ראשון לציון על ברכות כא

מותר לקרות כו' וק' אמאי לא פסק הרמב"ם דין אם קדמו מים למי רגלים כיון דאיפליגו בה אמוראי בגמ' דגם הרי"ף שדרכו לסתום דבריו כאן פירש ואמר ל"ש בתחילה ל"ש בסוף והרמב"ם מדקדוק לשונו משמע שקדמו מ"ר ואח"כ נתן רביעית מים ומינה דאם המים קדמו אין צריך רביעית כת"ק דר' זכאי דיחיד ורבים הלכה כרבים ולא בעי רביעית דאמרינן קמא קמא בטיל ור"י לנפשיה הוא דעבד אלא דקשה אמאי לא אשמועינן האי דינא בפי' דאם המים קדמו לא בעי רביעית מים. וי"ל דמידי דהוה י"נ דאמרינן ממלא אדם כל היום כולו וקמא קמא בטיל ושרי ולא הוצרך הרמב"ם לפרשה:

שם גמ' ת"ר גרף של ריעי כו' רש"י והתוספות והרא"ש ז"ל והרשב"א ור' יונה והמרדכי כולהו ס"ל דסתם גרף ועביט הם של חרס. אלא דהרמב"ם כתב כלשון הברייתא ולא חלק לומר דמיירי של חרס ואולי כיון דמלתא דפשיטא היא דלא מיקרי אהאי לישנא דגרף ועביט אלא של חרס לא חש לפרושי ולא אשכחן בכולהו רבוותא מאן דפליג בהאי פיסקא דדינא דדוקא בכלי חרס מיירי. וראיתי להרב פר"ח דכתב דר' לא שנא ליה ודחה מאי דאמור רבוותא דסתם גרף ועביט של חרס ואמר דל"ש דכל כלי של מ"ר נקרא עביט כו' והוכיח מברייתא דקתני לעיל בש"ס כלי ששפכו ממנו ולא קאמר גרף כו' יע"ש. ולי נראה עיקר דעת הנך רבוותא וטעמם דאי כל כלי הניתן בו מ"ר וצואה יקראו עביט וגרף הול"ל כלי של מ"ר וכו' ולמה כינוהו בשם גרף ועביט אלא לסמן דבכלים דבליעי מהם מיירי והגם שאין בהם כלום ניכר בפנים מ"מ מלאים הם מבליעתם וכדבר ששמן ועב וכדמתרגמינן כר הגמל עביטא לשון עביט ואיזהו כלי ששואב בצונן ושאיבתו קשורה בו הוי אומר כלי חרס ולפ"ז כשאמר רבי' גרף ועביט כאי' אמר כלי חרס. וההיא דקתני למעלה כלי שנשפכו ממנו מ"ר ההיא לאו בעביט מ"ר מיירי אלא בכל כלים ואפילו של מתכות וזכוכית ואפי' אליבא דרש"י וסיעתיה וטעמא דאיסור משום דכיון דהוו בהו מ"ר הגם שנשפכו עדיין יש צחצוחי מ"ר בדופני הכלי ולהכי דייק לומר שנשפכו פי' נשפכו ממ"ר ולא נתנגבו ולחששת טפיחה שבדופניהם קאמר:

דף כ"ו גמ' אמר ריב"ל ס"ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה כתבו הרשב"א והרא"ש והאחרונים דריב"ל לא פליג אמתני' דקתני בסמוך עד שיניחם כלי תוך כלי אלא דמפרשא דקאי אתפילין לבד והרמב"ם כתב בפ"י מה' ס"ת וז"ל בית שיש בו ס"ת אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו וכו' או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה אם לא היה לו בית אחר כו' ע"כ משמע מדבריו דמחיצה גבוהה עשרה קולא היא ונראה כי הקולא היא אי לא מצי ב' כלים למיעבד כלי תוך כלי ואין לו אלא גלימא א' אם יכסנו בה לא מהני משום דבעי כלי תוך כלי בין לתפילין בין לס"ת וריב"ל לטפויי היתירא אתא. ומ"ש מרן הכ"מ דמחיצה עדיף מכלי תוך כלי מדברי רבי' לא משמע הכי ופשוט ממה שהקדים לומר דין כלי תוך כלי וסיים או עד שיעשה מחיצה כו' ואי הא עדיפא הו"ל להקדימה ולומר או יניח כלי תוך כלי ופשוט:

פרק תפלת השחר שם גמ' ורמינהי מצותה עד הנץ החמה כי תניא ההיא לותיקין כתב הרי"ף וז"ל ורמינהי מצותן כו' אבל לדברי רבנן עד חצות ע"כ משמע שאין דבר זה אלא למדת חסידות ואינה חובה לכל אדם ואפילו לכתחילה מצי לעכובי בתר הכי ולצלי. והרמב"ם ז"ל בפ"ג כתב וז"ל תפילת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וכמו כן כתב בהלכות ק"ש וז"ל ואיזה זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור ולקרות לברך כו' עם הנץ החמה ע"כ אם כן דחובת כל אדם לכתחילה לקרות כותיקין ולהאי טעמא כתב הרב בפ"ב בדין ירד לטבול אם יכול לעלות וכו' קודם שתנץ החמה ולא הפליג בין ותיקין לשאינ' ותיקין דמשמע דלכ"ע דינא הכי:

