ראשון לציון על סוכה קט

דפנות הוה שרינן פרוץ מרובה וא"כ הא מלתא משתמעת שפיר מדקי"ל שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ותו דאפילו בשבת אנו מתירין כל שאין פרוץ מרובה על העומד בג' דפנות הגם שכשתצרף כל הפרוץ שבג' דפנות עם רוח הרביעית יבא פרוץ מרובה ובהכרח לומר דסובר רש"י לענין שבת דאי מצרפינן הפרוץ שבג' דפנות לרוח רביעית ויהיה פרוץ מרובה דפסולה ובעינן עומד מרובה בארבעתם יחד דדכוותה הוא דמכשרינן בסוכה ולא בשבת והא מלתא לא מסתברא למימר הכי והגם שנפרש דברי רש"י בסוכה קטנה שנעשת כהלכת' דהיינו שהעמיד קנה א' והעמיד תוך ג' טפחים לצד מזרח פס ארבע ומשהו ולצד דרום פס ד' תוך ג' טפחים ולצד צפון טפח ומשהו תוך ג' שנצרף כל העומד יהיה ט' ומשהו והפרוץ יהיה י"ב חסר משהו הא והיינו מה שמתיר בסוכה. הא נמי ליתא דפחות מג' לאו דין פרוץ אית ליה לאסור והרי הוא כעומד כמו שכתב רש"י גופיה בדיבור המתחיל דופן סוכה כו' וז"ל דאמרינן לבוד והו"ל כולו עומד ע"כ והרמב"ם ז"ל כתב בריש פרק זה דטפח מהני היכא יס"ד דאם הוסיף ועשה כותל שלם נאמר אליו לא יועיל דטפח ראשון לפי שהוספת בכותל כיון שע"י טפח זה ניתר כל שכנגד דופן שכנגדו הגם שאין שום דופן כל עיקר שכך באה ההלכה. ותו דברי רמב"ם ז"ל שאמר סוכה שיש לה פתחים הרבה כו' משמע דבכל הסוכה מיירי ולא בדופן ג' לבד ואם היה מפרש כדברי רש"י ז"ל הוה ניחא אלא דקשה מה שהקשינו ולא סבירא ליה לומ' לענין שבת שיצטרף פרצת רוח הרביעי לפרצות שבג' דפנות וכשיהיה רוב בין כולן לא הוי מחיצה דמלתא דפשיטא היא דמאי דאנו אומרים דפרוץ מרובה על העומד לא הוי מחיצה היינו במקום דבעי מחיצה אבל ברוח דמעיקרא לא בעי מחיצה זה לא נכלל בדבר זה והכין משמע מדברי רמב"ם בפי"ו מהלכות שבת דמאי דאנו מצריכין עומד מרובה או שוה לפרוץ דוקא במקום דבעי מחיצות ותו ממה שכתב רמב"ם בכותליה מוכח דבכל הכותלים קאמר והיכי מפרש ה"ה בכותל שלישי וליכא למימר דכותליה דקאמר היינו ג' וד' זה הבל דברביעית ליכא דופן כותל כל עיקר ואפי' צורת פתח לא בעי ובלאו הכי פשיטא דלא קאי כותליה דקאמר רמב"ם אלא לכותלים שזכר בתחלת הפר' שבהם נקראת סוכה והם שלש שתים כהלכתן ואחת אפי' טפח ואם כן אין לפרש בדברי רמב"ם אלא או כדברי רש"י ז"ל או בכל כותל וכותל מכותליה ואם היינו דוחקים ומפרשים פי' דברי ה' המגיד כדברי רש"י ז"ל לא היתה קושיית הכ"מ חיילא כל עיקר דאתא לאשמועינן דהגם שכשנצרף פרצת דופן ג' עם פרצו' שבשני דפנות תהיה פרוץ שבה מרובה על העומד אפ"ה כשירה אלא דפשט דברי ה"ה לא משמע הכי

והנה מה שהכריחם לרש"י ז"ל ולהרב המגיד לפרושי הכי הוא מה שהוקשה להו דהרי אמרינן בעירובין כל מחיצה שפרוץ כעומד לא הויא מחיצה וכן כתב רמב"ם בפי"ו מהל' שבת וז"ל כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה א"כ היכי מצינן להתירה בסוכה ואנן בעי' שני מחיצות כהלכתן וכמו שכתב רמב"ם בפ"ד מהלכות סוכה ומכח זה הוכרחו לפרש דלא איירי בפרוץ דשני מחיצות אלא דלא עלה לנו ישובה על נכון מכח מה שהקשינו ונראה לומר דמתני' דקתני דלא אסרינן בסוכה פרוץ מרובה איירי בסוכה גדולה וכגון שיש לה בשני דפנות הצריכין להכשר סוכה עומד מרובה והיינו פס ד' טפחים בתוך ג' טפחים לקנה שבצד מזרח ופס ארבעה טפחים תוך ג' טפחים לצד דרום והוסיף בה לאורך ולרוחב אותו האורך והרוחב שהוסיף בה אפי' יהיה בו פרוץ מרובה על העומד כשירה כיון שיש בה הכשר סוכה הגם שיהיה באורך הדפנות פרוץ מרובה לית לן בה ומה שכתב רמב"ם סוכה שיש לה פתחים הרבה כו' דעת הרב כמו שפירשתי ומיירי בסוכה גדולה דאינה נפסלת בהכי ומיירי שיש בה ז' טפחים הכשר מחיצה והרחיק שלש או יותר ועשה פס פחות מהאויר זהו פתחים שאמר רמב"ם א' עשה המחיצה ערב והיה הפרוץ מרובה והיינו תלונות רבים שכתב רמב"ם. וא"ת סוף סוף הא לא הויא מחיצה ואיך נתיר לו לצאת י"ח בישיבת סוכה במקום מחיצות דלא שמייהו מחיצות לאו קו' היא מידי דהוה דאנו מתירין פסל היוצא מן הסוכה הגם שאין בו אלא דופן נמשך ואולי שכך באה ההלכה ודוקא בסוכה גדולה אבל סוכה קטנה דז' על ז' לא דאל"כ אמאי לא שרינן פס שלשה ואויר ארבעה אלא ודאי דלא באה ההלכה אלא בסוכה גדולה דאין פרוץ מרובה פוסל בה

