ראשון לציון על חגיגה קא

ששת גם ממה דכתב הרמב"ם יקבלנה ממנו משמע דהיתר לגת הבאה אינה אלא אם יקבלנה מיד הע"ה אז אבל אם לקחה קודם לא טהורה היא אפי' בשעת הגיתות

שם ע"ב גמ' ואין בודקין לאוכלי תרומה פי' רש"י אין סומכין על בדיקה זו ע"כ. פי' הגם דלישנא דמתני' משמע לכתחילה אין בודקין אעפ"י כן אפילו דיעבד אם נפח לתרומה לא מהני וטעמו של רש"י ממה דבעי תלמודא בסמוך בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו כו' דון מינה אבל בדק לתרומתו שבדק שלא ברשות חכמים לא מהניא ליה בדיקה זו גם ממה דקאמר ליה ההוא סבא לרבא בר עולא דמתני' מסייעא ליה דקתני ואם אמר הפרשתי כו' דון מינה אם בדק לתרומה לכ"ע אין לסמוך ומהשתא טעמא דנקט אין בודקין דמשמע לכתחילה איידי דרישא דקמ"ל דאפי' לכתחילה בודקין לפסח נקט הכי. וקשה לי על הרמב"ם שהשמיט דין בדיקת בית הפרס לתרומה דהוי מלתא דטרח תנא לאשמועינן לה גם השמיט דין אם נפח לפסח דאיפליגו בה אמוראי ואיפסיקא הלכתא דמהני גם לתרומה מדמהימן אפסח. ולעמוד על עיקרן של דברים אל זה אביט מאי דקאמר הש"ס מאי בודקין ומפרשי לה רב יאודה כו' הלא קתני סיפא דמתני' דבודקין כו' וז"ל כיצד הוא בודק מביא את עפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך הכברה וכו' אם נמצא שם עצם כשעורה כו' טמא ע"כ. מעתה מה מקום למאי דקאמר הש"ס מאי בודקין וגם רב יאודה דמפרש היפך דברי המשנה. וראיתי להתו' ז"ל בפרק האשה שנתעוררו ליישב קושייתנו זאת ואמרו דמתני' קתני בדיקה דיעבד ורב יאודה קתני לכתחילה ולתרץ על הרמב"ם מה שהקשינו נ"ל לומר דמאי דכתב רבינו בפ"ו מה' קרבן פסח דטעם שאמרו מנפח בית הפרס לעושי פסח שלא העמידו דבריהם במקום כרת ע"כ בזה גילה דלאוכלי תרומה שאין כרת כשאין אוכלין אותה העמידו דבריהם וכמ"ש בפי"א מה' משכב ומושב ה' ד' וז"ל הביא לו ע"ה חביות של תרומה כו' ואמר הפרשתי בתוכה קדש כו' מתוך שנאמן על טהרת הקדש נאמן על הכל ע"כ. הרי דאפי' אינו נאמן על התרומה אע"פ כן מדמהימן על הקדש מהימן על התרומה והיינו הוכחה דמוכח סבא לההיא דבדק לפסחו מותר לאכול בתרומתו והגם דרבא בר עולא אמר בדק לפסחו אסור לאכול בתרומתו ולא מכרעא ליה מאי דקתני מתני' דקתני ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש עכ"ז שאני מתני' משום דלא קתני בהדיא מדמהימן כו' משא"כ בדברי הרמב"ם שכתב מתוך שנאמן וכו' הא למדת דאמרי' מתוך גם מההיא דכתב בפי"ב מהלכו' אבות הטומאות דאם הטביל כלי תוך כלי שפיו צר פחות משפופרת הנוד והיה הכלי החיצון טמא מתוך דעלתה טבילה לחיצון עלתה לפנימי מינה אתה למד למאי דקמן דמתוך דמהניא ליה בדיקה לפסחו מהניא ליה נמי לתרומה ויש טעם גם כפי הסברא נתחייב לומר כן דהיכי אמרי' ליה אכול קדשים שהוא ק"פ ולא תאכל התרומה שמא נטמאת בבית הפרס שעברת בו אם כן היכי אכיל קרבן פסח בטומאה אבל אם בדק לתרומה לבד העמידו דבריהם

