ראשון לציון על ברכות נג

מציאה או קנה כלים וקושטא הוא דלא נפק ליה מכלל נפל עד ל' יום ואז הוא דחשיב טובה ובעי ברוכי מידי דהוה קנה כלים וא"כ כפי השתא לית אנן צריכין לטעמ' דפדיון הבן דמברכין דדילמא לאו על המצות הוא מברך אלא על שנתן לו מתנה טובה דהתקינוה חז"ל בשעת פדיון דאז הוא דמנכרא מתנתו ית' לחיים:

וי"ל דלא ניחא ליה להר"ן לתרץ הכי משום דא"כ מברך ג"כ על בן הפשוט שהחיינו כשיגיע לל' יום ולא אשכחן דאמור רבנן שיברך שהחיינו אלא בפדיון הבן להכי הוכרח לשנויי דברכת שהחיינו באה מטעם דמצות פדיון באה לשלשים יום ומ"מ קשה אמאי לא מברך על נתינת הבן שהחיינו וי"ל כיון שברכת שהחיינו שעל הטובות צריכה להיות סמוך לטובה כגון הקונה כלים בשעת קנייה הוא מברך מטעם שאין הברכה אלא ע"י שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן כמ"ש הרא"ש והוא מהירו' ואם כן כיון שבשעת לידת הבן אינו יכול לברך שהחיינו מטעם שעדין הוא בספק נפל עד ל' יום וכשיגיעו שלשים יום כבר עברה השמחה ואין זמן לברכה והא למה זה דומה לבשורה של גשמים שאם עבר שעת הבשורה שוב לא יברך וכמ"ש הרא"ש וז"ל שמברכין בשעת ירידתן ע"כ והכי מסתברא דאי מפלגא שעתא לא מברכי' כל הני ברכות דשהחיינו ודהטוב והמטיב. אלא דק' לי מהך דתניא א"ל ילדה אשתך זכר אומ' ברוך הטוב והמטיב ומסיק לה משום דאיכא אשתו בהדיה וכדקתני קצרו של דבר על שלו אומר שהחיינו שלו ושל חבירו או' הטוב והמטיב. וא"כ מוכח להדיא דמברך הטוב והמטיב ולא אשכחן מאן דפליג עלה לא בתנאי ולא באמוראי. וי"ל דההיא דוקא דשמע משמע אבל דחזי לא וכדס"ד הש"ס בסמוך לפלוגי ואיכא טעמ' בהא מלתא דכששומע האדם שמוע' טובה שמחתו מרובה וע"ז יברך משא"כ דחזי ליה דלא דמי דייקא נמי דקתני א"ל ילדה אשתו ולא תנא ילדה אשתו בן דמשמע דוקא אמרו לו ומדינא דמתני' דקתני על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב. שוב באו לידי תשו' הרשב"א סי' רמ"ה והביאם הב"י סי' רמ"ג וז"ל מסתבר' דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים או לאו אלא שלא ראיתי נוהגים כן אפילו הגדולים שבארץ כו' יע"ש. ולפום מאי דכתיבנא איכא טעמא ולדעת הרשב"א הרוצה לברך שהחיינו בשעת לידה יברך ולענין דינא נ"ל דכד מברכין שהחיינו בשעת המילה יכוין לפטור עצמו בברכה זו וכל זה כשהיה שם בשעה שנולד אבל א"ל ילדה אשתו ה"ז מברך תכף הטוב והמטיב. גרסינן במסכת מנחות דף ע"ה ומייתי לה בכ"מ דף ל"ו תניא היה עומד ומקריב מנחות בירו' אומר ברוך שהחיינו כו' ופיר' רש"י וז"ל כגון שלא הקריב כהן זה עדין מנחה מימיו או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר ע"כ. וקשה לדרך הא' שכתב רש"י שכהן זה עדין לא הקריב מימיו מנחה והרי איתא בפרק התכלת דף נ"א ע"ב דאין הכהן נכנס לעבוד עד שיביא מנחה כו' ופי' רש"י בד"ה כהנים הדיוטות וז"ל דכשכהן הדיוט נתחנך לעבודה באותו יום היה מקריב עשרון ע"כ. ולפום השתא כי קא מקריב כהן תחילה דידיה מקריב וכיון דכן היכי מסיים תנא נטלן לאכלן והא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה כו' ובמכילתין דחו התוספת פירוש רש"י שכתב בדף ל"ז ע"ב ד"ה היה עומד וז"ל ודלא כפי' רש"י דמנחות דמיירי בכהן שלא הקריב מנחה מעולם ול"נ דמיירי במנחות ישראל וכגון שכבר הביא מנחתו ואתרמי ולא הקריבה בידו והקריבה כהן אחר ומשכחת לה כגון שבין הבאת מנחתו להקרבה אירע לו אונס המונעו מלהקריב בידו והקריבה חבירו כשיקרי' מנחת יש' לפי שהיא תחילת הקרבתו שזה א' לו שלא הקריב מימיו יברך שהחיינו והגם דכהן יקריב מנחת חינוכו היינו למצוה ולא לעיכובא ובמכילתין פר' כ"מ דף ל"ז כתב וז"ל היה יש' עומד ונתנה לכהן להקריבה או' ברוך שהחיינו אם לא הביא מנחות זה ימים רבים ע"כ לדבריו ז"ל כאן מוכח דסובר דאפי' במצות לא בעינן שתתחדש משנה לשנה ומברכין שהרי ישראל זה יכול היה להביא מנחה בכל עת ואף על פי כן קאמר דמברך שהחיינו:

אבל משני הדרכים שכתב במנחות לדרך הא' דכהן זה לא הקריב מנחה מימי' פי' ועתה התחיל להקריב ונתחנך לעשות מצות ה' יברך. א"נ טעמו כיון דחינוך זה בא בזמן קצוב שהרי אינו יכול ליכנס ולהקריב עד עשרים שנה הו"ל ג"כ כבא מזמן לזמן כדרך שכת' הר"ן בפדיון הבן כיון שלא היה יכול ליכנס להקריב מקמי הכי ולדרך הב' שכתב מנחת העומר הוי דבר המתחדש משנה לשנה ומברכין עליו. אפילו אליבא דרב שרירא דאין מברכין על התפיל' מודה בזה ומסתברא דרש"י כיון דגילה דעתו במכילתין דישראל שלא הביא מנחה כמה ימים מברך שהחיינו הגם דאשכחן ליה דפי' במנחות ב' דרכים אחרים לאו משום הכי אמרי דחזר בו בדין שהחיינו שאין לברך בכה"ג אלא דבמנחות ניחא ליה לפרושי כולה מילתא בכהן כפשטא דמתני' להכי לא פי' כמו שפי' בברכות ולעולם מאי דשמעי' בדבריו לענין דין שהחיינו הכי קאי. אלא דהא מיהא בעי' שטעם שלא הביא מנחה זה ימים רבים מיירי שלא היה יכול והן עתה הגיעה ידו עשות אבל מגיע מלתא דלא מסתברא דתיפוק מפומיה נמצינו או' לדעת רש"י ז"ל דכל ששהה אדם לעשות מצוה לאנסו כשיבא לעשותה יברך שהחיינו וזה דלא כדעת רב שרירא והתו' והר"ן ופי' דמתני' דהיה עומד ומקריב לדעתייהו מיירי במנחה ראשונה שהיה מקריב משמר הנכנס כיון שהיו כ"ד משמרות והיה זמנם מגיע לששה חדשים היו מברכין שהחיינו. ולדבריהם הגם שאנשי משמר אם היה כל אחד מהם רוצה בא ומקריב מנחתו היה רשאי וכדאמרינן בס"פ הגוזל עצים ת"ר מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת כו' הרי שאין זמן בכל השנה שאין כהן זה יכול לעבוד בבה"מ אעפ"כ כיון שלא היה בא להקריב קרבן ישראל אלא מזמן לזמן היה מברך שהחיינו דרך זה קצת דחוק. והרמב"ם בחר דרכו של רש"י השני שכתב במנחות דחזור אל הכהן המקריב מנחת העומר והרשב"א בחי' הסכים לדעת התו'. נמצינו למדים לדעת התו' דהגם דיכול להקריב בכל עת שירצה כיון שאינו מקריב קרבן הזולת אלא מזמן לזמן יברך שהחיינו וזה הוי בכלל מאי דאמרינן בפרק בכל מערבין דאתי מזמן לזמן והרמב"ם בפי"א סה"ב כתב וז"ל כל מצוה שהיא מזמן לזמן כו' יע"ש. הנה חלוקא א' שכתב רבי' מודים בה כ"ע ואפילו לדעת רב שרירא גאון. וחלוקה ב' שכתב כגון ציצית כו' גם חלוקה ג' כגון מילה כלהו דלא כרב שרירא ודלא כהתו' זולת בפדיון הבן דמודי' התו' והר"ן וציצית לס' הר"ן ולא מטעמיה דחשיב ליה מטעם קנין מצוה דבר מצוה אלא מטעם קניית כלי חדש אבל לצד היותו מצוה לא היה מברך וכדין תפילין. וטעם רבינו הוא דמה לי קנה כלים חדשים לצורך גופו מה לי קנה לצורך נשמתו ומתני' מסייעא ליה דקתני עשה תפי' לעצמו מברך שהחיינו וכתבתיה למעלה. ובכלל חלוקא ג' נכלל ג"כ כהן ביום שמתחנך להקריב יברך שהחיינו ולא כתבה רבי' בפ"ה מהלכות כלי המקדש שסמך על הכלל שכתב כאן והטור סי' כ"ב כתב שיברך שהחיינו על הציצית ול"ק ההיא דעירו' דמחמתה נדי רבי' שרירא והתוס' והר"ן ופי' דדוקא הבא מזמן לזמן דההיא לאו קנין היא לו ושאר דברים ג"כ דמילה ופדיון כו' סובר רבי' דגם אלו חשובים הבאים מזמן לזמן. ותלמודא דקאמר בפ' בכל מערבין הבא מזמן לזמן מסתברא דלאו למי' דדוקא הבא מזמן לזמן הוא דמברכי' אלא לפום מאי דעסיק ביה אמר בהאי לישנא ומאי דעליה קאי הוא יוה"ך והיכי מצי למינקט נושא אחר ולעולם אנה"נ כל שבא לזמן רחוק ואפי' מצוה יודה הש"ס דמברכין שהחיינו וכדתני בבריתא דמברך על המילה ומאי דלא תני בברית' דמילה ברכת שהחיינו בהדי שאר ברכות דמילה משום דתנא לא קתני אלא ברכות של מילה אבל ברכת שהחיינו ישנה בכל מצות המתחדשות בזמנים מופלגים ובכללא תניא ומרן בב"י הנז' כתב וז"ל ויש לתמוה על רבינו שכתב גבי ציצית שמברך שהחיינו ולא כתב כן גבי תפי' ע"כ. ול"נ שהטור פ' כדעת הר"ן שסובר דלא מברכי' על המצות שהחיינו אלא מצות הבאים מזמן לזמן אבל ציצית מידי דהוה כלים חדשים וכמו כן כת' בב"י בשם רבינו הגדול מהר"י אבוהב ומ"ש