ראשון לציון על סוכה קיז

מתכשרא. והרמב"ם בפ"ה מהלכות סוכה הלכה י"ו כתב וז"ל סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך פסול רוחב ג' טפחים אם היה כל הסכך כשר יותר על כל הסכך הפסול כשר כו' ע"כ. ממה שכתב בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה משמע דלאו בשתי כשר וערב פסול או להפך קאמר. וקשה אמאי לא כתב כאוקמתא דרבא. וראיתי להרב המגיד שכתב על דברי רמב"ם וז"ל ובגמ' לימא כו' ותירצו מאי כמותן בנכנס ויוצא שהוא מעדיף הכשר ופסק רבינו כתירוץ זה ע"כ. מוכח מדבריו דלרמב"ם לא מהני שתי כשר על ערב פסול ולדבריו ק' אמאי לא פסק כרבא דבתראה הוא והכ"מ פי' דבכלל מאי דכתב אם היה הסכך הכשר יותר כו' הוי ע"כ ואין דברי רמב"ם שכתב זה בצד זה סובלים כן. ונראה לי דהרמב"ם סובר דכל דסכך פסול וסכך כשר שבצדו שוים פסולה הגם דמסכך כשר יש יותר על גב סכך הפסול כהא דפסול שתי כשר ערב דסוף סוף שוים הם למטה ואין סכך פסול מתבטל במה שנותן סכך כשר עליו למעלה ופי' דסוגיא הכין היא לימא תהוי תיובתא דרב הונא וכו' ומשני מאי כמותן בנכנס ויוצא דהוי עדיף קצת סכך כשר מהפסול ופריך והא אפשר לצמצם בתמיהא פי' וכי אפשר לצמצם למלאות כל החלל שבין השפודים בצמצום שלא ישאר חלל בין השפודים לסכך הכשר כמו אותו עדיפות שיש בנכנס ויוצא א"כ אפי' נכנס ויוצא יבא פרוץ כעומד דהא השפודים נחשבים כפרוץ כמו שכתב רמב"ם וא"כ מצטרף לאיסור ומשני רבי אמי במעדיף פי' עד שיהיה כמותן של שפודין בנכנס ויוצא מלבד הך משהו דאי אפשר לצמצם ואתא רבא ושני שינוייא אחרינא לפירכת אפשר לצמצם ואמר אם היו נתונים וכו' דבזה מתמלא כל החלל כיון שמוסיף לכסות גם על השפודים נמצינו אומרים דמה דמשני תלמודא שתי וערב אינו אלא לשנויי מתני' דקתני אם יש ריוח כמותן. ורמב"ם אין צריך להזכיר זה אלא הודיע דבעי' שיהיה סכך כשר טפי מסכך פסול באיזה אופן דהוי. נמצינו אומרים דבכהאי גוונא דמקרה סוכתו בשפודים בעינן ריוח טפי קצת מכמותן דהיינו נכנס ויוצא ובעי' שיהיה הסיכוך טפי מזה השיעור כדי שינתן ערב על השתי או להפך ואה"נ אם הריוח שבין השפודים טפי מכמותן כדי שיהיה שיעור בסיכוך טפי מסכך הפסול דלא בעינן שתי כשר על ערב פסול

וראיתי להרב המגיד שכתב על דברי רמב"ם דאמאי פסק כאוקמתא דמייתי תלמודא אליבא דרב הונא ובעירובין אמרינן להדיא דהלכה כר' פפא דפרוץ כעומד כשר ותירץ דכיון דחשיב לסכך פסול כאויר מוכרח לומר דבעי' סכך כשר עדיף מפסול כו' יעש"ד. ולדבריו מאי דאמרינן דזוזא מלעילא כאסתרא מלתתא ליכא הפרש כל כך וכל דאיכא שיעור מעט טפי כשיעור זה דנכנס ויוצא ישוה הצל לחמה וזה דחוק דפשיטא דאיכא הפרש טובא מזוזא לאיסתירא ואולי דהלכה באה עזה"ד דבעינן צלתה מרובה מחמתה מלמעלה ואפי' משכחת לה בכה"ג נמי דאיכא חמתה מרובה מצלתה מלמטה כשירה אלא דרמב"ם כתב בפ"ד דין י"ט וז"ל סכך שהיו בו חלונות שהאויר נראה מהם אם יש בכל האויר ככל מקום המסוכך הרי זו פסולה מפני שחמתה מרובה מצלתה וכו' ואם היה הסכך רבה על האויר כשרה משמע מדבריו דכל דאיהו רבה קצת על האויר כשר ומשמע מדבריו דבזה לא הוי חמתו מרובה מצלתו. ונראה דבהכרח דמאי דאמרי' דזוזא כו' לאו דוקא והכי מוכח נמי ממשמעותיה דסוגיא דפריך דיוקא דרישא דמתני' לסיפא דלא אסרינן אלא שוים וא"ת סוף סוף אנן קחזינן כפי האמת דטפי מכל שהוא הוי. ואולי דמה דמתרחב למטה טובא לא מיקרי חמתה אלא אור החמה בקרוב לה נראה שהוא חמה אבל כפי האמת אינה מתרחבת החמה אלא כל דהוא שיעור שאנו אומרים דנכנס ויוצא

שם ע"ב גמרא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים וכו' כתבו התו' דהא אתיא כר' נחמיה דפליג בריש פ' י"ח מהלכות כלים ואמר בין נטלה קצרה וב' כרעים וכו' טמאה כו' דעת התו' היא דעת הראב"ד ולא כן דעת רמב"ם שכתב בפרק כ"ו מהלכות כלים הלכה י' וז"ל מטה שהיתה טמאה מדרס וניטלה קצרה ושתי כרעים עדיין היא בטומאתה וכו' ושם בהלכה י"ג כתב נשברה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים הרי אלו מתטמאין והשיגו הראב"ד דזה לדעת ר' נחמיה והוא פסק בהלכה י' כרבנן ע"כ. והיה נראה לחלק דשאני הך דריש פרק י"ח דפליגי חכמים עליה דרבי נחמיה מיירי לטהר מטומאה ישנה בזה אם ניטלה ארוכה נטהרה הקצרה משא"כ לקבל טומאה מכאן ולהבא. וראיתי להוכיח על חילוק זה מההיא דתנן בפרק כ"ז דכלים משנה ב' וז"ל הבגד מטמא משום ג' על ג' למדרס ומשום ג' על ג' לטמא מת ע"כ. ובדין חלוק שנטמא תניא בתוספתא דכלים בבבא בתרא וז"ל חלוק מאימתי טהרתו כו' נשתייר בו רובו מלמטה (טהור) ואם נקרע מבית פיו טהור ע"כ. הרי דאפי' יש בו יותר משלשה טהור מטומאה ישנה ואם תגע בו טומאה מקבלין מכאן ולהבא ודין זה דחלוק כתבו רמב"ם בפרק כ"ב הלכה י"ב. אלא דאשכחן לרמב"ם דכייל כיילא חדא בדין טהרת כל הכלים בין לענין טהרתם מטומאה ישנה בין לענין קבלת טומאה חדשה וכדמוכח ממ"ש בפ"ו ובריש פרק י"א מהלכות כלים וההיא דחלוק איכא למימר דבלאות שאני דכיון דבלה ונקרע תו לא חזי מידי. ולהבין דברי רמב"ם נעמוד על דברי הש"ס דילן איכא למידק במלתיה דרב חנן דמפרש מאי דקתני מטמאה חבלים ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים. קשה מי הכריחו לפרש קצרה ושתי כרעים ואתיא חכמים כר' נחמיה דתקשה אמאי ר' סתם הכא מלתיה כרבי נחמיה בשם חכמים ובו בפרק עצמו תני למלתיה כהחולק על ר' נחמיה בסתם דתנן מטה שהיתה טמאה מדרס ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה ר' נחמיה מטמא ע"כ. וקשה דרבי אדרבי והו"ל לרב חנן למימר דמאי מטמאה חבלים כשניטלה קצרה וב' כרעים ולאו מטעמא דחזי למסמיכנהו אגודא כו' ובהכי לא קשו תרתי מתני' ובהכרח לומר דרב חנן הוקשה ליה דא"כ אמאי אפליגו תרי זימני כבר השמיענו במתני' קמייתא דארוכה ושתי כרעים מתטמאין איברים וכי תימא דעקר פלוגתייהו הכא במשנה שנית אינה אלא לפלוגי אדר"א דקתני ומטמאת חבילה ואגב דאתו לפלוגי אדר"א דתני מטהרת חבילה תנו נמי מטמא' איברים הא נמי ליכא דהא נמי כבר תני לה רבי במשנה שלאחריה דהאי משנה דחבילה ואיברים בתחלת פרק י"ט וז"ל המפרק את המטה להטבילה כו' ומהכא דייק רמב"ם ז"ל ולית מאן דפליג עליה בהא וז"ל שם הלכה י"ד מטה שנטמאת כולה אם הטבילה איברים איברים טהורה ע"כ משמע אפי' כרע וכרע בפני עצמו ובהכרח לומר כפי זה דמאי דאמר ר"ח ארוכה ושתי כרעים כו' לא קאי אלא אמטמאה איברים ולא אמטהרת איברים דהא אפי' כל אבר ואבר ממנה מטהרת' ולא הוי סיפא דמטהרת איברים דומיא דרישא דמטמאת איברים וא"כ לרבנן מאי דינא קא שמעינן בהאי מתני' אם טומאת איברים דהיינו ארוכה וב' כרעים כו' הא תני לה במשנה ח' דפרק זה ואם טהרת איברים הא תני לה בתחלת פרק שאחר זה. והגם דחקינן לומר דהא מלתא דמטהרת אברים לא קתני לה בריש פרק י"ט דשמעינן לה ממה דקתני המפרק את המטה להטבילה וא"כ יאמר האומר דעיקר דינא הכא יתיב עם כל זה סוף סוף לא מסתבר ליה לר"ח למימר דכל עצמן דחכמים בהאי מתני' לא אתו אלא למטהרת אברים דהא אם אמרינן דמטמאת אברים דקתני היינו ארוכה וב' כרעים כדקתני במשנה ח' א"כ אדרבה נתנו מקום לטעות בדבריהם לומר דמאי דקתני ומטהרת חבילה נמי דומיא דרישא דארוכה וב' כרעים ולא כן הוא בשלמא אי אמרינן דעקר חידותא דדינא דאתא עליה בהאי משנה הוא מטמאת אברים והיינו בין ארוכה וב' כרעים בין קצרה וב' כרעים שפיר אמרי' דתנא סיפא דאפליגו בה נמי אדר"א והא כדאיתיה והא כדאיתיה וסיפא לאו דוקא וכל עצמו לא אתא אלא לדינא דמטמאה אברים משא"כ אי אמרי' דברישא לא אשמועינן שום חידוש וכל עצמו לא אתא אלא למטהרת