ראשון לציון על סוכה קטו

יודו לס' ר' מנשיא ותדע דהכי הו"ל לתלמודא למימר לימא רב מנשיא דאמר כת"ק ולידחי לא דכ"ע לית להו דר' מנשיא ור' מנשיא בקצרן לאכילה ונמלך לסכך בהו מיירי ואז שמעי' שפיר דתלמודא לא קא מהדר לאתויי ר"מ ככ"ע ומדקאמר בכה"ג ש"מ לדעת הש"ס דאמר כר' מנשיא

דף י"ד גמרא מהפכין מדת אכזריות כו' נקט כהאי לישנא דאכזריות חו' ע"ד מ"ש נגעים ובנים יסורין של נקמה ואסיקו בש"ס הא דלא הוו ליה בנים כל עיקר הם נקמה ומדה זו אכזריות היא לנקום נקם וקאמר ר"א דאפילו דבר זה יש כח בצדיק להפך לרחמים והראיה ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא ולא היו לה בנים כל עיקר והפך לרחמים ויעתר לו ותהר רבקה אשתו

שם גמרא אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבע וכו' הנה קי"ל בכללי פסקי דינים דתנאי ר"י ור' מאיר הלכה כר"י ובכללי פסקי דאמוראי רב ושמואל קי"ל הלכה כרב באיסורי אלא דהכא אית לן כללי אחריני דסתרי תרווייהו כללא דתנאי הא קי"ל כללא אחרינא הלכה כר"מ בגזירותיו והכא גזירות נינהו ודע דלפום פלוגתא דאמוראי בתלמודא ישתנה דינא בהא מלתא דלרב דקאמר מחלוקת בשיש בהם ארבע פליגי דר"מ אית ליה גזרת תקרה ור"י לית ליה גזירה א"כ אמרינן שפיר דהלכה כר"מ בגזירותיו דהא ר"י לא גזר ור"מ גוזר אבל לשמואל דסובר דבשיש ארבע לכ"ע גזרינן אלא דפליגי באין בהם ארבע לר"י כיון דלית בהו שיעור לא גזרינן ולר"מ כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן נוכל לומר דבהא ליכא כללא דהלכה כר"מ בגזירותיו דהא בגזירה כ"ע מודים דגזרינן אלא בסברא הוא דפליגי אם הא נמי הוי בכלל גזירה או לא ובמלתא דסבר' כה"ג הגם דהוי בדין הגזירה לא אשכחן דהלכה כר"מ ונשאר הדבר ככללא דקי"ל ר"י ור"מ הלכה כר"י וכללא דאמוראי נמי הגם דקי"ל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי הכא איכא רב פפא דמיישב למלתיה דשמואל ומשמע דהכי ס"ל וכיון דרב פפא סובר כשמואל קי"ל כוותיה דבתראה הוא וכן פסק הרי"ף דכיון דרב פפא מפרש מלתיה דשמואל הלכה כוותיה וכפי זה הלכה כר"י ככללין וליכא להך כללא דהלכה כר"מ בגזירותיו וכדכתיבנא ודחה הרא"ש דבריו לומר דאין ראיה מדברי רב פפא מדפריש למלתיה דשמואל דסובר כוותיה וכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת בהך סוגיא דמהלך כעומד דסובר דאין ללמוד ממה דמפרש למלתיה דהאיך דסובר כוותיה וכבר גליתי דעתי דכל דפליגי בתראי אקמאי בסבר' לא שבקינן ס' קמאי מקמי סברת בתראי ומה גם דעת הרי"ף דסוף הגאונים הוה ודעתו כדעת גאון פשיטא דלא חיישינן לסברת הרא"ש כנגדה ונר' לתת טעם לדברי הרי"ף דאי תימא דרב פפא לא אתא אלא לתרץ הקושיא דפריך הש"ס לדעת שמואל הכי הול"ל אמר לך שמואל כו' ומדלא אמר הכי ש"מ דהכי סביר ומה גם אי אמרינן דמאן דפריך לשמואל הוא סתמא דתלמודא בתרא שהוא רבינא ורב אשי ומייתי מלתיה דרב פפא כפי מתניתין מדנפשיה ואמר הכי קאמר כו' א"כ רב פפא דברי עצמו קאמר. אלא דכפי האמת לית הכי פשטא דסוגיא ובודאי מאן דפריך למלתיה דשמואל הוי סתמא דתלמודא דמקמי רבינא ורב אשי בדורו של רב פפא ועלה משני רב פפא ועכ"פ מדלא אמר אמר לך שמואל ש"מ דהכי סובר. והרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות סוכה וז"ל נסרים שאין ברחבן ד"ט מסככין בהם ע"כ איכא פנים לומר דרמב"ם בשיטת רבו הרי"ף אמרה והלכה כשמואל דכשאין בהם ארבע מחלוקת ופסק כר' יאודה דשרי פחות מארבעה ואיכא פנים לומר דכהרא"ש סובר והלכה כרב דבארבע פליגי ופסק כר"מ משום דקי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו וכבר דחינו דברי הרא"ש ממילא קאי הרמב"ם כהרי"ף ותדע דבפי' המשנה כתב רמב"ם והלכה כר"י ועיין מ"ש בדף ט"ו

