ראשון לציון על חגיגה פט

וקי"ל כר"י בהכי דמשום שבות פליגי ומינה אתה למד דסמיכה בכל כחו ומהשתא כיון דפסק הרמב"ם בסמיכה דבעי' בכל כחו ממילא אין מקום לאשמועי' דין אקפויי ידא דהא לא קאמר ר"י דסומכות אלא אי עבדי מצוה דסמיכה ודלא כדחיית הש"ס. וא"ת כיון דאנו אומרים דהך דיחויא דקא דחי תלמודא לההיא דרבי יוסי לאו דיחויא הוא ועיקרא דמלתא הוא דס' המקשה א"כ אתותב רמי ב"ח והיכי פסקינן הלכה דבעינן בכל כחו כמו שכתב רבינו בפ"ג מה' מעה"ק ובפ"א מה' חגיגה. הא לאו קו' היא דכיון דאיכא תנא אחרינא דסובר דפלוגתייהו דב"ש וב"ה משום שבות ומייתי ליה בי"ט ופסק ר"י כוותיה מה בכך אי ר"י סובר דלא פליגי משום שבות וסובר דסמיכה לא בעי' בכל כחו ואה"נ דהוה מצי תלמודא לשנויי דר"י דעליה קאי מלתיה דרמי ב"ח דלא כר"י אלא דדחיק ליישב אפילו תימא. נמצינו אומרים לדעת רבינו דדעת ר"י היא דסמיכה לא בעינן בכל כחו ולהכי פליג עם ת"ק דאמר אין סמיכה בנשים ואמר רשות להם לסמוך פי' סמיכה האמורה בתורה ולא קי"ל כר"י בדין סמיכה דלא בעינן בכל כחו מכח הך דר"י דאמר רמי ובעיקר פלוגתא דר"י ות"ק אם נשים עושות מצות שהז"ג בנדון דביה משתעי ר"י וכגון תקיעת שופר ונטילת לולב וכל כיוצא בהם קי"ל כוותיה דהא מאי דלא קי"ל כוותיה בסמיכה הוא משום דסובר דלא בעינן בכל כחו אבל אי הוה קי"ל כוותיה בעיקר דין הסמיכה דלא בעינן בכל כחו הוה שרינן באקפויי ידא כיון דלאו מידי עבוד איהו נמי לא קאמר דלעבוד ומה דלא כתב נמי בפ"ב מהלכות חגיגה דאי בעו לא מייתו משום דפשיטא מלתא דלא מייתי' חולין לעזרה ופש גבן לייתובי דעתא בההיא דאמרינן בפרק החובל דף פ"ז ובפ"ק דקדושין אר"י מריש ה"א מאן דא"ל הלכה כר"י שאמר סומא פטור מכל המצות וכו' עבדנא יומא טב לרבנן כו' יע"ש וקשה לסברת רש"י שמפרש טעמא דר"י דההיא דבני ישראל סומכים ולא בנות ישראל דאיכא משום בל תוסיף א"כ כל דפטור ועביד איסורא עביד אם כן היכי הוה ניחא ליה. ולסברת התוס' דטעמא דר"י דמיעט בנות ישראל מסמיכה הוא משום דאיכא איסור דרבנן כבר אמרי' שם בהחובל דרבנן חייבו סומא במצות אבל אשה לא חייבו משום דמנכר יהדותא בשאר מצות שחייבות בהם מה שאין כן סומא דפטור אפילו משלא הז"ג א"כ במאי מינכר יהדותא ולזה חייבוה אבל לסברת רש"י דסובר ר"י דאיכא משום בל תוסיף לא מצו רבנן תקון לעבור על התורה וי"ל דכונת רב יוסף הכי היא דהא קי"ל ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכיון דכן במאי דאיפליגו בההיא דבני ישראל סומכים הלכתא קיימא ואזלא כרבי יוסי ככללין ומהשתא מאן דאימא לי הלכה כר"י בפלוגתא דסומא כו' פי' להיות דלפום בר פלוגתיה דר"י שהוא ר"מ קי"ל הלכה כר' יאודה דר"י ור"מ הלכה כר"י ולפום מאי דסתם לן תנא דלא כר"י כדקאמר תלמודא בהך פסקא מתני' דלא כר"י וקי"ל הלכה כסתם משנה וספוקי הוה מספקא לרב יוסף אי מכריע הלכה כסתם משנה אפילו לגבי כללא דקי"ל ר"י ור"מ הלכה כר"י או יכריע דהלכה כר"י לגבי ר"מ אפי' כנגד סתמא דמתני' ולזה הוא דקאמר מעיקרא מאן דאמר לי הלכה כר"י ולבסוף אמר מאן דאמר לי אין הלכה כר"י כיון דאיכא פנים לכאן ולכאן

דף י"ז גמרא אמר ר"א כו'. כתבו התוס' ד"ה אף חג כו' וז"ל אתיא ראב"י ור"מ דאלו לת"ק וכו' יע"ש גרסינן בר"ה דף ד' וז"ל ת"ר חייבי הדמין והערכין כו' צדקות מעשרות כו' לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהם שלש רגלים עובר משום בל תאחר ר"ש אומר כסדרן וחג המצות תחלה ר"מ אומר כיון שעבר עליהם רגל אחד עובר ראב"י אומר שני רגלים ראב"ש אומר כיון שעבר עליהם חג הסוכות מ"ט דת"ק למה לי למהדר ולמכתב בחג המצות ובחג השבועות כו' לבל תאחר ור"מ מ"ט דכתיב ובאת שמה והבאתם ורבנן ההוא למצוה כו' וראב"י מ"ט דכתיב במועדיכם מיעוט מועדים שנים כו' ופריך הש"ס לר"מ וראב"י האי בחג המצות כו' מאי דרשו ביה כדר"א דא"ר אושעיא מנין לעצרת כו' יע"ש. מהכא משמע דלראב"י לא דרשינן מהאי קרא הג' פעמים לענין איחור הנדר וכוותיה קאי ר' אושעיא וקשה ממאי דגרסינן בסוכה דף מ"ז עלה דההיא מתני' דקתני הבכורים טעונים קרבן כו' ולינה אמרינן ודילמא ראב"י היא ע"כ וקבל הש"ס דחיה זו ולדברי התוס' שכתבו כאן דלראב"י לא דריש הך דרשא דופנית כל פונות כו' א"כ בכורים מנא ליה דטעונים לינה אם לא שנאמר דדריש ופנית כל פונות בשלמא למאי דכתבו התו' בפ"ד דסוכה דף מ"ז ד"ה לינה ובפ"ק דר"ה דף ה' ד"ה מה חג בפי' דמאי דאמר דאמ' בפ' דם החטאת עשאן הכתוב בוקר א' שצריך לינה כל ז' ימי פסח אתי שפיר האי דאצטריך להקש סוכות לומר שגם בה צריך לינה כל ימי החג אלא למאי דפי' התם ובפסחים דף צ"ה דלא בעי אלא לינה א' ומה שעשאן הכתוב בוקר א' היינו שאם לא לן אתמול ילין היום קשה ותו ק"ל דלא מצינן למימר דהקש דחג הסוכות אתא ללון כל שבעה, א"כ עצרת נמי צריך לינת ז' בעצרת. גם מדברי התוס' הכא שכתבו ת"ק ור"ש וכו' נפקא להו מופנית משמע דסוברים דלא בעינן אלא לילה א' דאי כל ז' הא מלתא לא נפקא מופנית וכמו שכתבו בסוכה. והרמב"ם בפ"ג מהלכות בכורים כתב וז"ל הבכורים טעונים לינה כו' ילין שם ויחזור למחר לעירו שנאמר ופנית בבקר וכו' כל פונות שאתה פונה מן המקדש לכשתבא לו לא יהיו אלא בבקר כו' יע"ש. פסק רבינו דרך כלל שעל כל ביאה שיבא למקדש צרי' לינה ובה' החגים לא רשם דין לינה בהם. ונראה שסמך על הכלל שכתב כאן בהלכות בכורים וגילה לנו הרב מאמצעות דבריו דחיוב לינה בבכורים גמרינן לה מדרשת ופנית כל פונות וגילה דעתו מתוך זה דבחגים לית להו דין לינה זולת מה שנשמע מדרשא זו ומהשתא הך דרשא דר' אושעיא לא פסקה רבינו ממ"נ אי ללילה א' קאמר הרי מפיק לה רבינו מופנית ואי לז' לילות קאמר דבעינן לינה כל ז' לא פסקה הרמב"ם. וקשה לדעת הרמב"ם ז"ל אמאי לא פסק כר"א דהא מייתי ליה סתמא דתלמודא בלא חולק. עוד ראיתי שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ד ממעה"ק וז"ל אחד נדרים ונדבות כו' ומתנות עניים וכו' מ"ע להביא הכל ברגל שפגע בו תחלה שנאמר ובאת שמה כו' עברו עליו ג' רגלים ולא הביא הרי זה עובר בבל תאחר ע"כ פסק רבינו כת"ק דברייתא. וקשה אמאי לא פסק כראב"י דקי"ל הלכתא כוותיה דמשנתו קב ונקי ואפילו בברייתא ואפילו נגד רבים לדעת הרא"ש. והנכון בעיני לומר דמאן דגמר סוכות מפסח לא דריש ופנית וכדברי התוס' דסוגיין ועיקר ותמצא דתנא דספרי דדריש ופנית לרבות כל פונות דריש קרא דחג המצות וחג השבועות כו' לעבור בבל תאחר וז"ל הספרי ופנית מלמד שטעונין לינה אין לי אלא אלו מנין לרבות עופות ומנחות יין לבונה עצים ת"ל ופנית כל פונות שאתה פונה מן בקר ואילך כו' בחג המצות ובחג השבועות אין ת"ל חג הסוכות שבו מדבר הכתוב אלא מלמד שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו כל רגלי השנה ע"כ. נמצא שמי שדורש מופנית כל פונות דורש קרא דבחג המצות כו' לבל תאחר ור' אושעיא דדריש לינה לחג הסוכות מחג המצות לא דריש כל פונות וראב"י מוקי ליה תלמודא כר' אושעיא ומינה אתה למד דלא בעי לינה אלא בפסח ובמוקש אליו ומהשתא הא דתנן הבכורים צריכים לינה בהכרח דאתיא דלא כראב"י וכדקאמר הש"ס התם בסוכה עלה הכי נמי מסתברא דרבי יהודה היא ומה שדחה התם תלמודא הוי דחוייא דלא קאי הכי ומהשתא תלמודא לא חש להשיבו דהוי מלתא דפשיטא דראב"י לא סבר לינה בבכורים ואי נמי התם עד השתא לא אסיקו ליה לראב"י כר' אושעיא ולהכי לא משני ליה מידי ואה"נ למאי דמסיק הש"ס דראב"י כר' אושעיא לא דחי דילמא ראב"י ומהשתא יאיר נתיב פסקי' דהרמב"ם בין מה שפסק בפ"ג מהלכות בכורים בדין לינה דלא מחלק בין המביא קרבן בימי החול לחגים בין מה שפסק בפ' י"ד מה' מעה"ק בדין בל תאחר דטעמא הוא דכיון דסתם לן תנא במשנה בבכורים דטעונים לינה אזדא הא דתנא בספרי