ראשון לציון על סוכה קטז

הלכה כר"מ בגזירותיו וכדפרישית לעיל בד"ה אמר רב מחלו' דהוי דלא כהרי"ף ותו דהרי כתב בפירוש המשנה הלכה כר"י. ותו דהא מיהא מוכח מדברי הרמב"ם דסתם תקרה הוי פחות מארבעה טפחים ואפילו נימא דאיכא ואיכא א"כ קושייותינו הראשונות במקומן עומדות ונראה דהרמב"ם הוקשה לו לפי' רש"י דאמר דתקרה זו נסריה רחבים ד"ט דגזרינן אליבא דר"מ אלא דפליגי כיון דמבטל לה להדיא לא גזרינן חדא כיון דגזרינן משום תקרה לא מחלקינן אפילו יודע דאסרה תורה מן העשוי ככל הגזירות שגזרו חכמים אפילו יודע ודאי ולא שייך למיחש ליה ותו דהוי כחוכא ואטלולא דמשכחת לה באדם אחד שעשה ב' סוכות לבני ביתו שהיו מרובים א' תקרה שאין עליה מעזיבה נתיר לו לסכך מנסרים רחבים ד"ט ואחת שסככה בנסרים נאסור לו רחבים ד"ט מה תאמר כי לאדם כזה גזרינן ליה לסכך בנסרים ד"ט כיון דידע א"כ לא גזרינן גזירה זו לכל מי שיודע הדין וזה דבר שאין השכל מקבלו לזה פירש דאין הכרח לומר דנסרי התקרה רחבים ארבע ואיכא דנסריה ד"ט ואיכא דנסריה פחות והדעת מסכמת על זה דמי גזר כן שלא יעשו התקרה אלא בנסרים של ד"ט ובודאי דעבדי אינשי הכי והכי ופי' הסוגיא כך הוא דמאי דקאמר הש"ס בתחלת הסוגי' לעולם משום גזירת תקרה וה"ק אע"פ שמפקפק וכו' הוה מצי למימר לעולם משום תעשה ולא מן העשוי וה"ק אע"פ כו' ותדע דמעיקרא דפריך מ"ט דב"ש קאמר אי משום תעשה ולא מן העשוי בחדא סגיא הרי מוכח דאי הוה תני ב"ש נוטל א' מבנתים הוה מצינן לפרושי דטעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי דאי. לא תימא הכי הול"ל אי משום תעשה כו' במפקפק סגי ומדקאמר בכה"ג מוכח דהגם דהוה תני נוטל אחת מבנתים לא הוה פריך אמאי לא מהני מפקפק ותדע דהא ר"מ קתני בהדיא נוטל אחת מבנתים ואינו מפקפק ולא פריך תלמודא לר"מ והגם דבחלוקת אי משום גזרת תקרה קא דייק הש"ס לומר בנוטל סגיא דמשמע דבחלוקת משום תעשה כו' מהני אפילו פקפוק לחוד. קושטא דהכי דעת הש"ס אבל לא מצי להקשות מכח סברא לב"ש ולומר אמאי הצריכו נוטל דוקא ולא פקפוק דמצינן לומר דסוברים ב"ש דפקפוק לא מבטל העשוי וכאלו קאי מלתא כדקאי מעיקרא ולא פריך אלא אמאי צריך תרווייהו ואם כן הוה מצי למימר תלמודא לעולם משום תעשה כו' וה"ק אע"פ שמפקפק כו' פירוש בעינן דוקא נוטל אחת מבנתים ובהא סגיא אלא משום דמצי לאוקומי באוקמתא רויחא דבגזרת תקרה פליגי ולאו למימרא דמשום תעשה ולא מן העשוי סברי ב"ש ור"מ דלא מהני פקפוק דהא מיהא מלתא דלא מסתברא ולא מתניא בהדיא ולהאי אוקמתא פריך תלמודא דכבר אפליגו ר"י ור"מ בגזרת תקרה ומשני ר"י והדר הש"ס פריך לרב והגם דהאי פירכא לא אתיא אלא לרב אבל לשמואל מצינן למימר דסובר כאוקמתא דר"י כבר כתבתי לעיל דממה דאפליגו אמתניתין קמייתא דמשום גזירת תקרה גילו דעתייהו דלאו כר"י ס"ל ומשני תלמודא אליבא דרב דר"י היא דקאמר לר"מ דב"ש היא כו' ואמר ר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה פי' לא נחלקו בזה דהיינו בתקרה שיש בה ארבעה וקא שרו ב"ה בהכי ובזה לכ"ע נוטל א' מבנתים ואינו מפקפק ובמה נחלקו בפחות מארבעה טפחים וכאלו אמר לא בזה נחלקו ולהכי פריך הש"ס הניחא לרב אלא לשמואל דאמר בפחות מארבעה פליגי לא מצינן לפרושי דר"י קא"ל לר"מ וכו' דא"כ מאי משני ליה ר"מ ולא ניחא ליה למימר דר"מ יכחיש במחלוקת בית הלל וב"ש כל עיקר ובחר טפי לשנויי דבביטול תקרה מחלוקת וה"פ לעולם כל נסר ארבעה טפחים לכ"ע לא מהני פקפוק לכ"ע משום גזירת תקרה והכא בנסרים פחות מד' טפחים ומשום תעשה ולא מן העשוי ופלוגתא חדשה שנו כאן לר"י לב"ה יספיק פקפוק ולר"מ בעי נוטל אחת מבנתים להתיר תעשה ולא מן העשוי והוא מאי דכתיבנא למעלה דהוה מצי תלמודא למימר לעולם משום תעשה ולא מן העשוי אלא דהוה ס"ד לשנויי שינוייא רויחא דלא למימר דאית סברא לומר דלא מהני פקפוק להתיר ולא מן העשוי וכיון דקמו באפיה פירכי ופירוקי דחיקי הדר לומר דמשום תעשה ולא מן העשוי פליגי וסברי ב"ש ור"מ דבעינן נוטל מבנתים ודקדק לומר הש"ס דביטל תקרה ולא אמר בביטל תעשה ולא מן העשוי פליגי משום דב"ש ור"מ דסברי בעינן נוטל ולא מהני מפקפק לא בכל איסור תעשה ולא מן העשוי סברי הכין הא ליתא דהרי בכמה איסור דתעשה ולא העשוי אנו מתירין פקפוק לבד בלא פקפוק שום ס' וכההיא דהדלה עליה את הגפן כו' וכדומה סגי בפקפוק ודוקא הכא בתקרה ישנה החמירו ב"ש ור"מ דבעי נוטל להכי דייק תלמודא ואמר בביטל תקרה ופסק רמב"ם הלכה כר"י דפקפוק סגי כב"ה ודוקא לשרויי איסור תעשה ולא מן העשוי אבל יש בהם ארבעה טפחים בעינן דוקא נוטל מבנתים ומסתברא לי לומר דבתר דמסיק הש"ס לדעת שמואל דבביטל תקרה פליגי מסקינן נמי הכי גם לדעת רב ולית אנן צריכין לדחוקי פי' דמתניתין דר"י קאמר לר"מ כו' דפי' דחיקא הוא וסלקא לן פירושא דמתניתין אליבא דכ"ע דאמאי עבדינן פלוגתא דרב ושמואל נמי בפי' דמתניתין ועקר וכפי זה סליק לן פסקיה דרמב"ם כהרי"ף דהלכה כשמואל