שם ע"ב גמ' אמר אביי רבי ור' יאשיה כו' וב"ש כו' סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן כו' ע"כ. מוכח מהכא דב"ש דפסלו בסוכה הוא מטעם דירת קבע בעינן וקשה לי לדברי הרי"ף שאמר בריש מכילתין דבין הא דסוכה שאין בה שבעה על שבעה בין האוכל ושולחנו בתוך הבית חד טעמא לכולהו ובש"ס קאמר להדיא דההיא דשולחנו בתוך הבית דאסרו בית שמאי ואפילו בסוכה גדולה דטעמייהו הוא משום דילמא ימשך אחר שולחנו

דף ח' גמ' ה"מ בעיגולה אבל בריבועה כו' ע"כ מוכח מהכא דארבע על ארבע דבעינן בסוכה בעי' מרובעות ולא עגולות דאם הית' עגולה צריך שיעור לרבע בתוכה ד' על ד' ומינה אנו למדין אבל הנהו דקתני בברייתא דמייתי הש"ס לעיל דף ג' ע"א דבעינן ד' על ד' צריכין מרובעות דכלום טעמא דבעינן הכא מרובעות הוא משום דבעינן דירת קבע גם כל הנך נמי דקתני בברייתא קאמר הש"ס דבעינן בהו דירת קבע ולכאורה קשה לדברי רמב"ם דכתב בפ"ו מהל' מזוזה וכתבתיו בדף ג' בד"ה בית שאין בו כו' דלא בעי' מרובעות ותגדל הקושיא דרמב"ם גופיה פסקה להא דר' יוחנן וז"ל בפ"ד מהלכות סוכה סוכה עגולה אם יש בהקפה כדי לרבע בה ז' על ז' טפחים אע"פ שאין לה זויות הרי זו כשירה עכ"ל והא מלתא גמרה רמב"ם מהא דר' יוחנן אלא דלא פסק כוותיה דבעי ד' אמות על ד' אמות משום דסלקא לן הלכתא דדירת עראי בעי' אבל לענין דין השיעור קיימא הלכתא דבעי' מרובע ולזה יכולני לומר לעולם דלא בעי' ריבועי ד' אמות על ד' אמות ושאני שיעור ז' טפחים על ז' טפחים דהוי שיעור שיכנס ראשו ורובו ובהכרח דליהוי מרובע ז' אורך כדי שיכנס רובו מוטה לפי שדרכן היו יושבין מסובין ולישב בו מסב רובו הוא שיעור שבעה טפחים וברוחב נמי בעי שבעה הגם דרחבו של אדם הוא פחות משבעה טפחים משום דבעי נמי שולחנו בסוכה ובירוש' אמרו שולחנו טפח לזה צריך שבעה טפחים על שבעה טפחים מרובעות משא"כ ד' אמות על ד' אמות לא בעינן מרובעות ואפילו עגולות אלא דסוף סוף כיון דר"י הצריך מרובעות ולא אשכחן מאן דפליג עליה מנ"ל לרמב"ם למיפסק דלא כוותיה ולמיקם עלה דמלתא אית לן למיקם אמילתיה דר"י הכא דקאמר בעינן ארבע על ד' מרובעות אם דוקא בעגולה הוא דהצריך כדי לרבע בתוכה ד' על ד' אבל אם לא היתה הסוכה עגולה אלא שהיתה ח' אמות על ב' אמות בריבוע אי אמרינן דעכ"פ בעינן מרובעו' או דוקא בעגולה הוא דאמר בעינן שיהיה בה כדי לרבע אבל זאת שמרובעת שפיר דמי ומסתברא דלא אמרה אלא בעגולה משום דבמקום העיגול שהוא יתר על הריבוע אינו נוח לתשמיש וכאלו אינו משא"כ המרובע נוח לתשמיש ואדרבא רוב הדירות ארכן יותר על רחבן וזו היא דעת הרמב"ם ולפ"ז צריכין ליישב דברי רמב"ם מה שכתב בפ"ו מה' מזוזה וז"ל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל ה' זויות ואין צריך לומר אם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ד' אמות על ד' אמות חייב במזוזה עכ"ל. הנה ממה שדקדק לומר אם יש בו לרבע ולא אמר אם יש לרבע בו מוכח דלא בעינן שאם היה עגול שיהיה הקף שיהיה שיעור לרבע בתוך ההקף ד' אמות על ד' אמות אלא כל שנצרף כל החלל שבתוך העגול ונעשהו רצועות ויהיה בו כדי שיעור זה שנעשה ממנו ד' אמות על ד' אמות ה"ז חייב במזוזה ולדרך זה קשה מדר' יוחנן לדברי רמב"ם הגם שנפרש בו כמו שפירשנו ומוכרח לומר דכוונת דברי רמב"ם היא דמה