ראשון לציון על ביצה קצב

כל דלא אשכחן דגזרו מנל"ן דאסיר והגם דאשכחן דגזור במשום מצוה דלא מקדישין ולא מעריכין כו' דילמא דוקא הכא הוא דגזור והו"ל לאשמועינן מתני' אין דנין אפילו אב ב"ד ולא מקדשין אפילו מי שאין לו בנים וכו' וליתני הכי ואלו משום רשות ומשום מצוה והוינן מפרשי לה רשות דאיכא דעדיף כו' מצוה דליכא דעדיף כו' וכן כולהו ואולי דכיון דטעמא דגזרת אין מחרימין ואין מקדשין הוי משום מקח וממכר ומקח וממכר גופיה הוא מטעם שמא יכתוב א"כ כי גזרו בהנך דמשום מצוה משתמעא מלתא גם להנך דאין דנין כו' ואפילו הוו מצוה כגון דלית דעדיף מיניה נמי גזור

דף ל"ז גמרא ורמינהי משילין דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת כו' ע"ס הסוגיא לפום מסקנת הש"ס מאי דקתני במתני' אין בין י"ט לשבת וכו' הויא כב"ש פירש כב"ש דבכל גוונא לא מחלקין בין י"ט לשבת אלא באוכל נפש בלבד אבל לא אשכחן דפליגי ב"ה בהאי כללא אלא בהוצאה והבערה דאמרי מתוך אבל בר מן דין לא אשכחן דפליגי ומודים בכללא בר מן דין והך דמשילין נמי תליא ונפקא מפלוגתא דמוציאין את הקטן דכיון דסברי בית הלל מתוך דהותרה הוצאה כו' ואין טלטול מדין הוצאה נגעו בה לזה הוא דהתירו ובזה ניחא מאי דקאמר הש"ס בשבת דף ס' וז"ל אבל שבת וי"ט כי הדדי נינהו דתנן אין בין י"ט לשבת כו'. ומ"ש התוס' הכא למה שהקשו אמאי לא מותיב מההיא דמוציאין כו' ותירצו דשאני ההיא דהויא דאורייתא כו' ע"כ. אין דבריהם נראין דלכשנאמר דבי"ט הותרה הוצאה נימא ג"כ דמכ"ש דהותר טלטול דצורך הוצאה ומאי פריך ממשילין. ולא מצינא למימר דלא הוה ס"ד דטלטול הוי צורך הוצאה דהא סתמא דתלמודא הוא דקאמר לה ומשמע דהויא מלתא דפשיטא. ולדעתי מאי דלא פריך מההיא דמוציאין משום דטפי ניחא ליה לרמויי מתני' רישא וסיפא רישא הך דמשילין סיפא אין בין יום טוב מלארמויי מתני' דחיקא ותו דטפי ניחא ליה למפרך סתמא אסתמא מלמיפרך מבית הלל

