ראשון לציון על סוכה קיא

דאתמר עלה וסמוך לה כתב דהך ברייתא דקתני בית שער אכסדרה כו' חייבים מיירי בפתוחות בתים לתוכה ולא חש ליתובי דעתא מאי דקשה לדבריו מהך דרב חסדא

אכן כשנעמוד על משמעות הגמרא לא קשה לא קושית התוס' ולא מה שהקשינו והוא דרב חסדא ממה שאמר אע"פ שיש לה פצימין כו' מוכח דאתא לומר דלא חשיבי פצימין אלו מזוזות כיון דלחזק תקרה עבידי כדקאמר הש"ס א"כ כל עצמו לא אתא אלא לדין מזוזות שהוא א' מתנאי הבית שצריכה להתחייב במזוזה כמו שכתב הרמב"ם בעשרה התנאים שצריכה שתהיה לה שתי מזוזות ולזה פריך תלמודא אמאי צריכה מזוזה והתניא בית שער אכסדרה כו' חייבות במזוזה וסתם אכסדרה אין לה אלא ג' דפנות ואעפ"כ קתני דחייבת במזוזה הרי דלא בעינן מזוזה בכותל הג' ולעולם מיירי דפתוחין לתוכן דיורין החייבות במזוזה וקתני מיהא דלא בעינן מזוזות והשתא ליכא לשנויי דרב חסדא איירי בפתוחה לגינה שפטורה דא"כ אפילו יהיו לה מזוזות פטורה כדקתני בברייתא בית מה בית הראויה לדירה יצאו בית שער אכסדרה דאינן ראוין לדירה הגם שהיה עושה לה פצימין אלו לשם מזוזה ולא לחזק התקרה ולא היה לו לפוטרה מחמת שפצימין אלו לחזק התקרה עשויין ומשני הך אכסדרה שיש לה ד' דפנות פי' שיש לה בדופן הד' שתי מזוזות ופריך דירה מעלייתא היא פי' ואמאי אתה בא לחייבה מחמת שבתים פתוחים לה תיפוק ליה דחייבת מצד עצמה ומשני שיש בה חלונות דמצד עצמה לא חזיא לדירה ופטורה ואינה חייבת אלא מצד הדיורין הפתוחות לה נמצינו אומרים דכל משא ומתן דהך דרב חסדא לא הוי אלא לענין דין מקום הנחת מזוזה ומסיק כדרב חסדא דבעינן מזוזות בדופן הד' דזולת זה אפילו בית דירה עצמו פטור. והוא מה שהתנה הרמב"ם באחד מעשר תנאים שכתב בריש פרק ו' וז"ל ושתהיה לו שתי מזוזות כו' וחש שתטעה דדוקא בבית הוא דבעינן אבל אכסדרה דחיובה הוא מחמת הבית והבית יש לו שתי מזוזות אין צריכין לאכסדרה שיהיו לה מזוזות לזה כתב אחר זה בדין כ' וז"ל אכסדרה והוא המקום שיש לו ג' כותלים ותקרה אע"פ שיש לה ב' פצימין ברוח רביעית פטורה מן המזוזה מפני שהפצימין להעמיד התקרה הן עשויין ולא משום מזוזות נעשו ע"כ הרי השמיענו מתוך דבריו דגם באכסדרה דחיובה הוא מחמת הבית הפתוחה לה כמו שגילה בפרק זה עכ"ז בעי מזוזות ובזה יאורו עינים בדבריו ואין מקום לקושית התוס' ז"ל תו רואה אני דלדברי הרי"ף והרמב"ם מאי דמחייבין בבית שער אכסדרה הוא מאי דקתני בברייתא דמייתי ביומא והביאה הרי"ף דהלכותיו דקתני בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ועיירות כו' ע"כ ופשיטא דלא גרע מינייהו בית שער אכסדרה ומרפסת חייבות שפיר מצי' לאוקומי לה כמאי דאיתא בברייתא דבשעריך וילמד סתום מן המפורש אלא לדברי התוס' וסיעתייהו דמחלקי בין דרבנן לדאורייתא הם מחדשים הלכות דלא אתמרו בש"ס ועושים כמעשה האמוראים דרמו מתנייתא ומשנו הא דאורייתא הא דרבנן וכגון הני שנויי לא מתקבלי אלא מהאמוראים בעלי הש"ס ומה גם דהברייתות סתומים על מי סמך עלי הכא לפרושי דמדרבנן קא מיחייב ומי יאמר דלא אמרינן דפליגי בשלמא לדברי הרי"ף ורמב"ם ניחא כדפרישית ועיקר ואין לזוז מדברי הראשונים ימין ושמאל וכל בית שער אכסדרה ומרפסת דאינן פתוחין להם בתים שחייבים מזוזה פטורים אפי' מדרבנן

שם גמרא מאי כהלכתה כו' מאי דלא בעי אמאי דקאמר תנא ברישא סוכה מכל מקום אולי דהוה ס"ד לומר דהכי קאמר מכל מקום אפילו אינה עשויה לצל ולהכי לא הוה קשה ליה אלא מאי כהלכתא וכדשני ליה כהלכתה פי' עשויה לצל הדר פריך מאי מ"מ

דף ט' גמרא סוכה ישנה כו' בית הלל מכשירין כתבו התוס' דבירושלמי איתא דלבית הלל דמכשירין בעי לחדש בה דבר למר טפח' ולמר כל שהוא על פני כולה ע"כ והרמב"ם בפ"ה מהלכות סוכה הלכה ט' כתב וז"ל סוכה שנעשת כהלכתה מכל מקום כשרה אע"פ שלא נעשת לשם מצוה כו' ע"כ משמע דלא בעי שום חדוש בה. וקשה למה לא כתב הרמב"ם הך חידותא דדינא דאדכר בירושלמי כיון דבש"ס דילן לא אדכר איפכא ותתחזק הקושיא למאי דאתמרא הא מלתא בירושלמי בשם הברייתא וז"ל תני צריך לחדש בה דבר עכ"ל. וא"כ לא הו"ל לרמב"ם להשמיטה וגם הרי"ף לא הביאה בהלכות ואולי דכיון דבמתניתין קתני בית הלל מכשירין ותלמודא קא שתיק ולא מתנה דבעינן לחדש בה דבר שמע מינה דהך ברייתא דקתני בירושלמי תנא ברא ניהו ולאו ב"ה ונמצא ג' סברות בהאי דינא בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין ואידך תנא דבירושלמי סובר כבית הלל אלא דבעי לחדש בה דבר

שם ע"ב גמרא אמר רבא ל"ש ע"ס. פי' רש"י ד"ה כשחבטן וז"ל השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עלי' ומבטלו דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתניתין אם היה סכך מרובה כשרה ע"כ והרי"ף השמיט סוגיא זו אלא דכתב אמתניתין דבסמוך דהדלה עליה כו' כתב אוקימנא כשחבטן עכ"ל והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהלכות סוכה וז"ל העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית הדלה עליה עלי אילנות כו' וסכך ע"ג ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך וכו' הרבה מהן צריך לנענע אותם אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה עכ"ל. מדבריו מוכח דכל שלא קצץ אפילו סכך כשר מרובה מסכך פסול פסולה. וכך ראיתי שכתב בפי' המשנה דהדלה עליה את הגפן וז"ל אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה בתנאי שיקוץ אותם שאם לא קצצם יצרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה כו' ע"כ ולדבריו ז"ל פי' מאי דקאמר בש"ס בשחבטן פי' חבטן למטה ע"י קציצה וכפ"ז מתדייק שפיר תיבת חבטה דנקט הש"ס לפי דכשקוצץ הענפים ממקום חיבורם הם נחבטים למטה כי יתקבץ כל כובדו למטה כאחת ולא יקרא חבטה ותו דייק שפיר לשון חבטה לומר שלא תפס אותם בידו וקצצם ואח"כ הניחם על הסכך דזה פש' דשרי ומאי קמ"ל אלא דאחר דסכך בהם ועודם מחוברים קצצם ונתחבטו למקום שהיו מונחים והיינו עיקר חידותא דדינא דקמ"ל ולדרכו של רש"י ק' למה אמר האי לישנא דחבטה לימא שהשפילם למטה דכיון דלא קצצן אלא משפילן לא שייך לומר חבטה. גם המיחוש השני שאמר' שחש לו לא שייך בכה"ג ותו קשה לדברי רש"י שאמר דמתבטל הפסול בכשר דהא קי"ל דלא אמרינן בטל ברוב אלא בדבר שאינו ניכר בפני עצמו אבל בדבר דניכר ומובדל בפני עצמו כי הכא דאי בעי לאפרושי הפסול מהכשר מצי לאפרושי דהפסול הוא מחובר ובלא טורח מצי להכיר פשיטא דלא בטיל ותדע דרש"י הוכרח להסתייע לומר דבטל ברוב ממתניתין דהדלה עליה את הגפן דקתני אם היה סכך מרובה כשר ולא הספיק לו מה שאמר דמדאורייתא כל מילי בטל ברוב והוא מטעם שהורגש מהחילו'. שכתבתי והוכחתו ז"ל אינה הוכחה למאי דמפרשי' בהך מתניתין דהדלה עליה ופי' הרמב"ם כמו שאבאר. ותו קשה לדברי רש"י מאי דקאמר הש"ס הכא אי בשחבטן מאי למימרא מאי מקשה אפשר דלא תימא דהכא לא מכשרי' מטעם דלא הוי ביטול כיון דהאיסור מינכר קמ"ל ואמאי אצטריך הש"ס לשנויי חדא גזרינן כו'. שוב ראיתי להר"ן ז"ל שחלק נדון דידן לשאר איסורים דהגם דבשאר איסורין כל שהאיסור מנכר לא בטל הכא כיון דאשכחן דרחמ' אמ' למשה סוכה שסיכך חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול זה בצד זה אם אין סכך פסול רחב ג' טפחים כשרה הגם שניכר הפיסול שוה לסכך הכשר ע"כ. ומהשתא נסתלקה תמיהתנו על רש"י וכד דייקינן שפיר אין זה מספיק דלא אגמריה רחמנא למשה אלא כשיש חצי סכך כשר מבורר בזה ניתרת הסוכה הגם שחצי הסכך פסול או למ"ד יותר מעט מחצי סכך כשר אבל כשהכשר והפסול מעורבין כאחד אין כאן סכך כשר כל עיקר כל