ראשון לציון על ברכות כז

הוא ושפיר יוצא בבה"מ כדייסא ומ"ק ומהשתא קיימי בה"ג והרמב"ם ורשב"ם ז"ל בסברא חדא דדייסא ויין מיפטרי בברכת ג' ורש"י ז"ל מוסיף עלייהו מילי דזייני הגם דאינן מה' המינים ולא מז' המינים:

וראיתי להוכיח דלא כהתוס' מהך דאמרינן בסוף פ"ק גבי הך בעיא היכא דנקט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא כו' דקאמר הש"ס כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא כו' דאפילו סיים בנהמא יצא מ"ט תמרי נמי מיזן זייני ע"כ. הרי דאפילו תמרי אם בירך ג' יצא ומכ"ש דייסא דאנן סהדי דזיין טפי מהתמרים והיכי מצינן לדיוקי מהלכתא דרב פפא היפך תלמודא אלא ודאי דליתא לדברי התוס' וסיעתייהו אם לא שנאמר דגם התו' סוברים לפ' הך דתמרי כמ"ש לדעת הרמב"ם אלא אם מפ' פירוש זה בגמרא הו"ל התו' לפרושיה בגמרא. וליכא למידק לדעת רשב"ם דאמר דק"ו הוא מעין ג' פוטרת ג' לא כ"ש לדבריו אמאי קא נגע בה תלמודא בתמרי משום דזייני הול"ל משום דק"ו הוא כדברי רשב"ם בשלמא לדברי רש"י דנגע בה מחמת זיונא שפיר הגם דתלמודא לא קאמר אלא תמרי דאית בה תרתי זיונא וברכתא מעין ג' ולרש"י אפילו כרוב ותרדין עכ"ז מצי לאישתמוטי דתלמודא לא נגע בה אלא מטעם מיזן זייני אלא לרשב"ם. הא ליתא דכבר אסיקנא דלא אמר רשב"ם אלא יין דזיין דמצי לחיולי ברכתא דמזון אבל מידי דלא זיין לא מצי ברוכי על הארץ ועל המזון וראיתי לרבינו יונה שכתב גבי דין דברים הבאי' לאחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם וז"ל ואמרו רבני צרפת דמהכ' שמעינן דברכת ג' אינה פוטרת מעין ג' ואם אכל דייסא וכיוצא בו אחר המזון אעפ"י שהברכה שלו היא מעין בה"מ כו' דאם איתא דפוטרת לא היל"ל שיברך אחריו. מיהו נראה דדוקא בשאר דברים אבל ביין פוטרת בה"מ מעין ג' ויש סיוע לזה מהש"ס דאמרינן חמרא מיסעד כו' א"ה נבריך עליה ג' ברכות ומהדרינן לא קבעי כו' וכיון דאי לאו דלא קבעי היינו מברכין עליה ג' ברכות כמו על הפת דין הוא שיהיה לו זאת המעלה יותר משאר מינים דברכת ג' תפטור אותו ע"כ. ולפי דבריו דייסא דרך בני אדם לקבוע עליה ואפ"ה אין מברכין ברכת ג' ולזה היינו טעמא דאין ברכת המזון פוטרתן דאי גם בדייסא הוה אמרינן דאין דרך קביעות עליה כמו שאנו אומרים ביין היינו מורין כן גם בדייסא. וראיתי להרב ר"מ רבקש ז"ל שכתב בא"ח סימן ר"ח על דברי רבינו יונה דל"ד יין קא' אלא ה"ה דייסא ולא אמר יין אלא להוציא שאר דברים ע"כ. וקשה לי על דבריו ז"ל דהא כל דבריו של ר"י על הדייסא בדיוק באו וזהו עיקר פלוגתייהו דרש"י ותו' דענבים ותאנים ורמוני' מודה רש"י וסיעתו דאין בה"מ פוטרתן. נמצינו אומרים דגם לדעת התו' מודים ביין דבה"מ פוטרתו. ומתוך דברי הרא"ש שדחה דברי רשב"ם בדין היין דאין בה"מ פוטרתו אלא מטעם דהוי כדברים הבאים תוך הסעודה מחמת הסעודה נראה דסובר היפך דברי ר"י. וקשה לי טובא לדעת הרא"ש היכי מצי לישב ההיא דקאמר תלמודא אתמרי דאם בירך בה"מ יצא מטעם דמיזן זייני ופשיטא דלא עדיפי מיין וכמ"ש איהו גופיה בשלהי פ"ק כשהביא הך דרבינו יונה. ותו דהתם לא משמע מיניה דפליג עליה דר"י במה שחלק ביין ודייסא והיכי הדר הכא בפרקין ואמר דלא מיפטר היין בבה"מ אלא מטעם היותו דברים הבאים מחמת הסעודה. והגם דשערי התשובה לא ננעלו ויש לישב עכ"ז דברי הרא"ש מוקשים הם מסוגית שלהי פ"ק למאי דפי' בסוגיין בהלכתא דר"פ ודבריו מוקשי' דידיה אדידיה. ליכא לשנויי הך דתמרי לדעת הרא"ש כי היכי דישבנו לדעת הרמב"ם ובה"ג דהא גילה דעתו דלא"ה סבור בפירושה. ויהי מה לענין הלכה יין ודייסא אם בירך עלייהו בה"מ יצא כדעת רש"י ובה"ג ורשב"ם ורי"ו ואפי' לדעת התוס' לס' ר"י ביין מיהא מודים וכל בר מן דין לא יצא ואפילו ז' המינים דהא גם יין לס' רשב"ם בדברי בה"ג לא יצא ואפי' תמרי ולסברת רשב"ם נמי לא ממעט אלא יין כדכתי' משום דאית ביה תרתי זיין וברכתו מעין ג' אבל זיין לבד לא ודלא כרש"י דהוי יחידאה בהא מלתא דכרום וכיוצא בו וכו' ויין שקודם הסעודה צורך הסעודה הוא ומודה אפי' הרא"ש דבה"מ פוטרתו. ומה גם יין של קידוש דצרכי סעודה הוי בין מצד חיובא דסעודה בין מצד דהוי הכנה למה דאכיל בסעודה ותוך הסעודה ומחמת סעודה קרי' ביה וכמ"ש הטור בס"ס רע"ב. והגם דרב עמרם שהביא דבריו הטור שם סובר דאין בה"מ פוטרת ברכה אחרונה של יין ששתה בקידוש סברא זו לא עמדנו על טעמה ועל פירושה. ומה שנדחק הטור לישב דבריו אחר ישובו הדברים תמוהים חדא היכי מצי לצאת י"ח ברכה אחרונה שעל כוס בה"מ בברכת המזון שכבר בירך דאחרונה שאמרו היא אחר שנהנה ותו הבא לחוש לדברי רב עמרם לא מצי לברוכי אכוס בבה"מ כדעת ר"ע דאי תימא דמברכין עליה בפ"ה היכי מצי אמר דבה"מ פוטרתו מברכה אחרונה דא"כ נמצאת ברכה אחרונה קדמה לברכה א' ופשיטא לי דלא חיישינן להך סברא חדא דלא מתפרשא לן מילתיה ותו דהא איכא גאונים וגדולי רבוותא דפליגי עליה כדדייקי' לעיל ותלמודא אזדא כוותייהו ומ"ש הרא"ש דבה"ג סובר דאין מברכין על כוס של בה"מ ברכה אחרונה לא נמצאת סברא זו בבה"ג. ונראה שט"ס הוא וכן מצאתי שכתב בס' הסמ"ג שוב בא לידי הענין בדברי בה"ג בפרק שלשה שאכלו דף י' ע"א וז"ל וכוס של בה"מ מברך עליה בפה"ג ולא צריך לברוכי בתריה ברכה א' מעין ג' ע"כ ונראה לפרש דבריו ז"ל דכונתו לומר דלא בעי למשתי רביעית דלבעי לברוכי עלויה מעין ג' בכוס דבה"מ הגם דבעי שיעור רביעית לא בעי למשתי אלא רוב רביעית ואנן דמצרכי' למשתי רביעית הוא משום ספיקא אי מברכי' אכזית מהיין ובה"ג סובר דדוקא רביעית הוא דבעי ברוכי וליכא לפרש דטעם בה"ג הוא משום דבה"מ פוטרת ברכה אחרונה דא"כ למה כתב שצריך לברך ברכה א' וכדכתי' בסמוך:

שם ע"ב גמ' אר"י אמר שמואל וכן אר"י א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע ה"ד אי דשתי ליה משתא אוזוקי מזיק ליה ע"כ. משמע דכיון דאזיק ליה לא מברכין עילויה והרמב"ם בפ"ח מה"ב כתב וז"ל אבל שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שנ"ב ע"כ וכבר השיגוהו הראשונים ואני אומר דאין ראיה מהש"ס היפך הרמב"ם דהא מאי דקא מותיב תלמודא אדר' יוחנן אזוקי מזיק ומוכיח ממתני' דתרומה לא הוי אלא דלא לברוכי עליה בפה"ע אבל לא דלא לברוכי עליה כל עיקר ומה דלא מחייב ליה חומשא התורה מיעטה כל כי האי גוונא מן החומש דכתיב כי יאכל פרט למזיק. ותדע שכתב הראב"ד בפ"י מהלכות תרומה בהשגתו לדברי הרמב"ם שכתב דזר שאוכל חטה של תרומה משלם קרן וחומש וכתב עליו הוא וז"ל ורבי היא וקי"ל כרבנן ואע"ג דמברכין עליה בפה"א אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל הרי דסובר להדיא הגם דלגבי תרומה מחשיב מזיק ולא מחייב חומש לא מפטר מברכה והגם דאין דבריו ז"ל נראי' בהא דחטה דמברכין עליה בפה"א כברכתה מכח תלמודא דידן כמ"ש בס"ד הא מיהא גילה דעתיה דלא גמרינן דין ברכה מדין חיוב חומש בתרומה ופי' דסוגיא הכא דקא מייתי מהשותה שמן של תרומה ה"ק כיון דאזוקי מזיק כדמשמע מההיא דהשותה שמן של תרומה א"כ אין דרך אכילתו בכך ולא מברכין עלויה ברכה הראויה אבל לעולם יברך עליו שהנ"ב דהאוכל דבר דאית ביה קצת זיונא הגם דמזיק באופן אחר לא מיפטר מברכת שהכל ומפטר מחומש בתרומה. ותדע דזר הכוסס שעורים של תרומה פטור מן החומש ולענין ברכה מברך שהכל כדמשמע מדברי הרשב"א והאחרונים ופסקו רמ"א בהג"ה. וא"ת השתא דמאי דקא מוכח תלמודא מההיא דשותה שמן של תרומה לא הוי אלא לאחותיה מברכה הראויה לו א"כ ליברך בפה"א. י"ל כיון דתלמודא לא אדכר בהדיא דמברכין עליה בפה"א איכא למיחש דילמא דמזיק כולי האי שעור דלא הוי ראוי אפי' לבפה"א ולהכי פסק דמברכין עליה שהכל ועיין עוד בסמוך. ואתינא עלה