ראשון לציון על מועד קטן ס

דנקיטנא בחד ידא להני תרי פסקי אלימי אשיבה ידי ליישב מאי דקשה מהך דמנחות דקאמר הש"ס דמאן דסבר דדחי שבת לקצר ביום פסול וכן להפך הנה הך דמנחות ר' יוחנן אמרה ולס' ר"י אה"נ דמצי למימר הלכתא כסתם משנה דמנחות דנקצר ביום כשר ולענין שבת מצי למימר דאינו דוחה את השבת כר' עקיבא וככללא דקי"ל הלכה כרבי עקיבא מחברו ולהכי סבר ר"י למיהב טעמא לסב' ראב"ש דאמר נקצר ביום פסול דטעמו הוא משום דסבר כר' עקיבא דכל מלאכה שאפשר כו' וסב' כרי"ש דקציר העומר דוחה את השבת דמהאי טעמא יצא לומר דנקצר ביום פסול ולשיטה זו קאמר הש"ס דרבי דקסבר נקצר ביום כשר קסבר דאינו דוחה את השבת דהא בהא תליא אבל לסברת רב אשי דמסיק דר"ג ובית דינו כרי"ש ס"ל דדוחה את השבת וממילא ליכא מאן דמצי לאפלוגי עליה אב"א דרבים הם אב"א דעבוד הלכה למעשה א"כ נתחייב לומר דלאו הא בהא תליא ואת"ל דראב"ש סבר דהא בהא תליא אנן לא קיימא לן הכי לס' רב אשי ואה"נ אי הוה ר' יוחנן מסיק כרב אשי דר"ג ובית דינו כרי"ש סבירא להו לא הוה אמר הכין והדברים כנתינתן מהר סיני. ותו אי אמרינן דהא בהא תליא קשה לס' רב אשי לרבי דאמר נקצר ביום כשר אם כן דסובר אינו דוחה את השבת ופליג אדרי"ש וממילא פליג נמי אדר"ג ובית דינו דכרי"ש סבירא להו וכיון דר' בתר ר"ג הוה הגם דנימא דר"ג הוא חמישי להלל סוף סוף הוי זקנו של רבי ומי מצי רבי לפלוגי אר"ג ובית דינו ואתקנתא דידהו אתמהא אלא ודאי דלסב' רב אשי לא אמרינן הא בהא תליא ואדחיא האי סוגיא דהכא והגם דהכא לא דחי לה כן דרך הש"ס דמייתי סוגיא במקום אחד בלא סתירה וסותרה במקום אחר ודכוותה דהא מילתא איכא טובא בש"ס וכה"ג איתא במס' סוכה דף י' דאמר שמואל מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה כו' ואיכא דאמרי אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג אעפ"י שהיא גבוהה עשרה ע"כ ומסקינן בש"ס לפי דברי שמואל דקינופות פסול' וסתם התלמוד למלתיה בהכי וליכא מאן דפליג עליה וכתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דקינופות שיש להם גג אינן פסולין עד שיהיו גבוהים עשרה ונקליטין שאין להם גג אפילו גבוהין עשרה מותר וזה הפך דברי הש"ס דילן וכתב הרי"ף ז"ל דטעמא הוי משום הך דאמרי' לקמן בהעושה סוכתו כמין צריף ע"כ וכתב הרב המגיד גם לדעת הרמב"ם דסובר דאדחיא הך סוגיא מחמת ההיא דכמין צריף ע"כ הרי דהגם דבש"ס מייתי דשמואל ושקיל תלמודא במלתיה ומיישב מתניית' אליביה ולא מייתי עליה חולק כל עיקר עכ"ז כיון דבסוגיא אחריתי אידחיא לה לא קי"ל כוותה והכא נמי במאי דקמן הוי דכוותה הגם דבסוגיא דמנחות מוכח דהא בהא תליא עכ"ז כיון דמהא דמ"ק מוכח דלא ומה גם דאשכחן למאן דאמר' להא דהא בהא תליא הוא דפליג עליה דרב אשי במ"ק אמרינן שפיר דהיינו טעמא דאמר הכי במנחות משום דפליג אדרב אשי במ"ק ואנן קי"ל כרב אשי ועיקר. וא"ת סוף סוף לדידן דקי"ל הלכה כר' עקיבא דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת אמאי דחי קצירת העומר את השבת מאחר דהויא לה מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש הא לאו קושיא היא דמצינן למימר דהני מילי אי לא שרי לן קרא להדיא אבל קציר העומר דקרא שרייה להדיא כדדריש ר' ישמעאל מדכתי' בחריש ובקציר תשבות אפילו יכול לעשותה מע"ש דחיא שבת ותדע שהרי מילה דחיא שבת ואפי' הכי אם לא מל בשבת ימול באחד בשבת ונימא נמי כיון דאפשר לעשותה בחול לא דחיא שבת דהא לא שנא יום שלפניו מיום שלאחריו אלא ודאי דהגם דיכול לעשותה בחול קפיד קרא למצוה מן המובחר לעשות מילה בח' שתדחה שבת הגם שיכול למול בט' הכא נמי קפיד קרא לקצור בזמנו ולדחות שבת וראיה זו ואני בחלומי ליל כ"ט לאייר לחשה לי נפשי כדברים האלה ומתוך הדברים הקיצותי ונזכרתי כאלו בהקיץ ואיכא לספוקי לפ"ז אם נקצר בלילה ונטמא דאנו אומרים לו הבא אחרת תחתיה ויקצרנה ביום אי אמרינן נמי בכה"ג דדחי שבת או דלמא כמילה בשבת כי היכי דמילה דדחיא שבת לא דחיא אלא בזמנה דהיינו בשמיני אבל שלא בזמנה לא דחיא ה"נ קציר העומר בזמנו שהוא בלילה דחי שבת אבל ביום שאינו זמנו לא דחי שבת ולא קתני אם יש אחרת אומרים לו הבא פי' יקצור ויביא אלא דוקא בחול אבל בשבת לא או דלמא שאני מילה שאנו אומרים שלא בזמנה אינה דוחה הוא משום דבמקום דרבייה קרא דדחי שבת הוא בזמנה דכתי' וביום השמיני ודרשו ז"ל מתיבת ביום דאפילו בשבת וסמך לה תיבת השמיני משא"כ ריבוי דמרבה קרא בקציר העומר דאפי' בשבת לאו בעיקר דין הקצירה רבייה ולא בנקצר בלילה דבהך קרא דבחריש ובקציר תשבות לא נזכר לא יום ולא לילה וכפ"ז כל קצירת העומר דחיא שבת ואפילו ליקצר ביום ובנידון זה ליכא למימר אזלינן לחומרא דכל חומרא אתינן בה לידי קולא והוא דאם נטמא העומר ואתה בא להחמיר באיסור שבת אתה מיקיל בהקרבת העומר בטומאה וכן להיפך וטומאה ושבת תרווייהו ניתנו לידחות בציבור ואיכא לצדודי בהא מלתא כמה צדדין וצריכא לי תלמודא. ומדברי הרמב"ם דכתב בתחלה וז"ל מצותו ליקצר בלילה בין בחול בין בשבת ובהלכה שאחריה כתב ואם קצרוהו ביום כשר ע"כ. משמע דלא שרי ליקצר בשבת אלא כשקוצרין אותו בלילה מצוה מן המובחר. וא"ת למאי דהוכחנו ממילה בשבת סוף סוף תיקשי לר"י ואולי מצי למימר דשאני מילה דאמר קרא וערל זכר אשר לא ימול כו' הרי דחייביה רחמנא למול משמיני ואילך משא"כ קצירת העומר כיון דחזי' דדחי שבת ש"מ דעיקר מצותו בלילה כל דלא גלי קרא דנקצר ביום כשר בחזקת פסול הוא ולדידן אין זה הכרח דס"ס כיון דאשכחן דאיכא מלתא דמצי למעבד בחול ולמצוה מן המובחר אמר רחמנא לידחי שבת הא נמי תהוי דכוותה והגם דדחי שבת הוי מטעמא דמצוה מן המובחר ולעולם נקצר ביום כשר ומהשתא עלו דברי הרמב"ם כהוגן

שם ע"ב גמ' פליגי בה ר' זירא ור' אבא בר ממל וכו' מדקא מפרשי אמוראי מילתיה דראב"ע ש"מ דסוברי' הלכה כוותיה ותו דאמימר נמי מפרש למלתיה וקא טרח ליישב מלתיה משמע דסובר דהלכה כוותיה והרמב"ם בפ"א מה' שמיטה כתב וז"ל ועושין עוגיות לגפנים ועושין את אמת המים בתחילה כו' ע"ש מ"ש ועושין עוגיות לגפנים משום דסובר דמתני' דקתני אין עושין מיירי במועד כיון דלא קתני במועד ובשביעית כדקתני בבבא הסמוכה לה מלאחריה במועד ובשביעית ש"מ דלא מיירי אלא בדיני המועד ולהכי פסק דבשביעית שרי לכתחילה ובמועד כתב להדיא בפ"ח מהל' י"ט וז"ל אין עושין עוגיות בעיקרי הגפנים ואם היו עשויות ונתקלקלו הרי זה מתקנם ע"כ. ומ"ש ועושין אמת המים תחילה מוכח דפסק כחכמים בדין שביעית ומשמע דאפי' לא שקיל ושדי אבראי דאיכא מכשיר אגפיה לזריעה אעפ"כ שרי ובדין המועד כתב בפ"ח מה' י"ט וז"ל וכן אמת המים שנתקלקלה מתקנין אותה במועד ע"כ. וקשה אמאי פסק כחכמים ולא כראב"ע כיון דמשתמע מהש"ס דפוסק כראב"ע. ונראה דאמוראי דפליגי אליבא דראב"ע לאו משום דסברי כוותיה אלא משום דמינה שמעינן לרבנן למ"ד משום עודר ואפי' שדי אבראי בהא הוא דפליגי רבנן עליה אבל בהיכא דלא שדי אבראי דאיכא מכשיר לזריעה והוי תולדה דחורש מודים רבנן ולמ"ד משום מכשיר לזריעה אפילו בהא פליגי רבנן עליה דראב"ע ופסק הרמב"ם דס' דרבנן לקולא דאפי' בדלא שדי לבר מכשרי רבנן והגם דתלמודא מייתי הך דאמימר לבסוף דסבר דמשום עודר ותני לה בהדיא במלתיה דראב"ע עכ"ז כיון דאפי' תני במתניתין נראה כעודר לא מסיימא במלתא דמיירי אפו' שדי לה לבר כדקאמר הש"ס דעודר נמי כי שקיל בדוכתיה מנח ליה ותו כיון דאמימר דתני לה קא קשיא ליה דראב"ע אדראב"ע משמע דאי הוה ידע אמימר דלא גרסינן בברייתא משום עודר הוה מודה דטעמא דראב"ע הוא משום מכשיר אגפיה לזריעה ואמוראי דמשנו דראב"ע אדראב"ע סובר אני דלאו מחמת קו'