ראשון לציון על ברכות מז

גריס אלא ומאי שנא הת' נחמה היא והגאון הוא דמפרש לה פרושי. שם גמ' טעה ולא הזכיר של שבת אומר כו'. הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ב די"ב כתב וז"ל שכח ולא הזכיר בשבת או בי"ט קדושת היום אם נזכר כו' בשבת אומר ברוך ה' אשר נתן מנוחה כו' בא"י מקדש השבת ובי"ט אומר ברוך אשר נתן ימים טובים כו' בא"י מקדש ישראל והזמנים משמע דאינו חותם בה במלכות אלא בא"י לבד והגם דאין בה מלכות לא בחתימה ולא בפתיחה כיון דסמוכה היא לא בעיא מלכות ודברי הרי"ף ז"ל כדברי הרמב"ם הם שכתב וז"ל וחותם בא"י מקדש השבת מדנחת לפרש הזכרת השם ולא הזכיר מלכות ש"מ דדוקא קאמר. אלא דקשה א"כ אמאי פותח בה בברוך. והתוס' כתבו כיון שלא נתקנה לאומרה שם אלא לפרקים בשכח רצה אין זו קרויה סמוכה וצריך לפתוח בברוך ע"כ ולדעתם ז"ל גם הפתיחה צריך לאומרה בשם וכ"כ הרשב"א בחדושיו ונראה לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דסמוכה לחברת' חשיבא והגם דהוי מדרבנן הרי קבעוה בתוך ברכת המזון ושם ומלכות דידה בברכות הסמוכה לה נינהו וכמ"ש הרשב"א ענין זה בחדושיו. וקושית אינה פותחת בברוך נראה דלא חשיבא פתיחה בברוך אלא אם מזכיר ברכה כתקנה שיאמר בה שם ומלכות ואתה ואלקינו כדאיתא בירושלמי דפרק הרואה וז"ל רב אמר צריך אתה ושמואל אמר צריך אלקינו ופסק הרמב"ם ז"ל לכולהו ועל מטבע זה הוא שא' שהסמוכה אינה פותחת אבל מטבע כזה שאין בו לא שם ולא מלכות ולא אתה ולא תיבת אלקינו לא מיקרי פותחת בברוך ולהכי כתב רמב"ם בשכח של י"ט יאמר ברוך אשר כו' ולא הזכיר בה ה' משום דהוי סמוכה לחברתה. וטעם שאמר בשכח של שבת ברוך ה' לישנא דקרא נקט דכתיב ברוך ה' אשר נתן מנוחה ולהכי לא אמר ברוך אתה ה' דאז מיחזי כפתיח' בברוך ובדברי הרי"ף ליכא אלא בברוך אשר בין בשבת בין ביום טוב וכן גם כן בסמ"ג:

וראיתי להר"ב כ"מ והלח"מ שכתבו בדרך פשיטות דשם ומלכות נמי בעי לאדכורי לדעת הרמב"ם ואין נלע"ד כן דהא כיון דנחתו הרי"ף והרמב"ם לכתוב נוסח הברכה ולא כתבו כלישנא דמייתי בתלמודא משמע דנחתי לדיוקי. ומ"ש הלח"מ וז"ל ואע"פ שלא הזכיר בה אלא שם ודאי דמסתמא מלכות נמי בעי לאדכורי דשם בלא מלכות לא מהני מידי ע"כ דבריו צודקים בברכה שאינה סמוכה אבל בסמוכה לא מדכיר בה מלכות ולהרמב"ם ז"ל זו סמוכה היא וקושית פתיחת בברוך כבר ישבתי דלא מקרי פתיחה בברוך אלא אם אמר בא"י אמ"ה או בא"י מיהא משא"כ ברוך שנתן כו' או ברוך ה' שנתן מנוחה כו' דלישנא דקרא קאמר ואת"ל דלא מיקרי סמוכה אפשר דסובר הרמב"ם בזה כדעת הראב"ד שהביא דבריו הרשב"א בחדושיו בפרק הרואה וז"ל כתב הראב"ד כל הברכות האלו אינן צריכות לא שם ולא מלכות והביא ראיה מברכת הזימון שאין בה לא שם ולא מלכות כו' והוא ז"ל עצמו דחה ראיה זו דילמא טעמא דברכת הזימון משום דאיכא בעיקר ברכת המזון שלש ברכות דאית בהו הזכרות ומלכות לפיכך הקלו בה ע"כ ולמה לא אמרי דהרמב"ם ז"ל סובר כמו כן בברכה זו דהקלו בה ולא הצריכוה מלכות אשר על כן נראה דלא לאדכורי מלך העולם אלא כמטבע הבא בדברי הרמב"ם והרי"ף ומה גם דאיכא מאן דסבר והוא הראב"ד דלא בעי כל עיקר לאדכורי לא שם ולא מלכות וא"כ ולואי שנעמוד בדידה לאדכורי שם בחתימה אבל בפתיחה לא לימא לא שם ולא מלכות זולת בשבת דלימא כלישנא דקרא ברוך ה' אשר נתן מנוחה. ומה מאד נפלאו ממני דברי רבינו יונה שכתב וז"ל שחותם בה בא"י אמ"ה מקדש השבת דממ"נ אם דעתו ז"ל דהיא סמוכה לחברתה למה יחתום במלכות ואם אינה סמוכה א"כ צריך שיפתח בה בשם ומלכות בא"י אמ"ה אשר נתן מנוחה בא"י מקדש השבת ויש לדחוק דבריו אלא דלענין דינא אורויי לא מורינא איפכא מכולהו רבוותא בתראי ז"ל דנראה בעינייהו דדעת הרמב"ם ז"ל כדעת התוספות דלא הויא סמוכה לחברתה ובעי ברוכי בפתיחה בא"י אלקינו מלך העולם אשר וכו' בא"י מקדש השבת:

