ראשון לציון על חגיגה צז

דהאוכלין שלהם טמאים הם לנו לזה כשאנו מטהרין להם אין לנו לחוש לזה גם בחבר נאמר כן אבל אם יציל גם על הכלים ישאילו ממנו החבר לא אוכלין ולא כלים ואחר כל אלו הטענות אמר רבי יהושע בושני כו' פי' שהיה להם לטהר הכל בשל חבר ולטמא הכל בשל ע"ה ולזה באה התשובה שכן הוא האמת שראוי לעשות אלא כי לא ישמע ע"ה הטעם ויקבל בחשבו כי הוא איש טהור מקרי ושומר כליו וראויים להציל יותר מכלי חבר ונמצא בזה יבאו חבירים לידי תקלה לזה הטוב והישר שישוו מדותיהם ונימא להו לחבירים בדרך זה שיצילו כ"ח על האוכלין כו' שאין להם תקנה ולא על הכלים שיש להם תקנה ויהיה רק לע"ה ובזה ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלים הצריכה להם ולס' רבי' שמשון שכתב דלא גזרו אלא לע"ה אבל לחבר מציל על הכל לא תמנע מלומר חדא מתרתי או דסוברים דלא גזרו על כלי ע"ה טומאה גם לדבר זה שלא יהיו מצילין באהל המת והכי משמע דסובר רבינו שמשון מדמוקי למתניתין בע"ה ואעפ"י כן קאמרי ב"ה דמצילין על הכל או דסוברים דבע"ה לא יצילו לא לאוכלין ולא לכלים ומטעם חוכא ואיטלולא שלא תהיה אשה ועריבה טמאים ועיסה טהורה ולא חששו שלא יקבלו מהם והנה למאי דנאמר דדעתם היתה לטהר אפילו לע"ה הגם שהם טמאים לא גזרו עליהם טומאה בגדר זה שלא יציל כפ"ז לא ידענא מה טענה בדברי ב"ש להכריח לב"ה לומר כדבריהם שחזרו להורות כמותם כדקתני בפ"ה דאהלות משנה ג' שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש אלא בהכרח לומר דדעת ב"ה היא לטמא הכל ואין מצילין כל עיקר לפ"ז קשה א"כ ב"ש מיירי בע"ה וב"ה בחבר וא"כ מכל צד קשיא ובהכרח לומר דבדעת הרמב"ם יאירו הדברים ודעת הראב"ד כדעת הרמב"ם בזה וכן דעת רבינו עובדיה בפירוש המשנה פ"ק דעדויות אלא דבפרק ה' דאהלות כתב כרבי' שמשון ונראה דרבינו עובדיה לא מכרעא ליה מלתא בזה. וראיתי להרב תי"ט ז"ל שכתב דלפי' רבינו שמשון וסיעתיה מאי דקאמר הש"ס ומנא לז' יומי לא מושלי אינשי כלומר ולפיכך אמרו דשל ע"ה אינו חוצץ ולא שאל מהם שום כלי שטף עכ"ל. לא ידענא מאי דקאמר דפשטא דמלתא הכי הוא מנא לז' לא מושלי ובהכרח דמאי דשיילינן מינייהו דקאמר ב"ש לב"ה הוא לאשתמושי ביה תכף להכי אמרו אינו חוצץ דבזה יזה עליו הע"ה וכו' ויטהרנו מטומאת מת ולא נשאר אלא גזירת טומאת ע"ה ויטבלנו האדם השואל אותו וטעמא דמקדים הכא בית הלל לב"ש שלא כסדר הרגיל לומר שאחר שדברו ב"ש דבריהם לא היה מחלוקת ומקמי האי הוא דאמור ב"ה מצילין על הכל

שם ע"ב גמרא ואטבילה לא מהימני כו' פיר' רש"י ז"ל דפריך אמאי דאמר דהשואל כלים מע"ה צריך להטביל ותמהו עליו התוספות מאי פריך מטומאת מת ע"כ. דבריהם תמוהים דמאי דמחלקינן בין טומאת מת לטומאת ערב היינו לגבי טהרה שאנו צריכין לעשות דכשתששתנו היא לטומאת ערב יש לה תיקון לטבילה בו ביום וכשחששתנו היא לטומאת ז' דהוי ז' ימים ומנא לז' לא שיילי ולהכי אמרו ב"ש דכלי חרס מוקף צמיד אינו מציל דבזה אזדא לה מיחוש טומאת מת אצל ע"ה ושואלין מהם כלי שטף ואין לחוש אלא לטומאת ערב ומטבילין ומשתמשין בהם אבל בערך אמונת ע"ה מוכיחים שפיר מאמינתו בטומאת מת לטומאת ערב ואי קשיא הא קשיא מאי פריך מטומאת מת דנאמנים דהיינו טעמא משום דלפום מאי דתקון ב"ש והודו להם ב"ה שאין מציל כ"ח באהל המת א"כ אין עוד מיחוש לחוש לו לטומאת מת דכלי ע"ה אבל טומאת ערב איכא משום מגע ע"ה ואיכא נמי משום מיחוש פיו צר ולהכי בעי חבר למיטבל להו תחלה ומה שבחרו התוספות ליישב בסוגייא הוא דרך דחוק בסוגיא ואי אפשר להתיישב בדברי הגמרא על נכון כנראה לעיני בשר לו ופשיטא לי דגירסא אחרת הות להו ולהכי תמצא בדבריהם נאמן ע"ה לומר מתיבת לומר תשכיל דלאו גירסתנו גירסתם ואכריחך לומר כן דלפום נוסח הברייתא דקמן לא מיירי בנאמנות על הטומאה אלא בנאמנות על הטבילה לומר שכלי זה הטמא טומאת מת טבלנוהו כמצטרך דקתני נאמנים על טהרת טבילת טמא מת הרי דלא מיירי אלא בדין טהרת הטבילה אם הטבילוהו כראוי או לא ופירושא דכולה סוגייא נראה בעיני דהכי הוא דלפום מאי דיהיב טעמא דלתרומה מטבילין כלי תוך כלי משום דהגם דחשוד ע"ה להטביל כלי בתוך כלי ואפילו פיו צר שאין בו כשפופרת הנוד אע"פ כן כיון דלא אתי תקלה לחבר לית לן בה אלמא ע"ה חשוד להכי בטבילתו דלא טבל כהלכה להכי פריך והא שיילינן מינייהו פי' לעולם אה"נ בהיכא דאיכא למיחש לטומאת מגע ע"ה לא קאמינא דתיפוק ליה דבעי טבילה מחמת מגע אלא בהיכא דליכא למיחש להאי טעמא וכגון מי שטהר פועליו וכדומה שאין בהם דין טומאת מגע ומטהר זה הפועל כליו יש לנו לומר דלמא הטביל כלי בתוך כלי ומייתי ראיה דשיילינן מינייהו מההיא דאמרו ב"ש לך ולו וס"ד דשיילינן מינייהו ומשתמשין בלא טבילה דהכי משמע דטהרתו לך ולו בלא שום תנאי דאם אתה אומר דטהרה זו עמה תנאי חבר שיטבילם ליהדרו להו ב"ה כו' פי' בשלמא למאי דס"ד דלא בעי טבילה כל עיקר שפיר פי' דמוקמינן ליה במטהר לכך דליכא מיחוש מגע ע"ה ולא משנו להו ב"ה כי שיילינן מטבילין דלא אטרחוהו בטבילה וטפי ניחא לומר דאינו מציל וטמאים באהל המת מלהצריך טבילה לכל כלי ע"ה ביד חבר אבל השתא דקאמרת דעל כל פנים בעי טבילה ליהדרו להו דמטבילין פי' בהזאת שלישי ושביעי דלא ס"ד מנא לז' יומי לא מושלי אינשי ומהשתא כחייהו דב"ש דקאמרי לך ולו פי' דלא בעי טבילה כל עיקר והיכי משכחת לה במטהר ע"ה ולא נעלם מעיניה דחבר והטביל כליו וה"ק ב"ש לב"ה וכשאתה מטהר את הכל אתה מטהר לך ולו ומשכחת שתטהר לך כליו בדרך שאין אתה צריך להטבילו כל עיקר וכגון בהיכא דליכא מיחוש טומאת מגע ע"ה דזולת זה איני יכול להכריח שתאמרו לנו כיון שאתה צריך להטביל מחמת טומאת מגע נוסיף לומר שיטהרו ג' ושביעי ונאמר אליו שיציל בטומאת מת אלא מה תענו בהיכא דלא בעי טבילה כל עיקר והשתא קאמר המקשה אי תימא דחיישינן לטבילת כלי תוך כלי כו' אם כן לא משכחת לה שישתמש בכלי ע"ה בלא טבילה מטעם מיחוש זה דטבל כלי תוך כלי שפיו צר ומשני ליה דכדבריו כן הוא דאין מציאות להשאיל כלי מע"ה ולהשתמש בו בלא טבילה מחמת חששת כלי תוך כלי וצריך טבילה אפילו במקום דליכא מיחוש גזירת מגע ע"ה ופריך להדרו להו ב"ה כו' ומשני לא מצו לשנויי הכי משום דהחשש הוא משום הזאת שלישי ושביעית ומנא לז' כו' והדר פריך ואטבילה לא מהימני השתא דאוקימתא דאה"נ דחיישינן להו שמא הטבילו כלי תוך כלי א"כ לא מהימני כו' והתניא נאמנים על הטבילה ומשמע בכל מין טבילה נאמנים שיטבלו כמצטרך ומשני אביי הן אחת שנאמנים על כל דקדוקי טבילה אבל בגופן דוקא ולא דכלים ולהכי לא ידקדקו ויטבלו בכלי שפיו צר וצריכין אנו לטבול כלי השאול מהם להאי חששא גם במקום שאין חששת טומאת מגע ע"ה כאמור ורבא משני אפילו תימא דברייתא מיירי אפילו בטבילת כלים יש הפרש אם אמר לא טבלתי כלי תוך כלי לאומ' טבלתי כו' ובזה עלו דברי הש"ס על נכון

שם גמרא כלי שנטמאו אחוריו במשקין כו' לפירוש רש"י ז"ל לא מיירי אלא בכלי שמקבל טומאה מגבו כגון כלי עץ כו' וכך הם דברי הראב"ד. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מהלכות אבות הטומאות וז"ל אבל אם נגעו משקין טמאין וכו' בין בכלי חרס בין כו' נטמאו אחוריו ע"כ. ותמה עליו הראב"ד ז"ל למה יטמאו המשקין כלי חרס מאחוריו מה שאין מטמאין משקה דזב וזבה עצמן דמחמתן גזרו על אלו המשקין כו' ע"כ. קושטא דסוגיית בכורות מוכחא כהרמב"ם ז"ל וכמו שהרכין ראשו הראב"ד יעש"ד. אלא דהאמת יכחיש זה ודעתי קטנה ג"כ תוהא בדבר זה היכי אורינן בשני כלים של חרס אחד נגע בו באחור משקה זיבתו של זב ואחד נגע בו משקין דרבנן זה שנגע בו משקין דרבנן טמא מאי טעמא גזירה משקין דזב גופייהו נאמר להם טהור בודאי דאין לך חוכא ואיטלולא