ואשכחנא נמי סימא בפי' דברי הרי"ף דכתב אמתניתין דב"ה אומרים מפקפק או נוטל אחת מבנתים כו' וז"ל טעמייהו דב"ה משום תעשה ולא מן העשוי כו' ע"כ והוא ז"ל פסק הלכה כשמואל דבפחות מארבעה טפחים פליגי והאי לישנא מסקינן ליה בש"ס כרב אבל לשמואל לדברי רש"י ז"ל לא הכין ולדבריו לא קשיא מידי וראיתי להר"ן שפירש לדעתו הרי"ף דמפרש דמאי דקאמר הש"ס בביטול תקרה פליגי דהכי קאמר דכיון דהתקרה היתה עשויה בהם שייך למיגזר אפילו בדבר שהוא מותר לסכך בו לכתחלה ופליגי מר סבר כיון דע"י פקפוק ניתר איסור תעשה ולא מן העשוי ניתר נמי איסור זה ומר סבר דהגם דמפיק לה מאיסור תעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזרת תקרה כו' ע"כ נמצינו אומרים דאיכא גזירה חדשה שלא הוזכרה לא במשנה ולא בש"ס ולא נרמזה בדברי שום אמורא ואי מהך דקאמר הש"ס אליבא דשמואל ליכא שום הוכחה דמחדש דאיכא גזרה חדשה ואמינא בפה מלא דאפילו תלמודא נמי לא מצי לחדותי גזרה חדשה במלתייהו דב"ה וב"ש כל שלא הוזכרה במלתייהו להדיא. אחר שכתבתי זה שוב פקחתי עין לכל מה שכתבו הרמב"ן ליתובי סוגיא דהכא וראיתי שפי' מאי דקאמר הש"ס בשלמא לרב כו' עזה"ד וז"ל בעי לשמואל דאמר דכ"ע אית להו גזרת תקרה בנסרים שיש בהם ארבעה היכי אמר ליה ר' יאודה דהך סברא ב"ש היא דאיהו נמי אית ליה גזרת תקרה אלא דבמסכך בנסרים שאין בהם ארבעה סבר כיון דלית בהו שיעור לא גזרינן והכא היכי פליגי בגזרת תקרה הישנה ופריך כו' עכ"ל אתמהא וכי מי לא מצינן לאוקומי פלוגתא דב"ש וב"ה בפלוגתא עצמה דר"י ור"מ דמי גזר כן דלא מצינן לפרושי פלוגתייהו אלא בגזרת תקרה דארבעה טפחים ולא בגזרת נסרים פחותים מד"ט ובפלוגתא דר"י ור"מ לס' שמואל ומיהו חזיתיה להרב הנז' שהעלה בדעת הרי"ף כשיטתנו בעקר הדין

וראיתי להרשב"א שפי' בחי' דלא מצי שמואל לשנויי דפליגי בתקרה שבנסריה פחות מארבעה טפחים משום דכיון דסובר ר"י דבנסרים ארבעה גזרינן בחדתי הכא בתקרות הבית יסבור דאסור אפי' בפחות מארבעה ואפי' קנים כיון דנתונים בקירוי הבית ראוי לגזור בהם וכו' ע"כ. הרב ז"ל הקושיא הכריחתו לדחוק בזה ואין דעתי מקבלת כל מן דין לעשות אומדנות כאלה מדעתינו ולו יהיה דסביר הש"ס הכין עם כל זה לא הויא סברא אלימתא למפרך בכח לשמואל ולעביד אוקמתא חדשה מכח זה אחר המחילה מכבוד הרב וכדכתיבנא עקר

שם גמרא לימא תהוי תיובתא דרב הונא כו' עס"ה מדברי רש"י משמע דלרבא לא בעינן מעדיף בין שפודין כו' ואפילו מצומצמות כיון דאיכא סכך כשר מרובה הגם שמה שהוא מרובה הוא מונח על סכך פסול אף על פי כן בהכי