ראשון לציון על ברכות לו

דבושלי כומרא אנן סהדי דטפי חשיבא מתמרי זיקא דהא בושלי כומרא חזו לאכילה ודאי ודרכייהו בכך להתבשל במכמר ומעתה בהכרח דגריס רבינו עובדיה בתלמודא הכי בשלמא למ"ד תמרי זיקא כו' אלא למ"ד בושלי כומרא דפה"ע בעי ברוכי אלא בנובלות סתמא כ"ע לא פליגי דתמרי זיקא כי פליגי בנובלות תמרא כו' בשלמא למ"ד בושלי כומרא כיון דחשיבי וראויין ודאן חייב אבל תמרי זיקא הפקרא נינהו ומשני כו' א"ד בשלמא למ"ד בושלי כומרא היינו דהכא קרי ליה נובלות סתמא והתם קרי ליה נובלות תמרא פי' דההיא בתמרי זיקא אלא למ"ד הכא תמרי זיקא ניתני אידי ואידי כו' כיון דהך נמי תמרי זיקא. ולענין דינא נראה דמודה רש"י בבושלי כומרא לפי' רבינו עובדיה דמברכין עלייהו בפה"ע וכמו כן יודה רבינו עובדיה בתמרי זיקא לפי פי' רש"י ז"ל שהם מבושלי' וראויים לאכילה דמברכין עלייהו בפה"ע אלא כל אחד מפרש כפי גירסתיה דהוה גריס בגמ'. אלא דהרמב"ם בפי' המשנה דידן כתב וז"ל ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שנתבשלו עכ"ל. משמע דמוקי למתני' בתמרי זיקא ומשמע דגורס בגמ' כגירסת רבינו עובדיה שכתב' בסמוך. ובפי' משנת הקלין שבדמאי פי' וז"ל נובלות הם התמרים הנופלות מן הדקל כשהרוח מנשבת עכ"ל אם כן מוקי למתני' דדמאי נמי בתמרי זיקא. וקשה דתלמודא הקשה למ"ד תמרי זיקא דהו"ל תנא להשוות דבריו ועלתה בקושיא ואמאי אהדר אפיה מפי' דקלסיה ופי' דרך דמסיק ליה הש"ס בקושיא ונראה כי שיטת הרמב"ם בסוגיא הכי היא והנובלות ר' זירא ור' אלעא חד אמר בושלי כומרא וחד א' תמרי זיקא פי' מלתא דפשיטא הוא דנובלות הוא לשון נפילת הפרי מן האילן כאומרו וכאלה נובלת עליה אלא דאפליגו בסדר נפילתן היאך היתה מר סבר בושלי כומרא פי' כמו שפי' רש"י שהאש שורפתן ואין להם עוד אחיזה באילן לינק ממנו ובזה הם נובלות וחד אמר תמרי זיקא פי' לא נפלו לצד הורעתם באחיזה באילן אלא מצד הרוח לבד ופריך הש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא פי' שנפלו להיותם לקויים היינו דמברכינן שהנ"ב אלא למ"ד שאין נפילתן אלא מצד הרוח היכי פסיק ותני כל שהרוח נושב ונובלו שהכל בפה"ע מיבעי ברוכי ומשני דקושטא הוא דנובלות דהכא הוא שנפלו לצד רעתם והיינו בושלי כומרא ופלוגתייהו דאמוראי בהאיך דנובלות תמרא בהא הוא דמ"ס תמרי זיקא דאפילו חזו לאכילה כיון שהרוח נשב בהו הפקרא נינהו ולהכי פי' הרמב"ם בפי' המשנה דידן נובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים פי' שנפלו פגים ולא מבושלים וזה יארע מלקות השמש בהם שיבש יניקתם באילן ותיבת פגים שאמר רמב"ם ז"ל דבוקה עם תיבת נפלו וכאילו אמר נפלו פגים ולזה ג"כ לא אמר נפלה ברוח לומר שלא בכח הרוח היתה נפילתה ובפי' משנת הקלין שבדמאי פי' הם התמרים הנופלות מן הדקל כשהרוח נושבת בהם פי' לא פגים הם אלא מצד הרוח נפלו ואין בהם רעה אלא תמרים גמורים הם והיינו תמרי זיקא. ובפ"ח מהלכות ברכות כתב וז"ל והנובלות שהם פגים פי' לאפוקי נובלות מחמת הרוח והם מבושלי' שגם הם נקראים נובלות אלא דוקא נובלות שהם פגין והיינו בושלי כמרא כי השחתת הפרי מן הסתם הוא שריפ' השמש כל שיתרבה עליו החום משיעור הצריך לו כפי לחות יניקתו נבול יבול ועל זה הוא שיברך שהכל ובפי"ג מהל' מעשר כתב וז"ל ונובלות תמרה והם שעדיין לא הטילו שאור כו' מפני שחזקתן מן ההפקר ע"כ פי' הגם שהם מבושלים אלא שעדיין לא גמרו בישולן ואלו הם שמפיל הרוח שחזקתם מופקרים ומעתה עלו דברי רבינו הגדול כעלות השמש ובישוב נכון בפי' הסוגייא. אלא דפש גבן ליתובי מאי דקא פריך הש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא היינו דקתני הקלין שבדמאי כו' ספקן הוא דפטור אבל ודאן חייב אלא למ"ד תמרי זיקא ודאן חייב הפקרא נינהו ע"כ בירוש' מייתי פלוגתא דר"י ור"ל אמתני' ר"ל אמר לא שנו אלא דמאי אבל ודאי חייב ור"י אמר לא שנא בין דמאי בין ודאי