ראשון לציון על חגיגה פד

תרומה מן התורה אלא בא"י ובזמן שהיו כל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כו' ע"כ. לכאורה מוכח בדברי רמב"ם מהך מתניתין דבפ"ח דתרומות דקתני ב' קופות א' של חולין וא' של תרומה ושתי סאין א' חולין וא' תרומה ונפלו אלו לתוך אלו הרי אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה כו' ואמר עלה ר' יוחנן בפ"ח דיבמות אעפ"י שלא רבו חולין על התרומה ע"כ דתרומה בזמן הזה דרבנן אפילו לר' יוחנן וכמ"ש בפסחים דף מ"ד ולא קאמר דאורייתא אלא לר' יוסי והלכה היא כרבנן ועוד דסתם לן תנא כוותיה ואצ"ל לר"ל דסובר דר' יוסי נמי סובר דלא הוי אלא מדרבנן. והגם דפסק רמב"ם ז"ל דקדושה שניה קדשה לעתיד לבוא כמו שכתב בפ"א דהלכות תרומות הלכה ה' איכא לשנויי דכיון דפלוגתא דר"ל ור"י בסברת ר' יוסי דפרק הערל אי סבר ר' יוסי דאורייתא או דרבנן וסובר רמב"ם דמודה ר"ל בהך ברייתא דסדר עולם דקתני אשר ירשו אבותיך וירישתה קדושה א' וב' יש לה ג' אין לה ע"כ. הרי דהגם דקסבר ירושה ב' קדשה לעתיד לבוא אעפ"י כן סובר דתרומה דרבנן והוי מטעמא דכתב רמב"ם דכי תבואו אלא דקשה חדא מאי קא מוכח ר' יוחנן בפ"ח דיבמות דף פ"ב דר' יוסי סובר תרומה בזמן הזה בארץ דאורייתא מהך דסדר עולם דתני אשר ירשו אבותיך וירשתה קדושה א' ושנייה יש לה כו' ומכריח מינה דר"י פליג ארבנן בב' קופות דילמא לעולם כרבנן ס"ל דתרומה מדרבנן והגם דקדושה שנייה קדשה לעת"ל מטעם כי תבואו וכתב רמב"ם ביאת כולכם בעינן ותו קשה מההיא דאמרינן ביבמות דפריך תלמודא אדר"ל דאמר אמתניתין דקתני ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן מאכיל את אשתו בתרומה אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואינו מאכילה בחזה ושוק ופריך הש"ס אמאי לא משום דהוי דאורייתא תרומה נמי דאורייתא ומשני דתרומה בזמן הזה דהוי דרבנן ואומרו ואינו מאכילה בחזה ושוק מסיק דהכי קאמר ואינו מאכילה בזמן דאיכא חזה ושוק ע"כ. הרי דבזמן דב"ה קיים הוי דאורייתא בפשי' לכ"ע וכל הנהו מתניתין וסוגיית דמוכח מינייהו דהוי דרבנן לא מיירי אלא בזמן הזה והכי מוכח ג"כ בפסחים דקאמר הנח לתרומה בזמן הזה דהוי דרבנן וא"כ היכי קאמר רמב"ם דאפילו בימי עזרא בזמן הבית לא הוי אלא דרבנן ותו קשה מההיא דגרסינן בנדה דף מ"ו להך דיחוייא דדחי אליבא דרב כהנא דסבר דהך ברייתא דסדר עולם דר"י תני לה ולא סבר לה וקאמר הש"ס ה"נ מיסתברא דלא סבר לה ר"י להך דסדר עולם מדתניא עיסה שנדמעה בשאור של תרומה ר' יוסי פוטר מן החלה סברוה מאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דאורייתא ואי אמרינן דסובר ר"י תרומה בזמן הזה דאורייתא אתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה דאורייתא ודחי דילמא קסבר ר"י תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן וכדאהדר להו רב הונא בריה דר"י דאשכחינהו לרבנן דבי רב דקאמרי אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא שהרי ז' שנים דכיבוש וחילוק נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר ואמינא להו אנא אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן דתניא בבואכם כו' בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק ע"כ משמע דאי סבר ר"י להך דסדר עולם נתחייב לומר דסובר ר"י תרומה בזמן הזה דאורייתא וממה דאמר רב הונא בריה דר"י אפילו למ"ד תרומה דאורייתא חלה דרבנן כו' דתניא בבואכם כו' מוכח דלא בעי' ביאת כולכם בתרומה אלא בחלה. תו קשה לי טובא היכן בא פסוק זה דכי תבואו בתרומה דכתב רמב"ם בקשנו כל החומש ולא נמצא דבר זה בתרומה כל עיקר

וראיתי להרב כסף משנה שפיר' דהך דסדר עולם סבר בה ר' יוחנן דפי' הכין הוא קדושה ראשונה של האבות קדושה שניה של יהושע והך בביאת כל ישראל הות ולהכי נתחייב ר' יוחנן לאוכוחי מינה דסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא ורבנן דפליגי עליה דר"י סברי קדושה ראשונה דיהושע ושניה דעזרא כו' יעש"ב אין דרך זה ראוי למי שאמרו כי טפי נתרבו הקושיות בסוגיות לדרך זה יותר ממה שהיו א' היכן אשכחן דאיפליגו רבנן ור"י בדרשה זו אם פי' קדושה א' וכו' אבות ויהושע או יהושע ועזרא ומנא ליה לר' יוחנן לפרושי בההיא דסדר עולם דא' אבות ושניה יהושע דבהכי נפק ליה דינא בתרומה דהויא דאורייתא לימא דא' יהושע ושנייה עזרא כפי דרשת רבנן והויא תרומה דרבנן. והרואה יראה כמה דחוקים דברי הרב ז"ל מחילה מכבודו ולדידי חזי לי דרמב"ם הוכרח בפיסקיה מעומקא דסוגיא חדא לר"ל הך דסדר עולם דאשר ירשו כו' מוכח להדיא דהוי דאורייתא והיכי קאמר ר"ל דתרומה דרבנן גם אמאי לא אותביה ר' יוחנן מינה ובהכרח לומר כמו שאמר בש"ס במסכת נדה כשרצו להוכיח דסובר ר' יוסי תרומה דאורייתא מההיא דאשר ירשו כו' ודחה תנא לה ולא סבר לה. ותמצא דכתבו התוספות שם בד"ה לא כולהו דה"ה דהוי מצי להקשות לר"ל נמי יעש"ב א"כ בהכרח לומר לכונת ר"ל דר' יוסי תנא לה ולא סבר לה. וקשה לפי זה אמאי לא הקשה ר"י לר"ל מינה דהא הא מלתא דתנא לה ולא סבר לה לאו שינוייא מעלייא הוא בשלמא סתמא דתלמודא איכא למימר כהך כללא דכל דליכא שינוייא רויחא לפעמים מעלים עין ולא מותיב מידי אלא רבי יוחנן לא הוה שתיק מלאותובי לבר פלוגתיה תו סובר הרמב"ם דלפום הך מימרא דרב הונא בריה דר"י מצינן למימר דגם בתרומה נמי איתא להך דרשא דבביאת כולכם דהא קרא אשוינהו כחדא לחלה ותרומה דכתיב בבואכם ראשית עריסותיכם וכו' כתרומת גורן כן תרימו אותה ותנא נמי הכי בספרי דהשוה הכתוב כו' ומהשתא לא שנא תרומה ל"ש חלה ומצינן למימר דהגם דקדושה שניה קדשה לעת"ל תרומה וחלה אמר קרא בבואכם והטעם דר"ל והיינו נמי טעמא דרב כהנא דלא הקשה ליה מההיא דר"י דתני משבא לעונת הנדרים תרומתו תרומה והיינו נמי טעמא דר' יוחנן דלא אותביה מברייתא דסדר עולם דהוה ידע הך דרשא דבבואכם וטעמיה דקסבר דלר' יוסי תרומה דאורייתא משום דקסבר ר' יוחנן דר' יוסי לית ליה דרשא דבבואכם ביאת כולכם ולא אתיא הך דרשא אלא לרבנן והוכרח למימר הכי מכח ההיא מתניתין דעיגול בעיגולים דמוכח מינה שפיר דתרומה דאורייתא דאי דרבנן מאי איריא דקתני עיגול בעגולים דהוי כל שדרכו לימנות ליתני אפילו את שדרכו לימנות דכיון דהוי דרבנן אפילו את שדרכו לימנות נמי עולה אלא ודאי דסובר תרומה דאורייתא והך מתניתין ר' יוסי קתני לה כמו שכתבו התוספות ביבמות ד"ה אמר ליה ובזה הוכרח לומר דר"י לא דריש בבואכם ביאת כולכם ולא אתיא אלא כרבנן ומאי דקאמר תלמודא התם בנדה ודילמא קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא וחלה דרבנן לאו דוקא דאורייתא אלא שיטפא דלישנא נקט משום דאמר בסמוך דסובר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא נקט לה אבל אחר האמת לפום דרשא דבבואכם ולפום ברייתא דספרי דמשוה חלה לתרומה הדרינן למימר דבין חלה בין תרומה שוים הם למאן דדריש בביאת כולכם ולא תידוק ג"כ ממילתיה דרב הונא דקאמר אפילו למ"ד תרומה דאורייתא דמשמע דמצינן למימר דחלה דרשינן בה בבואכם ביאת כולכם ולא בתרומה הא ליתא מטעמא דכתיבנא כדתניא בספרי אלא לפום מאי דאמור רבנן דבי רב דאפילו למ"ד תרומה דרבנן חלה דאורייתא מטעם דאשכחן ז' שנים של כיבוש וכו' לזה קאמר איהו אדרבה איפכא ורבותא דחלה מתרומה היא דחלה בה הוא דאמר רחמנא בבואכם ביאת כולכם ותרומה אתיא מינה ואי איכא מאן דחולק אינו יכול לחלוק אלא בתרומה אבל בחלה מיהא לא ימנע ולעולם כל דלא אשכחן מאן דחלק בהדיא לא מחלקינן ומכח ההיא דספרי מכרחי' דלא שנא תרומה מחלה וכל דדריש בבואכם ה"ה תרומה ומהשתא סוגיא דיבמות כוליה משא ומתן הוי מקמי דאתא ר"ה בריה דר"י וחדית ההיא דבבואכם ביאת כולכם דהא ודאי דלא הוה ידיעה להו והוו סברי אדרבה כרבנן דבי רב אבל בתר דגלי לן ר"ה הך דבבואכם לאו הכי מתפרשא מלתייהו דר"ל ור"י והכי פי' דפלוגתייהו ביבמות ר"ל אמר מאכילה בתרומה ואינה מאכילה בחזה ושוק פי' הגם דקדושה א' קדשה לעת"ל עכ"ז שאני תרומה דכתיב בה בבואכם ל"ש בזמן