ראשון לציון על סוכה קיב

עוד שהוא מעורב עם הפסול יחד ואין כאן הכשר סוכה דהא עכ"פ מודה הר"ן דכשהסכך כשר מובדל בפני עצמו חשוב מהיותו מעורב הגם שהשיעור שוה דבזה תרץ אמאי במעורב בעי מרובה וכשאינו מעורב יספיק בחצי כשר לדרכו ז"ל דסובר דקי"ל אפילו בהא כרב פפא דחצי כשר וחצי פסול כשר דלרמב"ם לא קי"ל בהא דסגי בחצי וכמו שגילה דעתו רמב"ם בפ"ה מהלכות סוכה וכמו שנתן ה"ה טעם לדבריו. ושם במשנת המקרה סוכתו בשפודין אבאר מה שיש לבאר והר"ן סובר דסגי בחצי והוצרך לתת טעם אמאי במעורב בעי רוב כשר וחילק דגרע מעורב ממובדל א"כ אנן נימא דבמעורב פוסל לגמרי ודינו כשאר איסורין ואין לנו אלא מה שבאה עליו ההלכה כנז'. שוב ראיתי להרשב"א בחי' סוכה שכתב לחזק דברי רש"י ואמר שכל דאיכא חצי סכך כשר הרי זו כשרה בין במעורב כשר ופסול בין בדהאי קאי לחודיה והאי קאי לחודיה ומאי דהצריכו רוב סכך כשר במעורב הוא מטעם דלפעמים יהיה צל שעל האדם מהסוכה מרובה מסכך הפסול לזה צריך רוב כדי שיהיה סכך כשר רבה על הפסול ומבטלו כאיסור המתבטל ברוב ואף על גב דאיסור דאפשר להתברר אינו מתבטל כיון דמדינא לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהיה עומד במקום אחד כיון דמעורב ברובו סמכינן שמתערב בכל כו' ע"כ. ודבריו עליונים הם אלא דקשה לי גם כשיהיה סכך הפסול מובדל מסכך כשר לפעמים ישב תחת החלק שמסכך הכשר שיש לפניו ואחריו סכך פסול כגון סוכה שיש בה עשרה טפחי' וסיככה בשפודים שרחבים ב' טפחים עז"ה ב' טפחים סכך כשר וב' טפחים שפוד א' וכעז"ה נמצא ב' טפחים כשרים לצד דרום וב' טפחים כשרים לצד צפון ובאמצע ששה טפחים ד' סכך פסול וב' טפחים סכך כשר ופתח הסוכה בדופן מערבי נמצא שבעה טפחים שבאמצע שבהם מכניס ראשו ורובו רובם סכך פסול הגם שיעשה ב' טפחים סכך כשר מב' צדדי הסכך סוף סוף כשיכניס ראשו ורובו באמצע איכא רוב הסכך פסול ולכשתאמר דששה טפחים לראשו ורובו וטפח לשולחנו נמצא עומד ראשו ורובו בד' טפחים סכך פסול וב' טפחים סכך כשר ובזה אית לן למיחש טפי ואשכחן לתנא דמתניתין דקתני סתם המקרה סוכתו בכפודים כו' אם יש ריוח כו' ע"כ ולא התנה שצריך לישב במקום שיש רוב סכך כשר ומיחוש זה הוא מיחוש הרגיל דמלבד מציאות שכתבתי משכחת שיכנס כולו וישב תחת רוב סכך הפסול

