ראשון לציון על ברכות י

שני לא נהירי. תירוצא קמא כבר הרגישו בקושית ר' עקיבא אר' עקיבא ומה שתירצו תרי תנאי אליבא דר' עקיבא לאו תירוצא הוא. ומה גם דהך דר' עקיבא דקתני משיכיר בין חמור לערוד לא מתנייא בשם תנא אחרינא ותירוץ בתרא קשה דמהיכא יס"ד שיצא י"ח ק"ש של ערבית אחר הנץ החמה דאיצטריך ר' עקיבא לחוש לה. תו קשה ליתני כה"ג פעמים שאדם קורא ק"ש קודם הנץ החמה ויוצא בה ק"ש של לילה ופעמים שאדם קורא ק"ש באותו זמן ויוצא בה י"ח ק"ש של יום ובדרך זה שמעינן נמי דלא נפיק בשל לילה אחר הנץ החמה ממה דדייק קודם הנץ ודוק:

ולדידי חזי לי דטפי מצינן לתרוצי בהך דרשב"י דאחת קודם שיעלה ע"ה כו' דאתא לאשמועינן דאינו יוצא בשל יום קודם שיעלה ע"ה הגם דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא והא חידותא הוי טפי מהך דכתבו הם ז"ל דאשמועינן דלא נפיק בשל לילה אחר הנץ החמה דזו אינה צריכה לפנים וכפי זה לא פליגי הך דרשב"י אהך דרשב"י משום רבי עקיבא וזמן עלות השחר עד הנץ החמה ישנו זמן ק"ש של שחרית ושל ערבית דהא איכא דגנו ביה ואיכא דקיימי ביה. אי נמי טפי מיסתבר לי למימר דטעמא דלא אמר רשב"י בהך דמדנפשיה פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים משיעלה ע"ה הוא לפי הקדמתו הך דרביה דכבר אמר דיוצא בשל ערבית משיעלה ע"ה ולא אתא אלא לחידותא דדינא דיוצא בשל שחרית נמי משיעלה עמוד השחר להכי לא איצטריך ואדרבא אי הוי תני לה איכא למיפרך והרי אמרה חדא זימנא וטעמא דר' עקיבא דלא תני הך דיוצא בשל שחרית משעלה ע"ה דאשמועינן רשב"י מצינן למימר דפשיטא ליה דמשיעלה ע"ה יממא הוא ככללא דדינא כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום כו' וכולן שעשאן משעלה ע"ה יצא הרי דיממא הוי ובשעת הצורך יוצא ודאי דר' עקיבא נמי בעת הצורך איירי כדדייק פעמים כו' פי' אם נצרך. אלא דרשב"י חש למאן דטעי במילתיה דרבי עקיבא דדוקא קתני דמשעלה ע"ה לענין ק"ש לא הוי יממא ותני דה"ה דנפיק בשל שחרית ואורחייהו דרבנן דבתראי חיישי ומפרשי מאי דקמאי לא חשו ליה. אלא דמשמע דלדעת רשב"י כל דהוצרך מצי למיקרי ק"ש של ערבית משעלה ע"ה והגם דשגג ואישתלי ולא קרא עד ההוא זמנא הרי זה קורא אבל לענין הלכה מדקאמר תלמודא דההוא עובדא דההוא זוגא דרבנן דאשתכור כו' דאניסי נינהו וקאמר ריב"ל כדאי הוא רשב"י למיסמך עליה בשעת הדחק משמע דלא פסקי' הלכה כותיה אלא בשעת הדחק כהך עובדא דאשתכור כו' או שעת הדחק דדמי לאניס. הגם דאיהו אמרה למלתיה בכל גוונא ובזה נמי מאי דקאמר הש"ס אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג דמשמע אכולה מלתא דקתני עד שיעלה ע"ה מצי למיקרי ותו לא נמי לא מפלגא אהא הלכתא דה"ק עד שיעלה ותו לא כל דלא אניס דבאניס לא איירי ומאי דקא' להו לבניו אם לא עלה כו' דמשמע דאם עלה פטירי ה"ק אם לא עלה הוי מלתא דפסיקא דחייבין אתם לקרות אבל אם עלה איכא למיבחן בטעם עכבת קריאתם אם שוגגים אם אנוסים אם שוגגים לא ליקרו אם אנוסים יקראו ומשכחת לה דאם אנוסים הוו הגם דעלה ע"ה הורה להם לקרו' אי נמי שוגגים ואיתרמי ועדיין לא עלה ע"ה ואית לן למימר נמי דפליג ר"ג וסובר אפי' אנוס משעל' ע"ה לא הוי זמן ק"ש אלא דאנן בהאי פרטא דדינא לא פסקי' אלא כרשב"י אבל כל דלא אניס הלכה כר"ג דדוקא עד שיעלה ע"ה דלא כרשב"י אלא דחזיתיה להרי"ף בהלכות דכתב אהנהו תרי מתניתות דרשב"י ודרשב"י משום רבי עקיבא הלכתא נינהו. ונראה דסובר בפירושא דמלתא דקא' ריב"ל בשעת הדחק קאי אמלתיה דרשב"י פי' דרשב"י בשעת הדחק אמרה למילתיה דנפיק בק"ש של ערבית משעלה ע"ה תו חזיתיה דעביד חילוקא דדינא בין קריאת שמע של ערבית אחר ע"ה לק"ש של שחרית אחר ע"ה דק"ש של שחרית הגם דלא אניס אלא דהיה משכים לצאת לדרך או בדיעבד משא"כ של ערבית דוקא אניס כדדייק הרי"ף אניס או חלה ע"כ. ולדרכו אורח צדיקים כאור נוגה מאי דלא תנא רשב"י פעמים שאדם קורא ק"ש משעלה ע"ה ויוצא כו' גם בהך דמשם ר' עקיבא נמי משום דההיא דרשב"י איירי הגם דלא אניס והגם דשגג ולהכי דוקא קודם שיעלה ע"ה הוא דנפיק בשל ערבית והך דמשם ר' עקיבא איירי דוקא בדאניס להכי לא תני אלא של שחרית אבל של ערבית לא תני כי היכי דלא תטעה להשוותם וכפי האמת שאני פעמים דקתני בהך דרשב"י מפעמים דקתני בהך דרבי עקיבא ודוק:

ופש גבן למידק בהני תרי מתנייתא בשלמא הך דרשב"י דקתני אחת קודם ע"ה אמרינן דאתא לאשמועינן דלא כרבנן דפליגי עליה דר"ג ואמרי עד חצות. אלא הך דמשם ר' עקיבא אמאי אצטריך למיתני אחת אחר הנץ החמה פשיטא מי איכא דסלקא דעתיה למטעי דאחר הנץ החמה לאו יממא הוא והוה נראה לי לומר דתנאי קבעי תרי הלכתות לב' בני אדם עז"ה לחד למיקרי ק"ש של לילה קודם ע"ה ושל יום אפילו משיעלה ולחד למיקרי של לילה אחר עלות ושל יום אחר הנץ והיינו מי שדרכו לקום משעלה ע"ה אם כן לדידיה זמן קימה הוא משעלה ע"ה האי לא מצי למיפק י"ח ק"ש של ערבית משעלה אלא דוקא קודם ע"ה אבל אחר ע"ה זמן ק"ש של שחרית הוא דקרינן ביה ובקומך והיינו ברייתא דרשב"י. ומי שדרכו לקום אחר הנץ החמה דלגבי דידיה משעלה ע"ה זמן שכיבה הוא לגבי דידיה לזה מצי לקרות של ערבי' באותו זמן ולא של שחרית דלא זמן קימה הוא לגבי דידיה ואינו יוצא י"ח אלא דוקא אחר הנץ החמה