ראשון לציון על ברכות מו

אבל עכ"פ בעי לברוכי אכולהו שלש או כל חדא ברכה בפ"ע או בדרך כללות ולהכי אמור רבנן דהפועלים ברוכי לא מברכי הג' אבל כוללים אותה דבר תורה דלא מצו למעקר דבר תורה כה"ג ואם שכחו פועלים ולא כללו בונה ירושלם בברכת הארץ צריכין לברך ברכת בונה ירושלים בפני עצמה. ולזה דקדק רמב"ם וכתב בסדר זה הפועלים כו' ומברכין לאחר סעודתן ב' ברכות בלבד ולא כתב דאין מברכין ברכת בונה ירושלם דאז שמעינן דעיקר הברכה פטור ממנה ואחר האמת לא היא דאינו פטור מברכת בונה ירושלם אלא דאינו מברך אלא ב' ברכות וא' מהם יש בה ברכת הארץ וברכת בונה ירושלם והבן וברכת זמון דהוי דאוריתא לס' ת"ק אבל לסב' רבי דמפיק לזימון מגדלו לא הוי מדאוריתא ואסמכתא בעלמא ולהכי אם נסתפקו אם זמנו אם לאו לא מזמינן מס' ודינה כדין ברכת הטוב והמטיב ומאי דתניא בתוס' דברכות ריש פרק ו' וז"ל ברכת זימון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו' ע"כ הויא כת"ק דרבי ולהכי לא כתב רמב"ם ס' זימון דמברך דף מ"ט גמ' ר' אבא אומר צריך כו' וכל שאינו אומר ברית ותורה כו' לא יצא ע"כ. ז"ל רמב"ם בפ"ב מהלכות ברכות ברכת הארץ צריך לומר הודייה וכו' וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח וצריך להזכיר בה ברית ותורה להקדים ברית לתורה כו' ע"כ. ממה דלא כללינהו כחדא עז"ה וכל שלא אמר ארץ וכו' ברית ותורה לא יצא אי נמי עז"ה וצריך להזכיר בה ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה ומדמפליג להו ואמ' בחדא לא יצא ובחדא אמ' צריך לבד שמע מינ' דאם לא אמ' ברית ותורה יצא וקשה דמהש"ס מוכח להדיא דלא יצא ולא אשכחן פלוגתא בהאי מלתא והרי"ף ז"ל מייתי נמי בהלכותיו להא דכל שאינו אומר בברכת הארץ ברית ותורה לא יצא י"ח ופסקה. וכן ראיתי לבה"ג שכתב שאם לא אמר ברית ותורה לא יצא. ונראה כי טעמו דרמב"ם ז"ל הוא כיון דבבריתא דמייתי הש"ס לעיל וז"ל ר"א אמר כל שלא אמר ארץ חמדה כו' לא יצא נחום הזקן או' צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אמר צריך שיזכור בה תורה משמע דדוקא ארץ חמדה הוא דאם לא אמר לא יצא אבל ברית ותורה אם לא אמר יצא י"ח ברכת מזון והגם דאמר ר' אבא כל שאינו כו' לא קימא לן הכי אלא כפשטא דמתניתא תו דאשכחן דרב לא סבר הכי כדאמר רב חסדא משמיה דרב דא' ר"ח לר' זירא וז"ל אמר רב חננאל אמר רב לא אמר ברית ותורה כו' יצא ע"כ והגם דרב אפילו לכתחילה קאמר דאין לומר ברית ותורה וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו טעמא דמלתא שלא יתקנו ב' מטבעות לנשים לחוד ולאנשים לחוד לזה אפילו האנשים לא לימרו ברית ותורה והגם דרב יצא אמר נוכל לומר דאיידי דמאן דפליג וסובר לא יצא נקט איהו יצא ואית דגרסי רב לא הוה אמר לא ברית ולא תורה וזו היא גרסת הרשב"א וכיון דאשכחן מתניתא דקתני דבעי לממרינהו פסקינן כמתניתא דלכתחילה כדקתני וכרב אם לא אמר ולית הלכתא כהנך אמוראי דאמרי לא יצא כיון דרב פליג ומתניתא לא מסייעא להו דלא קתני לא יצא:

ומעתה סליק פסקיה דרמב"ם על נכון אלא דכולהו רבוותא בה"ג והרי"ף והרא"ש פסקי דלא יצא וכיון דהרמב"ם לא אדכר האי פסקא להדיא שמע מינה דתלי ליה האי דינא ולענין הלכה לא יצא ידי חובתו:

שם גמ' ומאי שנא הכא חדא התם תרתי וכו' בהאי ישובא שלש שיטות רש"י פי' דמקדש שבת וישראל הוא ענין קדושה שקדש ה' ב' שבתו ישראל ואינה נקראת חבילות אבל התם מושיע יש' ובונה ירושלים תרי מילין נינהו והו"ל חבילות וישוב זה נכון אלא דחסר לנו בו טעמא דמלתא אמאי אין נעשין מצות חבילות והרי אנו מברכין ברכה אחת מעין שלש ואין אנו אומרים אין עושין מצות חבילות גם בברכת הארץ אנו מזכירין הארץ וברית ומילה ונתינת התורה בברכה אחת ומאי שנא חתימה מאי שנא פתיחה והרי"ף כתב וז"ל ומאי שנא הנך כל חדא וחדא בהדי נפשה כתיבא אבל הכא הא בהא תליא ע"כ. פי' הר' יונה שהרי מצינו כמה פסוקים שמורים בהם תשועת ישראל בלבד ואינו מזכיר בנין ירושלם כו' אבל מקדש השבת כו' פי' שקדושת ישראל תליא בקדושת שבת כו' ואין דבריו נראים דהא בחתימת מושיע ישראל ובונה ירושלים נאמר דהגם דהרבה מקראות נזכרו יחד כיון דאיכא פסוקים שמזכיר תשועת ישראל ואין מזכיר בנין ירושלים לא סמכי' להו יחד בברכה א' ואמאי לא הוי נמי הכי קדושת שבת וישראל דהרבה מקראות הוזכרה קדושת שבת לבד קודם שהיו ישראל בעולם כתיב ויברך אלהים את יום השבת ויקדש אותו וישראל לא נתקדשו עד מעמד הר סיני דכתיב ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועוד שהרי הוזכרה קדושתם בפ"ע בלא הזכרת קדושת שבת והגם דיכול לומר דהגם שהוזכר' קדוש' ישראל בפ"ע עכ"ז אי לאו שמירת קדוש' שבת אין להם קדושה עכ"ז הרי גם הבטחת תשוע' ישראל בבנין ירושלים הויא. ומה שכתב הר' יונה בשם רבינו אפרים הספרדי דשאני שבת וישראל כיון דשני קדושו' באין בזמן אחד כמו קדוש' אחת הוו ע"כ ולא ידעתי למה לא נאמר ג"כ כשיבנה ה' ירושלים במהרה בימינו שג"כ באו יחד תשועתינו ובנין בית תפארתנו כי היכי דבאו ביום שבת קדוש' שבת וישראל כאחד ולו יהי' שתקדי' אחת מהנה כשתבא השניה הרי עמדו יחד ועל אותה שעה אנו מברכים:

ובה"ג הביא דבריו רש"י וז"ל ובה"ג גריס הכי חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מלתא היא ובחדא בעי למיחתם וכתב עליו רש"י ז"ל ואינו נ"ל דא"כ אית ליה לרבי חותמין בשתים כו' ולא היה לו לכלול כו' ועוד רבי כי אמרה לאו אנחמה אמרה עכ"ל. הגם דרש"י ז"ל הוא הנותן אמרי שפ"ר ומימיו מים חיים אלא דדברי גאון בעיני שרירי וקיימי ואינהו אנהרינהו לעיינין וזה פי' דבריו כיון דתרתי קדושי נינהו וכד קדש קב"ה לשבת לחודיה קדשיה וכד סדר וקדש לישראל קדושה אחריתי עביד ושפיר פלגינן להו בתרתי אבל תשועת ישראל ובנין ירושלם חדא מלתא ואין מן הנכון לומר חתימה בחדא מלתא כפולה כיון דהיינו הך ובעי' מטבע הגון בברכות והוא טעם אין עושין המצות חבילות ושפתים ישק על דרך זה ומה שהקשה רש"י על דבריו דרבי לאו אנחמה אמרה הא ודאי רבי אמרה למלתיה בנחמה והראיה דמקשה ליה לוי סתם ומשני ליה על ברכת נחמה ואי לאו בדידה אמרה למלתיה מאן דכר שמה דנחמה אלא ודאי דעלה אמרה ומעתה דברי גאון חיים וקיימים וסרו מעליו תמיהותיו של רש"י ופשוט ואולי דמצי לישב דברי הרי"ף כדעת גאון עז"ה התם כל חדא וחדא פירוש קדושת שבת וקדו' ישראל כל אחת באנפי נפשה כתיבא והוו להו תרי מילי ולהכי מצי למימר תרוייהו הכא פי' במה דאנן קיימין לומ' אין חותמין בתרתי הא בהאי תליא אי בני ירושלם זוהי תשועתן של ישראל ואי מושיע להו לישראל בני נמי ירושלם ובזה אתי מדוייק נמי אומרו הא בהא תליא. והגם דתיבת הנך לא משמע דקאי אמקדש השבת וישראל דהא בה עסיק דקאמר חוץ מזו דהיינו מקדש שבת כו' וא"כ הו"ל למימר ומאי שנא זו כו' הא לאו דוקא דמצינן למימר דלוי הוא דהדר למשאל ומאי שנא פי' מ"ש מקדש שבת כו' מחתימת נחמה דבה קאמר רבי אין חותמין וכד משני ליה רבי קרי לנחמה דבה קאי דיניה הכא וקרי למקדש השבת וישראל התם. והגאון ז"ל אמר למלתיה בקוטב אחר דהיכי דנשמע שפיר דתרתי קאמר קאי אשבת וישראל וחדא דקאמר קאי בנחמה ורבי איהו דקאמר ומאי שנא ולעולם דעת הגאון ודעת הרי"ף ושארי הגאונים אחת היא שוב אשכחתיה לדברי גאון בהלכות קידוש והבדלה וז"ל איתיביה לוי לרבי על הארץ כו' מקדש השבת וישראל והזמנים אמר ליה חוץ מזו ומאי שנא התם נחמה הוא ודקאמר רבי לא מיבעי ליה למיחתם אלא בחדא אבל בתרתי לא כגון בונה ירושלם ומושיע ישראל דחדא מלתא היא אבל הכא שבת וי"ט כו' חתים בב' עכ"ל משמע דלא הוי