שבתי וראה תלמודא צווח ככרוכיא כדפרישנא בדעת הרי"ף ורמב"ם ממה דקאמר רב גדל תלת מימרי בהדדי בחד לישנא טעה ולא הזכיר שבת או' ברוך שנתן שבתות כו' טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן י"ט כו' טעה ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים ע"כ. חד לישנא נקט רב גדל בפתיחת הברכות של שלשתן ולא נסתפק אלא אי אמרי' בה שמחה בר"ח ואי חתים וא"כ לדברי התוס' דסברי דפתיחה של שבת ושל יום טוב בהזכרת שם ומלכות מאי שנא בר"ח נמי דקאמר בהדייהו דהא לא נסתפק אלא בחתימה סמי מכאן חתימה אבל פתיחה לא שניא ולא מידי משל שבת וי"ט אבל לשיטת הרמב"ם בפתיחה דכולהו תלת דאדכר רב גדל לית בהו לא שם ולא מלכות מה טוב ומה נעים כי מאי דמפליג בין של שבת וי"ט לשל ראש חדש הוי בחתימה והוא פסק הרמב"ם והרי"ף דבשל ראש חדש אומר נמי ברוך אשר נתן כדברי רב גדל וכנוסח של שבת וי"ט ואיכא שינוי דאי נמי אתחיל בהטוב בטלה לה משא"כ בשבת וי"ט וכדברי רב גדל מטעמא דבראש חדש דאי לא בעי לא אכיל וליכא לאוכוחי מדלא חתים בה ממילא פתיחה בלא הזכרה הויא דהא בורכא דהחתימה תליא בברכה אריכתא ובראש חדש כיון דמסתפק הוה אי אמר בה שמחה אי לא אמר שמחה אי אמרינן דלא אמר בה שמחה לא הוי ברכה אריכתא לא חתמינן בה והני תרי ספקי דנקט רב גדל אי חתים ואי אמר שמחה חדא נינהו דאי הוה פשיטא ליה בחדא מינייהו ממילא הוה פשיט אידך על זה הדרך אי פשיט ליה דאמר שמחה ממילא פשיט ליה דחתים בה דהא הוי ברכה אריכתא ואי הוה ידע דחתים ממילא הוה פשיט ליה דאמ' שמחה. תו ליכא לאוכוחי דלא אמרינן בה הזכרה מההיא דא' רב נחמן טעה ולא הזכיר ראש חדש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון אין מחזירין אותו כו' ע"כ דהתם בחזרת ברכת י וברכת המזון קא עסקינן ומה ענין הא להא ודע דלסברת בה"ג דבר"ח חותם בה והוא אמר דאם פתח בהטוב והמטיב דאינו חוזר יע"ד בהלכות קדוש והבדלה דף י"ג ע"ב. ומעתה סלקא שמעתתא מחוורתא ומתרצתא כדברי הרי"ף והרמב"ם וכדכתיבנא בפירו' דידהו. ולענין הלכה המורה צדק לבבו יבין דברי אלקים חיים:

שם גמ' ע"ב אי בעי אכיל כו' כתבו התוספו' בד"ה אי בעי וז"ל וסעודה שלישית של שבת היה מסופק ר"י דשמא אי בעי לא אכיל אלא מיני תרגימא כו' ע"כ והרמב"ם כתב בפ"ב וז"ל שכח ולא הזכיר בשבת או בי"ט קדושת היום אם נזכר כו' ע"כ מדלא מחלק מידי משמע דבכל ג' סעודות ואפילו אי אכל ארבע סעודות וטעמו נראה כיון דנתחייב בהזכרת קדושת שבת בברכת המזון של סעודת שבת הרי היא כמטבע ברה"מ והו"ל כשאר דברים המעכבים בבה"מ דלא יצא אם לא אמרן ושניא ראש חדש כיון דאין חיוב באכילה לא תקנו על הספק ברכה ודוק ולענין הלכה כיון דהתוס' עצמן ספוקי מספקא להו והרי"ף והרמב"ם כתבו סתם לא שנא א' וב' לא שנא ג' מברך אלא דבהא מכריע אני לומר להלכה דמברכין בלא שם ומלכות אלא במטבע הבא בדברי הרי"ף והרמב"ם דכתיבנא בדבור הקדום:

דף ן' גמ' שלשה שבאו משלש חבורות פי' הגם דאלו לא הסבו יחד לאכול מעולם אעפ"י כיון שכל א' חל עליו חיוב הזימון עם בני חבורתו והם שלשה אינן רשאין ליחלק. וז"ל הרמב"ם בפ"ה מה' ברכות שלשה בני אדם שבאו מג' חבורות של שלש שלש אינן רשאין ליחלק ואינן חייבי' בזימון שכבר זמנו עליהן ע"כ קשה אמאי נקט שבאו מג' חבורות של ג' שלש דאסורין ליחלק והגם תלמודא הכי קאמר עכ"ז איכא לישב הש"ס דהכי קאמר ששלשה נשארו ולבד מן הנפרדי' קאמר משא"כ דברי הרמב"ם דבדיוקא נינהו ותו קשה אומרו רשאין ליחלק דמשמע דאי בעו שלא ליחלק מזמנין ואמאי והא כבר זמון. ותו אמאי הדר למימר ואינן חייבין שכבר