והני מילי דמפלגינן לומר מאן דגני למאן דלא גני אלא דוקא בזמן זה דמשעלה ע"ה עד הנץ החמה אבל מקמי ע"ה ואחר הנץ החמה פשיטא דהגם דאשכחן דאיכא מאן דגני אחר הנץ החמה ומאן דקאים קודם ע"ה בטלה דעתייהו דלא מפלגינן ביה דכל קודם ע"ה ליליא ודאי וכל מהנץ החמה יממא ודאי ומהשתא מתדייקי מתנייתא שפיר עז"ה פעמים שאדם קורא ק"ש פעם אחת קודם שיעלה ע"ה דוקא לזה הוא דקאמינא לך שקורא ק"ש של שחרית משעלה ופעמים שאדם קורא ק"ש משיעלה ע"ה לזה האיש לא שרינן ליה לקרות ק"ש של שחרית אלא אחר הנץ דלא מזכינן שטרא לבי תרי דלא שרינן לאדם אחד לקרות בזמן זה של ע"ה של ערבית ושל שחרית דהוי כחוכא ואטלולא ולא יקשה בעיניך לומר היכי מיחשיב ע"ה ליליא לאדם זה בשביל דאיהו גני ולאדם זה יממא בשביל דקאים דהא כיון דקושטא הוא דאיכא אינשי דקיימי בהך שעתא כדקאמר הש"ס וקושטא הוא דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא מאן דקאים דאמינא ליה דהוי יממא אית ליה כמה בני אדם דכותיה וכן מאן דגני ומלתא דסברא הוא דרחמנא אמר בשכבך ובקומך האי קרי ק"ש של ערבית משעלה ע"ה דהך שעתא גני בה איהו וכמה דכותיה והאי קרי ביה של שחרית משום דקאים בההיא שעת' איהו וכמה בני אדם דכותיה אלא דלא חזינא לרבוותא דאתערו בהאי חילוקא דדינא ומשמע דסבור דלא מפלגינן באינשי ולדידהו נראה לי מיהא לומר דמאי דהוצרך ר' עקיבא למיתני אחת אחר הנץ לאשמועינן מיהא דמאן דקרי ק"ש של ערבית משעלה ע"ה לא שרינן ליה למיקרי סמוך לה של שחרית אלא דוקא אחר הנץ החמה ולפחות כל דליכא אונס גמור כגון מי שהשכים לצאת לדרך לא שרינן ליה ומחייבינן ליה להמתין עד הנץ החמה משום דמיחזי כתרתי דסתרן והכי נמי הך דרשב"י דתנא א' קודם ע"ה אתא למימר דלא שרינן למיקרי של יום משעלה ע"ה דלא אניס מיהא אלא אי קרי של לילה קודם ע"ה אבל אי קרי של לילה אחר ע"ה לא מצי למיקרי בזמן עצמו של לילה משום דהוי תרי דסתרן וכתיב דרכיה דרכי נועם. והן הנה כללי דפסקי דינין דנפקי לן בהאי דינא. ק"ש של לילה מצוה מן המובחר עד חצות דהא מודה ר"ג דפליגי רבנן עליה ועבדי סייג ובהא הלכתא כוותייהו ודאי ואסיר למיכל משחשכה עד דקרי ק"ש כדמשמע מבריתא דמייתי בש"ס דקתני אדם בא כו' נכנס לבית הכנסת כו' ע"כ. וכמו כן דייקי התו' התם ובהא אפילו ר"ג מודה בסייג ובדיעבד ואפילו מזיד מצי לקרותה עד שיעלה ע"ה דהא פסקינן הלכה כר"ג דקתני עד ע"ה מצי לקרות ומשמע בין שוגג בין אנוס כדמוכח מן הש"ס דמשעלה אינו זמן ק"ש של לילה למי שהזיד ולא קרא ואפילו דיעבד והיינו פעמים דקתני רשב"י ואם נאנס יכול לקרות' גם משעל' ע"ה והיינו