ראשון לציון על ברכות יא

פעמים דקתני רשב"י משם ר' עקיבא קרית שמע של שחרית זמנה אם נדחק יכול לקרותה משעלה ע"ה ודוקא שקרא ק"ש של ערבית קודם ע"ה אבל אם נאנס וקרא ק"ש של ערבית משעלה ע"ה לא מצי לקרות של שחרית באותו זמן הגם שנדחק לא שרינן ליה לקרות אלא עד הנץ החמה ואם עבר והזיד וקרא אפשר לומר דלא עשה כלום ואפשר דיצא דיעבד בשעת הדחק. זה הכלל דלא מצי למיקרי קרית שמע של ערבית ושחרית יחד בזמן א':

דף ט' גמ' הקטר חלבים כו' ואלו אכילת פסח לא קתני ורמינהי ק"ש והלל ואכילת פסחים עד שיעלה ע"ה. אמר ר' יוסף לא קשיא הא ר' אליעזר הא ר' עקיבא דתניא כו' ע"ש. כתב הרמב"ם פ"ח מה' קרבן פסח וז"ל כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר ע"כ. קשה מנ"ל להרמב"ם לומר עד חצות היכא אשכחן דעבוד רבנן תקנתא באכילת פסחים. ונראה דדייק לה מתלמודא דמוקי לר"ג כר"א כדקאמ' הא ר"א הא ר' עקיבא ואמאי אפילו אם ת"ל דר' עקיבא היא לא קתני אלא מלתא דאמור רבנן עד חצות כדי להרחיק כו' אבל בפסח דלא עבוד רבנן תקנה לא קתני אלא ודאי דסובר הש"ס דאי הוה ס"ל ר' עקיבא עד שיעלה ע"ה הוה תני לה דבה נמי עבוד רבנן תקנתא ותמצא דגם הקטר חלבים כתב הרמב"ם דמצותו עד חצות ונראה כי טעמו של הרמב"ם הוא לפסוק הלכה עד שיעלה ע"ה הגם דאיכא סתמא דש"ס דקתני עד חצות חדא הך דקתני הפסח אחר חצות מטמא את הידים ואידך הך דקתני בפרק איזהו מקומן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ודייק תלמודא דמדאורייתא קאמר מדדייק אינו נאכל אלא כו' ע"כ א"כ דסתם לן תנא כר"א הא איכא סתמא אחריתי במס' מגילה וז"ל כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה וגרסי' עלה לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א וכו' ע"כ הרי סתם לן תנא כר"ע ומעתה ליכא למפס' דינא על פי סתמ' דמתני' והגם דסתם בתרתי כר"א ובחדא כר"ע הא אמרי' בש"ס מה לי חדא סתמא מה לי תרי סתמי וליכא למשמע מינה והדרינן לכללין דר' עקיבא ור"א הלכה כר' עקיבא מחברו רבי יהושע ור"א הלכה כר' יהושע וא"ת אמאי לא סמכינן אר"ג דמתני' דמוקמינן ליה כר"א והוו להו ראב"ע ור"א ור"ג ורבי עקיבא ור' יהושע תרי והלכה כרבים ואין הלכה כר' עקיבא מחבריו הא ליתא דכיון דלא מסיימא מלתא בודאי לומר דר"ג כר"א ס"ל דאיכא למימר דר"ג בפלוגתא לא קא מיירי כדמשנינן בכמה דוכתי ככללין קיימא לן ועיקר. וליכא לאקשויי מהא דגרסינן בפסחים דף ע"א וז"ל מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר דנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בקר בקר ראשון:

מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתיב ראשית הא לא כו' הוה אמינא בקר שני מי איכא מידי דבשר אפסיל מאורתא ואמורין עד צפרא אמר אביי אלמא לא והרי פסח לראב"ע דבשר אפסיל מחצות ואמורין עד צפרא אמר רבא הכי פריך מי איכא כו' דתניא כו' לא ילין כו' לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לב' ימים ולילה א' או אינו אלא ליום ולילה כשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר ב' כו' טעמא דכתיב ביום הראשון לבקר הא כל היכא דכתיב בקר סתמא בקר ראשון אע"ג דלא כתיב ראשית ע"כ ליכא לאוכוחי ממה דקאמר אביי והרי פסח לר"א ש"מ דכוותיה קאי דהא אפי' לר' עקיבא לא פליג עליה דר"א מהך טעמא אלא מטעם קרא דבחפזון וממילא אתה למד דאי לאו הכי לא מרחקא מלתא לומר דבשר איפסיל מחצות ואימורין עד צפרא. וממאי דמסיק נמי הש"ס כל היכא דכתיב בוקר סתמא בוקר ראשון ליכא לאוכוחי דסו' הש"ס כר' אלעזר דאי כרבי עקיבא הא אמר בהדיא דהוה אמינא בקר בקר ב' הא בורכא היא דהא אי תימא דמתני' דהכא לא אתיא אלא כר"א מי מצי רב יוסף להקשות אדרב כהנא דמצריך ראשית מדברי ר"א ולימא מי איכא מידי כו' דלימא ליה והלא רבי עקיבא דאמר בקר בקר שני ומאי אולמיה אלא ודאי דמתניתא דהכא אתיא נמי כר' עקיבא דכל בקר ראשון משמע כדקתני הכא והך בקר דקרבן פסח דסבר הכא רבי עקיבא למימר בקר שני הוא משום דהוה ס"ד למילף משלמים דידהו דהיינו שלמי י"ד והגם דכתיב בקר סמך עלן קרא למילף משלמים דשוים הם ת"ל בקר והיינו נמי דדייק הכא תלמודא כל היכא דכתי' בקר סתמא בקר ראשון פי' מן הסתם מפרשינן ליה זולת אי איכא גילוי דמלתא או איזה טעם לפרש ליה ב' אה"נ דמפרשינן ליה ב' וכדברי ר' עקיבא בבקר דפסח דקס"ד אי לאו דקאמר קרא הזה ולדרכנו נתישבה תמיהת התוס' התם:

וליכא לאקשויי נמי ממה דגרסינן בפ"ק דר"ה דף ב' דגרסי' התם וז"ל אמר מר צריך שיהיה לילה ויום מן החדש מנלן ר' יוחנן אמר מערב עד ערב ר"ל אמר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב מאי בנייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בנייהו רבא אמר חצות לילה איכא בנייהו כו' ע"כ ומשמע דכר' אלעזר סברי דאמר עד חצות לאו מלתא היא דה"ק מאן דגמר מעד יום האחד נכנס זה בגדר המחלוקת דר"א ורבי עקיבא ונפקא מינה לר"א מחצות ואילך ומאן דגמר מערב עד ערב לא נפקא פלוגתא בהא מילתא ובין לר"א בין לר' עקיבא מתחילת הלילה הולך אחר היום ותו כד דייקינן מ"ט לא קאמר אביי כרבא דהא בהך מלתא לא מצי למכחש מעד יום כו' חצי לילה לא הוי בכלל וכמו שפי' רש"י שם משא"כ מאן דמפיק לה מערב עד ערב אלא ודאי דסובר אביי דמ"ד מעד יום כו' לא מפליג חצי לילה הראשונה מחצי לילה האחרונה הגם דהך חובה והך רשות וכי היכי דאשכחן דסמכינהו קרא דאמר שבעת ימים תאכל מצות דחצי לילה ראשונה בכלל ז' ימים הויא ולהכי אמר דליכא בינייהו אלא משמעותא דקראי וכפ"ז בין לר"י בין לר"ל לא משמע כל הלילה דהא מערב עד ערב בהכרח מתחלת הלילה וכיון דהיינו נמי דשמעי' מעד יום וכו' א"כ דלא מפליג זמן חובה מזמן רשות ומצית לאוקומינהו כר"א ומצית לאוקמינהו כר' עקיבא והגם דקי"ל דאביי ורבא הלכה כרבא ה"מ בפלוגתא דאיפליגו בסברתם אבל כל דפליגי בפירושא דמלתא דקמאי לית לן האי כללא. ועיין מ"ש במס' מגילה סוף פ"ב ותו אפילו לאוקמתא דרבא איכא למי' כדדייקי' במלתיה דר' יוחנן אמאי לא גמר מעד יום האחד מאי אולמיה דהאי קרא מהאי קרא וליגמר מהאי וליפוק חצי לילה קמא אלא דטעמו הוא דסובר כרבי עקיבא דכל הלילה וכד פלגינן זמן חובה מזמן רשות א"כ ליכא לילה קודם ליום ואמר מר צריך לילה ויום והלכה כר' יוחנן. מסקינן דליכא לאוכוחי מהאי סוגיא דסובר תלמודא הלכה כר' אלעזר:

שם ע"ב גמ' וגומרה עד הנץ החמה כו' פירו' עד הנץ החמה לכתחילה ומאי דקתני סיפא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד קאי אכולהו תנאי דמתני'. ופי' מכאן ואילך היינו כוליה יומא וטעמא דמלתא דכי היכי דק"ש של ערבית זמנה כל הלילה דפירוש ובשכבך הוא כל זמן שכיבה ה"נ ק"ש של יום זמנה כל היום דפי' ובקומך כל זמן שאתה עומד וליכא פלוגתא בין ר"א לר"י אלא לכתחילה ואפילו לסב' ר' האיי גאון דמפרש מכאן ואילך היינו שעה ד' לבד לא פליג ר"א במהנץ החמה עד סוף שעה ד' שהוא זמן ק"ש של שחרית. ולענין הלכה נראה דפשטא דמלתא דכוליה יומא קרי ק"ש בברכותיה כדמשמע מתלמודא דקאמר מאי לא הפסיד לא הפסיד ברכות אלא דלא קרא ק"ש בעונתה דאמור רבנן בפי' ביה והגם דגאון פי' בהדיא מכאן ואילך שעה ד' הא איכא בה"ג דלא פי' הכי ואמר מכאן ואילך סתם דמשמע כוליה יומא גם מדברי הרי"ף דקאמר סתם מכאן ואילך לא הפסיד ולא מפליג בין שעה ד' ש"מ דכוליה יומא וכפסק הרמב"ם וסמ"ג ז"ל וכן עיקר. וכל זה לענין ברכות אבל לענין ק"ש עצמה חייב כל היום מצותה מדאורייתא ואם נסתפק אם קרא חייב לקרותה ד"ת כל דאיכא שהות ביום. ולס' האחרונים שרצו לדייק תיבת ובקומך שעת קימה וליכא מאן דשכיב טפי מהך שיעורא אין דבריהם מוכרחים ומה גם למאי דקאמר