ראשון לציון על ברכות נ

מסיבתן א"כ מוכח דקא גריס הכא במאי עסקינן במסיבתן א"כ השתא בשמים דעלייהו משני תלמודא מה טעם אין מברכין כו' קא מתני בה הרמב"ם ז"ל דדוקא במסיבה נר דאיכא למימר דלא קאי עלה מה טעם דקאמר תלמודא כל עיקר מנ"ל לאסור שלא במסיבה ונראה דבהכרח לפרש דברי הרמב"ם ז"ל דלא אסר נר של עכו"ם אלא במסיבה דוקא ולא חש לפרש לה להדיא אלא בבשמים דס"ד לאסור גם בלא מסיבה אבל בנר לא חש עלי' למיטעי ומה גם שכבר קדם והתנה בבשמים לזה הספיק לו במה שגמר אומר שסתם מסיבת' לע"ז לומר דלא אסיר אלא במסיבה כבשמים וכן נראה מדברי הטור דמפרש בדברי הרא"ש דלא אסר בבשמים של עכו"ם אלא במסיבה הגם דהרא"ש ז"ל כתב בבשמים כלשון הרמב"ם בנר וכמ"ש דבריו למעלה:

נמצינו אומרים דבבשמי' דעת אחת להרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא אסיר אפי' במסיבתן כל דהדליקוהו במוצאי שבת דליכא מיחוש נר שלא שבת ולהרמב"ם ז"ל דינו כבשמים לאסור במסיבה וגירסת הש"ס שוה בין להרי"ף ז"ל בין להרמב"ם ז"ל זולת דבר זה דמה טעם אין מברכין על הנר דהרמב"ם גריס ליה והרי"ף והרא"ש לא גרסי אלא מה טעם אין מברכין על הבשמים וכו' וזה הוא שכתב ה"ה ז"ל דאיכא חילוף גירסאות בין הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולא כמו שרצה לפרש בדבריו הר"ב כסף משנה וכמו שכתבתי בימי חורפי בס' חפץ ה' בס"ד. ושוב בעיני יפלא דברי הרב כיון דהר' המגיד לא הזכיר מ"ש הרמב"ם בבשמים ששם גילה דעתו דוקא בשמים של מסיבה ודברי הרמב"ם בנר הם כדברי הרי"ף ז"ל בבשמים מה בבשמים בדברי הרמב"ם בדין נר של עכו"ם תפרש בדברי הרי"ף ז"ל בדין בשמים שהרי לשון א' אמרו שניהם ומה מקום לחילוק הגרסאות והדברים ברורים אצלי כשמש דלא נתכוון הרב המגיד אלא למה שפירשנו בו ועקר:

שם אין מברכין לא אנר כו' גרסינן בשלהי מס' י"ט דף ט"ל וז"ל ת"ר ה' דברי' נאמרו בגחלת כו' גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת ע"כ ואיתא בירושל' וז"ל מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת ע"כ וכתב הרא"ש התם בשלהי י"ט וז"ל והא דאסרינן לברך בשלהבת ע"ז אע"ג דשריא היינו משום דיש עמה גחלת ע"כ גם מצאתי בשיטת הרשב"א למס' י"ט שכתב וז"ל גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת הקשה הרב ר' אלחנן א"כ למה אמרו בברכות פ' אלו דברים דאין מברכין על השלהבת של ע"ז ותירצו דדוקא כשיש גחלת עמה ע"כ. הנה מאי דדייקו גחלת עמה לאו דוקא גחלת אלא נר בין של שמן בין של שעוה ולא שרי אלא שלהבת לחודה דאי אחוזה אפילו בקיסם אסיר דהא כל מידי הנעשה לע"ז אסור כדאיתא בפ' הנחנקין ובשלהי מכות ואפילו בכל שהוא ולזה כל דהשלהבת ישנה בין בגחלת בין בפתילה של שמן בין בכל דבר אין מדליקין ממנה ונראה דה"ה אם הדליק נר מנר של ע"ז ואפילו ממסיבת העכו"ם לדעת הרמב"ם דאסר בנר משום סתם מסיבה כו' דאסיר וטעמ' דכיון דהוי איסור כל שהשלהבת דבוקה וכשבא זה והדליק ממנה הדלקה זו שהדליק אסורה היא דהא אין מברכין על השלהבת הגם שאינו נהנה אלא מאור השלהבת והא דכוותה והא לא דמיא לנפח ונתק שלהבת ממקומה דמצי ליהנות מאותה שלהבת אחר שנתקה מאחיזתה מה שאין כן מה שלקח כל זמן שהשלהבת אחוזה במקום אסורה הגם שלא עשה אלא הדלקת נר משלהבת הוי איסור הנאה נר שני:

