ראשון לציון על סוכה קיח

אברים לא הו"ל למתני רישא להטעות ממנה כדכתיבנא. ומכח זה פי' ר"ח דמטמאת אברים היינו בין ארוכה וב' כרעים בין קצרה וב' כרעים ובתר דהוכחנו דמטמאת אברים דקתני מתניתין היינו אפילו קצרה וב' כרעים אית לן למידק אמאן דסתם לן מתניתין אמאי בחדא סתם כר' נחמיה ובחדא סתם כבר פלוגתיה ולפום מאי דכתבו התוס' הכא בד"ה בארוכה וז"ל ודוקא בשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה אבל נאבד מקצתה או של שני בני אדם אפילו איכא ארוכה וב' כרעים וקצרה וב' כרעים כדתנן כו' מטה שנגנבה חציה כו' ע"כ וכן בפרק שלשה שאכלו בדף ן' בד"ה חלקוה לשנים וז"ל תימא דאמרינן בסוכה מטה מטמאה אברים כגון ארוכה וב' כרעים ולי נראה דהתם מיירי להחזירה ולתקנה שהכרעים בעין והדיוט יכול להחזירה עכ"ל. לכאורה קשה דא"כ אמאי קאמר הש"ס הכא משום דחזיא למסמכינהו אגודא כו' דמשמע דארוכה ושתי כרעים לבד חזו להכי ומשום הכי הוא דמטמאת לימא משום שהכרעים בעין והדיוט יכול להחזירה ובהכרח לומר דהאי טעמא לבד לא מהני אלא בהצטרפות מאי דקאמרי התו' ונפקא מינה אם אבד חציה לחלוטין הגם דחזי למסמכינהו אגודא לא מטמאה דמבטלה וטעמא משום דלא מיחזי אינשי חצי מטה לתשמיש כזה למסמיכה אגודא אבל אם עדיין כל המטה בעינה חזיא לפי שעה להכי ובזה נבא להבין אמרי קדוש והוא דרמב"ם סובר כדעת התו' אבל לא בכולה מלתא וסובר דבארוכה אפילו נשבר באופן שנאבד לחלוטין מטמאה והוא מה שפסק בהלכה י' ניטלה קצרה כו' עדיין בטומאתה פי' אפי' נאבד לחלוטין אין טהרה לטומאת ארוכה וב' כרעים ולהכי כתב סתם ולא התנה בתנאי לומר במה דברים אמורים שכל המטה קיימת ושל אדם אחד אלא בכל גוונא נכתב טעמיה וז"ל שעדיין צורת המטה עומדת פי' וכאלו לא נשברה והך דקתני מטה שנגנבה חציה כו' או שחלקה כו' לא מיירי בשנחלקה ארוכה וב' כרעים דזה הרי היא כאלו היא בעינה וכמו שכתב רמב"ם שם וז"ל ניטלה קצרה וב' כרעים טמאה שעדין צורת המטה עומדת אלא מיירי דליכא בחלק אחד מהם ארוכה וב' כרעים. וחדותא דהאי דינא הוא דאם נפרדה והיא של אדם אחד אפי' קצרה עודנה בטומאתה כל שעומדת להתחבר כאלו לא נתפרקה אבל נגנבה חציה או חלקוה שותפין דשוב לא הדרא כל שהחלק אינו ארוכה וב' כרעים פרחה טומאה ממנו ודין זה פסקו רמב"ם שם בהלכה י"ב ואמר מטה שהיתה טמאה כו' ונגנב חציה הרי היא טהורה שהרי היא ככלי שנשבר החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא הרי זה דומה למי שעשה כלי משברי כלים שנטמא שהוא טהור כו' ע"כ. ממה שדקדק לומר הרי היא ככלי שנשבר העיר בזה שנשבר שבר המטהר לאפוקי ארוכה וב' כרעים דזה אינו נקרא כלי. ומהשתא מאי דתנן מטה מטמאה אברים ופירשה רב חנן אפי' קצרה וב' כרעים מיירי דעדיין כל אבריה קיימין ודייקא נמי דקתני מטמאת אברים משמע שכלה קיימת אלא עשויה אברים בכה"ג מטמאת אפי' קצרה וב' כרעים ולזה דייק רמב"ם בשכתב דין זה דהלכה י"ג קאמר וז"ל מטה שנפרקו אבריה וכו' פי' עודנה קיימת כולה אלא שנפרקו ובכה"ג אפילו קצרה וב' כרעים טמאה והוא אומרו בין נשברה לאורכ' פי' ארוכה וב' כרעים לצד א' וארוכה וב' כרעים לצד א' או נשברה עז"ה קצרה וב' כרעים לצד א' וקצרה וב' כרעים לצד א' הרי זו טמאה כיון דעודנה כולה קיימת אלא שנפרדת ולא חש שנטעה לומר אפי' נאבד שכבר כתב בהלכה שלפניה דין נגנב או נאבד חציה כו' וכל זה לענין קצרה ושתי כרעים אבל ארוכה וב' כרעים בכל גוונא טמאה שעדיין דין כלי עליו