שם ע"ב מעשה בשעת הסכנה כו' פירוש שמחמת הסכנה הביאו הנסרים שלא ירגישו האומות שהם לסוכה יחשבו שהם לתקרת הבית והיו יכולין להביא נסרים פחות מארבע ג"כ ולא היו מרגישים ואמרו לו אין שעת הסכנה ראיה ופי' דאפשר שחששו שירגישו האומות כשלא יראו אותם רחבים ארבע ומחמת הסכנה חששו לחששא רחוקה הגם דנסרים של התקרה אינם רחבים ארבע

שם גמרא לימא מסייע ליה כו'. הגם דכבר עלתה הסכמת כולהו אמוראי דאפילו הפכן פסולה קא בעי תלמודא הכא במאי עסקינן משום דנ"מ דאי אשכח ברייתא דקתני כשרה דחינן לאמוראי וליכא לסיועינהו מידי מהא

דף ט"ו גמ' ולרב יאודה אמר רב כו' מסתברא דעיקר טעמא דגמרא דלא בעי למימר דרב ושמואל כר' יוחנן סברי דמשנה א' משום גזירת כלים הוא מטעמא דאשכחן להו דפליגי אמתניתין דמסככין בנסרים מר סבר בארבע פליגי ומר סבר בפחות מארבע פליגי אלא דמסתייע הש"ס גם מהא דלא גזר רב בחצים זכרים ולא הוצרך למימר הך דפליגי אמתניתין דמשום גזירה הוא דפליגי משום דמלתא דפשיטא ליה לתלמודא

שם גמרא סיפא ר"י היא דאמר כו' ע"ס הסוגיא. לדברי רש"י דפירש דסתם תקרה ודאי בני ד"ט הוא אזדא סוגיא על נכון דהאי שינוייא דר"י היא לא מצינן לשנויי הכי אלא לסברת רב אבל לשמואל קשה הרי דר"י מיהא מכשיר בארבע טפחים ובהכרח לשנויי דבביטול תקרה פליגי וכדפרש"י דאפילו ארבע כיון דמבטלי ליה בידים לא אתי למיטעי לישב בבית אלא דראיתי להרמב"ם שפירש בפירוש המשנה וז"ל ר"י אומר כי ב"ה סוברים שבאחד מאלו שני מעשים יהיה ביטול תקרה ורמ"א כי ב"ש וב"ה מודים לא יהיה אלא כנטילת א' מבנתים והלכה כר"י כמו שהורה מדברי ב"ה עכ"ל מוכח דמסיק דפי' דמתני' כשמואל ובפ"ה מהלכות סוכה הלכה ח' כתב וז"ל תקרה שאין עליה מעזיבה כו' אלא נסרים תקועים בלבד הרי זו פסולה שהם לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה הרי זו כשרה ובלבד שלא יהיה בכל נסר ד' טפחים וכן אם נטל א' מבנתים והניח במקומו סכך כשר כו' כשרה ע"כ. מוכח מדבריו דלא שרינן מפקפק אלא בפחות מארבעה טפחים אבל ד' טפחים דוקא נוטל מבנתים דלהכי התנה שלא יהיה ד' טפחים מקמי דינא דנוטל לומר דבנוטל ליכא האי תנאה. וקשה אמאי דכיון דמפרשי' מתניתין כסברת שמואל משמע אפילו ד' טפחים נמי שרינן כל דמבטל תקרה כדמוכח מהש"ס ותו לדברי הרמב"ם דתקרה דקתני במתני' היינו דוקא שאין בה נסרים ד' טפחים א"כ למאי דמפרש בש"ס אליבא דרב דסיפא ר"י היא וקאמר ליה לר"מ כו' מאי קא פריך ומוכח ר"י מהך דב"ש וב"ה דלא גזרי משום תקרה אלא ב"ש בשלמא אי אמרינן דסתם תקרה יש בה נסרים ארבעה שפיר קא"ל ר"י לר"מ אלא אי אמרינן סתם תקרה שאין בה ארבעה מאי קאמר ליה ר"י לימא ליה ר"מ ההוא בשאין בהם ד' טפחים ובהא פליגי דב"ש סברי גזרינן וב"ה סברי לא גזרינן ודוקא שרחבה ד' טפחים לכ"ע גזרינן ותו מאי קאמר הש"ס הניחא לרב אלא לשמואל וכו' מאי פריך אדרבה לשמואל מתיישבא מתניתין שפיר ר"י היא דהא מוכח מפלוגתייהו דב"ש וב"ה למלתא דפליגי בה ר"י ור"מ דהיינו בפחות מארבעה וקאמר לר"מ עז"ה לדידך דאמרת פחות מארבעה טפחים נמי פסולה הא מלתא ב"ש היא ולא ב"ה דב"ה סברי דלא גזרינן בפחות מארבעה טפחים בשלמא לדידי מיירי דתקרה זו אין בנסריה ד"ט ולהכי קא אמרי ב"ה מפקפק אלא לדידך במאי מוקמת לה ולא מצי ר"מ לשנויי מידי אם לא שיאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה משא"כ לסברת רב דלאו מידי מותיב ליה ר"י לר"מ אם לא שנאמר בהכרח דסובר דסתם תקרה נסריה רחבים ארבע טפחים א"כ קשה להרמב"ם כיון דנתגלה לנו דנסרים דתקרה ד"ט א"כ מאן אשכחן דפליג וסובר דסתם תקרה הוי פחות ומה גם דמן הסתם לא אמרינן דפליגי בהאי מלתא לרב סתם תקרה ארבע טפחים ולשמואל סתם תקרה פחות מד' טפחים וליכא למימר דפסק כרב דמחלוקת בארבעה טפחים וכר"מ דאסר כדקיימא לן