ראשון לציון על ביצה קפד

הגם דעבידי להתבקע לא שכיח כ"כ דנימא שיצפה מתי תשבר להסיקה

שוב ראיתי להתוס' בריש מכילתין ד"ה אין שתירצו כמו שכתבתי אלא דמ"ש התם דסואר של קורות הקצאתו היא לר"ש וטעמו משום דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. למאי דכתיבנא למעלה בד"ה רבינא אמר כו' בדעת הרי"ף והרמב"ם בכרכי דזוזי הגם דקיימי לסחורה לא חשיבי מוקצה מחמת חסרון כיס. הני קורות נמי הגם דקיימי לבנין לא חשיבי מוקצה מחמת חסרון כיס אלא דהתוס' ז"ל אזלי לשיטתם דלא פירשו ההיא דכרכי דזוזי כדפירשוה הרי"ף והרמב"ם אלא משום דהוו מוקצה מחמת מיאוס וכבר כתבתי למעלה מה ששייך לפ' בזה שוב שבתי לראות ואראה דקושיא זו דאמאי מוקי רב נחמן סתמא דלא מן הקורה כו' כר"י לאו קושיא היא דטעמא משום דמאי דקתני ולא מן הקורה שנשברה לא קאי אקורות דרישא דקיימי לבנין אלא אקורה דלא קיימא לבנין ואי בעי להסיקה שרי אפילו לר' יהודה מידי דהוה דמסיקין בכלים לכ"ע אלא כיון דמעי"ט לאו להכי קיימא פליגי ר"י ור"ש דר"י סבר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים והכא דקתני ולא מן הקורה שנשברה שמע מינה דסתם כר"י וכן תמצא שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות י"ט וז"ל אין מבקעין עצים מסואר של קורות מפני שהן מוקצה ולא מן הקורה שנשברה בי"ט מפני שהיא נולד וכן כלים שנשברו בי"ט כו' ע"כ. הרי להדיא דמפרש הרמב"ם טעם איסור קורה שנשברה כטעם איסור שברי כלים דר"ש שרי ור"י אסיר. ומהשתא הרי ראיה חותכת דסתם לן תנא כר"י והיינו דברי רב נחמן תו שבתי לראות לדברי רמב"ם אמאי השמיט איסור סתירת בית דאוירא דליבני כיון דאיכא פלוגתא דתנאי הו"ל לאשמועינן דשרי וליכא למימר דכל דלא אמר דמותר משתמעא מלתא ממילא דאסיר הא ליתא כיון דאיסור זה אינו איסור גמור אלא מדרבנן לא הוי מלתא דפשיטא דאסירא ובפי' המשנה כתב וז"ל ומה שאמר ר"מ פוחת אינו רוצה לומר שיסתור הכתלים בי"ט אבל כפי סברתו הוא מותר לפחות אם היו כותלי אותו החצר לבנים סדורים מבלי בנין ואין הלכה כר"מ עכ"ל. איכא למידק בדבריו אבל לפי סברתו הוא מותר כו' פשיטא שכפי סברתו הוא מדבר דבריו ולא היה צריך הרמב"ם לומר אלא עז"ה אינו ר"ל שיסתור הכותל אלא אם היו כותלי אותו החצר לבנים כו'

