ראשון לציון על ברכות כב

אנוס ומעתה כל דלא התפלל מחמת עסקיו מתפלל ב':

שם ע"ב גמ' ורמינהי טעה ולא הזכיר וכו' קשיא ע"כ בה"ג והרי"ף ז"ל כתבו בהלכות בריתא קמייתא דשניה עלתה לו וכו' הגם דפסקו בדין טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו. וכתב הרי"ף דטעמא הוא לאו משום שלא הזכיר הבדלה אלא משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דעביד לקמייתא תשלומין ולא"ה בעי למיעבד אלא לאקדומי דחובה וכפ"ז אם התחיל להתפלל אדעתא דחובה וגמר ג"כ אדעתא דחובה אלא דטעה וחשב לעשות בשניה תשלומין דהבדלה בחונן הדעת דהא זמנה הוא בזה א"צ לחזור ולהתפלל ולהכי דייק בבריתא ואמר ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה ע"כ. ולא אמר טעה לומר שלא עשה הדבר בטעות ע"ד שכתבנו אלא בכונה א"נ טעה בראשונה וכשראה שטעה חשב שתהיה הראשונה לתשלומין והתפלל שניה לחובה אבל לעולם כל דהוי כנדון דכתבנו יודה הרי"ף שאינו חוזר. ולזה כתב וז"ל גלי אדעתיה דהא בתריתא היא חובת שעתיה הלכך בעי כו' ע"כ. דון מינה בהיכא דגלי דעתיה להיפך כדכתי' דלא בעי מהדר צלויי. ומה שדייקו התו' מדברי הרי"ף לדין אם שכח ולא הזכיר ר"ח במנחה או לא הזכיר של שבת במנחה של שבת דחוזר ומתפלל בלילה איכא טעמא דמסתבר כיון דמה שהתפלל הוא שלא כהוגן חוזר ומתפלל תשלומיו כהוגן מה לי יוסיף או לא יוסיף ודעת הרמב"ם בפ"י מה' תפלה כדעת הרי"ף ומלתא דסברא היא ומאן דחולק בהא לא משמע מיניה דהכריע למעשה שם גמ' יעקב תקן תפל' שחרית כו' מהכא דייקו רבותינו בעלי התוס' דתפלת ערבית מתפללין אותה מבע"י דהא איהו התפלל תפלת ערבית ורצה לילך אח"כ אלא ששקע' לו השמש כמ"ש בחולין דף צ"א והוכחה זו נראית בעיני וק' לחכמים דאמרו במתני' תפלת המנחה עד הערב דמשמ' ממש עד הלילה והלא הוי זמנה של תפלת ערבית. ולדעתי ליכא הוכחה וליכא מידי דהאי תנא דדריש ויפגע זו תפלת ערבית אתי כר' יהודה דסובר עד פלג המנחה ולרבנן דפליגי עליה לית להו מהכא דיעקב תקן תפלת ערבית ותפילות לאו אבות תקנום והך פגיעה תפלה בעלמא התפלל במקום שהתפללו בו אבותיו:

שם גמ' שהרי תמיד של שחר וכו' משמע דאי אתרמי להו ולא הקריבו בד' תו לא מקריבי ולהכי דכותה בתפלת שחרית וכמו כן תמיד של בין הערבים מדקבע ר"י תפלת המנחה עד פלג המנחה שכן תמיד כו' ואם עבר זמן זה אי' מתפלל והרמב"ם כתב בפ"א מהל' תמידין ומוספין ואימתי זמן שחיטתן של בקר קודם שתעלה החמה ופעם אחת דחקה השעה את הציבור בבית ב' והקריבו תמיד של שחר בד' שעות תמיד של בין הערבים כו' עד סוף היום ע"כ. משמע דתמיד של שחר זמנו כשהאיר המזרח ובשעת הדחק עד ד' שעות אבל לא אמ' אם עבר זמן זה הנז' אין להקריבו אלא הדבר עומד שקול ותמיד של בין הערבים זמנו עד הערב אף שלא בשעת הדחק. ומצאתי בזה טעם למה שכתב דאם התפלל תפלת שחרית מד' עד חצות יצא ידי חובת תפלה וכו' דהא לא אשכחן דאמור בבחירתא דמארבע ואילך אי דחקא להו שעתא לא מקרבי ויודה ר"י דאם עבר והתפלל תפלת שחרית דיצא י"ח תפלה. ודוקא עד חצות אבל מחצות ואילך לאו בקר הוא ואין זמנו של תמיד של שחר אז ומינה לתפלת מנחה לר"י דאמר בה עד פלג המנחה טעמא הוא משום דלא אשכחן שהקריבו תמיד של בין הערבים פי' קטורת של בין הערבי' שנקרא ג"כ תמיד למעלה מפלג המנחה ולו יהיה שאם נתעכבו ולא הקטירו קודם פלג המנחה שיקטירו אח"כ מ"מ לא היה כך בדבר שכנגדו תקנו ולהכי אם עבר ולא התפלל בהך זמן והתפלל בתר הכי שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה ורבנן סבור דיהבי ליה נמי שכר תפילה בזמנה דאשכחן בתמיד של בין הערבים שקרב עד הלילה:

