ראשון לציון על סוכה קכ

ומאו' והאי גילה דעתו דלא קאמר אלא כמין צחותא. ואולי דאפילו לכי גדל מין זה נמי לא חיישינן ליה באבב נהרא משום דלא מצי קאי אדזוטר א"כ הא ליתיה הכא א"כ אין מיחוש לדג טמא כל עיקר באבב נהרא ולאו דוקא צחותא הוא דשרי והא מלתא עצמה לדידיה דאביי הוא דקאמר אבל הש"ס לא ס"ל ובמסקנא לא קיימא הכי. אי נמי הכי קאמר הש"ס אי משום דרדיף מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה שדרה פי' כמין שדרה דטהור לא מצי קאי ותדע דלרמב"ם איכא הכירא בשדרה דדג טהור מדג טמא ואפשר דמין שדרה דטהור תכונתה מציא קאי אמיא דרדיפי משא"כ דדג טמא ואיכא דג טמא דלית ליה שדרה כשיהיה דג טהור בלא שדרה במאי יהיה ניתר וא"כ מאי מחליט אביי להתירא בהכרח דסובר אביי דטמא דלית ליה שדרה לא מצי קאי לזה פריך והא חזינא דקאי ובפריי לא פירשתי כל הצורך

שם גמרא אתמר סיכך על גבי אכסדרה כו' ע"כ. פי' דאית לה פצימין לרש"י שיש עמודים סביב אכסדרה ואין בין זה לזה שלש טפחים ובזה הו"ל כאלו האויר מלא דפנות ואצטריך לאשמועינן משום דלא עבידי פצימין לאויר החיצון. והרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות סוכה כתב וז"ל סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין וכו' כשירה לא היו לה פצימין פסולה מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי שהרי אין לה אלא ב' צידי אכסדרה ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין בו פצימין עכ"ל ופי' ה"ה דאכסדרה זו שני כתלים זה כנגד זה ומקצתן מקורה וסמוך לקירוי על קצה האחר סיכך נמצאת סוכה זו יש לה ב' כתלים ואם יש לה פצימין שני עמודים בולטין ברוח שלישית אעפ"י שבסוכה אחרת כגון זו צריכה פס ארבע ומשהו כאן לפי שיש פצימין פי תקרה יורד וסותם כלומר פי תקרה של אכסדרה שהוא קירוי קבע עד כאן וזו היא שיטת הרי"ף ז"ל ופירשה הר"ן ז"ל כדברי הרב המגיד. וקשה לי לדבריהם ז"ל חדא וכי דרך הפצימין להיות באמצע הכותל וזה יכול לומר שעשו הפצימין בסוף מקום המקורה אלא דקשה מי תלה זה בזה לומר דכיון דיש לו פצימין אמרינן פי תקרה יורד אי אמרינן פי תקרה יורד וסותם בין יש לה פצימין בין אין לה פצימין ואי אמרינן אין פי תקרה יורד וסותם מה עושה הפצים. ועוד דברי הרמב"ם לא משתמעי הכי ממה שאמר ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין בו פצימין ע"כ אמצע אכסדרה משמע שהוא כותל הפנימי דלצד המקו' המקורה שלזה יקרא אמצעה ולא רוח שנכנסים בה לתוכה ועוד דלרוח הפרוץ לא הוה צריך הרמב"ם לומר אמצע האכסדרה אין בו כותל דפשיטא אבל אם נאמר כפשטה דעל רוח הפנימי קאמר נתכוון באומרו שאין בו כותל לומר שהכותל הוא רחוק ד' אמות וכאלו אין בו ושכנגדו ליכא פצימין פירוש לצד מקום הפרוץ בסוף כותלי האכסדרה והוא מקום הפצימין ע"כ נר' לומר דהפצימין הם בסוף כותלי האכסדרה והפצימין הם במקום טפח שאנו צריכין בשלישית ולא הצריכו בעשויה כמבוי פס ד' אלא משום דנראית כמבוי ואין עליה צורת סוכה מה שאין כן באכסדרה דסוף סוף הנה היא סתומה הכשירו בפצימין וכדרב יאודה דהתיר בסוכה העשויה בהעמדת טפח בכה"ג מודים לו ולא בעינן הכא פי תקרה יורד וסותם ובזה ניחא אמאי הוצרך תלמודא למעבד אוקמתא אחריתי דמאי בינייהו ללישנא דפומבדיתא ולא אמר כאוקמתא דמאי בינייהו דללישנא קמא מ"ס פי תקרה יורד וסותם ומ"ס וכו' ומדהדר בתר אוקמתא אחריתי מוכח ודאי דאי איכא פצימין לאו משום פי תקרה אתאן עלה אלא כיון דאיכא פצימין חשיב החלל כאלו סתום דלא הצריכה תורה למלאת כל החלל של רוח שלישית אלא טפח והנשאר לבוד. ותדע דע"י הכשר הלחי יקרא סתום שכ"כ הרמב"ם בפרק י"ז מהלכות שבת וז"ל ונחשב אותה קורה או אותו הלחי כאלו סתם רוח רביעית ע"כ. ולבוד כסתום חשבינן ליה וכמ"ש רש"י וכן איתא בעירובין והוא אומרו אביי אמר כשרה אמרינן לבוד רבא אמר פסולה לא אמרינן לבוד. והרשב"א פי' ג"כ דע"י הפצימין אמרינן פי תקרה יורד כו' ופי' דברי הגמ' דאמר אביי אמר כשרה אמרינן לבוד פי' פי תקרה יורד וסותם והו"ל לבוד ואין הלשון סובל כן והגם דהרשב"א והר"ן וה"ה ז"ל כולהו קיימי דטעמא דפצימין דמכשירין הוא משום דעל ידם אנו אומרים פי תקרה יורד וסותם עכ"ז פשטא דסוגייא ודברי הרמב"ם לא משמע הכי