ונראה שדעת רמב"ם ז"ל היא שסובר דבין לר"מ בין לת"ק ליכא איסור בזה משום סתירת אהלא דהא אפילו עשית אהל לא אסיר אלא מחיצה המתרת וכדכתיבנא לעיל דף כ"ח ד"ה בעא מיניה כו' יע"ש ולא אתא ר"מ אלא לשרויי טלטול אבנים משום דסובר דליכא בי"ט איסור מוקצה אפילו באבנים ולזה דקדק הרמב"ם ואמר כפי סברתו הוא מותר כו' פי' כפי סברתו דסובר להקל במוקצה והכא בי"ט הקל גם באבנים לזה אמר דמותר לפחות לכתחילה פי' אפילו ליקח בידים האבנים ולהסירים ואצ"ל אם יכול לדחותם מן הכותל ולפחות הכותל דהוי טלטול מן הצד דשרי. והגם דאמרינן בפר' כירה טלטול מן הצד שמיה טלטול כבר יישב הרי"ף והתוס' דלא אמרינן הכי אלא בענין טלטול המת שאין בטלטולו צורך שבת אבל בשאר טלטול דהוי לצורך אכילה קי"ל דלא שמיה טלטול ומשמע מדבריו דאפילו לטלטל מן הצד דבר האסור שרי כל דלצורך אכילה עביד וכן פי' הרשב"א בחידושי שבת וכדברי התוס' והשוה דעת הרי"ף לדעת התוס' דעיקר החי' הוא אם הוא בשביל דבר המותר או בשביל דבר האסור וכל דהוי בשביל דבר המותר שרי וכההיא דגרסינן התם בפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלת תוחב בכוש או בכרכר ונוטלן כו' ע"כ והתם פשיטא דלא אפשר דלא דחי לתבן ולגחלים אנה ואנה קצת כשתוחב הכוש ואע"פ כן שרי ולא שנא טלטול דהרבה ואה"נ אי לא הוה סגי דלא לטלטל טובא הוה שרינן ליה לטלטל מן הצד. ותדע מההיא דתנן בפרק תולין הקש שעל המטה מנענעו בגופו הרי דאפילו טלטול דבר האסור עצמו שרי כל שצורך טלטולו הוא בשביל דבר המותר הכא נמי דכוותה ומה שמוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל ליכא הוכחה כמ"ש במקומו בס"ד ולפ"ז אפשר לומר דהיינו טעמא דהרמב"ם דהתיר סתם בית דמשמע אפילו בית בנין משום דאי ת"ק לא שרי אלא באוירא דליבני נהי דאסרי טלטול סוף סוף הוה ליה למשרי לדחויינהו מן הצד ומדלא אשכח היתרא אלא אם נפחת שמע מינה דמיירי אפילו בבית בנין ואתא ר"מ ושרי לפחות אפילו כדרכו בכל גוונא ולטלטל הלבינים להדיא אם הוא במציאות דאינו יכול ליפחת אלא ע"י שיקח הלבינים להדיא ולהוציאם וכפ"ז אמרינן נמי דטעמא דרמב"ם דלא כתב האי דינא דאוירא דליבני משום דעיקר דינא דקתני הכא רבי מאיר ופליגי עליה רבנן הוא איסור מוקצה דאבנים דבנין והאי דינא כבר השמיענו רמב"ם בהל' שבת ובהל' י"ט בדין עצים המוקצים בפ"ב הלכה י"ב ועדיפה מינה אסר אפי' קורה שנשברה. ונפיק לן דינא כפום השתא דשרי לסתור כותל דאוירא דליבני כל דלא מטלטל להדיא אלא כלאחר יד ותדע דאפי' מחיצה המתרת עצמה אמרינן בעירובין ופסקה רמב"ם פ"ד מהל' סוכה שאם לא ידעו בני אדם העושים מחיצה שרי אפי' לכתחלה וז"ל רמב"ם עושה אדם את חבירו דופן בי"ט כו' ע"כ. ועיין מה שכתבו התו' בעירובין דף מ"ד ד"ה פקק כו' וגם לבנות כותל בית כזה מותר אי לא הוי מטעם איסור טלטול אבנים ונפקא מינה לעשות כותל מהכלים זה ע"ג זה שפיר דמי זולת אם נעשה כן להתיר טלטול בשבת או להכשיר סוכה אבל אפי' בסוכה בדופן רביעי שרי וז"ל רמב"ם שם בפ"ד מה' סוכה וכן עושה בכלים דופן רביעי בי"ט עכ"ל. הרי דשרי לכתחלה לבנות כותל מכלי כל שאינו מתיר ע"י כך מה שהוא צריך אליו ומינה נשמע דהוא הדין לסתור דשרי אלא דאיכא למידק לפי דרך זה מאי דקאמ' בש"ס בסמו' כדפריך לשמואל מההיא בריתא דקתני חותמות שבקרקע מתיר ומפקיע וחותך ומשני ר' מאיר דאמר אף פוחת לכתחילה כו' ע"כ דמאי דאתא ר"מ לאשמועינן הוא התירא דסתירת בנין. וי"ל דהכי קאמר הא מני ר"מ דמקיל בי"ט משום שמחת י"ט במלתא דאסרי' בשבת וכי היכי דשרי מוקצה דליבני בי"ט הגם דאסר בשבת כדקתני בברייתא ה"נ בהאי מקיל בי"ט הגם דאיכא מיחוש אסור בשבת. וליכא לאקשויי מדאמרינן לקמן אמתני' דאין מקיפין א"ר נחמן אבנים של ב"ה מותר לצדדם ואותביה מדתנן אין מקיפין ב' חביות כו' ומשני שאני התם משום דעביד אהלא ופריך אלא מעתה בנה אצטבא בי"ט דלא עביד אהלא הכי נמי ומשני בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה וגזור רבנן בנין עראי משום בנין קבע והכא משום כבודו לא גזרו ע"כ משמע דאפילו העמדת אבנים בלא בנין גזרו בו רבנן משום בנין. ב' תשובות בדבר חדא הכא נמי בבית דאוירא דלבני לית בה איסורא משום דאיכא שמחת י"ט כי הך דאבני בית הכסא ותדע דהרא"ש פי' דכבוד י"ט קאמר א"כ חדא מלתא היא כהך דבית מלא פירות. שנית דהכא באבנים של בית הכסא עושין אותם כעין בנין שלא ימוטו הנה והנה כשיושבים עליהם ואפשר שהמקום שיושבים האבנים יש בו טיט תיחוח ודמי לבנין ולהכי נמי פריך מבנין של אצטבא ומשני אהל קבע מדרבנן ולא גזור ואפילו דמישבי להו בטיט ליכא איסורא כדאמרינן התם דהוו שרקי ליה תנורא בארקתא דפרת משום דבטיט ליכא משום גיבול ופשוט וזה בבנין ומכ"ש במאי דקמן בבית דאוירא דליבני דליכא אלא סתירה כ"ש דשרי ולית ביה משום סתירה, אלא דקשה מהא דאמרינן התם האי מדורתא כו' ופסקה רמב"ם פ"ד מהלכות י"ט וז"ל העושה מדורה בי"ט כשהוא עורך עצים אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה ואעפ"י שהוא בנין עראי אסור אלא או כו' ע"כ. הרי שהגם שאין כאן בנין כלל ודמי לכותל דאוירא דליבני אעפ"כ אסיר דדמי לבנין. דע דבפי' דהאי מדורתא מצאתי להרי"ף שכתב וז"ל פי' כשהוא עושה מדורה של אש לא יהא מניח עצים מלמטה ומניח אחרים עליהם מלמעלה שנמצא כדרך בנין אלא אוחז העץ מלמעלה ומניח אחר תחתיו שאין זה דרך בנין כו' ע"כ. וכתב הכ"מ על דברי רמב"ם וז"ל