ראשון לציון על ברכות כג

ס"ל ולהכי הוו מהדרי אמצוה מן המובחר לצלויי באורתא דמקמי הכי זמן מנחה הוא לרבנן והא נמי לאו הוכחה אלימתא דכרבנן ס"ל דהא לרבנן נמי מצי צלויי מבע"י ואם כן מאי הוכחה מדלא מצלו דכרבנן ס"ל ומהשתא ליכא לאוכוחי לא מרב ולא מרב הונא לא כרבנן ולא כר"י ולהכי קאמר כיון דלא אתמר וכמ"ש:

שם ע"ב גמ' שאני צבור דלא מטריחנא להו כו' נראה דדוקא בדצלו דמ"ש בשבת כיון דעכ"פ אסירי בעשיית מלאכה עד שחשיכה אבל בדצלו דשבת בע"ש דאי אמרי' לא מטרחינן לא מחמרינן עלייהו לאסור עשית מלאכה טפי ניחא לשרויי להו מלאכה הגם דמטרחי להו לצלויי. וליכא למימר דשרינן להו מלאכה ולא מטרחינן להו לצלויי דהא מחזי כתרתי דסתרן דלגבי תפלה לא הוי טעות ולגבי מלאכה הוי טעות ומחזי כעביד מלאכה בשבת אבל מדברי התוס' ד"ה שאני צבור וז"ל ואע"ג דלא מטא זמן איסור בעשית מלאכה כו' משמע שאם התפללו של שבת בע"ש אסורים במלאכה הגם דטעותא היא דהא לא מהדרי' להו ואולי דטפי ניחא דלא לאטרוחינהו לכולהו לצלויי מלשרויי להו למעבד מלאכה בשביל מאן דאית לי' מלאכה אלא דהרא"ש ז"ל כתב שאני צבור דלא מטרחינן להו שנית כמו שמטריחין ליחיד אבל מלאכה בע"ש אלו ואלו מותרים ע"כ. משמע מדבריו דהגם דלא מטרחינן להו לצלויי בשבת ויוצאים במה שהתפללו בע"ש בטעות אעפ"כ מותרים במלאכה ואולי כיון דידעי דמצלי' דשבת בע"ש הגם דיממא הוא הגם דצלו בטעות ואמינא להו דהוי צלותא לאו משום הא הוי שבתא ומצו למעבד מלאכה. אלא דק' לי טובא להרמב"ם שהשמיט מהלכותיו ג' דינים דנפקי מהאי סוגיא א' דאם צלי מבע"י אסור במלאכה הגם דעדין לא קדש היום. ב' אם היה בטעות מצי לעשות מלאכה וחוזר ומתפלל. ג' דצבור לא מטרחינן להו לצלויי הגם דצלו בטעות והגם דסובר רבינו דהלכה כר"ע דאין מצות תוספת מחול על הקדש לא מצי למימר דאי צלי בלא טעותא שרי למעבד מלאכה דהא בסוגיין מוכח דאי קביל עליה אסור ממאי דמשני רבא להזיע אלא דמצינן למימר דנראה לרבינו דכל דצלי דשבת וקביל עלויה שבת פשי' דאסור במלאכה ולא איצטריך לאשמועינן והא נמי דצלי בטעות טעותא הדרא וכאלו לא קביל עליה ושרי למעבד מלאכה אלא תפלה הו"ל לאשמועינן דיחיד בעי למהדר וצבור לא מטרחינן להו. ונראה דהרמב"ם ז"ל דייק הש"ס דלא הוצרך לשנויי שאני צבור אלא למאי דפריך מהך דרבי להוראת אביי לרב דימי ואביי הא אשכחנא ליה דגילה דעתו בהדיא דסובר דתפלת ערבית חובה ולדידיה מדקדקין בזמנה ומאי דמשני תלמודא טעותא הוא פי' דלסבר' אביי כל דצלי מקמי חשיכה טעותא הוי דהא לא זמנה הוי למאי דנימא הלכה כרבנן דהכי מסקנא וכד פריך טעותא מי הדרא מהך דצלו צבור כו' סבור הש"ס הגם דצלו שלא בזמנה לא הדור ואהא משני שאני צבור אבל לדידן דקי"ל תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה בין יחיד בין צבור אפילו צלו בטעות לא הדור דכל עת זמנה הוי ולהכי כיון דכתב הרמב"ם דאין מדקדקין בזמנה כיון דהיא רשות שמעינן דכל דצלו אפי' בטעות יצאו י"ח ולא מפלגינן בין יחיד לצבור דף כ"ח גמ' ושל מוספין כל היום אר"י ונקרא פושע. כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' תפלה וזה לשונו תפלת המוסף זמנה עד ז' שעות וכו' משמע דלרבנן גופייהו דאמרי כל היום סברי דפושע הוי כל דעבור ז' שעות ולפ"ז פסק כת"ק. אלא דמדר"י נשמע לזמן המובחר דת"ק אימת ושניא האי דינא מתפלת השחר מד' שעות ואילך דהתם לא אורינין ליה להתפלל כל דעבור ד' שעות אלא דלעביד תשלומין אלא דוקא אם עבר והתפלל יצא והכי דייק לשון הרמב"ם. והכי דייק דברי הרי"ף דכתב וז"ל היכא דעבר וצלי לאחר ד' שעות שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה ע"כ. והטעם דיצא בדיעבד כבר תמהו עליו הב"י והאחרונים בזה ומה שישב הב"י אינו נראה וכבר הקשה עליו הלח"ם בקושי הנרגש לכל אדם עיין מ"ש בדף כ"ו ד"ה שהרי תמיד של שחר:

