ראשון לציון על ברכות נד

שמברך שהחיינו בציצית אינו מטעם המצות אלא מטעם קנה כלים חדשים. וא"ת לדעת הרמב"ם הקונה מצות לפסח וכן הקונה מרור למצותו או הקונה טלה לפסחו וכיוצא בזה יברך שהחיינו דכיון שמברך גם על כלי שאינו ראוי לתשמיש אדם אלא למצוה לבד לא גרעי הני מנייהו ולא מפטר שאו' בי"ט ואמאי לא מברכין אקנייתן כמו על קנין מזוזה. ואולי דהני לא מנכרא רישום המצוה בהו דטלה ומרור ומצה דכוותייהו אדם קונה לצורך עצמו ואין ניכר היותם למצוה כתפילין אלא דדברי הרמב"ם צריכין חיזוק דמנ"ל לברך על כל כי האי דעל מה שהוזכרנו במשנה אנו מצטערים והוא בא ומוסיף עליהם ולואי שנעמוד בשלנו דלדבריו ז"ל אם היתה לו מזוזה וקנה אחרת יברך שהחיינו כדק"ל אפילו היו לו וקנה יברך ודברים אלו צריכים ראיה. והגם דמתני' קתני עשה תפילין למצוה יברך שהחיינו יכולים לפרש שהכונה הוא על שהגיעו פ' לחינוך מצו' אבל אם כבר בירך על חינוכו למצוה לא יברך ואם קנה מזוזה או תפילין אחר שכבר נתחנך למצוה לא יברך וכמו שהעלתי בס' פרי תואר בה' כיסוי הדם ודעת רמ"א שם דיברך על כיסוי הדם שהחיינו ס' זו לא כר"ע והתו' ולא כדעת הר"ן ולא כדעת הרמב"ם ז"ל ולא ידענא מאן חתים עלה מרבנן פסקאי גם לא כדעת רש"י בפי' דההיא דמנחות ל"מ בשני דרכים שכתב במנחות אלא אפילו לדרך שפי' בברכות בישראל שלא הביא מנחה זה ימים רבים דהתם טעמא הוא שלא היה יכול להביא נאנסו כיון דעכשיו מביא מברך והוא דומה לנתחדש לו לזמן רחוק מעשה מצוה משא"כ מצוה שיכול לעשותה בכל עת שירצה למה יברך עליה. ותו לכשנא' דדעת רמ"א סמך על סברא זו שכתב רש"י וסובר דאפילו שלא ע"י אונס קאמר רש"י דמברך אם זה ימים רבים לא הקריב מנחות אם כן ג"כ יברך על הכיסוי אם הפליג ולא כיסה זה ימים ואמאי לא אמר אלא פעם ראשונה. ותו פשי' דלא דמיא הך לההיא דישראל שלא הקריב וכו' דשאני מנחה דהוי מלתא דאית בה שמחה שמקריב לחם לאלקיו ולזה יאות לברך שהחיינו וכמו שחילקו התו' במצוה שיש בה שמחה משא"כ כיסוי הדם דמה שמחה יש בו. וכל זה הוא לדעת רש"י אבל לדעת כל רבוותא אינו מברך ישראל על הבאת מנחה אפי' פעם ראשונה ופי' דמתני' דהיה עומד ומקריב מנחה לאו הכי מתוקמא אלא כשאר פירו' דאיתמרו בה ב' מה שפירש"י במנחות וחד של התוס' וכתבתיו למעלה ותו ליכא למיחש להא דכיסוי הדם וכמ"ש בס' פר"ת יע"ש:

דף נט גמ' לפרקים עד כמה כו' הרמב"ם בפ"י מה"ב כתב וז"ל על ההרים כו' אם ראה א' מהן משלשים יום לשלשים יום מברך עושה מעשה בראשית הרואה הים הגדול מל' יום לשלשים יום מברך שעשה הים הגדול ע"כ דעת רבי' דהגם דלא קתני לפרקים אלא ר"י מינה נשמע לת"ק דמסתמא לא פליג ת"ק בהכי ולהכי כתב בהרים וימים כו' מל' לשלשים יום. וטעם שפ' בים הגדול כר"י משום דלא משמע דפליג עליה ת"ק בהא ומאי דכתב הרמב"ם בפי' המשניות ולית הלכת' כר"י אולי דסובר דר"י פליג על דברי ת"ק במאי דקאמ' שיברך על כל הימים וסובר ר"י דלא יברך אלא על ים הגדול דהא לא קתני אלא הרואה הים הגדול ואזדא לטעמיה דאמר בפ"ח דפרה ובפ"ה דמקואות ר"י אומר ים הגדול כמקוה ופירש רש"י שם וז"ל לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית ע"כ. הרי שכל מי בראשית נקוו בים הגדול ואם כן כל הימים לא נקראו מעשה בראשית אלא ים הגדול ולהכי דן בכל הימים לבד מים הגדול דין מעין לטהרת מצורע ולמי חטאת כו' ור"מ פליג עליה וסובר דמ"ש הכתוב קרא ימים לא לים אוקיינוס לבד אלא שנקוו הימים למקומות הרבה ולכל מקום ומקום שנקוו שם המים נקרא ימים ונקוו המים להרבה מקומות ולהכי כל הימים פסולים לטהרת המצורע וכיון דלר"י כל מי בראשית כים הגדול נינהו להכי קאמר דאין לברך אלא על ים הגדול אבל שאר ימים לבד ממנו ולבד מד' נהרות במקומות שלא נשתנו ע"י אדם אינם מעשה בראשית ואינם אלא מעיינו' שנתקבצו מימיהם ונעשו ימים לזה פי' הרמב"ם בפי' המשנה בזה דלא כר"י אלא דמברכין על כל שאר הימים וכן פ' בה' מקואות פ"ט וז"ל כל הימים פסולי' לזבים ולמצורעי' כו' הרי דפ' כר"מ דמ"ש הפ' קרא ימים הוא לכל הימי' דמי בראשית נעשו מהם כל הימים. ועיין במ"ש הרא"ם בפ' זה בפ' בראשית. ומעתה ה"ט שכתב הרמב"ם בפי' המשנה סתם אין הלכה כר"י ולא פי' במאי קאמר אין הלכה כו' משום דסו' דת"ק לא פליג עליה בברכת ים הגדול ומה שי"ל בדברי הרמב"ם דידיה אדידיה בדין זה עיין מ"ש בס"ד במסכת חגיגה:

דף ס גמ' וא"ר אמר ר"ה וכו' ור"י אמר אפילו קנה וחזר וקנה כו' מהכא מוכח דלא כהרשב"א בתשו' והביאה בב"י שכתב וז"ל אותן דבפרק הרואה דקנה כלים חדשים כו' י"ל דלאו בחובה אמרום אלא רשות כו' יע"ש וקשה לי על דבריו היכי מצי למימר רשות והרי ר"ה ור"י צריך קא' ולא רשות ומה שהוצרכו לומר זה הוא ממה שלא ראו שמברכין כשנולד להם בן. וכבר ישבנו בשני דרכים אחד דסומכין על מה שמברכין בשעת מילה. והב' דכיון דעד ל' יום החזיקו הפ' בס' נפל לענין פדיון בכור לא מצי ברוכי כשנולד ולאחר ל' יום כבר נתיישנה שמחתו ולא יברך והרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מה"ב וז"ל והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהם בין אין לו מברך בא"י שהחיינו וכו' נראה דפ' כלישנא קמא וכר"י וטעמו כמ"ש הרשב"א בחי' וז"ל ומשום דכל ברכות אלו אינן אלא מדבריהם כו' בשל דבריהם הלך אחר המיקל ועוד דפשטא דמתני' דר"מ ור"י הכי אתיא כו' והיינו טעמיה דרבינו אלא דהרי"ף בתר דכתב תרי לישני כתב וז"ל וקי"ל כר"י וכלישנא בתרא דאמר בין קנה כיוצא בהן בין לא קנה כיוצא בהן ובין יש לו כיוצא בהן ובין אין לו כיוצא בהן צריך לברך וכן הלכתא עכ"ל וי"ל בדברי הרי"ף כיון דכתב בין דקנה כיוצא בהן וכו' מה מקום לומר עוד בין ישנו כיוצא בהן השתא קנה כיוצא בהן יברך יש לו מיבעיא וראיתי להמאור שכתב עליו וז"ל מצאתי בהל' הרי"ף מכלל דכי קנה וחזר וקנה הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך וזה בחילוף ממה שאנו רגילין לפרש ולא כך היא הגירסא בספרים שלנו אלא מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל צריך לברך ע"כ גירסא זו שכתב המאור בדברי הרי"ף לא היא גירסתינו בהרי"ף אלא כגירסתו של המאור אלא דהרמב"ן ז"ל העמיד גירס' המאור בהרי"ף ופירשה וז"ל ספרי ספרד יותר נאמנים מספרינו כו' ותרי לישני פליגי בהא דלישנא קמא אמר ל"ש אלא שאין לו כיוצא בהן מכלל דכל שאין לו צריך לברך אעפ"י שקנה וחזר וקנה מדלא אמר שאין לו ולא קנה אבל יש לו או קנה א"צ לברך. וללישנא בתרא עדיף לן לא קנה לברוכי עליה אעפ"י שיש לו ע"כ. פי' דללישנא קמא לא תלי דינא אלא ביש לו אבל הקנין אינו מבטל ממנו ברכה פעם ב' כל שאין קנין א' בעין ור"י פליג בשיש לו דוקא דכיון שלא קנה בשום פעם ולא בירך יברך בפעם הזאת אבל קנה ובירך ויש לו עדין הקנין לא יברך על כיוצא בהן דהא איכא תרתי כבר קנה ועודינו לקנין דמסתמא לא פליגי ר"ה ור"י בקצוות דלר"ה אפי' לא קנה אם יש לו לא יברך ולר"י אפי' יש לו ואפי' קנה יברך אלא דעת ר"י היא קנה ויש לו מה שקנה לא יברך ונמצא לפ"ז דשניהם שוים בקנה וחזר וקנה על זה האופן אם קנה ואין לו עכשיו וחזר וקנה לכ"ע יברך ואם קנה ויש לו עדין כשחזר וקנה פעם ב' לכ"ע לא וללישנא בתרא לא תלי מלתא אלא בקנה דלד"ה כל שקנה וברך פעם אחת שוב לא יברך ל"ש יש לו או אין לו דלא תלי דינא ביש לו או אין לו ור"י סבר אפילו קנה יחזור ויברך ל"ש יש לו ל"ש אין לו ולפום האי לישנא לר"י אפילו קנה כיוצא בהם וישנם יברך ולפום האי גירסא בכלהו מכלל דקאמר הש"ס גרסי' צריך לברך. מכלל דלישנא קמא ה"ק מכלל דכי קנה וחזר וקנה ואין לו לקנין א' כ"ע צריך לברך. ומכלל דלישנא בתרא עז"ה מכלל דכי יש לו וקנה כיון שלא קנה פעם אחרת יחזור ויברך. ולפום דרך זה פריך תלמודא