שם ע"ב גמ' כאן ברועה א' כאן בשני רועים כו'. רש"י פירש יש רועה א' בעיר או ב' רועים בעיר כו' יעש"ד ורמב"ם בפ"ה מהלכות י"ט כתב וז"ל המוסר בהמתו לבנו הרי היא כרגלי האב מסרה לרועה ואפילו נתנה לו בי"ט הרי היא כרגלי הרועה מסרה לב' רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהם עכ"ל פירוש מסרה לב' רועים ולא פירוש למי מסר גם לא היה בדעתו א' משניהם דאם היה בדעתו א' משניהם יכול הוא לברר דעתו ותהיה כרגל הרועה אלא ודאי דאיהו גופיה לא ברר בדעתן וכיון דכן לא הועילה מסירה זו לאפוקהי מרשותיה כיון דלא קנה שום אחד מהם וקיימה ברשות בעליה בכניסת י"ט ומאי דקאמר הש"ס דייקא נמי דקתני לבנו או לרועה לסברת רש"י ז"ל הכי דייק דמדקתני לבנו או לרועה משמע דתרווייהו קיימי והיינו ב' רועים והכי פי' אפילו יש בנו רועה דסד"א מסתמא לבנו הרועה מסריה והו"ל כרועה א' קמ"ל דלא והרי היא ברשות בעליה כל שלא נתברר להדיא כן פי' הרשב"א וכפ"ז מתניתין במסרה לרועה או לבנו בי"ט מיירי ולא אצטריך למתני במתני' או לרועה אלא לומר דבדאיכא שני רועים מיירי ולא סבירא ליה תלמודא לפרושי מתני דהכי קאמר מסרה לבנו הרועה או לא היה בנו רועה ומסרה לרועה אחר משום דהוקשה ליה לימא רועה דעלמא דלא נפקא מרשות בעליה וכל שכן לבנו הרועה ולזה פירושו דלא אתא תנא במאמר או לרועה אלא לומר דאיכא רועה אחר וחידוש במסרה לבנו בי"ט דלא אמרינן דמסתמא דעתו על בנו ולא על אחר ולדרך זה קשה ראשונה הרי מתני' דקתני מסרה לבנו משמע אפילו מסרה בעי"ט דאי ביום טוב הרי ממה דקתני במתני' בתר הכי השואל כלי מחבירו מעי"ט כרגלי השואל ומקשינן בש"ס פשיטא ומשנינן שלא מסרו לו אלא בי"ט מהו דתימא לאו ברשותיה אוקמיה קמ"ל א"כ עד השתא לא אשמועינן תנא דהגם דלא הוה ברשותיה דשואל אלא בי"ט הוי כרגלי השואל וא"כ היכי מצינן לפרושי דרישא במסרה לבנו או לרועה דמיירי במסרה בי"ט ומטעם דמערב י"ט לא מסיימא מלתא דדעתיה על זה שנתנה לו בי"ט והלא עד השתא לא השמיענו תנא דמועיל מסרה בי"ט אפילו גילה דעתו להדיא מעי"ט שיתנה לו למחר ב' בדאיכא ב' רועים ונתנה ביום טוב אמאי לא אמרינן דמסתמא דעתיה הוה מערב י"ט ליתנה לזה שנתנה לו היום בשלמא אם נאמר דמיירי דלא היה דעתו מערב י"ט על זה שנתן אותה לו בי"ט ניחא אלא אם נאמר דמאתמול הוה דעתו ליתנה לרועה והיום שהוציא מחשבתו לפועל נתנה לזה אמאי לא אמרינן דזהו תחלת המחשבה ותגדל אקושיא דהיכא דאיכא בנו רועה אמאי לא אמרינן דדעתיה דאיניש מסתמא לתת לבנו ולא לרועה דעלמא. ג' לפי' רש"י דמאי דקאמר הש"ס כאן ברועה א' כו' קאי על המקום שהמקום ההוא לא הוה ביה אלא רועה אחד כאן בשני רועים שהמקום כו' אין הלשון מדוקדק דלאו הכין הול"ל אלא כאן באתרא דאיכא רועה א' כאן באתרא דאיכא ב' רועים דהרי העיקר שאנו מחלקים בו הוא אם יש רועה אחד בעיר. בשלמא אי מפרשינן דקאי אמסירה כמו שפי' רמב"ם כאשר אבאר בס"ד ניחא דאמסירה דקתני במתני' קאי כאן ברועה א' פירוש שמסר לרועה א' כאן שהיתה המסירה לשני רועים אלא לרש"י קשיא. ומכח הני תלת קושיין נד רמב"ם מדרך זה ופי' באופן אחר דמתניתין איירי דמסרה בעי"ט ובנו דקתני לאו רועה הוא והכין נמי משמע פשטא דמתני' דקתני לבנו או לרועה דמשמע דבנו לאו רועה הוא וטעמא דקתני כרגלי הבעלים משום דהגם דמסרה לו אעפ"כ כאלו היא ברשות האב דלהא מלתא הוי יד הבן כיד האב אפילו הוה גדול דכן דרך האב להניח מעשיו ביד הבן ומאי דקתני או לרועה דמוקי לה בש"ס בשני רועים פי' דהיו בשני הרועים יחד ונתנה לאחד מהם ולא גילה דעתו מי הוא זה פי' אפילו בדעתו לא ברר אלא כל אחד מהם שיקח הנה הוא רוצה בו ובזה לא זכה אחד מהם דכל אחד יעכב על חבירו ובזה נשארה ברשות בעליה ומאי דקאמר הש"ס דייקא נמי דקתני כו' פי' מדקתני מסרה לבנו או לרועה משמע רועה דומיא דבנו מה בנו דלא נפקא מרשותיה ה"נ רועה דלא נפקא מרשותיה וה"ד מפרש לה תלמודא כגון שמסרה לשני רועים וזה ניחא לפרושי טפי מלפרש זה שאמר הרב המגיד ז"ל ומיתורא דבנו קא דייק לה דלא אצטריך אם לא שתאמר דחלוקת לרועה פי' שמסרה לשני רועים יעש"ד משום דאם נפרש כן יש לבעל הדין לחלוק ולומר דהרי כשאנו מפרשינן לרועה הוא רועה א' בהכרח לומר דהיינו טעמא דהויא כרגלי הבעלים הגם שמסרה לרועה אחד מערב י"ט משום דלא חשיב בעליו להיות כרגליו אלא בעליו ממש שיש לו קנין בגוף הדבר ומאי דקתני במתני' כלים המיוחדים לאחד מן האחים נמי מיירי דיש לכל אחד מהאחים חלק בכלים וגם השואל כלי כו' דקתני משום דחייב באונסין הו"ל כבעלים ולעולם כל דלית ליה חלק בגוף הדברים הגם דהו"ל ברשותיה לא הוי כרגליו ומהשתא בהכרח לומר מסרה לבנו דלא תימא דבנו כיון דראוי ליורשו והיה בידו עתה וגם יד הבן נתונה בנכסי אביו סד"א דהוי כרגליו קמ"ל דאעפ"כ הרי היא כרגלי הבעלים. לזה בחרתי לומר דתלמודא דייק לה בדדמי למאי דקמה ולדרך זה דרמב"ם אפילו מאה רועים בעיר ומסרה בי"ט לאחד מהם הרי היא כרגלי הרועה דמסתמא דעתיה הוה ליתנה לרועה זה ומסתברא לי שאם היה בנו רועה ומסרה לו דהיא כרגלי בנו הרועה דמסתמא כי יהבה ניהליה לרעותה אדעתא להוליכה לכל מקום מרעה אשר ייטב בעיני הרועה אותה וכן ראיתי שכתב הרשב"א ז"ל בדעת רמב"ם ועיקר

שם גמרא דקא ינקי תחומין מהדדי. פירוש כיון דביום טוב ינקי חלקיה נמצא שבכל חלק שביד כל אחד מהשנים יש בו ג"כ מחלק האחר ואותבינוה רב כהנא ורב אשי לרב השתא לאיסור מוקצה כו'. רש"י פירוש דחלק חבירו מוקצה לגבי דידיה כו' והקשו בתוס' דמאי איסור מוקצה במוכן לחבירו יע"ש ופירוש דאסור מוקצה דקאמר היינו מה שגדלה בי"ט ומוסיף בשמנונית ע"כ ודברים ג"כ מוקשים דלמא דבאיסור מוקצה כזה