ראשון לציון על סוכה קג

ורמב"ם. חדא דהו"ל למימר הלכה שצריך שיהיה ראשו ורובו ושולחנו בתוך הסוכה ומשתמעא ממילא דבעינן שיהיה בה שיעור זה ומדנקט כה"ג משמע דלא בעינן אלא שיהיה בה שיעור זה ודוק ותו קשה לימא להדיא הלכה כב"ש בשלמא אי אמרינן דלא פסק כוותייהו אלא בשיעור סוכה שפיר דלא מצי למימר הלכה כב"ש דהוה אמינא דהלכה כב"ש בכולה מלתא דידהו כדמסיק הש"ס דבתרתי פליגי ולהכי פי' דהלכה דקאמר דוקא בהא מלתא. אלא להרי"ף והרמב"ם דאכולה מלתא דב"ש קאמר הלכה לימא הלכה כב"ש

ונראה דעיקר טעמו דרמב"ם הוא מההיא דאמרינן בירושלמי דפ' הישן אמתני' דהיה ראשו ורובו כו' וז"ל רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב ממה שסלקו ב"ש לב"ה הדא אמרה הלכה כדבריהם ע"כ. הרי דאתמר להדיא הלכה כב"ש דבעי' שולחנו תוך הסוכה ואפילו בסוכה גדולה דהא הך דסלקו ב"ש לב"ה הוי בהך עובדא דר"י החורני וההיא סוכה גדולה היתה אלא שהיה שולחנו חוץ לסוכה שאל"כ הכי הול"ל ומצאוהו יושב בסוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ופשוט. ומהשתא אשכחנא סימא ליתובי מאי דייקנא במילתיה דר"ש בר רב יצחק דמייתי בש"ס דילן אמאי לא נקט מילתיה דבעי' שיהיה ראשו ורובו ושולחנו וכו' דהא כבר אמרה להא מלתא כדמייתי לה בירושלמי וטעמא דלא כיילינהו לתרווייהו בחדא מימרא כדכתיבנא משום דהך דבעינן שולחנו בתוך הסוכה נפקא ליה ממה שסלקו ב"ש לב"ה ועדיין אני אומר דלא סלקו ב"ש לב"ה אלא כהא דמשום גזרה אבל לענין שיעור הכשר סוכה דילמא כב"ה דלא בעי' שתחזיק גם השולחן ונפקא מינה להיכא דראשו ורובו בסוכה זו שאינה מחזקת טפי ושולחנו בתוך סוכה אחרת לפניה דאי נמי נמשך לסוכה נמשך אמרינן דשפיר דמי קמ"ל דכל דאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו לאו סוכה היא ומאי דלא קאמר הלכה כב"ש דרך כלל משום דלא משתמע ממתניתין להדיא דבתרתי פליגי ומהשתא לעולם דטעמא דב"ש בסוכה שאינה מחזקת שולחן הוי משום דלא חשיבא ראויה לדירה ובהכשר סוכה קמפלגי ופליגי ג"כ בגזרת שמא ימשך אחר שולחנו ואפילו יושב בסוכה כשרה שמחזקת שולחנו וסלקא לן פסקא כב"ש בתרווייהו בראיה ברורה כדכתיבנא ולית אנן צריכין למה שנדחק הרי"ף. וכבר צדד הרשב"א למצוא לדבריו סמוכות והכריע לומר כדבריו משום דכל דברי הגאונים דברי קבלה ואנו מקבלים קבלתו הקדושה אבל מטעמא דכתיבנא ונכון ועיין מ"ש בדף ז' ע"ב ד"ה אמר אביי

שם גמרא בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ע"כ. כתב רמב"ם בפ"ו מהלכות מזוזה וז"ל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ואם יש בו לרבע וכו' ואצ"ל שאם היה ארכו יתר על רחבו וכו' חייב במזוזה עכ"ל, ובפ"א מהלכות ערוב כתב סתם וז"ל אבל אם נתנו כו' או בבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו עירוב עכ"ל וכן בפ' י"ב מהלכות שמיטה וכן בפ' י"א מהלכות רוצח וכן בפ"ז מהלכות מלכים וכן בפרק י"ד מהלכות טומאת צרעת ולא כתב כחדא מינייהו דלא בעי' מרובעות טעמו משום דסמך על מה שכתב בה' מזוזה שהם הלכות ראשונות ומשם נלמוד לכל מקום וטעמו ז"ל דכתב דלא בעינן מרובעות משום דאפושי פלוגתא לא מפשינן ואי תימא דפי' ד' אמות על ד' אמות מרובעות בעי' א"כ בההיא דפליגי רבי וחכמים בשיעור סוכה דחכמים סוברים ראשו ורובו כו' ור' סובר ד' אמות על ד' אמות פליגי בתרתי דלחכמים כדי ראשו ורובו שהם ז' טפחים על ז' טפחים ורבי בעי ד' אמות על ד' אמות ומרובעות וקי"ל אפושי פלוגתא לא מפשי'. ועוד נראה דדייק לישנא דמתניתין דקתני אין בו דהכי הול"ל שאינו ד' אמות על ד' אמות ומדקדק תיבת בו רוצה לומר שיש בו שיעור זה הגם שאינו עומד בסדר זה ועיין מ"ש בדף ח' ד"ה אם יש כו' מיהו מסתברא לי דבעינן שתהא ראויה ליכנס בה אדם ולישב בה אבל אם היתה באופן שאם העומד אינו יכול לישב הגם שהיא ארוכה ביותר אנן סהדי דלא מקרי בית ואולי דלזה נתחכם רמב"ם שכתב בסדר זה ואם היה בו לרבע כו' אע"פ שהוא עגול או בעל ה' זויות ואצ"ל אם היה ארכו וכו' וכי היכי דהך דעגול ודחמש זויות יש בהם מציאות דיכול אדם לישב בהם הא נמי דכוותייהו כמו שתאמר שמנה באורך ושנים ברוחב והוא שדקדק ג"כ באומרו ארכו יתר על רחבו פי' שאינו מרובע אבל אם היה עשוי כמבוי צר וארוך פשיטא דלא חשיב בית אפי' יש בו לרבע ד' אמות על ד' אמות והגם דאמרי' לקמן דף ז' ע"ב גברא באמת' יתיב עכ"ז דוקא בדירת עראי אבל בדירת קבע לא סגי בהכי ולענין בית שהוא עגול אי מצריכינן ריבוע ד' על ד' בתוכו או מצריכינן כל העיגול לתשלום ד' על ד' עיין מ"ש לקמן דף ח' ד"ה אם יש בהקפו כ"ד בני אדם ושם אבאר דברי רמב"ם בס"ד