דף כ"ז גמ' מאן דעבד כמר כו' מדברי התוס' בתחילת פ"א מוכח דמאן דעבד כמר וצלי מנחה בשעה ורביע קודם הלילה לא מצי לצלויי ערבית בהך זמנא וכן להפך ומדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דגם מאן דמצלי מנחה בשעה ורביע כרבנן מצי לצלויי בזמן עצמו ערבית וז"ל בפ"ג מה"ת זמן תפלת מנחה גדולה כו' וזמן כו' נכתב עוד באותו פרק ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת כו' משמע מדבריו דה"ה ערבית של כל יום אם רוצה יתפלל מבע"י וכ"כ הכ"מ וטעמו מדקאמר הש"ס מאי אין לה קבע כו' ומסיק כמאן דאמר רשות. והוק' לרבי' דלימא להדיא רשות אלא דה"ק וכיון דהויא רשות אין לה קבע ומצי לצלויי קודם הלילה ובהכי ניחא מ"ש הש"ס מאן דעבד כמר כו' פי' הגם דעבד כר"י וכרבנן לא מחזי כתרי קולי דסתרן וטעמא כיון דתפילת ערבית רשות מהאי טעמא לא קבעו לה זמן ומצי לצלויי ביממא ולעולם כל שקיעת החמה יממא הוא. וליכא למימר דסובר רבינו כדעת התוס' ור"י דא"כ למה כתב הלכה פסוקה ויש לו להתפלל אותה עד שקיעת החמה ובתפלת ערבית כתב שיתפלל אותה מבע"י ומדלא התנה משמע דס"ל היפך מהתו' ועוד למה נתן טעם לצלויי מבע"י משום דכיון דרשות היא לא דקדקו בזמנה ואי תימא דהאי דינא לא הוי אלא למתפלל מנחה כר"י עד פלג מנחה א"כ משם עד הלילה זמנה של ערבית קבוע הוא אלא ודאי כמ"ש. והרב הלח"ם פיר' בדברי רבי' שכונתו היא דהגם דהלכה כר"י עכ"ז הו"ל לקבוע זמנה מצאת הכוכבים כו' יע"ש. ודבריו קשים דמה כונתו במ"ש הו"ל לקבוע אי על רבנן הא קבעו לה דממה שאמרו תפלת המנחה עד הערב ש"מ דאז מתחיל תפלת ערבית. ואי על ר"י זמנה הוא שעה ורביע קודם הלילה וכמו שדייקו האמוראים ממאן דמצלי של שבת בע"ש דסובר כר"י דהוי לילה לענין תפלת ערבית וזמנה קבוע כשאר תפילות. אלא מחוורתא כדאמרי' דכונת הרמב"ם היא לומר דאפילו לדעת רבנן דפסק כוותייהו בתפלת מנחה מצי לצלויי ערבית בשעה ורביע קודם הלילה ולהכי פסק כרבנן בתפלת המנחה ואע"פכן פסק דיש להתפלל ערבית מבע"י. עוד הק' הלח"ם ממאי דקא' הש"ס רב אקלע לבי גניבא כו' ש"מ תלת ש"מ מתפלל של שבת כו' ולדברי רבי' לימא ש"מ ארבע דתפלת ערבית רשות. ולדעתי אי מהא לא איריא דאטו מי לא מצי אמר דסבר כר"י ולעולם תפלת ערבית חובה וזמנה לר"י שעה ורביע קודם הלילה להכי לא החליט הש"ס ולמי' אלא דמצלי של שבת בע"ש אב"א משו' דסבר כר"י אב"א דסבר כרבנן וסובר תפילת ערבית רשות ולא דקדקו בקביעות זמנה. ויש להביא ראיה לדברי ממ"ש רבי' בפ"ב מהל' תמידין ומוספין דתמיד של בין הערבים זמנו עד הלילה. הרי שפסק רבינו כרבנן וכמ"ש. וכפ"ז מ"ש כר"י דאז לא הוה מצי לצלויי מפ"ה ולמעלה הגם דלא אתמר הלכ' כמר פי' בגמ' כיון דלא איתמר הלכ' כו' ה"ק כיון דלא איתמר הלכ' כמר דהיינו חכמים אעפ"כ מאן דעבד כמר פי' דמצלי מנחה בפלג המנחה דזמנה הוא דהלכה כת"ק דר"י ומאן דעבד כמר לצלויי ביה תפילת ערבית עבד ולא משום דהוי לילה אלא משום דאין לדקדק בזמן תפלתה כדקתני במתני' אין לה קבע והשתא ניחא דאמר תלמודא דלא אתמר הלכתא ורבינו פסק כחכמים ובזה מיושב ג"כ מאי דק' לכאורה דלמה לא קאמ' הש"ס כיון דלא אתמר כו' אזלינן ככללין דהלכה כת"ק ובמ"ש יבא ע"נ גם בזה יתורץ מה שק' לכאורה בל' הש"ס דקאמר נחזי אנן כו' אדרבא כו' דאמאי לא קאמר בדרך הוכחה ברורה מדרב מצלי כו' אלא בדרך נחזי אנן וכן מאי דמשני אדרבא כו' מאי אדרבא איכא בדרב הונא וכד דייקת שפיר אין הלכה כתלמיד במקום הרב ובמ"ש לדעת רבינו א"ש דהש"ס ס"ד להוכיח מדמצלי רב דערבי' בהך שעת' דמצינן למימר דטעמיה הוא משום דס"ל כר"י והוא אומרו נחזי אנן ודחה הש"ס דלא הוי ראיה דאפי' תימא דס"ל כרבנן ומצי לצלויי דערבית בהך שעתא דכיון דרשות היא אין לה זמן קבוע ואדרבא טפי איכא לאוכוחי ממאי דלא מצלי רב הונא עד לאורתא ש"מ כרבנן