ראשון לציון על סוכה קח

פליגי הכא בהכי ותו דהתם מייתי לה הש"ס להך דרב יהודה מוסכמת ותו אשכחנא לרמב"ם דפסק בפ"ד מהלכות סוכה דצריך להביא פס ד' טפחים ומשהו ופסק להך דעירובין בפ"ז מהלכות שבת הלכה כ"א שכתב וז"ל מרחיק שתי אמות מכאן ומעמיד פס ג' ונמצא פתח המבוי עשר והצדדין הרי הם כסתומין שהרי עומד מרובה על הפרוץ עכ"ל ומסתברא לי דהתם נמי דקאמר פס ג' אמות דלאו דוקא אלא ה"ה פחות משלש אמות כל שהעומד מרובה על הפרוץ שפיר דמי שוב ראיתי להרשב"א שכתב וז"ל וכן הדין במרחיק שתי אמות וב' טפחים ועושה פס ב' אמות וג' טפחים שכל שהפס רבה על האויר שבינו ובין הכותל נידון משום עומד ומכאן אתה דן לכל כיוצא בזה עכ"ל מהשתא אמאי אנו מצריכין פס ארבע ומשהו הרי אפילו פחות מד' נמי כל שהוא מרובה על האויר יהיה נידון האויר כסתום

ונראה לומר דבסוכה החמירו בשיעורה טפי ממחיצות לענין שבת ויש לי להוכיח דכל דאיכא שלש לא מתכשרי אפילו בעומד מרובה על הפרוץ ממתניתין דמייתי הש"ס בסמוך דתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהיה בין קנה לחברו ג' טפחים כו' ע"כ. קשה כיון דאמר דופן סוכה כדופן שבת מאי ובלבד דמשמע דבהא לא הוי סוכה בשבת ולדברי רש"י דמפרש דהא דלא יהיה בין קנה כו' הוא דין שבת נמי לא הוה צריך למיתני ובלבד והרי בכלל דין דופן שבת גם משמעות תיבת ובלבד לא מתיישבא הכי. אלא ודאי דהכי קאמר דופן סוכה כדופן שבת לכל דיניה אלא יש דין אחד דלא דמיא והוא אומרו ובלבד שלא יהיה בין קנה לחברו ג' טפחים פי' אפילו יהיה עומד מרובה על הפרוץ דבשבת אנו מתירין לומר אפילו יותר משלש וד' ואפילו כמה אמות הכא בסוכה בעינן שיהיה פחות מארבע וכל זה דוקא בהכשר סוכה אבל בסוכה גדולה אחר שיש בה שיעור הכשר סוכה אנו חוזרי' להקל בסוכה ולהחמיר בשבת דאפילו פרוץ מרובה על העומד כשרה וכפי זה לא קשה מידי דבשבת כל דעומד מרובה על הפרוץ כעומד ובסוכה בשיעור הכשרה אפילו עומד מרובה בעי' שלא יהיה ג' בין קנה לחברו ובזה נמי מתיישב מאי דאמרינן דף י"ו מחצלת שבעה ומשהו כו' עיין מ"ש שם בס"ד טעמא דמלתא

ופש גבן ליתובי דעתא אמאי בעי ד' אפילו בשני פסים בכל אחד חצי טפח שוחק סגי שיעמיד חצי טפח תוך ג' לכותל ויעמיד השני תוך שלש לחברו וסגי ואפשר לומר דאה"נ והא נמי כפס דמי דכיון דבאה ההלכה דפחות משלש כלבוד דמי כד מייתי פס ומעמיד תוך ג' הו"ל כפס. ותוס' בדף י"ו ד"ה בפחות משלש גבי הך דאמר פס ארבע ומשהו מתיר בסוכה הקשו וז"ל תימה אמאי פס ארבע יעשה פס ב' טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק כו' ויעמיד פס כו' דכוותיה פריך פ"ק דעירובין כו' ועוד קשיא דבשני פסים כו' ע"כ ותיר' דדוקא קאמר פס ארבע טפחים אבל פס חצי טפח שוחק ופס חצי טפח שוחק לא מהני משום דאמרינן בעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה ע"כ. ולדבריהם פסקי' הלכתא הכי הנה בעלי התוס' נתחכמו להקשות קושיא ראשונה דבכחה הקשו קושיא שניה דאי לאו הכי קושיא ראשונה שחזקוה בההיא דעירובין לא הוו מצו לאקשויי קושיא שניה משום דאמרי' לאו דוקא וה"ה ב' טפחים וה"ה פס חצי טפח ופס חצי טפח כל דהוי תוך שלש וכדכתיבנא. אלא לפום מאי דהוכיחו מעירובין דפריך דכוותה והוצרכו לשנויי דאתי אוירא דהאי גיסא וכו' והכא ליכא לשנויי כהתם א"כ קושי' זו שמה קושיא לזה הוסיפו להקשות אפילו ב' פסים של חצי טפח ומשהו בכל אחד והוכרחו לשנויי דבעינן מחיצה של שתי וערב. ואני אומר דלעולם ה"ה אפילו ב' פסים חצי טפח שוחק בכל א' מהני ושאני הך דערובין משום דאיכא במאי למיטעי דהתם ספוקי מספקא ליה לתלמודא אם עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחותיה הוי עומד או לא הוי עומד ולהכי בעי לדייקה ממלתיה דרב יאודה דא' יעמיד פס שלש אמות כו' ואי תימא דעומד משתי רוחות הוי כעומד הו"ל לרב יאודה לאשמועינן חידותא דהיכא דליעביד פס אמה וחצי כו' ומשני ליה תלמודא דשפיר דייק אבל לאו להאי הוא דדייק מלתיה ר"י ואמר פס ג' אמות אלא משני דאוירא דהאי גיסא והאי גיסא מבטל ליה משא"כ במאי דקמן דתניא להדיא דופן סוכה כדופן שבת ובשבת הוה פשיטא ליה לתלמו' דהלכה כחכמים ככללין הלכה כרבים לזה לא חש לדיוקי דפשיטא דה"ה ועיקר ולדברי התוס' קשיא כד פריך הש"ס בדף י"ו פשיטא לימא הא קמ"ל כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה. והרמב"ם דפסק דבעי פס ד' טפחים עיין מ"ש דף י"ג ד"ה אמר רבי אמי

שם גמרא אמר רבא וכן לשבת מיגו דהויא כו' ע"כ. הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה דמיגו דשבת אסוכה. והרא"ש נתן טעם להרי"ף דמשום דפסק הרי"ף דבעינן צורת פתח מהשתא בלאו טעמא דמיגו הנה הוא רשות היחיד לשבת ע"כ. ולדבריו גרסינן רבה בה"א דאי רבא באלף נקשה להך לישנא דאמר דרבא אמר וצריכה צורת פתח אמאי אצטריך למימר דאמרינן מיגו כיון דאית לה צורת פתח והדבר רחוק אצלי לומר כן לפי גירסא שלפנינו דאמר ליה אביי כו' ואת הוא דאמרת וכו' ואי רבה הוא לא מצי למימר ליה בכה"ג את אמרת דהא רביה הוה והכי הול"ל ליה מר אמר לן. ואולי דהרא"ש הוה גריס מר הוא דאמר כו' אלא דקשה לי דלפי דברי הרא"ש אמאי מייתי תלמודא הא מימרא דרבה דמיגו כיון דכבר הביא הך דרבא דבעי צורת פתח לא הוה צריך לאתויי הא דרבה. ותו קשה דעכ"פ הו"ל להרי"ף לאתויי הא דרבה לענין שבת דלא בעינן עומד מרובה על הפרוץ בשבת של סוכה וגם הרמב"ם השמיט ולא כתב דבשבת דסוכה לא בעינן עומד מרובה על הפרוץ. והנכון אצלי לומר הוא דלא פסקו הרי"ף והרמב"ם כרבה אלא במיגו דלענין שבת הוי מחיצה הוי נמי לענין סוכה אבל במיגו דלענין סוכה הוי מחיצה הוי נמי לענין שבת לא פסקו כרבה אלא כאביי דפליג אדרבא וסובר דלא אמרינן מיגו וטעמא דמלתא משום דברייתא דפריך מינה אביי משתמעא שפיר כדברי אביי דמאי דקתני יתירה שבת על סוכה אפילו שבת דסוכה אסוכה דידה וכיון דמשתמעא שפיר כאביי לא פסקו כרבה בהא אבל מחמירתא לקילתא דהיינו מיגו דלענין שבת הוי נמי לענין סוכה כדברי רבה פסקינן דאמרינן מיגו ולזה כתב רמב"ם בפ"ד וז"ל סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לו פסין הרי זה סוכה כשרה לאותו שבת בלבד מתוך שלחי זה וכו' נחשב אותן כמחיצות לענין שבת ונחשב אותן כמחיצות לענין סוכה ע"כ הרי דפסק מיגו דשבת אמרינן נמי לענין סוכה ובפי"ו מהלכות שבת כשכתב וז"ל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה ע"כ לא כתב לחלק דבשבת של סוכה הוי מחיצה אפילו פרוץ מרובה משום מתוך כו' משום דהוי מקילתא לחמירתא דבהא לא פסקינן כרבה. והגם דלפום הך כללא דכתב הר"ן בריש מכלתין משם הגאונים דכל דנחלקו הרב ותלמידו פנים בפנים דהלכה כרב מטעם האמור שם הכא שאני משום דברייתא פשטה משתמע שפיר כאביי

שם גמרא יתירה שבת על סוכה כו' ע"כ. כתב רש"י וז"ל ואפילו היו לה פתחים בשני הדפנות דכי מצרפת להו בהדי שתים הפרצות הו"ל פרוץ מרובה ע"כ. משמע אבל בשתים עצמן בעינן עומד מרובה או שוה. וא"ת אמאי לא נימא דאפילו פרוץ מרובה על העומד בשני דפנות לבד כשרה וכגון דבכל רוח מעמיד קנה ומרחיק פחות משלש טפחים ומעמיד קנה אחד דבזה הוי פרוץ מרובה וכשרה. י"ל דהא לא מיקרי פרוץ מרובה כיון דליכא ג' טפחים בין זה לזה כל פחות מג' הוי כעומד כדמוכח מעירובין דף ו' ואפילו בשבת שרי כה"ג. אלא דקשה דברי רש"י דפרוץ מרובה על העומד דקא' היינו בצירוף שתים הפרוצות מי הכניס דופן ד' כאן כיון דאין חיוב בסוכה אלא שלש ותו מאי חידותא דדינא בהא טפי משבת והלא דכוותה גבי שבת נמי כשר אלא דהכא משום דלא בעינן אלא ב' דפנות ושבת שלש ואה"נ אי הוה אמרינן בשבת ב'