שם גמרא ובמלאים דתרומה כו' כתב הרמב"ם בפי"א מה' משכב ומושב אין נאמנין על הכלים הריקים לומר שהם טהורים לתרומה ע"כ. וק' והלא ש"ס ערוך מוכח דאפילו מלאים. ומרן הכ"מ רצה למחוק תיבת מלאים מהש"ס שלא היה גורסה הרמב"ם ועכ"ז לא הועיל דאם כן מאי פריך הש"ס עלה ממתני' דנאמנים דקתני נאמנים על כדי יין המדומעות שאני ההיא דמלאים. ותי' הר"י קורקוס ז"ל דמש' ליה לתלמודא דכדי יין דקתני מתני' היינו ריקנים כו' יע"ש. וק' אמאי לא דחי ליה הש"ס דמתני' בריקנים דאדרבא פשטא הכי הוי ולא הו"ל לדחוק דמיירי במטהר טבלו ליטול ממנו נסכים דהוה מלתא דלאו כל כמיניה לפרושי במתני' דהא סתם קתני נאמנין על כדי יין המדומעות ולא התנה דדוקא במטהר כו'. ולי היה נראה דלעולם דגריס רבינו כגירסתנו ובמלאים דתרומה אלא לפום פירכת הש"ס ממתניתין דקתני נאמנים על כדי יין כו' אדחיא לה הא מלתא דמלאים דתרומה ודוקא ריקנים והגם דתלמודא משני ומוקי לה במטהר טבלו וכו' לאו ישובא מעליא הוא ומסתמא לא קבלה מיניה אלא דק' לי לדרך זה מאי דכתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל הבבלי ביאר שאין נאמנין באו' קנקן ריקם שהוא טהור לתרומה בשום פנים וכי מאמרם בזו המשנה נאמנים על כדי יין המדומעות במשמע להפריש ממנו נסכים כו' יע"ש. ולפי דבריו כאן מוכח בדברי הר"י קורקוס ז"ל והנכון הוא דרבינו מפרש הסוגיא עז"ה דפריך הש"ס ממתני' דקתני נאמנים על כדי יין כו' פי' על הכדים בשהם מלאים ואעפ"כ פריך שפיר דהא היין והשמן דתרומה ואצ"ל המדומעות אינם נאמנים עליו אלא בשעת הגיתות לבד כדקתני בהדיא ברישא דאין נאמנים עליה אלא בשעת הגיתות והכא קתני דנאמנין עליהם גם לפני הגיתות שבעים יום למאי דס"ד דדימוע זה הוא דתרומה כמו שגילה דעתו דקאמר דימוע דקדש מי איכא אלא ודאי דהכא לא קתני נאמנים אלא על הכדים הגם דליכא נאמנות במדומע שבתוכן והא דמי לכלים ריקנים של תרומה ולהכי פריך שפיר למאי דקאמר דאין נאמנים על כלי תרומה ומשני התם במטהר טבלו לנסכים ובזה נאמן גם על הכדים מגו דנאמן על המדומע ודוקא בזמן שהם מלאים אבל רקנים מכ"ש מכלי הקדש ותרומה בזמן הגיתות ריקנים דלא מהימן ואצ"ל אלו שלא היו בהם תרומה ולא קדש אלא שטיהר יינו לאם יצטרך נסכים וכמ"ש התו' בד"ה במטהר טבלו כו' ולא האמינו מטהר טבלו לנסכים אלא ע' יום קודם הגיתות אבל כל ימות השנה דוקא אם עשאן קודם. והרמב"ם נתחכם וכתב דאין נאמנים על כלי ריקם בין של תרומה בין של קדש וממילא אתה למד במכ"ש לכלי ריקם שהיה בו המדומע וכתב דנאמנים על הכלים המלאים כשהן מלאים מדומע דהיינו שמשמרו להוציא ממנו נסכים כו' וממילא אתה למד במכל שכן למלאים תרומה בשעת הגיתות ובקדש כל השנה שנאמן עליהם ולדברי מהר"י קורקוס מלבד מה שהקשינו למעלה תוק' לי אמאי האמינו על הכלי ריקם שהיה בו מדומע בזמן הגיתות וקודם ע' יום ולא האמינו על כלי מלא קדש דעדיף ממשמר טיבלו לנסכים

שם מתניתין הוא הקדר והם הקדירות כו' פיר' רש"י שצריך להכיר הקדר כי הוא זה שהביאם מחוץ למודיעי' והן הנה הקדירות שהביא ואז הוא דנאמן מן המודיעי' ולפנים יעש"ד והרמב"ם בפרק י"א מהלכות משכב ומושב וז"ל קדר שהביא קדרות והניחם לפנים מן המודיעים ובאו הלוקחים והוא אומר להם שטהורות לקח קדירה ונכנס בה הרי היא טהורה לקדש לקח קדירה ויצא בה חוץ למודיעים ה"ז טמאה ע"כ. לא התנה הרמב"ם ז"ל שיראה החבר כי הוא זה הקדר שהביא מחוץ למודיעים וכי אלו הם הקדרות אלא יוצא מירו' ובא לפנים מן המודיעים וקונה קדירות מן הקדר הגם שלא ראהו כי הוא זה שהביאן אלא מן הסתם זה הוא שהביאן וחדית לן הרמב"ם לפי דרכו דאם לקח זה הלוקח החבר עצמו קדירה אחרת והוציאה לחוץ טמאה לקדש שלא טהרה אלא לפנים מן המודיעים ומהטעם האמור אבל יצא הלוקח שם אזדא ליה טעמא דטהרו ולדרך זה מדוייק אומרו והן הלוקחין שהלוקח עצמו אם יצא אבדה האמונה של הכלי שקנה והוציא ולדרכו של רש"י דחוק. אלא דק' לי לדרכו של הרמב"ם הו"ל למיתני כה"ג כיצד הקדר כו' נכנס לפנים מן המודיעים נאמן יצא הוא הקדר והם הקדרות והם הלקוחות אינם נאמנים דאלו בלפנים מן המודיעים לא בעינן תנאי אלא החבר יוצא וקונה מהקדר הנמצא שם בפנים מן המודיעים ולדרכו של רש"י ניחא שכל האמור של הוא הקדר והן כו' הם תנאי הטהרה לאו רבותי ליצא דאינו נאמן וי"ל דסובר הרמב"ם דכל סיפא דמתניתין דקתני כיצד לא אתא אלא ליצא דאינו נאמן דאילו בנכנס הא תנא ליה רישא דמתניתין סתם דמן המודיעים ולפנים נאמנין ומאי חידושא דסיפא דקתני כיצד ולא אתא אלא לומר דמאי דקתני אינן נאמנין