ראשון לציון על סוכה קי

דאמר ואם יש בו לרבע דקדק לומר הכי משום חלוקת ואצ"ל אם היה ארכו יותר על רחבו בזה לא בעי' שירבע בו כיון דמרובע הוא אבל לגבי חלוקת היה עגול יצריך רמב"ם לרבע בו ד' אמות על ד' אמות כי היכי דהצריך בשבעה על שבעה דסוכה דכל חלק העיגול לא חזי לדירה ולא חש רמב"ם ז"ל למטעי בדבריו משום דסמך על מה שכתב בפ"ד מהלכות סוכה שדקדק לומר לרבע בה ז' על ז' ודוק ומינה לכל העגול שאינו נכלל בריבועי דלא חזי לדירה ובזה סלקו דברי רמב"ם מכוונים לדברי הש"ס ולמאי דפסקינן בסוכה דז' על ז' כשרה אם עשאה עגולה צריך שיהיה הקיפה א' ושלשים טפחים וחצי לפום מאי דשיער ר' יוחנן וכאוקמתא דאמר רב אסי לרב אשי

שם ע"ב גמ' הפנימית כו' וחייבת במזוזה ע"כ. קשה מאי חידותא דדינא פשיטא דחייבת במזוזה דמאיזה טעם יס"ד לומר דפטורה דאצטריך תנא לאשמועינן דחייבת וליכא למימר משום דלא קביעא אצטריכא ליה דמהיכא יס"ד לפוטרה וי"ל דאצטריך משום דקתני בסיפא פטורה מן המזוזה הייתי אומר דר"מ פוטר כל דלא קביעא ואשמועינן בסוכת החג דהגם דחשיבא קבע בחג אף על פי כן פטורה מן המזוזה קמ"ל רישא דחייבת ומזה אתה למד דסיפא דקא פטר לאו משום דלא קביעא אלא משום שאינה בת דירה ולא פטר אלא בשאר ימות השנה אבל בימות הסוכה חייבת כיון שדר בה וכן הכריחו התו' בדף ז' בד"ה אחרים. והרמב"ם בפ"ו מהלכות מזוזה כתב וז"ל סוכת החג בחג פטורה מן המזוזה ע"כ. פי' ואפילו גדולה ד' אמות על ד' אמות דאל"כ אפי' תהיה עשויה לדירת קבע אינה חייבת במזוזה כמו שכתב בפ"ו מהלכות מזוזה ואמאי אצטריך למיהב טעמא שאינה עשויה לדירת קבע ופשיטא ודבריו אלו לא הוו אלא למאי דפסק דסוכה דירת עראי בעינן. וא"ת א"כ אמאי פסק רמב"ם ז"ל דבעינן דתחזיק ראשו ורובו כבית שמאי ובש"ס קאמר דבית שמאי דקאמרי כן הוא משום דסוברים דירת קבע בעינן. י"ל דהנהו רבוותא דקאמר אביי כולהו סבירא להו דירת קבע בעינן לאו בדעת שוה קיימי. ותדע דלב"ש סוכה ז' על ז' מיקרי סוכת קבע ולס' רבי לא מקרי קבע אלא ד' אמות על ד' אמות ותרווייהו לא בעו בדפנות צלתם מרובה מחמתם ולר' יאשיה בעי' ולכולהו סוכה עגולה כשירה כל שיש לו לרבוע בה שיעור סוכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולאחרים פסולה וכולהו לית הלכתא כוותייהו לבד הך דראשו ורובו ושולחנו ואפסיקא הלכתא כב"ש דבעינן קביעות קצת מיהא דלהוי בה שיעור גם שולחנו ולדרך זה לא הוי הך ברייתא דמייתי הש"ס בדף ג' דבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה וכו' דלא כבית שמאי דמודים ב"ש דלא חשיב קבע לענין מזוזה אלא ד' אמות על ד' אמות ובסוכה לא בעינן קבע גמור אלא דבערך סברת בית הלל דקסברי דלא בעינן שתחזיק גם שולחנו קא מני אביי לב"ש בהדי דסוברים בעי' דירת קבע ולא תקשה למאן דאמר דחייבת במזוזה והלא סוף סוף אינה עשויה אלא לדירת שבעה ימים די"ל כיון דרחמנא הצריך בה דירת קבע הגם שאינה עשויה אלא לז' ימים דין דירת קבע יש לה וכל זה לסברת האומרים דבעי' ד' אמות על ד' אמות אבל לב"ש דסוברים ז' על ז' פשיטא דפטורה דלאו קבע גמור חשיבא כדכתיבנא

שם גמרא ואמאי תהוי כבית שער כו' משום דלא קביעא ע"כ פי' רש"י וצ"ל ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער ע"כ. והרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות מזוזה וז"ל שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה לפי שאינה קבועה ע"כ. והשיגו הראב"ד וז"ל אמר אברהם אף הפנימית אין לה קבע ע"כ. דעת הראב"ד כדעת רש"י ולדבריהם אם היתה הפנימית קבועה היתה חייבת החיצונה הגם דלא קביעא. ולדעת רמב"ם ז"ל אינה חייבת כל דלא קביעא ופשטא דתלמודא משתמע שפיר כרמב"ם דהא לא קאמר לא קביעא פנימית ומשמע דאחיצונה דפריך עלה קא משני דלא קביעא תו בשלמא אי אמרינן דאחיצונה קאי שפיר אלא אי אמרינן דאפנימית קאי מאי משני משום דלא קביעא והלא גם המקשה ידע דלא קביעא ואעפ"י כן קא פריך והכי הול"ל כיון דלא קביעא לא מיחייב בית שער שלה דהיינו חידותא דמחדית ליה התרצן ודוק ודע דמשניא פי' דלא קביעא בין שני הדרכים דלרש"י והראב"ד פי' הוא כיון דאין הפנימית קבועה בנין חזק ובריא ולדעת רמב"ם הכי פירושה דלא קביעא זו החיצונה דלא תעדי אלא לפעמים מניחה ולפעמים מסירה ואינו מניח כי אם החיצונה לבד וא' מן התנאים דבעינן לחייב במזוזה הוא שיהיה עשוי לדירת קבע כמו שכתב בתחלת פרק זה תנאי העשירי והגם דההיא בבית דירה נאמר עכ"ז לא עדיף בית שער מבית דאתי מחמתיה

וראיתי למאור תפוצותינו בכ"מ שכתב וז"ל רבינו משמע ליה דלא קאי אלא אחיצונה והכי קאמר פנימית כו' חיצונה שלא נעשת לשם דירת קבע אין לחייבה אפי' מטעם בית שער דהו"ל כסוכה שהיא בית שער לבית דלא מחייבה עכ"ל קשה מי זה אמר דסוכה בית שער לבית פטורה ואני אומר דחייבת דכל דחייבת במזוזה מחמת דירה דכוותה נמי בבית שער חייב ודוקא לס' רש"י ודעמיה הוא דמצי לחלק בין הדירה לבית שער ואגלה סוד הדבר. דע דאיכא פלוגתא בין הרי"ף ורמב"ם ורבוותי בתראי בדין חיוב בית שער כו' דלהרי"ף ורמב"ם סוברים דהוי דאורייתא ורש"י והתו' ודקאי בשיטתייהו סוברים דלא הוי אלא מדרבנן כמו שאבאר בסמוך ולהכי לרש"י ותו' דסוברים דלא הוי אלא מדרבנן מצו לפרושי הש"ס דכיון דפנימית אינה קבועה הקלו חכמים בבית שער דילה ופטורה הם אמרו והם אמרו אבל להרי"ף והרמב"ם דסברי בית שער כו' חייבין במזוזה מדאורייתא לא מצו לפרושי בדברי רש"י ותוספו' משום דכיון דפנימית חייבת בית שער דידה נמי חייב דבר תורה ומה לי קבוע פנימי או לא קבוע ולזה פי' דפטור' דחיצונה הוא משום שאין בית שער זה קבוע אלא לפעמים כשגומר מלאכה שעושה בה הוא נוטשה ואין כאן בית שער בעולם. ולדרכו של הרב כ"מ קשה מנ"ל לחלק בין הבית לבית שער וכדכתיבנא עיקר

ואבוא אל עין משפט לברר פלוגתא דרבוותא בדין בית שער כתבו התוס' בסוגיין ד"ה ותהוי כו' וז"ל ובית שער חייב במזוזה כדתניא בהקומץ רבה דף ל"ג בית שער כו' חייבין במזוזה ותימה דבפ"ק דיומא דף י"א ממעטינן להו ממזוזה דכתיב בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה ויש מחלקין בין פתוחים לבית לפתוחים לגינה וקשיא דא"כ הו"ל לשנויי הכי התם במנחות דפריך אדרב חסדא דאמר אכסדרה פטורה וצ"ל הא דאורייתא הא דרבנן כו' ע"כ. דע דהסוברים לחלק בין פתוחים לבית וכו' היא דעת הרי"ף שכתב בהל' מזוזה וז"ל ת"ר אחד שערי בתים וא' שערי חצירות ושערי מדינות כו' יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה וכו' ת"ל בית כו' ואי קשיא לך הא דתניא בית שער אכסדרה וכו' חייבות במזוזה התם כשבתים פתוחים לתוכן עכ"ל והרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות מזוזה וז"ל בית שער כו' פטורים מן המזוזה אם היו בתים החייבים במזוזה פתוחים למקומות אלו חייבים במזוזה לפיכך א' שערי חצירות וא' שערי מבואות ושערי מדינות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבים פתוחים לתוכן אפי' י' בתים זה פתוח לזה וזה לזה ע"כ הרי דדעת הרי"ף ורמב"ם אחת היא ואיתא במנחות אמר רב חסדא אכסדרה אעפ"י שיש פצימין פטורה מפני שאינן עשויין אלא לחזק התקרה ופרכינן התם והתניא בית שער אכסדרה וכו' חייבין במזוזה ומשנינן באכסדרה דבי רב פי' באכסדרה דאית בה ד' דפנות ופרכינן דירה מעלייתא היא ומשנינן פי' דאית בה חלונות ע"כ התו' הקשו אמאי לא משני התם דההיא מיירי שפתוחים לה בתים ואני מקשה באופן אחר דהש"ס מסיק ההיא באכסדרה דבי רב מוכח להדיא דאי לאו הכי פטורה ורמב"ם והרי"ף לא מחלקי במידי ומשמע דבכל גוונא כל שפתוח להם בתים חייבות וביותר התימה על הרי"ף שכתב בהלכותיו האי סוגיא דרב חסדא ומאי