שוב ראיתי להכריח כדברי ממ"ש הרמב"ם בפי"ז מהלכות שבת ה' ז' וז"ל אבל מבוי שאורכו כרחבו הרי הוא כחצר ואינו ניתר אלא בשני לחיים משני רוחותיו כל לחי במשהו או בפס רחב ארבע מרוח אחת ע"כ. והכי איתא בהדיא בעירובין הרי דכל כך הוא הכשר הלחיים בפס רחב ארבעה ואין לך ראיה גדולה מזו ומלתא דפשיטא היא דפצימין הם לחיים כדאמר הש"ס בהדיא. וא"ת א"כ אמאי הצריכו בסוכה דכמין מבוי להביא לה פס ארבע ולא הכשירוה בלחיים. י"ל דשאני לחיים הקבועים בבנין מלחיים העשויים בסוכה ודכוותה חלקו הר"ן והרשב"א וה"ה דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם אלא דוקא בתקרה הבנויה וחזקה כו' אבל בסכך הסוכה לא אמרינן פי תקרה דא"כ אין לך סוכה שצריכה דפנות למ"ד פי תקרה יורד וסותם אפי' בכל הד' ומהשתא אמאי אנן צריכין לומר דמאי דמכשירין בפצימין הוא ע"י הכשר תקרה. ולדרכינו אשכחנא סימא לתרץ תמיהת הר"ן על דברי הרי"ף שכתב וז"ל ויש לתמוה על מ"ש הרב אלפסי ז"ל דהא דאמרי' ע"ג אכסדרה לא על גבה ממש אלא כסמוך לה והוא תימה דבש"ס אמרי' כאלו השוה את קירויו כו' דלא אמרי' ביה פי תקרה כו' ואפילו יש פצימין פסולה כו' אבל אפשר דהרב אלפסי ז"ל דלאו כו' אלא תקרת האכסדרה נמוכה מעט כו' יע"ש. ולמאי דתי' דברי הרי"ף כפשטם וליכא שום קושיא דאנן מכשירין בפצימין שבסוף הב' דופנות ואין אנו צריכין לדופן שבאמצע האכסדרה. ומאי דכתב הר"ן דלא אמרי' פי תקרה כו' ואפי' יש לו פצימין. הרב ז"ל אזיל לשיטתו אבל לדרכנו דין יש לו פצימין לא נכנס בגדר זה דפי תקרה כו' ולא קא' הש"ס דבעי' שלא יהיה שוה לסכך אלא דוקא לומר פי תקרה כו' אבל למאי דמכשירין מחמת פצימין אפילו שוה ממש כשר. ותדע דגמרא לא פריך מאכסדרה אלא לאביי דסובר דאמרי' פי תקרה כו' אפילו ליכא פצימין ומשני רבא אליבא דאביי אבל אי הוה מכשירי' מחמת פצימין הגם דקירוי אכסדרה שוה לסכך פשיטא דכשרה

דף י"ט גמרא ולחי היינו פצימין ק' להערוך שכתב בפי' תיבת פצים וז"ל בסוכה סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין פי' גאון לחיים ע"כ ק' למה הוצרך לאומרה בשם גאון והרי הוא תלמוד ערוך. ואולי דלא הוה בש"ס הא מלתא ובתר הכי קבעוה בש"ס ואיכא בכה"ג טובא דהוסיפו בתראי ועיין מ"ש גבי הך הלכתא דכשרה שינקה מן הטריפה כו' דכתבו רבוותא דלאו דברי הש"ס אלא מהלכות פסוקות

שם גמרא פסל היוצא מן הסוכה. עיין מ"ש למעלה דף ד' ד"ה היתה גבוהה

שם ע"ב גמרא טיט הנרוק יוכיח כו' והגם דטיט הנרוק כשהוא מעורב טובלים בו ובמים הכא דומה למים בצד א' וטיט בצד א' דאין טובלין בו אליבא דכ"ע ורש"י פי' הטובל בו במקוה שכולו טיט ע"כ. משמע מדבריו דאם יהיה מעורב דאנו אומרים דמצטרף דטובלין בו. וקשה אמאי מהדר לטובל במקוה שכולו טיט דהוי מציאות דלא דמי לנדון דידן לימא בנדון עצמו דמצטרף טיט הנרוק אלא דהמים לצד א' והטיט לצד א' דלכ"ע אין מטבלין בו ומדמהדר לכולו טיט משמע הא חלק מים הגם שיטבול בחלק הטיט שפיר דמי והא ליכא מאן אמרה וי"ל דסובר רש"י דנדון זה דפחות מג"ט אויר דומה למים צפין ע"ג טיט דטובל בשניהם ולא לטיט מצד א' ומים מצד א' דאינו טובל אלא בטיט לבדו וטעמא משום שא"א שיכנס ראשו ורובו של אדם בפחות מג"ט א"כ הוה תחת סכך דנסר ואויר ודמי ממש למים וטיט מעורבין א"כ כשאנו אומרים מצטרף אנו