שם גמ' ותו לא כו' טעה ולא התפלל ערבית וכו' קשה מאי פריך מהך דר"י דההיא דוקא טעה אבל זמנה בעונתה עד חצות ואפילו לכתחילה. ונראה דסובר הש"ס דמאי דקתני עד חצות הוא גמר זמנה ואם כן היכי מצי צלויי שחרית ב' כו' והרי אזדא לה זמנה ולהכי משני ליה כולי יומא מצלי ואזיל פי' לא כמו שאתה חושב דעד חצות דוק' ומאי דקאמר עד חצות לענין דנוטל שכר מצות תפילה בזמנה מכאן ואילך אפילו התפלל שחרית ב' וכו' אינו נוטל שכר מצות תפילה בזמנה ואפילו היה אנוס דהא באנוס מיירי הך דמתפלל ב' והא דמיא למאי דאמור רבנן בדין ק"ש דעד ג' שעות הוא זמנה והקורא אחר ג' שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא י"ח ק"ש בעונתה ועיין מ"ש בדף ט' לדעת הרמב"ם וממ"ש כאן יבא ע"נ מ"ש שם:

שם גמ' שחרית מתפלל מנחה כו' מה שלא אמר מנחה מתפלל ערבית ב' בהדי הני תרי בבות משום דפשוט הוא דמ"ש ומה שאמרה אח"כ משום דבעו לה מיניה ואמר ערבית מתפלל שחרית ב' להשמיענו הגם דרשות היא ואמר שחרית יתפלל מנחה ב' דלא תימא דליכא תשלומין אלא לערבית דרשות היא אבל שחרית כיון דחובה היא קנסוהו כיון דפשט ולא התפלל בזמנה קמ"ל דיתפלל ובהיכא דלא התפלל שחרית בשבת איכא לספוקי אי מצי להתפלל מוסף ולהתפלל תשלומיו א"ד כיון דמזכיר תפילת מוספין לא יזכיר ב' ולא אמרו שיתפלל ב' אלא בשאר תפילות וכי היכי דאין אנו אומרים אם לא התפלל מוסף לא יעשה תשלומין בלילה כמ"ש התוס' ומטעם שכתב הרא"ש בשם רשב"ם ודעתי נוטה לצד הא' טפי. ובהיכא שלא התפלל שחרית והתפלל מוסף איכא נמי לספוקי אי מצי לעשות תשלומי שחרית במנחה כיון שכבר התפלל תפלה אחרת לצד שנאמר דמצי לעשות תשלומי תפילה במוסף הו"ל אחר ב' תפילות ולא אמרו אלא תפלה הסמוכה לה לפי דעת הרמב"ם וסיעתיה. א"ד ס"ס הרי ישנו לזמן תפלת המוספין עדין ולא אמרו שאינו עושה תשלומין שלפני פניה אלא בתפלה שעברה היא וזמנה. ודעתי היא הגם דצד הא' מסתבר טפי עכ"ז לענין הלכה כיון דאיכא רבוותא שלמים וכן רבים דלא מחלקי וסברי דאיתנהו לתשלומין אפי' לפני פניה מטין להתיר בהא מלתא מיהא כוותייהו והבא לשאל אחר זמן תפלת שחרית אם יעשה תשלומיו מוסף ב' או מנחה ב' הי מינייהו עדיף היכא דמטי שש שעות ומחצה עדין לא התפלל מוסף פשיטא דאורינן ליה להתפלל מוסף אחר ד' שעות דבעי להתפלל מוסף ולא יאחר כמו שפסק הרמב"ם והטור ג"כ דנקרא פושע אם איחר אחר ז' שעות אזי יתפלל תשלומיו אחר מוסף והגם שכתב הרב מ"א בשם ס' נ"ץ דיתפלל שחרית עם מנחה לא ידעתי מנ"ל וצריך להתישב בדבר:

שם גמ' מתיבי מעוות לא יוכל כו' הנה מצינן למימר דה"ק מתני' לא יוכל לתקון מה שהפסיד דהגם שיש לה תשלומין הא אסיקנא דשכר מצוה בזמנה לא יהבי ליה אלא דיוקא דמתניתין דקתני ביטל משמע דלא מיירי אלא במזיד וכדדייק ר' אשי בסמוך וא"כ אי מוקמי' ליה לשכר תפלה בזמנה מאי איריא ביטל אפילו שגג אלא ודאי דלעיקר התפלה קאמר דאין לה תשלומין כיון דהזיד ולא יוכל לתקון כל עיקר. וממה דדייק הש"ס שביטל במזיד משמע דוקא הזיד ממש אבל כל שהיה טרוד בעסקיו ולא התפלל לא מיקרי הזיד וזה לשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילה כל מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלם בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלם כו' ע"כ הנה ממ"ש טרוד משמע אפילו בעסקיו וכתב או שהיה אנוס לגלויי דמאי דאמר או טרוד דלאו טירדא דאונס דא"כ היינו