ותו קשה מה מהני רוב כשר אם המיחוש הוא שיהיה רוב אין זה המיעוט שהכשר מרובה בו על הפסול מציל מידי מיחוש זה גם מה שהליץ לומר כיון דמדינא מספיק בחצי מצומצם לא חיישינן לבטל אפילו הוא איסור שיכול להתברר הם דברים דחוקים משמוע וכל עין תרגיש בדוחק דברים אלו ומכל הני דוחקי אהדרינהו הרמב"ם לאפיה מדרכו של רש"י ז"ל ומפרש מתניתין דהדלה עליה את הגפן דקתני אם היה סכך מרובה וכו' דמיירי בקצצן והוא פי' חבטן דאתמ' הכא ושיעור דברי המשנה כך הוא הדלה עליה את הגפן וכו' פסולה בכל גוונא ואפילו קצצן כל שקדם והדלה ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה פי' אפילו קדם והדלה ונמצא שיש בזה תעשה ולא מן העשוי אפ"ה כשרה או אם קצצן פי' לא הדלה קודם אלא קצצן ומחמת הקציצה נפלו ונשכבו על הסכך אפילו ליכא רוב בסכך הכשר ואפילו כל הסכך מהם כשרה וא"ת פשיטא מאי למימרא הא קמ"ל דנפילתן ממקום גבוה בשעת קציצה נענוע זה שנתנענע ממקום גבוה למטה מתרת מיחוש תעשה ולא מן העשוי ומאי דקאמר הש"ס אמר רב יוסף אמר רב צריך לנענע למאי דמסיק הש"ס דהא מלתא דצריך לנענע שמואל אמרה ורב פליג עליו וסובר דאינו צריך לנענע אלא הקציצה הוא גמר העשיה ולסברא זו בהכרח לפרש מתניתין דמאי דקתני או שקצצן הוא אפילו אחר שהדלה ואין כאן נענוע כל עיקר לזה אתא רב יוסף וחדית דבעינן שיהיה בקציצה זו נענוע וכדפרי' ודלא כמאן דסבר דקציצה לבד הוי מעשה. וא"ת על מי סמך עלי תנא דמתניתין להבין בדבריו דמאי דקתני אם היה הסיכוך הרבה מהם דקאי נמי דקצץ משום דלא חש עלי למיטעי דשרי בלא קציצה כדפריך הש"ס הכא והרי מצטרף סכך הפסול וכו' ומוקי לה מחמת קושיא בחבטן והיינו בקצצן כדכתיבנא ובזה סלקא קושית רש"י שכתב לקמן דמפרש חבטן לשון קציצה הוא יעש"ד. ותדע דפי' דמתני' הוא כדברי הרמב"ם דאיתא לקמן במכלתין דף י"א ע"ב וז"ל תניא תעשה ולא מן העשוי מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת כו' וסיכך ע"ג פסולה וקאמר הש"ס עלה היכי דמי אילימא בשלא קצצן מאי אירייא תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דמחוברין אלא בשקצצן וכו' ע"כ. הרי דמברייתא גילה פי' המשנה להדיא כדברי הרמב"ם והשתא קשה לדברי רש"י דמדברי הש"ס התם משמע דמוקמינן לה בקצצן ומדברי הש"ס הכא מוקי לה בחבטן ובהכרח לומר דדינא דקתני בברייתא לחוד ודינא דקתני במשנה לחוד והוא דוחק וישובא דסוגיא דהכא לדעת הרמב"ם הכין הוא אמר רבא לא שנו דפסולה לגמרי ואפילו חבטן כדמסיק אלא באילן שצילתו כו' אבל חמתו מרובה מצילתו וחבטן שרי ולא חיישינן לתעשה ולא מן העשוי כיון דאיכא רוב סכך כשר לא חיישינן לתעשה ולא מן העשוי דסוף סוף הרי עשה ודוק ובזה סלקא קושיא אחת לדרכו של הרמב"ם והוא דמדרב נשמע לשמואל כיון דרב סובר דקצצן הוי מעשה ואין כאן ולא מן העשוי אם כן יתחייב לפרש מתניתין דהדלה עליה כו' ואם היה סיכוך הרבה כשרה ומיירי בלא קצץ מדקתני סיפא ואם קצצן א"כ רישא דלא קצצן דלדבריו לא מצינן לשנויי סיפא דקצצן דמכשיר מיירי בנענע ורישא דפוסל קצצן דלא נענע דהא לא בעי נענוע כל עיקר וא"כ כיון דאשכחן דרב מפרש רישא בלא קצצן ואע"פ כן שרי א"כ נתחייב לפרושי כדעת רש"י דהא לא אשכחן דפליג שמואל עליה בהכי ובמאי דכתיבנא לא קשה דאה"נ דפירושא דמתניתין הוה משתמעא הכי אלא בתר דאשכחן ברייתא דקתני להדיא דטעמא דאיסורא דהדלה עליה הוא משום תעשה הדרינן ממילא לפרושי מתניתין בהכי וכבר סלקו דברי רב בקוש' וכיון דמפרשינן מתניתין כברייתא ממילא לית לן ראיה ממתניתין דשרי בעירוב סכך פסול עם הכשר בלא קציצה וגם רב יחזור ויודה לאסור בלא קציצה

שם גמרא ולא בסוכה שתחת סוכה. הקשו בעלי ישיבה והרי דרשינן לעיל לרבנן מדכתיב חסרה לדופן אחד בשלמא לר"ש דדריש אם למקרא אמרינן דדריש מסורת לענין סכך לומר ולא סוכה שתחת סוכה אלא לרבנן קשה. וי"ל דגם רבנן דרשי מדלא אמר במקום ב' פעמים בסכת חד בסוכות מליאה ודרשינן שפיר משני בסוכות מלאים ארבע דל חד לגופה פי' דהול"ל בסכת לגופה ואמר בסוכות ב' פש חד ושני מאידך בסוכות הרי שלש ש"מ לדרשא אתא ולא סוכה שתחת סוכה

דף י' גמרא מהו דתימא ניגזר כו' רש"י ז"ל פי' מהו דתימא ניגזר זמנין דהוי העליון למעלה מעשרים אמה ומצטרפי צל של העליון עם צל התחתון ואפילו התחתון מרובה צלתה מחמתה מחמת עצמה כיון שסככה מכוון כנגד העליון הרי זה כאלו אינו ונקט תחתונה צלתה מרובה מחמתה לאו למימרא דאם חמתה מרובה מצלתה מצד עצמה אלא דמשלמת בצל העליונה פסולה הא ליתא דכיון דגם עליונה תוך עשרים הגם דישלים צל לתחתונה כשר הוא אלא בא לומר דאפילו צלתה מרובה מחמתה מצד עצמה בעינן דוקא שתהיה העליונה תוך עשרים אבל למעלה מעשרים פסולה דבטל סכך של תחתונה. ולדברי התוס' לדברי ר"ת כתבו בדף ט' ד"ה הא קא מצטרפי כו' דאפילו אין צלתה מרובה מחמתה אלא מחמת צל העליונה אעפ"כ כשרה וגורסין גירסא אחרת בש"ס. ובעיני יפלא חדא כיון דסכך דלמעלה מעשרים אינו מתיר היאך נאמר דאם התחתונה חמתה מרובה מצלתה מחמת עצמה ופסולה שיצטרף צל מהעליונה להכשיר סוכה זו נמצא שהכשרה הוא בגבוה למעלה מעשרים אמה ומה שהוכיח מעירובין כבר דחו התו' מכח ההיא דהיו הוצין יוצאין למטה מעשרים דהצריכו