ראשון לציון על סוכה קה

כסף נבחר לשון צדיק ברור מללו דאינה פסולה אלא כדי שלא יצר לו וכו' ומידי דהוה דאין מסככין בדבר הנובל וכו' דלאו פיסולא איכא והגם דאמאי דקאמר אביי כשרה קא מהדר רבא ה"ק כשרה ולכתחלה נמי ומהדר ליה וכו' ולעולם דיעבד לא פסלינן ליה. וטעמו דרמב"ם משום דכיון דטעמא הוא משום דירה סרוחה ואשכחן בההיא דשווצרי דאמר אביי בדף י"ב אין מסככין מטעמא דסרי ריחייהו כו' ומדנקט אין מסככין ולא אמר פסולה ש"מ דוקא לכתחילה והא נמי דכוותה ובהא מלתא לא אשכחן מאן דפליג עליה דאביי

שם גמרא היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה אצטבא כנגד דופן אמצעי כו' ע"כ. מדברי רש"י מוכח דלאו דוקא אצטבא כשרה אלא כל הסוכה ומידי דהוה פסל היוצא מן הסוכה ע"כ. ודבריו ז"ל אינם מוכרחים וכמו שדחו דבריו הרשב"א והר"ן בטוב טעם. ורמב"ם בפ"ד מהלכות סוכה כתב וז"ל בנה אצטבא בה כנגד דופן האמצעית כו' אם יש באצטבא שיעור רוחב הסוכה כשרה ע"כ. מסתברא מדלא פי' להדיא כל הסוכה כשרה משמע דוקא האצטבא דהא הא מלתא לאו מלתא דמשתמע ממשמעותא מלישנא דגמרא דנימא דלא הוצרך רמב"ם לפרשה אלא דגמר לה רש"י מההיא דפסל היוצא ומכח שהוקשה ליה פשיטא מאי קמ"ל כיון שיש לה ג' דפנות וכל הכשר סוכה מכח זה עיין בזוהר דעתו הקדושה דהא קמ"ל דאי לאו הכי ממשמעותא דתלמודא הוא מקום האצטבא לבד ותו תמיהא לי טובא בהא דמדמה רש"י הא מלתא לפסל היוצא דלכל הפי' דאתמרו התם לא דמיא דהא ד' פי' אתמרו בש"ס בפירוש פסל היוצא. א' דאיכא ג' דפנות וכל דיני סוכה אלא דהדפנות לא נעשו אלא לגוואי כו' ומהא ודאי אין ראיה לנדון דידן. ב' בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ונמשך דופן בהדייהו פי' דדופן זה יש לו סכך גם יש לו הסמוך לו כמין גם. והדופן שכנגדו הקצר הגם שאינו בשוה עמו וזה יוצא יותר ממנו פסל אחד הא קי"ל ג' טפח והא קמ"ל הגם שזה לא נתכוון להכשיר הסוכה בטפח שאמרה ההלכה אלא כשיעור הצריך ואיגלאי מלתא שהפסל היתר משכנגדו לאו מסוכה הוא קמ"ל. ואי נמי דעביד קנה אחד מסוף הכותל הקצר לשכנגדו בכותל הארוך כמין צורת פתח ונשאר הפסל ניכר כי פסל הוא אעפ"י כן כשר כי סוף סוף יכולין להכשירו ונחשוב לדופן הקטן במקום טפח הצריך בדופן ג' כי לא בטלו מלהצטרף צורת הפתח שעשה והיינו חידותא דדינא דקמ"ל תנא. ולפום האי פירושא מה שאנו מכשירין הפסל הוא כפי ההלכה לא שאנו מכשירין מקום פיסול משום סמך מקום הכשר. ג' פי' פסל סוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה שמצרפין כל הסוכה וכיון דבכולה צלתה מרובה מחמתה גם זה הלכה היא שבכללות כל הסכך צלתה מרובה מחמתה כשרה הגם שמקום א' יש בו צל ממקום האחר כי לא באה ההלכה שצריך כל חלק וחלק בסוכה צלתו מרובה. ד' סכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה דאינו פוסל והא נמי הלכה היא דכל פחות משלש כלבוד דמי משא"כ הא דאצטבא לא דמיא לשום אוקמתא מהנך דהיכא כתיבה דכיון דאצטבא כשרה ככל חוקותיה גם מאי דקמה הגם דפסול מטעם דגבוה עשרים נימא ביה דכשר שלא כדין ושלא כשורה ואם נאמר דרש"י מפרש בהך אוקמתא דקנים היוצאים לפנים מן הסוכה דמיירי דליכא אלא דופן אחד וליכא כנגדו שום דופן אפילו טפח וכגון שעשה לסוכה זו דופן ד' מסוף דופן הקצר עד כנגדו ככותל המשוך ונשאר הפסל יוצא ונמצא שאין לו אלא שני כותלים כמין גם ואין בו שיעור סוכה ולדרך זה מכנה שפיר האי דינא דאצטבא לפסל. אלא דקשה חדא מנא ליה דמיירי בהכי אדרבא מסתמא בסוכה עשויה כדינה קא עסיק תנא והכשרה הוא שלש דפנות דוקא ותו א"כ אמאי מוקי לה בקנים היוצאים לפנים לוקמה גם לאחור כיון דמה לפנים מה לאחור איכא דפנות אלא ודאי דנקט לפנים לומר דמתכשרא בדופנות הסוכה כמשפט ותו מנ"ל לפרושי בכה"ג ומחדיתין דינא כהאי שלא כמשפט ונחזי אנן כל הנהו תלת אוקמתי אחריני דאתמרו התם דלא נפקא חדא מהלכה ותהוי הא כחדא מינייהו אלא ודאי דעיקר' דהא מלתא כפ' הרשב"א והר"ן וסיעתייהו ומה שהכריחו לרש"י לומר כן קושית הפשיטות כבר תרצו הרשב"א והר"ן בטעם נכון ונראה דגם רמב"ם ממה דלא פי' מוכחא מלתא דדוקא האצטבא אבל חוץ מהאצטבא כשהוא רחוק טפי ד' אמות מיהא פסול ועיקר

ושוב ראיתי להרא"ש שהביא דברי הרב רבי ישעיה שדחה דברי רש"י וכתב הרא"ש לחזק דברי רש"י דמדייק תיבת פסל דגילה דעתו דפסל זה אינו בכלל סוכה ועוד אמרינן לקמן אם רובה צלתה כו' ע"כ. מחילה מכבוד הרב מה שאמר דפסל זה גילה דעתו כו' סוף סוף אין פיסול מדאורייתא אלא מחמת מחשבתו ואין מחשבתו מבטלת דבר שבאה עליו ההלכה דכשר משא"כ מאי דקמן שההלכ' באה עליו דפסול כיון דגבוה למעלה מעשרים אמה. ומה שרצו להסתייע ג"כ מסוכה דרובה צלתה וכו' כבר כתבתי דלא דמי וכל זה אם המקום שנשאר בסוכה גבוה למעלה מכ' אמה הוא רחוק מהאצטבא ד' אמות אבל אם הוא פחות מד' אמות ויש שם דופן עיין בדיבור שאחר זה

שם גמרא ומן הצד אם יש משפת האצטבא כו'. איכא לספוקי אם מקום האצטבא לבד הוא דכשר או אפילו בכל הסוכה כיון דאין מן הכותל לאצטבא אלא פחות מד' אמות. ורמב"ם בפ"ד מהלכות סוכה כתב וז"ל בנה אצטבא כו' מן הצד אם יש משפת האצטבא ולכותל ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה בנה באצטבא וכו' וכאילו המחיצות נוגעות באצטבא כו' ע"כ. וכתב ה"ה דמדברי רמב"ם מובן דסובר דכל הסוכה כשרה כו' יעש"ד. ודבריו ז"ל אינם מוכרחים דמי יאמר דמאי דאמר רמב"ם נוגעות באצטבא דכונתו היא ששאר הדופן נשאר במקומו דילמא שרואין כאלו הוא כותל ולא סכך וכיון דכן לו יהיה שנוגעת המחיצה באצטבא אי חשבינן ליה להך פחות מד' אמות שנשאר אויר הנה הוא פסול בין שנחשוב שנסמך ונדבק הכותל לצד האצטבא הנה אין כאן מקום וקושטא הוא דליכא לדמויי האי דינא לבית שנפרץ דהגם דנימא הכא דכל הסוכה כשרה בית שנפרץ אינו כשר אלא תחת הכשר וכמו שכתב רש"י משום דהתם פסלות הסכך הוא מחמת עצמו וממ"נ פסל אם נחשוב שנזקף הכותל הרי הוא פסול ואם נחשוב שנשאר במקומו הנה הוא פסול משא"כ בדין האצטבא כשנחשוב שנדבק הכותל שכנגד האצטבא לאצטבא ונשאר הסכך במקומו הרי זה כשר גמור ומכרעא לי מלתא דכיון דלא פי' רמב"ם להדיא דכשרה כל הסוכה מקום האצטבא לבד קאמר והא מיהא ליכא הכרעה לאידך גיסא בדברי הרב המגיד וכיון דכן לא מקילינן ומכ"ש דהוי מלתא דאורייתא

וראיתי למרן בשלחנו הקדוש סי' תרל"ג ס"ה שכתב וז"ל היתה גבוה מעשרים ובנה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ובה שיעור סוכה כשרה כל הסוכה ואפילו מהאצטבא והלאה אם בנה אצטבא מן הצד אם יש מן האצטבא עד כותל הבית פחות מארבע אמות כשרה על האצטבא דוקא כו' ע"כ משמע מדבריו דבאצטבא שכנגד דופן האמצעי דכשרה כל הסוכה אפילו יש יותר מד' אמות מן האצטבא והלאה והיא דעת רש"י שהסכים לה הרא"ש. ובב"י כתב טעם לפסק זה הוא משום דרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימין לדעת רש"י ע"כ. וקשה דהא הרמב"ם לא נרמז בדבריו כל עיקר שסובר כדעת רש"י ולא כתב הרב המגיד דדעת הרמב"ם דכל הסוכה כשרה אלא באצטבא שאין ממנה לדפנות ד' אמות דאמרינן בה כאלו דפנות נוגעות באצטבא אבל בנדון זה דאין בה דופן עקומ' שדן בו רש"י להכשירו מדין פסל בהא לא דקדק הרב המגיד מדברי הרמב"ם דסבר חשיבא כנוגעת באצטבא אין טעמייהו שוה ולא ראי זה כראי זה לומר דדן מרן מדין דופן עקומה לדין אצטבא שכנגד דופן האמצעי. ותו חמינא דמאי דלא הוה הוה ומאי דהוה לא הוה דין אצטבא באמצע