ראשון לציון על ברכות כו

דהרמב"ם דמפרש הכי בסוגיא משום דהוקשה ליה מהך דרב ושמואל דאמרי אין מברכין במ"מ אלא על ה' המינים בלבד ואי תימא דאם בירך ברכת המזון אתמרי דיצא ה"ה נמי דאם בירך במ"מ בתחילה דיצא וליכא למימר דמאי דאמרי רב ושמואל דאין מברכין כו' אינו אלא לכתחילה אבל בדיעבד אה"נ דיצא א"כ מאי פריך תלמודא בעירו' אדרב ושמואל ממתניתין דהנודר מן המזון דילמא לא קאמרי רב ושמואל אלא לכתחילה אבל דיעבד יצא דמיזן זייני אלא ודאי דדברי רב ושמואל אפי' דיעבד משתמעי אין מברכין וא"כ הדרא קושיין לדוכתה והגם דאידחו דברי רב ושמואל לא אידחו אלא באורז אבל חוץ מאורז כוותייהו הוי הלכתא כדמוכח מדברי הרמב"ם ורבוותא כיון דמדברי ר' ושמואל מוכח דלא מברכין במ"מ אלא לה' המינים מעתה בהכרח לפרושי הך דקאמר תלמודא דאם בירך אתמרי בדנהמא כו' ע"ד האמור:

ומעתה אם בירך בה"מ אתמרי לא יצא וה"ה במ"מ בתחילה דלא . יצא וה"ה בחמרא דאם בירך בה"מ דלא יצא ואפי' בדייסא וכל מעשה ה' המינים דלאו פת הגם דאסיקנא לדעת הרמב"ם דהוי דאורייתא אם בירך בה"מ לא יצא דהא שינה ממטבע שטבעו חכמי' ובירושלמי כתב וז"ל רב הונא אכל תמרי עם דסתיה א"ל רב חייא בר אשי שובקן בתר מזונך ותברך עלייהו תחילה וסוף ע"כ הרי דתמרי לא מפטרי בבה"מ. ויש מי שרצה לדחות דלכתחילה הוא דלא מיפטר ואנן בדיעבד קאמינא ולאו דיחוייא הוא דהא כיון דעייליה אמאי מחייבינן ליה. ומהשתא נימא דהיינו טעמא דהשמיט הרמב"ם דין הנודר מן המזון דהא כבר גילה דעתו הרמב"ם דלא מיקרי מזון אלא ה' המינים ואורז כשמואל וא"כ הנודר מן המזון אי' אסור אלא בה' המינים ובאורז והנודר מן כל דזיין נמי פשיטא דאסור בכל מין אוכל וכל מידי דזיין ולא איצטריך הרמב"ם להעלותו על ספר דהא מתניתין נמי דקתני לה בעירו' באגב הוא דאייתיה והראיה דלא סדרה רבינו הקדוש במסכת נדרים דפשיטא דמים ומלח לית בהו שום מזון לגוף ואינם נכללים תחת מאמר כל דזיין. אלא שראיתי לעמוד על עיקר דין זה אל זה אביט בעיקרן של לדברים. גרסינן לקמן בפרקין דף מ"א אמר ר"פ הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ע"כ ופרש"י מחמת הסעודה ללפת בהם את הפת כו' יעויין בדבריו. ולדבריו מוכח דדברים דזייני הגם דברכתן מעין ג' ואפי' ברכתן בנ"ר בה"מ פוטרתן הגם דלית להו שייכות עם הפת כל עיקר ואפשר לומר מהכא דאם בירך בה"מ אחריהן הגם דאכלן דרך עצמן דיצא והתוס' והרא"ש פי' דמאי דאמר ר"פ לאחר הסעודה טעונה ברכה לפניהם ולאחריהם מיירי אפי' בדייסא וכדומה כל שלא בא בתוך הסעודה יתחייב ברכה לפניו ולאחריו ולדבריהם יצא להם דברכת שלש אינה פוטרת מעין ג' וא"צ לומר מידי דזיין דאין ברכתו מעין ג' שכתב רש"י ומכח הך פי' דחה הרא"ש מה שפי' רשב"ם בפסחים דף ק"ג שכתבו וז"ל ואע"ג דשמעי' מהכא דבה"מ אפסוקי סעודתא היא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מקמי דבריך ברכת מזון לפי שברכת מזון פוטרת דהשתא אחת מעין ג' סגי ליה כ"ש ג' ברכות עצמן ובה"ג כתב דלא בעי ברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת מזון עכ"ל רשב"ם וכתב עליו הרא"ש ז"ל בפירקין וז"ל וק"ו פריכא הוא דדברים הבאים לאחר הסעודה יוכיחו דטעונין ברכה לאחוריהן ואין בה"מ פוטרתן כו' יעו"ש דוק מינה דלא דחה להך ק"ו אלא לפי' ז"ל בדברי ר"פ אבל לפירוש רש"י דהך דדברים דאחר הסעודה מיירי בפירות ולאו ביין ודייסא ודברים שברכתן מעין ג'. דברי רשב"ם ז"ל קיימי בקיומייהו והגם שנא' דרשב"ם אי' מפרש כדעת רש"י עכ"ז מצי לאוקומי הך דקאמר טעונין ברכה לאחריהם במינים דאין ברכתן מעין ג' ובה"ג כתב וז"ל הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך כו' כגון בשרא וכוורי דדרכייהו למיכל בהו ריפתא כו' יע"ש בדבריו שיטת הגאון בסוגיא דר"פ היא כשיטת רש"י ודלא כהתוס' אלא דלדידיה לא מפטרי בבה"מ אלא מין מזון ודבר שברכתו מעין ג' ומדמיעט תמרי משמע דהגם דזייני עכ"ז לאו מזון נינהו כחביצא ומ"ק. ויש להסתפק לדעת בה"ג אם בירך בה"מ על היין אם יצא כיון דקאמר תלמודא דחמרא זיין ומשמח טפי מלחם וממ"ש רשב"ם משמו דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר בה"מ ליכא למשמע מידי דיש לפרשה דקאי אברכת היין דבה"מ והכי דייק מלתיה דקאמר עד לאחר בה"מ דמשמע דלאחר ב"מ אז הוא מברך דאם כונתו לומר דבה"מ פוטרת לאו הכי הול"ל אלא דבה"מ פוטרת. וחיפשתי בדברי בה"ג ומצאתי שכתב בדף ח' וז"ל בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון מקמי בה"מ אבל כוס של בה"מ בעי ברכה ע"כ הנה ממה שסיים אבל כוס של בה"מ בעי ברכה מוכח דלא מברכין על היין ברכה אחרונה בתוך המזון דהא מאי דקאמר אבל כוס של בה"מ וכו' בדבירך על היין שקודם המזון איירי דאי לא תימא הכי ולא קדמה ברכת היין מאי קמל"ן אלא ודאי בשבירך על היין לפניו וקמ"ל דבה"מ מפסקת ומעתה בשלמא אי אמרינן דאין מברכין בתוך המזון ברכה אחרונה של יין שפיר. אלא אי אמרי' דמברכין ברכה אחרונה על היין תוך המזון מאי קמ"ל בה"ג דמברכין על כוס של בה"מ פשיטא כיון דבירך על היין ששתה קודם ברכה אחרונה מהיכי תיתי דפוטר כוס של בה"מ במה שבירך קודם והוא כבר בירך עליו ברכה אחרונה אלא ודאי דאינו מברך על היין בתוך הסעודה ברכה אחרונה כל עיקר והוברר ספיקין בדברי בה"ג דמן הסתם ל"ש איכא כוס של בה"מ ל"ש ליכא אין מברכין על היין ברכה אחרונה בתוך המזון נמצינו או' ג' שיטות בדבר לדעת רש"י כל מידי דזיין ואפילו כרוב ותרדין פוטרתן ברכת שלש ולרשב"ם כל שברכתן מעין ג' פוטרתן בה"מ ולבה"ג דוקא דייסא או חביצא וה"ה פת הבאה בכסנין והיין למאי דפי' בדבריו אבל כל שאר הדברים שברכתן מעין ג' לא. וסברא ד' החולקת על כל הג' סברות הנז' היא דעת הרא"ש והתוספות דסוברים דאפילו דייסא אין בה"מ פוטרתה ונקוט האי כללא בידך כל דמפרש סוגיא דר"פ כפי' בה"ג ורש"י סובר דבה"מ פוטרת מעין ג' או דייסא לבד או כל דברכתו מעין ג' וכל מידי דזיין הא מיהא דייסא לכ"ע פוטרת. וכל דמפרש הסוגיא כדעת התוס' והרא"ש אם כן אפילו דייסא לא מיפטר בבה"מ ולפי מה שדייקנו בהך סוגיא שבדף מ"ב דהרמב"ם אינו מפרש הסוגיא כדעת התוספות והרא"ש ממילא ליכא הוכחה מסוגית ר"פ לומר דברכת ג' אינה פוטרת מעין ג'. ומעתה הרווחנו לדעת הרמב"ם שהשמיט דין זה דמצינן למימר דסובר כדעת בה"ג ורש"י דדייסא מיפטרה בבה"מ כיון דמיזן זיין וברכתה מעין ג' ודוקא דייסא משום דזיין אבל שאר ז' המינים כיון דלאו מזון נינהו לא מברכינן עלייהו ברכת המזון ולא איצטריך הרמב"ם למכתב האי דינא דק"ו הוא כמ"ש רשב"ם ולא אהני האי ק"ו אלא למלתא דברכתא דידה מזונות אבל מלתא דלאו ברכתא דידה מזונות היכי מצי ברוכי ברכת הזן ורשב"ם גופי' לא אמרה למלתיה אלא ביין דאמרו בש"ס דמסעד סעיד לבא כפת ואומר אני דה"נ יסבור הרמב"ם וכמ"ש לדברי בה"ג והגם דהוכחנו לעיל דלא איקרי מזון אלא ה' המינים כדעת רב ושמואל וכל דלאו מה' המינים לא ואפי' תמרי דאמר הש"ס מיזן זייני דיעבד נמי לא יצא אם בירך עלייהו בה"מ וכמ"ש לעיל וא"כ יין נמי נתמעט במלתייהו דרב ושמואל הא ליתא דלא מיעטו רב ושמואל היין דהא ברכת היין היא חשובה יותר מברכת מ"מ דהא הויא פרטית טפי ואם בירך על היין במ"מ לא יצא משום דגריעא להיותה ברכה כללית מברכת בפה"ג דהויא ברכה פרטית אי לאו דאתינא עלה מדין בירך על פרי העץ פה"א יצא דיעבד והמתעקש בסברא זו מלהאמין בה אוכיחנו מהש"ס דפריך אמאי לא מברכי' עליה בה"מ ומשני משום דלא קבעי אינשי עילויה ע"כ וקשה דתינח לגבי בה"מ אבל לגבי ברכת מ"מ ישנה אפי' לאכילת עראי א"כ הו"ל להקשות אמאי לא מברכין עליו במ"מ אלא ודאי דבפה"ג חשיבא מבמ"מ כדכתי' ומעתה נתמעט היין ג"כ בדברי רב ושמואל דלאו מזון