כו' מתני' מסייעא לר"י מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי כו' בין דמאי בין ודאי ע"כ ולפ"ז תלמודא דפריך הכא הא ודאן כו' משמע דכריש לקיש ס"ל. והרמב"ם בפי"ג מהל' מעשר כתב וז"ל פירות שחזקתן מן ההפקר כגון כו' ונובלות תמרא כו' אפילו אמר לו העם הארץ אינם מעושרין הרי אלו פטורין ע"כ דברי רבינו הם כר"י ומגמ' דילן לא משמע הכין וי"ל דסובר הרמב"ם כיון דקי"ל הלכה כר"י לגביה דר"ל פסקינן ככללין ותלמודא דהכא בעי לאוקומי אימוראי ככ"ע ואה"נ אי לא הוה מצי לאוקומי ככ"ע שפיר הוה מצי לאוקומי פלוגתייהו אליבא דר"י וליכא הכרח מהש"ס דסבר כר"ל לסתור כללין דהלכה כר"י ומתלמודא דפריך אתמרי זיקא הפקרא נינהו טפי מבושלי כמרא משמע דתמרי זיקא פשיטא ליה לתלמודא דמפקר להו טפי מבושלי כומרא או לפי שמועטים הם או לפי דזיקא מפרח להו למרחוק ועוברי דרכים מפסידי להו ואכלי להו ואיכא נמי טעמי אחריני ועיין בירו' ריש מס' דמאי. והרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' מעשר כתב וז"ל פירות שחזקתן מן ההפקר כו' ונובלות של תמרא והם שעדיין לא הטילו שאור וכו' מפני שחזקתן מן ההפקר ע"כ פי' הטלת שאור הוא גמר בישולן כמו שכתב בפ"ב מהלכות מעשר וז"ל איזוהי עונת המעשרות וכו' כיצד התאנים כו' התמרים משיפתחו כשאור ע"כ וכל שעדיין לא הטילו שאור הוא סימן להם שהם נובלות שנפלו מחמת הרוח ואפילו ודאן אפקורי מפקר להו ולא שנא שלא הטילו שאור אבל הם קצת התחילו להתבשל דהיינו מה שפירשו בתמרי זיקא לס' הרמב"ם דלא שנא פגים שהם מה שפירשנו בבושלי כמרא פטורין מן המעשר ואפי' ודאן וכר"י דמייתי בירושל':

דף מא גמ' אמר עולא מחלוקת כו' מדברי עולא משמע דרבנן דאמרי מברך על איזה מהן שירצה בדוקא קאמרי ופי' שירצה חביב כמו שפירוש רש"י ולא מצי להקדים מין ז' על המין שהוא חביב אצלו. גם בפלוגתא דמייתי בסמוך דר' אמי ור' יצחק נפחא משמע דטעמייהו דרבנן משום דחביב עדיף וכפ"ז אם יש לפניו חביב ושאינו חביב ורוצה לברך על שאינו חביב ברישא ואח"כ החביב באיזה טעם וסיבה לא מצי והרמב"ם בפ"ח כתב וז"ל היו לפניו מינים הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחד ופוטר השאר ואם אין ברכותיהן שוות מברך על כל א' ברכה הראויה לו ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד מז' המינים עליו הוא מברך תחילה ע"כ מאמר ואיזה מהן שירצה חוזר לשתי החלוקות בין בברכותיהן שוות בין אין ברכותיהן שוות וממה שדקדק לומר שירצה להקדים ולא אמר שירצה יקדים כיון לשלול מקום שממנו תבא לפרש בדבריו מה שפי' עולא במתני' דירצה דקאמר היינו חביב ולעכובא קאמר ליה לזה קאמר מה שירצה להקדים שהרצון לא במין אלא בקדימה והגם דמאחר מין החביב אצלו לבסוף שפיר דמי וקשה הרי לכולהו אימוראי משמע דדוקא חביב אצלו הוא דבעי להקדים ולא הרוצה להקדים ונראה דמפרש רבינו דחביב דקאמרי אימוראי לאו חביב במין אלא החביב אצלו לאכול בתחילה מאיזה טעם שיהיה או מטעם דבעי לאקדומיה כפי הרפואה כמו שתאמר בשר עופות ודגים ובצים דעופות חביבי ליה וכפי הרפואה שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' דעות וז"ל בצים ובשר עוף אוכל בתחילה בצים וכו' לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחר הכבד ע"כ דהגם דאפשר דהבצים לא חביבי ליה באכילתם כבשר עוף עכ"ז מקדים דבר שהוא נכון לו להקדימו או מטעם לאכול באחרונה דברים היותר חביבים לו רוצה עתה להקדים שאינו חביב לו ביותר אלא דלזה שרוצה להקדים קרי ליה תלמודא חביב פי' חביב להקדים והוכרח הרמב"ם לדחוקי הכין משום דהכי משמע פשטא דמתני' דקתני על איזה מהן שירצה ומוטב לדחוק חביב דאימוראי מלדחוק שירצה דקתני מתני' ומאי דכתב הרמב"ם ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה פי' אינו רוצה להקדים אחד מהם וסמך על זכרון הקדימה שאמר בסמוך ומה שאמר יקדים מין ז'