוגתא דתנאי דייסר ויאסר עכ"ז הא מיהא גילה דעתו דסובר כשמואל ולכשידע יפסוק הלכה כמאן דאמר ייסר

דף י"ד ע"ב גמ' אין אדם חשוב רשאי וכו' אלא א"כ נענה כיאושע כו' פי' רש"י אין רשאי לבזות עצמו בפני הציבור שאם לא יענה יחרפוהו אא"כ יודעים בו שהוא חשוב כיאושע שא"ל הקב"ה קום לך כו' ובמ' מגילה פ' הקורא עומד כתב וז"ל אא"כ נענה כלו' אא"כ בטוח במעשיו שהוא נענה בתפלתו. למה זה אתה נופל על פניך אלמא אין לו לעשות ע"כ פי' לפי' מדא"ל הקב"ה ליאושע למה הוא נופל ש"מ שהנפילה במקום שאינה מועלת אין ראוי לעשותה שאל"כ לא היה לו לומר למה כו' אלא יאמר לו חטא ישראל כו' שהוא דבר הסובב וא"כ מינה נלמוד ג"כ למי שאינו בטוח במעשיו שיענה בנפילתו שאין לו ליפול ודרך זה הוא היפך משמעות הסוגייא ולפי דבריו ביאושע שאימר הש"ס הוא על זה האופן כיאושע שמצינו שא"ל ה' למה כו' לא כיאושע שהיה צדיק ונענה והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו מהל' תפלה וז"ל ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיאושע ע"כ. ודרך דמיון יאושע הוא לצדקות ומה שאמר דכתי' ויאמר ה' אל יאושע כו' פי' שמצינו שנענה ולהכי הוא שמתיר לצדיק כמותו שיפול גם הוא אבל זולת זה אפי' לצדיק אין להתיר ותמצא שאמר ר' אלעזר ומייתי לה הש"ס אחר זה וז"ל לא הכל בנפילה ולא הכל בקריעה. הרי דאפי' יאושע גופיה לא נפל כמשה אבל מקרא אחרינא דיאושע מפיק דכל דבטוח בעצמו שיענה רשאי ליפול אי נמי מדקא דייק קרא למה זה אתה נופל על פניך שלא היה לו לומר אלא למה נופל על פניך ואמר אתה למעט כל שאינו דומה לו: