ראשון לציון על חגיגה צ

דכל פונות ודלא כרבי אושעיא דאי כרבי אושעיא דוקא פסח לפום האי סתמא נפקי לן תרי פסקי דדינים חד דבעי לינה לכל ביאה שיבא למקדש והיינו מה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות בכורים וחד דינא דאינו עובר משום בל תאחר אלא בעבור עליו ג' רגלים ודלא כראב"י דקאמר תרתי ודריש מ"ש הכתוב בחג המצות כו' לדרשת רבי אושעיא דקאמר תלמודא בר"ה דף ד' והגם דקי"ל כראב"י אפילו לסברת הרא"ש דוקא נגד רבים אבל הכא איכא רבים ואיכא סתם משנה דהא בברייתא רבים הם דסוברים דקרא דבחג המצות אתא לעבור עליו בבל תאחר בג' רגלים ת"ק ור"ש דבעו ג' רגלים ולהכי פסק כסתם משנה וסתם ברייתא דספרי שהבאתי לעיל ודרבים נגד ראב"י

וראיתי להרב המופלא בעל משנה למלך שכתב על דברי רמב"ם וז"ל לא מצאתי מקום לדין זה שיהיה כאלו עשה כו' ע"כ יעש"ד. והנה ממאי דקתני ברייתא קתני צדקות ומתנות עניים דקאי עלייהו בבל תאחר ובהך מתניתין פליג ר"מ וסובר דבחד רגל עובר עלייהו ומייתי טעמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ופריך הש"ס ורבנן ומשני ההוא לעשה ומשמע ליה להרמב"ם דמדרבי מאיר נשמע לרבנן כי היכי דלר' מאיר דוהבאתם שמה גם במתנות עניים כמו כן רבנן איכא למדחי דילמא דוקא ר"מ הוא דמוקי ליה גם במתנות עניים משום דסובר דקרא דוהבאתם שמה אקרא דלא תאחר סמיך ובהך קרא דרשו ביה ג"כ מתנות עניים כדאיתא בברייתא משא"כ רבנן דלחודיה קאי ולעשה הוא דאתא הא לא אדכר בהאי קרא מתנות עניים ואולי מצינן למימר דמסתמא לא פליגי רבנן ור"מ ג"כ בעשה דמתנות עניים וזה דוחק ותמיהה לי טובא בדברי רמב"ם בהאי פסקא דדינא דכתב וז"ל עברו עליו שלש רגלים ולא הביא קרבנותיו שנדר או שהתנדב או שלא נתן הערכין והחרמין והדמין הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תאחר ע"כ. ואיכא למידק אמאי הוצרך לחזור על הפרטים אחר שכבר הזכירם בסמוך וממה דקא חזינן דהשמיט ולא הזכיר מהפרטים שהזכיר ברישא דחיוב עשה ש"מ דלהכי הוא דאתא לו' דאינו עובר בל"ת אלא על אלו שהזכיר ושלל מעשרות ומתנות עניים ודברי תימה הם דהלא בהדיא איתא בברייתא דעובר עליהם בבל תאחר אחר ג' רגלים ותו דגרסי' התם על הך מתניתין וז"ל מנה"מ דת"ר כי תדור נדר כו' לה' אלקיך אלו צדקות ומעשרות ובכור מעמך זה לקט שכחה ופאה כו' ע"כ. הרי דדרשי' מתנות עניים ומעשרות מקרא דלא תאחר. והיה נראה לומר דרמב"ם פסק כהך מתניתין דקא מייתי תלמודא אח"ז וז"ל מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כאשר נדרת זו נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר נדרת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה ע"כ. הרי דלא קתני הכא אלא נדרי קדש שהם קרבנות ובדק הבית וצדקה שישנם בלאו ועשה וכל הני דקתני בברייתא זו מייתי להו רמב"ם והצדקה גם כן הגם שלא כתבה בפ' י"ד מהלכות מעה"ק כתבה בפ"ח מהלכות מתנות עניים מטעם דחלוקה בדינה דהצדקה עובר עליה בלאו מיד משא"כ שאר הפרטים דאינו עובר אלא עד ג' רגלים וכדמפרש רבא עלה דמתניתין וז"ל אמר רבא וצדקה מחייב עליה לאלתר ע"כ. ומהשתא הגם דבהך ברייתא קתני דעובר גם על המתנות עניים ומעשרות דמשמע אפילו מעשר א' שאין בו קדושה עכ"ז כיון דבברייתא זו לא הוזכרו לא קי"ל הכי והגם דתלמודא קא פריך עלה למה לי מלא תאחר נפקא וכו' לא תידוק מינה דתנא דמוצא מודה בכל הנך דרשות דדריש תנא דאם נדר או נדבה אלא דהא מיהא אמר קרא כי תדור נדר וכו' לא תאחר ולמה לי תרי לאוין ולעולם לס' תנא דמוצא לא מחייב בלאו אלא על אותם הדברים האמורים בברייתא והם דברי רמב"ם ז"ל ומה שאמרו התם באותו דף ע"ב וז"ל בעי ר' זירא יורש מהו בבל תאחר וכו' ת"ש דתני ר' חייא מעמך פרט ליורש ופריך והא מעמך מבעי ליה זה לקט שכחה ופאה קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך ע"כ הרי מדפריך מינה משמע דאלימ' ליה לסתמא דתלמודא דרשת מתנות עניים דדריש תנא דכי תדור י"ל דהכי קאמר והא מעמך מבעי ליה כו' ודייקינן מהכא דתנא דר' חייא סובר דלא כתנא דכי תדור ומשני דילמא ככ"ע וקרי ביה עמך כו' ואחר ההשקפה לא היא דפשיטא דלא פליגי מתנייתא דכי תדור עם מתנית' דמוצא ובהדדי מתנו להו בספרי וטעמא דלא קתני במתניתא דמוצא מעשרות ומתנות עניים לפום צריכותא דעביד תלמודא לקרא דלא תאחר עם קרא דמוצא לא ק' מידי דהא מוקי דתלמודא קרא דמוצא שפתיך לאמר ולא אפריש ואצטריך דס"ד דבור לאו מלתא הוא קמ"ל לפום האי טעמא לא בעי קרא למימר מעשרות ומתנות עניים לחייבו להפריש דהא מקרא מלא דבר הכתוב מ"ע להפריש המעשרות ולהניח לקט שכחה ופאה לעניים וחיוב הפרשתם אינה מחמת דיבורו ולא אצטריך קרא אלא ליתנם והוא מה שאמר בפסוק לא תאחר וזה ברור ולא פליגי ברייתות. וליישב דברי רמב"ם ז"ל נראה דנפקא ליה ממאי דאמר הש"ס וז"ל אמר רבא וצדקה מחייב עלה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים פשיטא מהו דתימא כיון דבענינא דקרבנות כתיבא עד דעברו עלה ג' רגלים כקרבנות קמ"ל דהתם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא דהא שכיחי עניים ע"כ. משמע דכל דאיכא בעל דבר קמיה דאליו הוא חייב לתת חייב לאלתר ומינה למתנות עניים ומעשר א' דלוי' דאיכא קמיה חבירו שעליו מוזהר לתת לו לא תלי ברגלים ותדע דקאמר הש"ס פשיטא דאי קיימי עניים דמחייב לאלתר והוצרך לשנויי דסד"א וכו' הא לאו הכי פשיטא דמחייב לאלתר נמצינו אומרים דכל מלתא דקיימא בנתינה לחבריה אי קאי קמיה מיחייב לאלתר ודין זה כתבו רמב"ם בפ"ח מהלכות מ"ע וז"ל האומר הרי עלי סלע לצדקה כו' חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עובר בבל תאחר ע"כ. ומינה אתה למד לכל שחייב לפרוע לו מדין שמים כגון מתנות עניים ומעשר א' הניתן ללוי אם ישנו למקבל ולא פרע שישנו בבל תאחר ולא הוצרך רמב"ם לפרש משום דמובן הוא הדבר וכדקאמר הש"ס אמלתיה דרבא פשיטא ואם ליתיה למקבל אינו עובר והגם דתנא תני מתנות עניים וצדקות בברייתא דג' רגלים הא אתא רבא ופירשה דלאלתר הוא דמחייב ולא תנא ג' רגלים אלא אשארא דתנא במתניתין ומעשרות דקתני מתני' מיירי במעשרות הניתנים לזולת כגון מעשר א' או מעשר עני אבל מעשר שני ומעשר בהמה לא באו לחייוב בל תאחר דהא דידיה הוא ואין צודק בו מאמר תשלומין ליאמר עליו מאמר לא תאחר לשלמו והגם דבפסיקתא קתני להדיא בברייתא דלא תאחר וז"ל ומעשרות דכתיב וכל מעשר הארץ כו' ע"כ דמוכח דבמעשר ב' משתעי בהכרח לומר דאסמכתא בעלמא ותדע דקתני התם בהדי מעשרות הפסח ומה שייכות יש לקרבן פסח בלא תאחר אלא תנא סמך לכל הקרבנות בהאי קרא והמשכיל יבין דאין דינם נכלל בלא תאחר לשלמו דהא אין פסח בתשלומין אם עבר יום י"ד וכמו שאנו אומרים גם כן בדין הצדקה דאין דינה שוה להאמורים בפסוק אלא דהתנא כלל הכל ה"נ אמרינן דנקט מעשרות לענין העלאת מ"ש לירושלם שצריך להעלותו אבל אינו נכנס בגדר מאמר לא תאחר לשלמו לעבור בלאו בגבול ג' רגלים ומה שכתב רמב"ם דעובר עלייהו בעשה ברגל א' דין זה עיקרו בפסוק ובאת שמה והבאתם שמה וכו' דמצוה הכתוב להביא את כל נכסי קדשים שיש בידו ושם הזכיר להדיא מעשר בהמה ומעשר דגן כדקתני ר' עקיבא וז"ל ומעשרותיכם בב' מעשרות הכתוב מדבר מעשר דגן ומעשר בהמה ומשמע מעשר דגן בין מעשר הניתן לזולת שהוא מעשר א' בין מעשר הראוי לבעלים בירושלם שקבע לו המקום זמן בבואו למקום ואם לא הביא בטל עשה ולזה כתב רמב"ם אחר נדרים כו' ומעשרות פי' כל מין מעשר ומתנות עניים וכו' והגם דמתנות עניים לא רמיזי בהאי קרא דוהבאתם שמה סובר רמב"ם מידי דהוה אמעשר א' שניתן ללוי שנאמר בפסוק מעשרותיכם ופירש ר' עקיבא מעשר דגן וליכא לדחויי דילמא מעשר שני קאמר דמאן פלג לך לך סתם קאמר ומעתה לא שנא ג"כ שאר נדרים הניתנים לעניים ומה שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות