ראשון לציון על סוכה קב

מסכת סוכה פרק א'

דף ב' גמ' אבל דפנות מגיעות כו'. רמב"ם ז"ל לא חילק ואסר כל שגבוה למעלה מכ' אמה וכן הרי"ף וכתב טעמא משום דקי"ל כרבא ולזה לא שנא מגיעות לסכך לא שנא אית ביה ארבע על ד' פסולה ע"כ. והן אמת דקי"ל כרבא דבתראה הוא אלא דקשה לי כיון דשקיל וטרי תלמודא אליבא דהנך אמוראי וטרח ליישב מתניתא אליבא דידהו משמע דסתמא דתלמודא לא מסיק כרבא. אלא לפום מאי דכתב הר"ן דבכוליה תלמודא קאמר דר' יהודה סבר דירת קבע ולא שמעינן ליה דאמר לה אלא אי מפרשינן כרבא אם כן שפיר פסקינן כרבא ולא חיישינן לתלמודא דהכא דאפשר דאינו אלא להבין מה דקשה עלייהו ולאו משום דפסק כוותייהו. ותו הוכיח הר"ן מההיא דבנה אצטבא תוך סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה דסובר סתמא דתלמודא דלא כרבא דהא בדופנות נוגעות עסקי' מדקאמר דחשבינן הסכך דופן עקומה ומהשתא אין לפקפק בהלכה זו כל עיקר ועיין מ"ש בדף י"א ד"ה דרש רבא בר ר"ה

דף ג' גמ' הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כו' ע"כ. כתב רמב"ם בפ"ו מהלכות סוכה וז"ל מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו וכו' הרי זה אסור כו' גזירה שמא ימשך אחר שולחנו ע"כ. משמע דסובר דהלכה כב"ש אפילו בהא וכ"כ הרי"ף. ותמיה לי טובא כיון דלא אתמר הלכה כב"ש אלא בשיעור סוכה מנ"ל למימר דאפילו בהא דגזירה שמא ימשך. והרי"ף נתן טעם משום דחד טעמא להם ולא ידענא מנין לו ומפשטא דסוגיא לא משמע הכי ודעת רמב"ם לא משמע דסובר כטעם הרי"ף מדלא יהיב טעמא בדין ראשון שכתב דבעי ז' על ז' שהוא שיעור ראשו ורובו ושולחנו דהוי משום שמא ימשך כו' וכתב טעם זה בסוכה גדולה וכד דייקינן דברי רב שמואל בר יצחק דבריו מוכיחים דלא כהרי"ף