דף ד' גמ' תבן ואין עתיד כו' ועפר כו' ע"כ לכאורה משמע אבל עפר ואין עתיד לפנותו הגם שלא בטלו ממש בפיו הוי מיעוט ולית בה פלוגתא ולפום מאי דגרסי' במתני' דקא מייתי תבן או צרורות אתי שפיר דלא קתני ובטלו דבעי' שיבטלנו בפי' אלא בתבן וצרורות אבל עפר לא בעי' אלא אפי' אינו עתיד לפנותו הרי הוא בטל ולא פליג ת"ק אדר"י אלא אתבן וצרורות דר"י ס' אפי' לא בטלו אלא אינו עתיד לפנותו בטיל ות"ק ס' בעי' בטלו וכן בעפר דקא' ר"י סתם בטל ולא קא' אינו בטל אלא בעתיד לפנותו בזה נוכל לומר ג"כ דפליג הגם דלא אדכר עפר במילתיה דת"ק עכ"ז כיון דעפר סתם דמי לתבן ודאין עתיד לפנותו ופליגי רבנן בתבן שמעי' שפיר דפליגי נמי בעפר סתם והיינו דקאמר הש"ס תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת. ורמב"ם כתב בפ"א מהלכות סוכה וז"ל מיעטה בתבן ובטלו הרי זה מיעוט ואצ"ל עפר ובטלו אבל בעפר סתם אינו מיעוט עכ"ל ממה דכתב ואצ"ל עפר ובטלו משמע דדוקא בטלו אבל ואין עתיד לפנותו אינו מיעוט עד שיבטלנו בפי' וממה דגמר אומר אבל בעפר סתם משמע דוקא סתם אבל אינו עתיד לפנותו הרי זה מיעוט ואפשר לומר דסיפא דייקי' עיקר כשבא לדייק האיסור אבל תחילת דבריו אצ"ל קאמר ומשום דאיירי בבטל נקט כה"ג אצ"ל אם היה העפר ובטל דודאי דהוי מיעוט ואה"נ אם אינו עתיד לפנותו אלא דבחלוקה זו לא יוצדק לומר וכשבא לדייק חלוקה דלא מהני בה ביטול אמר אבל בעפר סתם פי' אבל אין עתיד לפנותו ה"ז מיעוט אך ק' לי דבמשנה גרסי' בית שמלאהו עפר או צרורות ובטלו כו' אפי' טומאה כו' ע"כ הרי דגם בעפר קתני מתני' ובטלו דוקא בטלו אבל אין עתיד לפנותו לא והדרא קושיין למאי דקאמר הש"ס ועפר סתם מחלוקת דמשמע אבל אין עתיד לפנותו לאו במחלוקת תליא ומהשתא מוכרח לומר דמאי דקאמר הש"ס ועפר סתם מחלוקת פי' לא מיבעיא עפר דאין עתיד לפנותו דאיפלו' אלא אפי' סתם נמי מחלוקת דסובר ר' יוסי דבטיל ולא חש עלן תלמודא למיטעי ממה שגילה ברישא באומרו וכ"ש עפר ובטלו דמשמע דלא נפקא מכללא דפלוגתא אלא עפר ובטלו ולדרך זה מפרשי' דברי הרמב"ם ז"ל דדוקא עפר ובטלו אבל אין עתיד לפנותו בטיל אית לן לפרושי בדבריו באופן אחר כמאי דכתב אבל בעפר סתם פי' שלא ביטלו בפירוש וזהו סתם וחלוקת עתיד לפנותו ואין עתיד לפנותו לא אדכר במילתיה דנימא דמאי דכתב סתם דקאי עלה וכיון דלא אדכר במלתיה דרמב"ם הא מלתא דעתיד לפנותו כל עיקר פשיטא דלא חשבי' ליה למידי ולא שנא עתיד לפנותו או אילו עתיד לפנותו דהא הרמב"ם לא סמך עלי' לדעת ההלכות וחידושי הדינים מהש"ס אלא ממה שהוזכר בדבריו וכיון דכן לא אזלינן אלא בתר מאי דאדכר בדברי רמב"ם להדיא שהוא בטלו ולא בטלו וסתם דקאמ' היינו שלא בטל ואפי' אין עתיד לפנותו אינו מיעוט אלא דבפ"ז מהל' טומאת מת כתב רמב"ם וז"ל בית שמלאו עפר או צרורות הרי זה בטל הבית כו' ע"כ. ולא חלק רמב"ם לומר דמיירי בבטלו דוקא דאפי' לגירסת ר"י שכתבו התוס' דלא גריס תיבת בטל עכ"פ גריס במתני' תיבת ובטלו. ובפי' המשנה דאהלות לרמב"ם מצאתי שכתב וז"ל ביטלו ר"ל דין ביטול הבית