ראשון לציון על ברכות כד

קושיין להרמב"ם ז"ל דפסק בפ"ד מה"ת שיאמר הושע וכו' על כן בוחר אני לומר דסובר הרמב"ם דמהך ברייתא דבפ' הרואה דקתני נוסח תפלת הדרך בלא חתימה דמתנייא בדוכתה דהיא עיקר נדחו דברי ר"ח דאמר דבעי ברכה ור"ח לא שמיע ליה הך ברייתא דאי שמיע ליה הוה הדר ביה. גם אדחי הך דאמר אביי דבעי למימר בלשון רבים דהא מתניתין בלשון יחיד קתני לה והך דאפליגו ר"ח ור"ש אי בעי לאו' מעומד מפרשה רבי' דקאי אתפלה קצרה דקתני במתני' ודלא כהתוספות דכתבו דקאי אתפלת הדרך ומאי דלא כתב עד פרסה סובר דלא בעי' זה אלא למאי דאמר דבעי ברכה אבל למאי דכתבנו דלא בעי ברכה אה"נ דלימא בכל גוונא וליכא שיעור פרק אין עומדין דף ל"א גמ' אני האשה כו' אמר ריב"ל מכאן שאסור כו' פירש מדכתב נצבת עמכה משמע ששניהם היו נצבים הא למדת שאסור לישב ובמאי אי מלפניו מ"ש ישיב' אפי' העברה אסור וכדאמרינן בפרק תפלת השחר דף כ"ג אסור לעבור כנגד המתפללין ואוקמינן לה בתוך ד"א אלא ודאי בצדדין אבל מלאחריו אין לאסור וכן פסק הרמב"ם בפרק ה' מה"ת וז"ל אסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ד"א ע"כ. פירוש עד שירחיק קאי לעובר וליושב ודברי הרמב"ם עולין כפירושינו בגמרא. ומה שכתבו התוס' והרא"ש שצריך ד"א לכל רוח לא ידעתי מנ"ל. וראיתי שרמז הרא"ש בתיבת בז"ה עולה שנים עשר. ולכאורה קשה אם כדבריו צ"ל ששה עשר ויכולין לומר שלא רמז הפ' אלא צדדים ואחור דאסור בישיבה והעברה ומותר בעמידה משא"כ לפניו דאפי' לעבור אסור אלא דלא ידענא מנ"ל לאסור לאחור וכדברי הרמב"ם עיקר דלאחריו מותר לישב:

דף ל"ב גמ' אריב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפילתו קשה דהמשנה לא חייבה לכל אדם אלא מדת חסידות בעלמא אמרה וליכא למימר דדוקא קודם תפלה אבל אחר תפלה חיובא הוא על כל אדם דתינח כדברי ריב"ל אלא מתניתא מאי איכא למימר דקא מייתי הש"ס תנ"ה המתפלל צריך שישהה שעה א' קודם תפלתו ושעה א' אחר תפלתו דל"ש קודם ל"ש אחר צריך שעה א' ובגירסת הרי"ף והרא"ש גרסי בדברי ריב"ל שעה א' קודם ושעה א' אחר ואולי דמתני' דקתני חסידים הא' רבותא נקטא דהגם דחסידים הוו ומוכנים להתפלל מתוך כובד ראש וביטול מחשבות עכ"ז היו שוהים שעה א' כו' ומכ"ש שאר בני עלמא דבעי למעבד הכי א"נ דטעמא דנקט במתניתין חסידים הראשונים לאו למימרא דמדת חסידות הוא דהוי אלא לומר דהאי דינא ממעשה חסידים הוא דלמדי' ליה דחזו להו דעבדי הכי וכי היכי דלא תימא דמדת חסידות הוא דהוי אתא ריב"ל וחידש דדינא הוי הכי לכ"ע. והרי"ף הביא בהלכותיו הא דריב"ל משמע דס"ל דהכי הלכתא וכן משמע מדברי הרא"ש ג"כ. אלא דהרמב"ם כתב בפ"ד מה"ת וז"ל כיצד היא הכונה כו' לפיכך צריך לישב מעט קודם כו' לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה כו' הרי דלא פסק דין זה דשעה א' קודם ושעה א' אחר אלא לחסידים ולשאר העם מעט יספיק. ואולי שהוקשה לו קושייתנו דממתני' משמע דוקא חסידים ומריב"ל משמ' דהוי דינא לכ"ע ולא גריס בדברי ריב"ל שעה א' אלא כל המתפלל צריך לשהות מעט קודם תפלה ואחר תפלה וא"צ שעה א' אלא החסידים והסברא מסכמת לדעת זו. ותדע מדקא מתמה הש"ס אחסידים תורתן היאך משתמרת ומלאכתן אימתי נעשית ואי תימא דדינא דכ"ע הכי מאי קא מתמה כנ"ל. ולדברי הרמב"ם ניחא דלא בעי מדינא אלא מעט. ולדעת הרי"ף והרא"ש לא קא מתמה תלמוד' אלא אמתניתא דשעה א' קודם ושעה א' בתפלה ושעה א' אחר כך דנמצאו ג' שעות בכל תפלה אבל לכ"ע הגם דבעו שעה א' קודם ושעה א' אח"כ לא מתעכבי אלא ו' שעות בשהיות ג' תפילות וחצי שעה תספיק לכלהו ג' תפילות. ונראה דכגון אנן בזמן הזה שקודם התפלה אנו אומרים פרשיו' התורה ופרקי משניות ושירות ותשבחות מה שאנו מתעכבים בהם יעלה ג"כ לשהיית שעה א' קודם התפלה והגם דעסק התורה לא יועיל לשהיית שעה א' מדקאמר תלמודא על חסידים הראשוני' תורתן אימתי כו' הכא שאני כיון שנתקנה קריאה זו קודם תפלה יועיל לזה גם מה שאנו מתעכבין אחר התפילה בקריאת אשרי וקדושה דסדרא כו' יועיל לשהיית שעה א' אחר התפלה מהטעם עצמו ובמנחה ובמעריב שאין אנו שוהים כ"כ אלא מעט יצאנו י"ח מיהא לדעת הרמב"ם ולא כחסידים הראשונים:

דף ל"ג גמ' א"ר זירא כל האומר שמע שמע כאומ' מודים מודים כו' פרש"י ז"ל מלתא תיבה תיבה ושונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו ב' רשויות אלא למתלוצץ. אמר פסוק שלם ותני ליה משתקים מפני דמחזי כשתי רשויות ע"כ. והרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות ק"ש וז"ל קרא פסוק וחזר וקראו פעם ב' הרי זה מגונה קרא מלה א' וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו ע"כ טעמו ז"ל דהא ר' זירא דייק ואמר שמע שמע כאומר מודים מודים וכי היכי דמודים מודים פירש הוא שכפל ב' תיבות מודים דכוותה שמע שמע שכפל לומר שני פעמים תיבת שמע. ותו ממאי דקא דייק במתני' לומר הקורא את שמע וכופלה ש"מ דבכופל פסוקא קאמר דאי בכופל תיבה לא הוה תלי דינא בק"ש והכי הול"ל האו' שמע שמע או הקורא שמע שמע וכולהו רבוותא הגאון בה"ג ורבינו האיי והרי"ף ז"ל כולהו פי' בסוגיא כהרמב"ם. ור"ח וגם הרא"ש ממה דמייתי דעת הרי"ף בסיום דבריו כותיה מסיק להלכה ועיקר וטעמא דבכפילת תיבה משתקין אותו דמחזי כשתי רשויות כיון דאין הפסק בכפל אבל בכופל פסוק כשחוזר לומר שמע כבר הפליג מאמירתו הראשונה ואין הכר למיחוש ב' רשויות ולזה אין משתקין אותו אבל מגונה הוי דלא נתן דעתו לכוין בפעם א' והוצרך לכפול ודבר זה הוא כקבלת עול מ"ש וכדא"ל אביי לר"פ חברותא כלפי שמיא וזהו גנותו א"נ טעמא דמשתקין בכפל התיבה משום דאין הדבר מוכיח דמשום כונה דהגם דלא אמרה בלא כונה כשנתעוררה כונתו לכפול את התיבה פעם ב' לא היה צריך לכופלה ודי לו במה שיחשוב בה סמוך לגמר קריאתה ולא היה צריך לכופלה ומה גם דדי לו בכונת הנשאר מן הפסוק שהוא העיקר ולהכי מחזי כשתי רשויות ומשתקין אותו משא"כ כל הפסוק ולהכי במודים ליכא אלא דינא דמשתקין אותו בכופל תיבה אבל אם אמרה עד האל הטוב וכופלה לא נאמר בה ה"ז מגונה כאומר פסוק' דשמע וכופלו דאם אנסתו מחשבתו ולא כיון יחזור ויכוין ואין בכך כלום. ולדעת רש"י דמשתקין אותו באומר פסוק היה נראה דדכותה צריך לפרושי דאמר מודים מודים משתקין אותו דהיינו שאומר הברכה או חלק ממנה אבל אם אמר תיבת מודים ב' פעמים ה"ז מגונה ולא משתקין ליה. וא"ל דלא אמר רש"י בכופל התיבה הוי מתלוצץ ולא מחזי ב' רשויות אלא בתיבת שמע אבל תיבת מודים מודה רש"י ז"ל דכפל התיבה מחזי שפיר כב' רשויות דמודה לזה ולזה ח"ו. ולדרכו אינם מתיישבים דברי ר' זירא על נכון דאמר דאומר שמע שמע כאומר מודים מודים ודברי הרמב"ם והגאונים עיקר:

דף ל"ד גמ' מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה וכו' כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ת וז"ל מהיכן הוא מתחיל כו' אם טעה בא' מן האמצעיות וכו' איכא לספוקי אם דוקא דטעה טעות דהיחיד חוזר לראש אבל טעות דאין היחיד חוזר לראש גם ש"ץ שני העומד במקום ש"צ א' אינו חוזר אלא למקום שעמד בו דהא הא דאמר רב הונא טעה בג' ראשונות חוזר לראש דוקא בטעה וחתם בטעו' כגון שלא הזכיר גבורות גשמים וחתם הברכה או כגון שהשמיט אתה גבור ואמר אתה קדוש וחתם הברכה אבל אם נזכר קודם שיחתום אין צריך לחזור אלא לברכה שבה טעה ודכותה נמי הוי האי דינא בש"צ העומד במקום ש"צ הטועה דדינו על סדר