נמצינו אומרים לדעת רמב"ם ד' הלכות א' אם נשאר מן המטה ארוכה ושתי כרעים אפי' נאבד כל השאר הרי זו טמאה מטעם דכתב הרמב"ם דעדיין צורתה עליה ולא מטעם דראויה לסומכה לכותל דטעם זה לא מהני אלא אם כל המטה קיימת ושל אדם א' ב' אם נפרדה המטה ועדיין קיימת כולה ושל אדם אחד אפי' קצרה וב' כרעים טמאה בצירוף טעמא דכיון דחזי למסמיכה אגודא. ג' אם נשברה קצרה בלא כרעים או רגל א' עם ארוכה ואצ"ל עם קצרה אפילו כל המטה קיימת ושל אדם אחד אינו מתטמא ודוקא ארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים ומטעמא דיהיב תלמודא דחזי למסמכינהו אגודא כו' אבל בלאו הכי הנה הוא שבר גמור ופרחה ממנו טומאה לחלוטין ד' אם חלקו שותפין ואחין חציה או נאבד חציה קצרה ושתי כרעים הגם דחזיא למסמכה אגודא כו' הרי זו טהורה ולפ"ז מאי דקתני מתני' או בארוכות המטה מיירי בארוכה וב' כרעים ובכל גוונא ואפי' אבד חלק המשלים המטה אי נמי אפי' בקצרה וב' כרעים אם כל המטה קיימת ושל אדם אחד. ורמב"ם כתב האי דינא בה' סוכה בדרך כלל וז"ל סככה בכלי עץ וכו' פסולה וסמך על מה שכתב בה' טומאת כלים מי הוא הנקרא כלי לענין זה וכל זה לדעת הרמב"ם אבל לדעת התוס' לא מחלקי ואפי' ארוכה וב' כרעים לא מתטמאה אלא כשכל המטה קיימת. ולדבריהם קשה מי הכריחו לר"ח לאוקומה בקצרה וב' כרעים דתהוי כר' נחמיה ולוקמה בארוכה וב' כרעים ותהוי כרבנן ותו דקשה סתמא אסתמא ולדעת הרמב"ם ז"ל מיתבא דעתא

שם ע"א גמרא סככה בכלאי כלים פסולה כו' כתב הרמב"ו בפ"ה מהל' סוכה וז"ל וכן אם סמכה בשברי כלים ובלאותיהם פסולה הואיל והיו מקבלים טומאה שמא יסכך בשברים שעדיין לא נטהרו עכ"ל ולא גזרינן נמי דכוותה לענין טומאה שיטמאו שברים שלא נטהרו משום דנפקא מינה קולא לגבי טהרות והגם דהרבה גזרות גזרינן בטומאה מדרבנן עכ"ז אין מדמין גזירות דרבנן אהדדי אי נמי שאני סיכוך סכך דלכל מסור דכל אחד מסכך סוכתו ולאו כולי עלמא גמירי ואתי למיטעי משא"כ טהרות דלאו לכל מסור כהאי גוונא

שם ע"ב גמרא פעם אחת שכחו ולא הביאו כו' ע"כ. קשה אמאי קאמר הש"ס אמלתיה דר' יוחנן דאמר דר' יאודה בשיטת ר' יוסי אמרה ולא היא. ולו יהיה דתהוי סבר' לאידך גיסא דעירובין אתי משום (סכך) שבת שאיסורו סקילה סוף סוף עירובין מיהא דרבנן ולפחות הוי מלתא שקילא ואמאי קאמר הש"ס בכה"ג ולא היא בדרך פשיטות הול"ל דילמא עד כאן כו' ואומר אני דתלמודא לא דחי להך דר"י מכח הסברא אלא דתלמודא הכי קים ליה דגמרו לה מגמר דהך עובדא דציפורי לא הוה בימי ר' יוסי אלא בימי ר' ישמעאל בר"י וקים ליה דרבי יוסי לא סבירא ליה הכי בעירובין משום דאתי לידי איסור סקילה כדקאמר הש"ס אי נמי קים ליה לתלמודא דלא אמרה ר"י דר' יאודה בשיטת ר' יוסי אמרה אלא מכח הך עובדא דציפורי והראיה דכד דחי לא היא אמר וא"ת הך עובדא על פי מי ולזה דחי לא היא פי' לא תגמור דיודה ר' יוסי בעירובין דתימא דר' יהודה בשיטתיה אמרה והך עובדא לא ר' יוסי כו' דקים ליה לתלמודא דר' ישמעאל הוא

שם גמרא מחצלת ארבעה ומשהו כו'. קשה אמאי לא מהני שני קנים שיעמיד בפחות משלש סמוך לסכך ויעמיד קנה אחד בפחות משלש סמוך לו דהא קי"ל כל פחות משלש כלבוד וחשיב כאלו עומד וכדמוכח בעירובין דף י"ו מדקא מוכח אביי ממתני' התם להך בעיא דרב המנונא בערב מאי יע"ש. הרי דכל פחות משלש הוא כאלו עומד ואפי' בשבת דבעי שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד וכן כתב רמב"ם בפ' י"ו מהל' שבת וז"ל כל מחיצה שיש בה פרוץ כעומד אינה מחיצה כו' בד"א בזמן שהפרצות מג' טפחים ומעלה אבל אם כו' פחותה משלש הרי זה מותרת אף על פי שהפרוץ מרובה כו' כיצד הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה לקנה ג"ט או הקיף בחבלים כו' הרי זה מחיצה גמורה אעפ"י שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי ע"כ. וק"ו הוא לענין סוכה דמהני אפי' פרוץ מרובה כמו שכתב רמב"ם בפרק ד' מהלכות סוכה שכתב וז"ל סוכה שיש לה פתחים רבים ובכותליה חלונות הרבה הרי זה כשירה אף על פי שפרוץ מרובה על העומד ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על