שם גמ' ת"ר היו לפניו ב' תפלות א' של מוסף ואחת של מנחה כו' פי' תוך ז' שעות מיירי דעדין לא נקרא פושע לתפילת מוסף אעפ"כ כיון דמטו קמיה ב' תפלות מקדים של מנחה דאי בתר ז' שעות אמאי פליג ר"י כיון דת"ק נמי מודה דקודם ז' שעות יקדים של מוסף ודוקא דבעי לצלויינהו אהדדי עבוד רבנן מעליותא לתדיר להקדימה אבל אי לא בעי לצלויינהו יחד בהדי הדדי פשיטא דיקדים תפלת מוסף כי היכי דלא ליקרי עלה פושע ולהכי דייק באו' היו לפניו ב' תפלות דמשמע דמיירי במוכנים לפניו לעשות שניהם. והך דנעילה ביום הכפורים דמיא להיו לפניו שניהם יחד לעשותם וטעמ' דמקדימין דמוסף ממ"ש הרמב"ם סוף פרק ג' משמע דטעמא הוא משום דכיון דהוו בצבור חיישינן לטעות. ומה שכתבו התוס' לתת טעם לזה פירוש דבריהם הוא דמיירי שאין מתפללין תיכף סמוך למוסף מנחה דאי לא תימא הכי דמו להיו שניהם לפניו קודם סעודה. וא"כ לפעמים דמצלינן מוסף ומנחה אהדדי ואנו מאריכין במוסף ומנחה ואין לנו זמן להפסיק ביניהם צריכין אנו לטעם שכתב הרמב"ם ז"ל:

דף כ"ט גמ' והשקיף בה שנים ושלש שעות. וטעמא דהמתינו לו כולי האי משום דאחרינא נמי אפשר דלא ידע לה דק"ו הדברי' ומה שמואל דאיהו עצמו תקנה שכחה ולהכי המתינו לו כולי האי. ולחששת המינות הא מסיק בש"ס דאתחיל בה פי' דאמר למלשינים אל תהי תקוה דהא התחיל למילט להו אבל בלאו הכי לא. ובהיכא דטעה בשאר הברכות או בברכת המינים בתר דאתחיל כתב הרמב"ם דממתין להו שעה א' פירש זמן מה כפי רוב הצבור וכפי טרחתם ולהכי לא קאמר שעה א' דלשתמע דתיבת שעה הוא מנין השעות והלח"מ ר"ל דנתכוון הרמב"ם להך דקתני מתני' ולא יהיה סרבן באותה שעה ואין זה כדאי:

שם ע"ב גמ' לא אמרו אלא שרגיל לומר תחנונים וכו' ובהיכא דגמר תחנוניו מסתברא דאי תחנוניו קביעי בכל יום בשוה כי גמר נמי תחנוניו כעקר רגליו דמי אבל אם רגיל לומר תחנונים כאשר יזדמן לפעמים מקצר ולפעמים מאריך כל דלא עקר רגליו חוזר לעבודה דאפ' שיזדמן לו עוד תחנונים ואה"נ אם סילק עצמו להדי' דלא לימא מידי עוד פשיטא כעקר רגליו דמי ועי' בירו':

שם גמ' אמר ר' יעקב אר"ח כל היוצא לדרך כו' אמר אביי כו' הרמב"ם השמיט כל הדינים הנשמעים מזאת הסוגיא והגם דכתב בפר' י' מה"ת וז"ל יצא בשלום אומר מודה כו' ובשם כו' לא הזכיר בה חתימה והש"ס קאמר דחותם בה בא"י ש"ת. ותו דקאמר אביי דבעי למימר בלשון רבים והרמב"ם אמר לשון יחיד ותו דתלמודא קאמר עד פרסה והרמב"ם ז"ל לא הזכיר שיעור. ותו דתלמודא מייתי פלוגתא דר"ח ור"ש אי בעמידה בעי למימר או בהליכה ואיכא פלוגתא בין האחרונים וראשונים אי הלכה בעמידה או בהליכה והרמב"ם לא גילה דעתו בזה והרב הפר"ח כתב דנ"ל דסובר הרמב"ם דהך מימרא דרב חסדא בתפלה קצרה שצריך להתפלל במקום סכנה דקתני מתני' מיירי יעש"ד ודבריו קשים מכמה טעמי מלבד דמשמעות או' תפלת הדרך אינה ת"ק דקתני במתני' דהך היא תפלת חובה והא דתפלת הדרך דהכא תקנוה כדי שלא יהיה נזוק בדרך. אלא שחוץ מזה קשה טובא חדא מאי קמ"ל ר"ח כל היוצא לדרך צריך להתפלל מתני' היא ואה"נ אי הוה אמר ר"ח במלתיה נוסח תפלת הדרך היינו אומרים דבאגב דבא לומר תפלת הדרך מאי היא אמר נמי צריך להתפלל כו' אלא כיון דאין בדברי ר"ח אלא דמצריך לומר תפלת הדרך מאי קמ"ל מתני' היא ותו היכי קאמר הפר"ח דר"ח חידש נוסח תפלת הדרך והא לאו הכי הוא דתלמודא הוא דקאמר מאי היא תפלת הדרך ולא ר"ח. ותו מאי קבעי מאי תפלת הדרך הא תנא לה במתני' דאפליגו בה תנאי ותו וכי ר"ח פליג אמתניתין דתנאי אפליגו כל חד אמר נוסח אחר ואתא איהו ופליג אכולהו ותו תלמודא אמאי מייתי בתר דפסק הלכתא כאחרים אם לא שנאמר דסובר הלכתא כותיה וא"כ הדרא