ראשון לציון על ברכות ט

ברכות פרק א משעה שהכהנים וכו' רש"י כתב דהשתא דנהיגי לקרותה בציבור מקמי הכי בעוד היום הוא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ועיקר מצותה שאנו יוצאי' י"ח בה היא מה שאנו קורין על המטה פ' ראשונה ע"כ והתוס' לא נראה להם להלכה שיוצאין בפרשה ראשונה לבד וכתבו שסומכין על דעת ר' יהודה דאמר זמן תפלת מנחה עד פלג המנחה וממילא מאז מתחיל זמן ערבית והראיה דאשכחן דקאמ' תלמודא בפרק תפלת השחר בפיסקת תפלת המנחה עד הערב ר"י אומר עד פלג המנחה וז"ל א"ל ר"ח לר' יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כר"י כו' הכא מאי וא"ל מדרב מצלי של שבת בע"ש כו' שמע מינה הלכה כר' יהודה כו' ע"כ. שמעינן מינה דמאן דסבר כר' יהודה דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה מצי לצלויי תפלת ערבית דמסתמא חשיב ליה ערב והגם דלא הוי זמן שכיבה דהא לא דריש בשכבך ובקומך וכמו שכתבו התוס' בע"ב ד"ה א"ל יע"ש. שוב דחו התוספות הך דכר"י עבוד משום דמצלו מנחה ג"כ סמוך לחשיכה והוי כתרי קולי דסתרן והעלו דעיקר סמיכתן הוא ככל הנהו תנאי דבסמוך דמיקרי זמנה קודם צאת הכוכבים והוכיחו מרב דהוה מצלי דשבת בערב שבת ע"כ. דבריהם תמוהים היכי מוכיחו מההיא דרב דההיא קאמר הש"ס דכרבי יהודה ס"ל ולפי מה שכתבו דהוי תרתי דסתרן ממילא רב לא הוי מצלי מנחה סמוך לחשיכה ותו רב דמצלי מצלי בעוד השמש כדמשמע להדיא התם בפ' תפלת השחר ולהנהו תנאי ליכא בהו מאן דמתיר לקרותה בעוד השמש כדמוכח להדיא דהא מאן הוא בכולהו הנהו תנאי דמקדים זמנה ר' אליעזר דאמר משקדש היום דהוא בין השמשות אבל בעוד היום ואצ"ל שעה ורביע ליכא מאן אמרה וכ"כ הטור להדיא. ואין דברי התוס' מיושבים אצלי וישוב דבריהם הוא כדרך שכתב הרא"ש שהביא הך דרב דצלי של שבת בע"ש לדרך קמא דכרבי יהודה עבדי אבל למה דאמר דכהנהו תנאי עבדי לא מצי לצלויי אלא בין השמשות כתנא דמקדים בכולהו אבל מקמי הכי לא יצא ידי חובתו ודחה הרא"ש הך דרב דצלי וכו' משום דאפשר דהוה קרי קריאת שמע בתר הכי בזמנה. ולדעתי דברי רש"י עיקר דבק"ש שעל המטה נפקי דהא ממ"נ אי כר"י ס"ל קשה תרתי חדא משום תרתי דסתרן. ועוד אי שמעת ליה לר"י דאמר לאו זמן מנחה לילה מי שמעת ליה דאמר וההיא דרב הא דחה ליה הרא"ש ברוח מצויה. ואי כהנהו תנאי מאן שמעת ליה דמקדים בכולהו ר"א בין השמשות אמר מקמי הכי לא אמר ואינהו צלו בעוד היום. והרמב"ם כתב בפרק א' מהלכות תפלה וז"ל ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בע"ש וכן יתפלל של מוצאי שבת כו' ובלבד שיקרא קרית שמע בזמנה אחר צאת הככבים ע"כ. גילה דעתו דהך דרב הוה מיהדר וקרי קרית שמע בזמנה. וז"ל בפרק א' מה' ק"ש איזהו זמן ק"ש בלילה מצותה משעת יציאת הככבים כו' ואמר מצותה לגבי עד חצי הלילה והגאונים והרי"ף גם כן פסקו דדוקא מצאת הככבים. ולענין הלכה נרא' לי דאם צבור מצלו בין השמשות מצלי בהדייהו כיון דאיכא מסמך גאולה לתפלה דהוי עת רצון ומצינן למיסמך אדרבי אליעזר אבל מקמי הכי ליצלי ביחיד:

שם גמ' תנא אקרא קאי מהכא דייקינן דתנא דמתני' סובר קרית שמע דאוריתא דאי כמאן דאמר קרית שמע דרבנן וקרא דבשכבך כו' בתלמוד תורה מאי אקרא קאי ולדברי שמואל דאמר דרבנן לא משנינן הכי אלא חסורי מחסרא והכי קתני חייב אדם לקרות קרית שמע שחרית וערבית מאימתי קורין כו' ומשום דלאו קושיא אלימתא היא לא טרח תלמודא למימר הניחא כו' אלא לשמואל כו' והגם דלא אמרינן חסורי מחסרא בתחילת המשנה הכא שאני דהא משתמעת נמי דצריכי לקרות מדקתני מאימתי קורין ק"ש. איכא למידק אמאי אין מברכין על קרית שמע אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות שמע. וראיתי להרב אבודרהם דיהיב טעמא כיון דעיקר טעם הברכה הוי לקבל עליו עול מלכות שמים קודם לעשית המצוה. בקריאת הא איכא שם ומלכות בפסוק ראשון ע"כ ולמאי דחמיתיה לרב עמרם גאון שהביא דברי הרא"ש דהאידנא דקורין בציבור קרית שמע מבעוד יום שאין אנו יוצאין ידי חובתינו אלא בק"ש שעל המטה וצריך לברך עליה אקב"ו לקרות קרית שמע ע"כ. לדבריו ז"ל אינו צודק טעם אבודרהם ואולי כי דוקא בקרית שמע שעל המטה תקנו ברכה זו כיון דלא קרו לה אלא משום מזיקין בהיכא דצריכין למיפק בה ידי חובת מצות קרית שמע בעי לברוכי כי היכי דמנכרא מלתא דלחובה קרי לה:

שם ע"ב תוס' א"ל ר"י תימא וכו' וי"ל וכו' דלא דריש כו' ע"כ. האי שינוייא הוי למאי דלא קיימא לן כוותיה לענין דין זמן ק"ש אבל למאי דדייקו התוס' בדיבור א' שאחורי הדף דעליה סמכינן האידנא דמצלינן בעוד היום לא מצינן למימר הכי דהא דרשת בשכבך ובקומך הלכתא נינהו ועיקר תירוצא להאי קושיא הוי הכי לדידהו דחכמים קאמר להו ר"י לדידכו דסוברים כחכמים דפליגי עלי בזמן תפילת המנחה ואומרים עד הערב כו' ועיין בדברי הרא"ש כי כן הדברים:

דף ד' גמ' ע"א וחכ"א עד חצות חכמים כמאן ס"ל אי כר' אליעזר כו' לעולם כרבן גמליאל והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם כו' ע"כ. משמע דגם במשמעות דברי חכמים מחייבי הכי דלא תימא דר"ג איהו הוא דמשוה דעת חכמים לדעתו ולא כן תנאי דמסברי להו אלא לכ"ע ת"ק לא קאמר אלא למיגדר מלתא וקשה במאי פליגי ת"ק ור"ג וליכא למימר דלא פליגי דהא קאמר תלמודא בדף ח' וז"ל אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג כו' מכלל דפליגי רבנן עליה ואפשר דת"ק סובר דקנסינן לעובר מחצות ואילך ואינו שכר זמן ק"ש בעונתה ור"ג סובר דעובר על דברי חכמים הוי אבל שכר ק"ש בזמנה קרי. או אפשר דר"ג לא ס"ל הך תקנה דעד חצות ואי שהי ולא קרא לא עבר אדרבנן. והרמב"ם פסק בפ"א מהל' ק"ש וז"ל איזהו זמן ק"ש כו' עד חצי הלילה ואם עבר יצא שלא אמרו כו' אלא להרחיק כו' ע"כ וכתב הכ"מ דפסק כחכמים ע"כ. משמע מדבריו דסובר דר"ג פליג בתקנתא וקשה חדא דהרי פסקי' בש"ס אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג וכמו כן בפירוש המשנה כתב הרמב"ם והלכה כר"ג. על כן נראה דסובר רמב"ם ז"ל דפלוגתייהו היא אם עבר חצות לילה ולא קרא לת"ק פקע כליליה וקרינן עליה מעוות לא יוכל לתקון ור"ג סבר דלא קנסינן ליה כולי האי וכדרך הראשון שכתבנו כדקאמר בש"ס וכדבריו בפי' המשנה ופי' האי פלוגתא דת"ק ור"ג לפום מאי דכתיבנא הכי היא דרבנן סבור קנסינן ליה הכי כי היכי דידע דבתר האי זמנא לא מקיים מצות ק"ש בעונתה ובהכי יזרז ולא ליפשע בה כל ימיו ור"ג סבר דכולי האי לא קנסי' ליה דילמא איתרמי ליה ופשע ולא קרא עד חצות וכיון דידע דלא מקיים בתר הכי מצות ק"ש לפשע ולא לקרא ופסק רמב"ם כר"ג דקאמר ישנו לזמנה בתר הכי ואמר יצא י"ח וכדקאמר הש"ס הלכה כר"ג והם דבריו בפי' המשנה:

ד' ח' ע"א גמ' אמר אביי מריש כו'. עיין מה שכתבתי במגילה דף נ"ט ד"ה אמר אביי ע"ש:

שם ע"ב גמרא תניא רשב"י אומר פעמים וכו' איכא דמתני כו' ועיין מ"ש התוס' בד"ה לא לעולם ליליא ובד"ה לעולם יממא הוא כו' עיין בדבריהם הנה לדבריהם ז"ל חולק רשב"י אדר' עקיבא דלרשב"י אינו יוצא י"ח של ערבית אחר ע"ה ולר' עקיבא לתירוצא קמא אינו יוצא משעלה ע"ה אלא של ערבית ולא של שחרית ולתירוץ אי נמי יוצא בה בין של ערבית בין של שחרית ותירוצם ז"ל ראשון גם