ראשון לציון על ברכות מה

כדקיימא לן אלא דהרמב"ם והרי"ף פסקי לחלק בין שלשה לעשרה דבשלשה בעינן דאכלי דגן כהך מימרא דר"י דמייתי בירוש' ונראה דלעולם דירושלמי ובבלי לא פליגי ור"י אמר תרתי חדא הך דאין מזמנין עד שיאכל כזית פת דאפילו זימון לא מזמן ואצ"ל דאינו מוציא אחרים י"ח וזה בשלשה אבל בעשרה עדיין אני אומר כיון דמצטרף ה"ה דמוציא אחרים וכדס"ד הש"ס דפריך מהך דרשב"ג לר"י ואיכא טעמא נמי בהאי מלתא דכיון דבצירופו קא מדכרי להו אלקינו יש מקום לומר דכחד מינייהו הוי קמ"ל ר"י מימרא דאין מוציא אחרים כו' עד שיאכל כזית. ומהשתא מלתיה דר"י דאין מוציא בעשרה קיימא ופריך תלמודא נמי מרשב"ג דמלתא דלא קיימא בפלוגתא בכהא לא פליגי עליה חכמים וכדכתיב' בסמוך ומשני אצטרופי מצטרף אבל להוציא אחרים כו'. ומהשתא לית לן בתלמודא דילן לאוכוחי דבשלשה נמי מצטרף ומימרא דר"י דמייתי בירושלמי ליכא מאן דפליג עליה ותו מדקאמר רב יהודה משמיה דרב תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין ע"כ. מדלא קאמר אלא צירוף לעשרה ולא אמר לשלשה ש"מ דוקא. וא"ת מאי שנא לעשרה משלשה משום דבעיקר הזימון בעינן דלהוו שלשה דאכלו דגן אבל בענין תוספת זכרון אלקינו בברכת הזימון לא בעינן אלא רובא דמנכר ואי הוה סביר רבי' דאפי' לעיקר זימון מצטרף אחד שאכל ירק לישמועינן הא ואין צ"ל לעשרה אלא ודאי דדוקא לעשרה:

שם גמ' ע"ב אמר רב נחמן משה תקן להם לישראל כו' פי' תקן מטבע הברכות שאמר השי"ת בפ' וברכת את ה' כדמייתי הש"ס מתני' בסמוך וברכת זו ברכת הזן והגם שהשם ית' אמרם יחד כל אחת בזמנה היא דהא לא מצו לברוכי על הארץ והם עדיין לא באו וכן על זה הדרך. ומה שאמר השם לברך הוא כד מטי ליה מלתא דעלה מברך ליה בימי משה דמטא להו מזונא ברכו הזן ותקן להם משה המטבע והגם דאמרי' בכיצד מברכין דף מ' ע"ב וז"ל בנימן כרך ריפתא ואמר בריך מאריה דהאי פיתא ואמר רב יצא ע"כ. הרי דגם דשינה ממטבע שעשה משה סוף סוף הרי אמר ברכה לה' על המזון סברא הוא דבדיעבד יצא וכד מטא ג"כ להו ארעא ברכו על הארץ כמו שנצטוו וכן על זה הדרך ולעולם כל השלש ברכות מן התורה וז"ל הרמב"ם בפרק ראשון מהלכות ברכות מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון ע"כ וכאן לא פי' הרמב"ם כמה ברכות הם מן התורה ובפרק שני מהל' ברכות כתב ברכה ראשונה משה תקנה כו' הפועלין שהיו עושין מלאכתן כו' אין מברכין לפניה ומברכין אחר סעודתן ב' ברכות בלבד כדי שלא יתבטלו ממלאכת בעה"ב ברכה אחת כתיקנה שניה פותחת בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ע"כ וכתב הכ"מ דלהרמב"ם ז"ל טעם שעקרו חכמים ברכת הארץ מהפועלים משום דלא הויא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אין חיוב אלא ברכה ראשונה והוכיח כן ממה שכתב הרמב"ם בס' המצות מצות תשעה עשר שציונו לברכו אחר האכילה ולא הזכיר מין הברכות הרי דלא הוי מדאוריתא אלא ברכה אחת והוכיח כן הרב גם מדברי הרמב"ן שכתב בהשגות וז"ל שאין מטבע לברכת המזון מן התורה אבל נצטוינו מן התורה לברך אחר אכילתינו כל אחד כפי דעתו כענין ברכת בנימן רעיא כריך ריפתא כו' בריך רחמנא כו' ובאו הנביאים ותקנו כו' ע"כ. הנה ממה שכתב הכ"מ דב' אינם אלא אסמכתא מוכח דאם נסתפק אם בירך אותם אינו חוזר ומברך. וקשה אם כן אמאי כתב רמב"ם בסוף פ"ב וז"ל וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך אם לא בירך חוזר ומברך ע"כ. משמע דעל כל ברכת המזון הוא אומר דאל"כ היה לו לחלק דדוקא ברכה א' הוא דמברך מספק. ותו היכי מצי למי' דאין מן התורה אלא ברכה אחת והרי ממה דגרסינן בדף מ"ו וז"ל סברוה דכ"ע ברכת הטוב והמטיב לאו דאוריתא ובתר הכי מסיק דקיימא בפלוגתא מש' דלכ"ע שלש ברכות מיהא דאוריתא