ראשון לציון על חגיגה צו

ודאי דלא פלוג. ובפ"ו דמקואות תנן וז"ל אם היה שק או קופה מטבילין בהם כו' יע"ש ופי' הרמב"ם שם וז"ל ר"ל שאנחנו לא נצריך שתהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר להתרחבת אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס בהם המים עכ"ל. ופסקה רבינו למשנה זו בפ"ו מהלכות מקואות ולפום משנה זו קשה דהש"ס דידן אמאי קא יהיב טעמא דאין סל וגרגותני שפיו צר כשפופרת הנוד תיפוק לי' מחמת שמימיו מעורבין במי מקוה כדקתני מתני' דמקואות ואפי' יהיה פיו צר אמרינן שפיר שמטבילין בהם. וראיתי לרבינו שמשון שהעיר לקושיא זו שכתב וז"ל והא דאמרינן בפרק חומר בקדש דסל כו' לאו משום דליבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבים כו' ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ע"כ. וקשה במה יישב הרב דברי הש"ס דקאמר להדיא טעם דלא גזרינן בסל מטעם דאין סל וגרגותני שפיו צר. ונראה דפי' דסוגיין הכי הוא סל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת ליכא פיר' האי טעמא דחששת אין בפיו כשפופרת הנוד ליכא בסל וגרגותני מטעם דכולה מלאה נקבים ואין תורת כלי עליה. אלא דקשה לי בדברי רבינו שמשון במ"ש ולחולין דלא גזרינן וכו' דמשמע דבתרומה ולקדש גזרינן לטבול בשק וקופה גזירה זו מנין מוצאה ואדרבה מהש"ס מוכח להדיא דאפילו לקדש מטבילין בתוכן כלים

ונראה דסובר רבינו שמשון דדוקא סל וגרגותני הוא דמטבילין בתוכן לקדש משום דאית בהו תרתי חדא דכולו מלא נקבים והמים נכנסין ויוצאין מאריגתן ועוד דאין סל וגרגותני שפיהם צר אבל שק וקופה דמשכחת לה שיהיה פיהם צר וכמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל לא נצריך הקופה שתהיה נקובה כשפופרת הנוד ע"כ. הרי דמשכחת לה שיהיה פיו צר ולזה אין מטבילין כלי תוך כלי לקדש ולפ"ז היינו טעמא דנקט סל וגרגותני ולא שק וקופה גם ידוייק על נכון דברי הש"ס דקאמר סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא דון מינה אם הוא סל שפיו אין בו כשפופרת הנוד אין מטבילין הגם שכולו מלא נקבים שנכלל בכלל גזירת אין מטבילין כלי תוך כלי לקודש וכפ"ז מ"ש רבינו שמשון לחולין לאו לאפוקי תרומה אלא לאפוקי לקדש ומ"מ קושייתנו על הרמב"ם ז"ל לא מצאנו לה תרופה ויגדל הקושי על מרן הכ"מ שם שכתב בפ"ג דמקואות וז"ל אבל לקדש וכו' אפילו היו בסל כו' משנה וגמרא ריש פרק חומר בקדש ע"כ. דמשמע דהדבר פשוט הוא בש"ס כדברי הרמב"ם והדברים תמוהים מאוד. וראיתי להרמב"ם בפי' המשנה שכתב וזה לשונו מטבילין כלים עניינו שנמלא קופה טהורה בדרך משל מכלים ונטבלם במקוה ולא נעשה כן בכלים שנרצה להשתמש בהם בקדש כי מפני מעלת הקדש נחשוב אותה חוצצת בפני הכלים ע"כ. תפס הרמב"ם פירושו של ר' אילא ולא ידעתי למה הניח מלפרש המשנה כרבא דפסיק כוותיה בספרו הוא היד החזקה. תו איכא למידק אמאי כתב הרמב"ם ז"ל קופה טהורה מה לי טהורה מה לי טמאה דלא מפלגינן בין טהורה וטמאה אלא לרבא אבל לרבי אילא לא נפקא מידי. ואפשר לומר דמשמעות לישנא דמתניתין הביאתו לומר כן כמו שכתבו התוספות ז"ל במשמעות מאי דקתני מטבילין כלים בתוך כלים הוא טמאים בטהורים ולעולם הוא הדין בכלים טמאים וזה דוחק. ואולי דהחציצה דקאמר כאן הרמב"ם היא דאין המים שבמקוה מתערבין עם מים שבכלי זה ואנו דנים בו ככלי שפיו צר והכלי מפסיק בין מים שבמקוה ובין מים שבכלי וכפי זה היינו דברי רבא דפסק כוותיה והיינו טעמא דכתב הרמב"ם קופה טהורה

ונראה לתת טעם להרמב"ם דלא חילק בסל וגרגותני להתיר אפילו בקדש משום דסובר דלא קאמר תלמודא איכא בינייהו סל וגרגותני אלא מקמי דחדית דינא דה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא וכו' הוכרח לומר דלרבא סל וגרגותני ליכא בהו גזירה דכלי בתוך כלי דקתני מתניתין והגם דסתם קתני אעפ"י כן דחקינן ומחלקינן לדעת רבא כי היכי דמשנינן מה בין רבא לר' אילא אבל בתר דחדית דינא דלא אמרינן אין מטבילין אלא טמא בטהור וכמשמעותא דלישנא דמתני' דקתני אין מטבילין כלי בתוך כלי וכמ"ש התוספות מעתה מתני' בכל גוונא איירי ואפילו בסל וגרגותני ואיכא בין רבא לר' אילא כלי טמא בתוך כלי טמא לר' אילא לא סלקא טבילה לא לפנימי ולא לחיצון ולרבא סלקא לתרוייהו ומאי דקא' הש"ס והא דרבא ודר' אילא תנאי היא לאו דמצדיק דבהכי פליגי אלא לפום מאי דאיתמר קאמר והכי קאמר הא מלתא דאוקימנ' דנפקא מפלוגתייהו דרבא ודר' אילא תנאי היא וכיון דאשכחן דתנאי פליגי בהכי הדרינן למימר דלאו הא מלתא הוא דאתו עלה רב ורבי אילא דפלוגתייהו בהא מלתא דחיקא היא למימר דהתנאים פליגי בטעמא דמאי דקתני מתניתין מטבילין כלים אבל לא לקדש אלא ודאי דהא מלתא לא תליא בפלוגתייהו דרבא ור' אילא ופלוגתייהו במלתא אחריתי תליא והיא הך דכלי טהור בכלי טמא דלרבא מטבילין אפילו פיו צר ולר' אילא אפילו פיו רחב אין מטבילין ולא איצטריך תלמודא לפרש דמשתמעא ממילא היא ומהשתא מאי דאמר רבא סל וגרגותני שמלאן כלים טהורים וכו' ה"פ הגם שאם מלאן כלים טהורים אעפ"י כן אם חלק בהן מקוה הטובל בו לא עלתה לו טבילה דמפלגי למקוה ולא מפלגי לנפשייהו מהמקוה ומיירי בחולין ולתרומה אבל לא לקדש דבכלל הגזירה נכנסו גם סל וגרגותני ומהשתא פסק הרמב"ם ז"ל הלכתא כאבא שאול וטעמו משום דמשנתנו לא חילקה וסתם קתני דאין מטבילין כלי תוך כלי לקדש בכל גוונא. אלא דפש גבן למיהב טעמא אמאי לא כתב הרמב"ם האי דינא דרבא דאם חילק המקוה בסל וגרגותני דהטובל בתוכו לא עלתה לו טבילה

דף כ"ב גמרא חזי ליה ע"ה קשה אמאי לא אסרינן גם לתרומה דילמא חזי ליה ע"ה ואזיל איהו ומטביל לקדש. וי"ל דלמאי דאמור רבנן טבל לתרומה דרגילים הוו לפרסם מילי דקדש וע"ה יודעים דטהרת הקדש עדיפא מטהרת תרומה והגם דחזו דמטבילין כלי תוך כלי לתרומה כל דלא חזו דעבוד לקדש לא עבדי ותדע דתנן נאמנין ע"ה על הקדש ועל החטאת הרי דמזדהרי טפי בהו ומסתמא הגם דחזו דטבלי כלי תוך כלי לתרומה לא עבדי אינהו לקדש

שם גמרא וניחוש לשאלה כו'. הגם דמלתא דפשיטא היא דמטבילין משום מגע עם הארץ בלאו טעמא דחשש שהטבילן בתוך כלי שפיו צר עכ"ז כן דרך הש"ס במשא ומתן דטהרות משום דלא בקיאי בהו כולי עלמא יקשו קושיות הגם שתירוצם פשוט וכהא דאיתא במסכת ברכות דקאמר וליטמא ידים לכוס הגם דידע דאין הכלי מקבל טומאה מידים שניות תו פריך התם ונטמייה כסת למפה הגם דמלתא דפשיטא דאין כלי מטמא כלי אלא כל שהוא אב ועיין לקמן בתוספות בד"ה ואטבילה כו' יע"ש

שם גמרא כלי חרס מציל כו'. איכא למידק דלדעת ב"ה היכי מצו לטהר בהצלת כלי חרס דע"ה והלא כלי ע"ה טמאים כטענת ב"ש ומעיקרא הוה להו לאסוקי אדעתייהו. ונראה ליישב דלפום מאי דכתב הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אבות הטומאה דלא שנא חבר לא שנא ע"ה אין כלי חרס מציל אלא על כלי חרס ואוכלין ומשקין א"כ לעולם דמודים ב"ה דכלי חרס דע"ה אינו מציל ומידי דהוה כלי חרס דחבר אם הוא טמא דאינו מציל ונשאר הכל בטומאתו ודבריהם בכלי חרס דחבר טהור ובו חלקו עליהם ב"ש ואמרו דגם דחבר מחמיר וכשהקשו להם מפני מה והשיבו דמשום לתא דכלי חרס של עם הארץ גזרו עליהם פירוש כיון דאיכא כלי חרס של ע"ה שאינך יכול לדון בו דין זה שיצילו גזרינן גם בשל חבר וא"ל ב"ה והרי אתם אומרים דמציל על האוכלין כו' ואם משום לתא דכלי ע"ה לא יצילו אפי' על האוכלין והשיבו דבאוכלין ומשקין ליכא למיחש דגם בשל ע"ה אנו מורין שיציל כ"ח הגם שהוא טמא כיון שאינו אלא להם שהם טמאין לעולם ואין לנו עסק עמהם