וראיתי להר"ב ים של שלמה ז"ל שכתב בשלהי י"ט דין י"ד וז"ל ומ"מ שמעינן מינה דמותר להדליק נר מבית תפלות שלהם וראוי אפילו לברך עכ"ל ומוכח מדבריו דאפילו נר של ע"ז עצמה מותר להדליק ממנו נר ולברך עליו ואין אני רואה הכרח לדבריו ז"ל וליכא לאוכוחי ממה דאמרינן בסוגיין בסמוך בנר שהדליק ישראל מעכו"ם דשרי מטעמא דכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך דהתם ליכא איסור הנאה אלא דאין מברכין על נר שלא שבת ולזה כל דאיכא תוספת' דהתירא הרי הוא מברך על נר דלא אתעביד ביה עבירה בשבת אבל אם הדליק נר מנר של ע"ז דהוי איסור הנאה דכתיב ולא ידבק בידך מאומה וכו' אדרבא דייקינן מסוגיין לאסור ממה דקמסיק הש"ס בשלהבת וקאמר לעולם איסורא איתיה דמשום הכי קתני מתני' המוציא שלהבת בשבת לרשות הרבים חייב אם כן כיון דהך דנטל באיסור נטל דהא דבוקה בגחלת היתה הגם שניתוסף בה היתר הרי אין ביטול לע"ז כל עיקר אם לא שנאמר שסובר הרב דאיסור שלהבת דבוקה לא הוי אלא מדרבנן ולא החמירו בה אלא כל שהיא דבוקה אבל אם הדליקו ממנה לא החמירו וצריך להביא ראיה לדבריו ז"ל ובחי' חפץ ה' מצאתי כתוב אצלי דכל דאיכא למיחש לעכו"ם אסרינן נר מנר ואפילו ישראל מכותי ודוקא בחשש נר שלא שבת הוא דשרינן ישראל מכותי. ולענין הלכה יש לסמוך על דעת גדול מהרש"ל להתיר בנר מסיבתן ולא בנר עכו"ם עצמה:

דף נג גמ' בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך ע"כ הרמב"ם כתב כלשון הבריי' ולא חש לספק הנופל מתחילת דבריו לסוף דבריו. והרב המגיד נתן טעם משום שאינו מצוי הוא. וקשה למה כתבו רבינו בפ"ו מהלכות שבת בדין מרחץ וז"ל עיר שישראל ועכו"ם דרים בתוכה והיתה בה מרחץ אם רוב עכו"ם כו' מחצה למחצה כו' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. אם כן דדבר מצוי הוי מחצה ומחצה ואמאי לא השמיענו כמו כן בדין זה. שוב ראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמות שהליץ בעד הרי"ף על קושית המאור שטעם שלא הזכיר מחצה הוא מפני הרחקת מציאותן ע"כ. וראיתי להרי"ף שכתב בפרק כל כתבי גבי מרחץ וכו' דין מחצה למחצה ואם כדברי הרמב"ן לא הוה מזכיר ג"כ שם. ואולי כי לפי מה שהוצרך להודיענו במרחץ מחצה למחצה אסיר בזה אנו מגלים דעתו דבהיכא דלא אמר הכי דינו כרוב. וליכא למימר דסמך למגמר מיניה דהוה ליה להקדים ועוד כיון דקא חזי הרמב"ם לתלמודא דקא' הכא דמחצ' למחצה שרי אי תימא דדעתו לאסור הו"ל למיכתביה להדיא אלא כדכתיבנא. אי נמי כיון דאין כל נרות עכו"ם אסירי דהא איכא נר עכו"ם שהדליק מישראל ומצטרף למחצה ישראל והגם דאיכא נמי נר של ישראל שהדליק מעכו"ם הא נמי שרי והיינו נמי טעמא דגמרא דקאמר בדין הוא דאפי' מחצה שרי דמנא ליה לתלמודא למימר הכי בדין הוא ומ"ש ממרחץ שאנו אומרים מחצה למחצה אסיר וכן בנר של מסיב' דקתני התם מחצ' על מחצ' אסור ולפום מאי דכתיבנא שפיר:

שם גמרא ראה תינוק כו' הרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטוה מההלכו' וכבר תמה על הרי"ף ז"ל הרז"ה בהשגותיו וישב הרמב"ן דמשום הרחקת מציאותן והכי נמי יש לנו לומר לדעת הרמב"ם ז"ל. אי נמי אפשר לומר דכיון דעקר דדינא דקמ"ל תנא הכא הוי חדא מתרתי או דאפי' בעיר שרובה ישראל בעי בדיקה דברובה עכו"ם פשיט' דלא מברך עד דבדיק וידע דיש' הוא ולבתר דידע דישראל הוא נמי פשיטא דמברך אלא ודאי לא אתא אלא להיכא דרובה ישראל וקמ"ל דאסיר לברך עד דבדיק ליה מטעם דחזה בידיה נר סמוך לחשיכה אתרע דהא אין דרך למהר כ"כ להדלי' כמו שכתב רש"י ז"ל או דמה דחדית לן תנא הוא דכיון דראה אבוקה צריך לבדו' אחריו לידע אם הוא ישראל כדי לברך על האבוקה וכדברי רבא דקא' בפסחים אבוקה מצוה מן המובחר והיינו טעמא דנקט תנא אבוקה ולא אמר אור או נר ונראה לי דהרמב"ם ז"ל דהא מלתא דבעי למיבדק ליה כגון דנקט בידיה בזמן שאינן רגילין ישראל ליקח במוצאי שבת הא מלתא הוי מלתא דפשיטא ולא אצטריך לאשמועינן והא מלתא דאבוקה מצוה מן המובחר פסקה הרמב"ם בפרק הנז' וראיתי להר"ב מגן אברהם ז"ל שכתב טעם שהשמיטו הפוסקים דין שצריך בדיקה לקטן שבידו נר סמוך לשקיעת החמה כו' משום דגם הגדולים אינם נזהרים בזה ומדליקים מהר וטעם זה לא יקובל בדברי הרמב"ם ז"ל מפני שהרמב"ם אינו משמיט הדינים מפני טעם כזה והוא מודיע דינים אפי' לימות המשיח ואפי' לדעת הפוסקים האחרונים איכא לצדודי בהאי טעמא דאדרבא