גם מהנך הוכחות דמוכיח התם הש"ס לברכת הטוב והמטיב דהוי דרבנן ממה דפותחת בברוך גם מדעוקרין אותה בבית האבל. ומינה נמי נשמע לשלש ברכות דהוו דאוריתא דאל"כ אמאי אינם פותחים בברוך ולמה אומרים אותה בבית האבל אלא ודאי דאוריתא נינהו. וכמה נפלאו בעיני דברי הרב שכתב דמש' כן מדברי הרמב"ן ז"ל אם מאותו לשון שהביא משמו לא ידענא מנין קא דייק לה. ומוכיחין הדברים דמשמע ליה מהא דכתב הרמב"ן נצטוינו מן התורה לברך כל אחד כפי דעתו כבנימן רעיא וכו' משמע ליה דבברכה אחת יוצא ידי חובתו מדאוריתא ולהכי כתב דמשמע כן מדברי רמב"ן ובמחילה מכבודו דלעולם שלש ברכות מדאוריתא נינהו ולא אמר רמב"ן אלא לענין המטבע של כל ברכה וברכה אבל גוף הברכה עצמה באיזה אופן שתהיה בעי ברוכי מדאו' ולהכי כד פריך תלמודא בההיא דבנימן רעיא והא בעי ברוכי שלש ברכות ומשני מאי יצא ברכת הזן ולא משני מאי יצא ידי חובתו חובת אוריתא משום דמדאוריתא נמי שלש בעי ברוכי אלא ודאי דליתא להא דכתב הכ"מ. והתוספות בדף י"ו ד"ה וחותם כתבו וז"ל אע"ג דמדאוריתא הם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעל הבית ע"כ. והדבר נראה דחוק שיעקרו דבר תורה בלא סיבה הכרחית כההיא דעקרינן תקיעת שופר משום שבות של דבריהם ונטילת לולב ביום ראשון שחל להיות בשבת דטעמם הוא לאלומי איסורייהו ואיסורייהו גופיה הוי סמוכות התורה משא"כ בנדון כהא דפועלים לא ידענא דכוותה גם אין הדעת מקבלת ותמצא בפ"י משביעית ובגיטין בתקנה שתיקן הלל פרוזבול וז"ל המשנה פרוזבול אינו משמט וזה אחד מן הדברים שהתקין הלל כו' וגרסי' בגיטין דף ל"ו וז"ל ומי איכא מידי דמדאוריתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא אמר אביי בשביעית בזמן הזה כו' ותקינו רבינו דתשמט כו' ראה הלל וכו' והתקין וכו' רבא אמר הפקר ב"ד הפקר ע"כ. הנה בנדון זה דתקין הלל כיון דהוי תיקון למיחוש מניעת הלואת חן וחסד ועוברין על פן יהיה דבר כו' מצי הלל לתקן ולבטל מצות שמוט ואעפ"כ בעי תלמודא מי איכא מידי דמדאוריתא משמטא שביעית והתקין הנ"ל דלא משמטא ומכ"ש בנדון זה דידן דביטול מצוה דאו' היא מי איכא מידי דמצו רבנן לבטלה משום מלאכה של בעה"ב שוב ראיתי להרב בעל לח"מ שדחה דברי הכ"מ שפי' דטעם הרמב"ם הוא משום דסובר דאין מן התורה אלא ברכה אחת והקשה עליו א"כ אמאי לא עקרו גם ברכת הארץ כיון דלא הוי אלא מדרבנן ולדידי הא מיהא לא קשיא דהא גם למאי דישבו התוספות טעמא דפטרו הפועלים מברכת בונה ירושלם מטעם דכח יש ביד חכמים לעקור דבר תורה. קשה ג"כ אמאי לא עקרו גם ברכה שניה גם ראשונה אלא ודאי דחכמים לא שיערו בשכלם שכל עליון להקל מעל הפועלים אלא חלק מן הכל ולא הכל ולא חציו וכמו כן נאמר לדעת הכ"מ בברכות דרבנן ולא נראה להם לבטל שני ברכות. ומה שנראה בעיני לומר הוא דדעת הרמב"ם ז"ל הוא כדכתיבנא בריש פרק כיצד מברכין בד"ה אלא סברא וכו' דמדאוריתא לא מוכח להדיא שיברך שלש ברכות אלא שיברך על השלשה דברים על המזון ועל הארץ כשירשו הארץ ועל ירושלים כשתבנה ויש במשמעות הדברים שיברך על כל אחד ברכה בפני עצמה ויש במשמעות נמי שיברך ברכה אחת לכולן והתורה מסרה הדבר לחכמים והם אמרו שעל אכילה היותר ראויה למאכל אדם שהוא הפת יברך שלשה ברכות ועל הדייסא ופת הבאה בכיסנין וכיוצא בהם ברכה אחת מעין ג' ובפועלים הגם שיאכלו פת הקלו עליהם שלא יברכו אלא שתים אחת ברכת הזן ואחת יכללו בה הארץ וירושלם ובזה יוצאים ג"כ י"ח דאוריתא שהרי מזכירים וטעם שלא אמרו שיברכו ברכה אחת מעין ג' כי לא נראה להם להקל אלא בכה"ג או אפשר כיון דקרא כתב ברכת הארץ וברכת ירושלם כאחת הארץ הטובה רמז דעבדינן להו בברכה אחת אם יצטרך הדבר כאשר יחזה לרבנן משא"כ בברכת הארץ עם ברכת הזן דתיבת על מפסקת בינייהו