ראשון לציון על ביצה קפב

דמזדקיק ליה חכם והגם דמשמע מהש"ס דבחד מי יימר סגי מדקא פריך ממתני' דמפירין נדרים כו' וקאמר ואמאי נימא מי יימר דמזדקיק ליה חכם כו' ע"כ הרי דבחד סגי לאו קושיא היא דהך מתני' דמפירין כו' ונשאלין כו' משמע ליה לתלמודא דאתיא ככ"ע ואפי' לר' יאודה דאית ליה מוקצה ופריך שפיר כיון דחששא זו דמי יימר דמזדקיק ליה חכם הוי אסוחי דעתא נהי דלר"ש בעי מי יימר אחרינא לר"י דאוסר בכל מוקצה נימא הכא דאסיר מטעם מי יימר ודלא כדברי התוס' ורבא דאמר קמייתא דמי יימר דנפל ביה מום משום דנפל ביה מום ביום טוב נקטה. וא"ת א"כ אמאי הוצרך הרמב"ם לטעם הגזירה ת"ל מטעמא דאמר רבא דכיון דאיכא תרתי מי יימר אסור. י"ל דלא הוצרך הרמב"ם להאי טעמא דגזירה אלא בהיכא דידע ודאי בעליו דהוי מום קבוע דליכא אלא חד מי יימר דמזדקיק ליה חכם והא ודאי גרע מבעלי חיים בהקצאתו ואמאי אסיר לזה אמר משום דגזרו כו' וכפ"ז מצינן לומר דבין אביי בין רבא סברי כמ"ד חלוק ר"ש אפי' בב"ח. והגם דלפום האי שינוייא לא צריכנא לחלק בין איסור מחמת עצמו לאיסור מחמת שבת עכ"ז צריך אני לחלק בהכי משום דלפום שינוייא דהתם איכא מי יימר אפי' למאי דפרישית דתרתי מי יימר בעינן עם כל זה קשה גם בבהמה הבריאה בעי"ט איכא תרתי מי יימר עז"ה מי יימר שתחלה ואת"ל שתחלה מי יימר שתמות דכותיה דבכור דאנו אומרים בו כה"ג מי יימר דנפל ביה מום ואת"ל דיפול בו מום מי יימר דיפול בו מום קבוע ואעפ"כ אנו מתירין אפי' בבהמה בריאה לר"ש למ"ד חלוק היה ר"ש אפי' בב"ח ולזה צריכנא למה שחילקתי בין דבר שאיסורו מחמת שבת לדבר דאיסורו מחמת עצמה דבזה אימור דאמר רבא דכיון דאיכא תרתי מי יימר אסרינן דוקא בבכור שאיסורו מחמת עצמו והגם דנפל בו מום מעי"ט והוקל איסור הקצאתו וכתיבנא דבהכי שוה הקצאתו לנר דהוי איסורו מחמת שבת עכ"ז חמור הוא ממוקצה דבהמה דאיסור שבת שבה אתי מעצמו וקיל הוא ממוקצה מחמת איסור דעביד ליה בידים כגון הדלקת נר דבידים עביד לאיסוריה. ותדע דלמאי דאמרינן בשלהי שבת בכולה שבת הלכה כר"ש לבד ממוקצה מחמת איסור פירושה היא דוקא איסור דעביד ליה בידים וכדכתבו התוס' ז"ל ועיין מ"ש למעלה בדף כ"ח בההיא דשפוד שצלו בו. ומהשתא איכא חומרא בבכור דאיסורו מחמת עצמו לזה כל דאית ביה תרתי מי יימר הוי מוקצה ונר דעביד לאיסורו בידים אי הוה ביה תרתי מי יימר הוה אסיר ג"כ אלא משום דלית ביה אלא מי יימר דתכבה קודם דיכלה השמן שבה אבל בהמה שמתה כיון דאיסורא דידה לא הוי אלא מחמת שבת ולא מצד עצמה וגם שאיסור שבת שבה אתי ליה ממילא ואינו דומה לנר הגם דאית ביה תרתי מי יימר כדכתי' שרי. ומהשתא איתחוורא סוגיין דפריך הכא מי דמי כו' דהכי פירושה דנר וסוכה תרוייהו כהדדי נינהו מוקצים מחמת איסור שבת ועביד ליה לאיסור בידים דלזה אמר רב נחמן דכי היכי דאשכחן דשרי ר"ש נר שרי נמי סוכה ולא מצי לאוכוחי מבהמה שמתה דאיסורה בידי שמים לסוכה דאיסורה בידי אדם ואפי' בריאה אינה מוקצה ודחי ליה שאני נר דאדם מצפה כו' משא"כ סוכה וליכא לאקשויי מידי מבהמה דאיסורא אתי מעצמו כדכתיבנ' ונכון ועיין מ"ש למעלה בד"ה רבינא כו' וכל זה לדעת ר"ש אבל אנן לא קי"ל כר"ש בנר הגם דליכא אלא מי יימר ומי יימר וטעמא כיון דעביד לאיסורא בידים ובב"ח הגם דאיכא תרתי מי יימר שרינן כר"ש זו היא דעת הרמב"ם גדול דעה ז"ל ומהשתא סליק לן בלא פירוכא מאי דכתיבנ' לדעתו ז"ל דפסק כמ"ד חלוק היה ר"ש בב"ח דשרו

שם גמרא סיפא אתאן דסוכה דעלמא כו' הרי"ף ז"ל לא גריס האי שינויא אלא דאהדר ליה והתניא כו'. ופי' הרמב"ן והר"ן דלפום שינויא דאביי ורבא שרי תנאה אפי' בעצי סוכה עצמה יעש"ד:

והרמב"ם בפ"ו מהלכו' סוכה הלכה ט"ו כתב וז"ל עצי סוכה אסורין כל ח' ימי החג כו' ע"כ ובהלכה י"ו כתב וכן אוכלין שתולין בסוכה לנאותה אסור להסתפק מהם כל ח' ואם התנה עליהן ואמר איני בודל וכו' הרי זה מסתפק כו' ע"כ. משמע מדבריו דגריס כגרסתנו דמשני ליה סיפא אתאן כו' והאי דמחלק אביי ורבא באומר איני בודל כו' לא קאי אלא אנויי סוכה. ודבריו ז"ל משיבין נפש כל חי דהיכי מצי למימר בעצי סוכה אין אני בודל מהם בין השמשות דהא על כרחו בודל הוא מהן וחלה עליהם קדושה והגם דאיכא לשנויי דהכי קאמר באומר אין אני בודל מהן מחמת איסור קדושה וא"כ הו"ל כסוכה דעלמא עם כל זה פשטה לאו הכין משמע:

ונראה לי לומר דגם הרי"ף בדעת רמב"ם ז"ל קאי ולפום גירסתו נמי סלקא לן פסקא דהרמב"ם מחוור והכי פי' דסוגייא ומי מהני בה תנאה והאמר כו' מנין לעצי סוכה וכו' והדר ליה תלמודא דקשה נמי לאידך גיסא דהא אשכחן דמהני תנאה להדיא בסוכת מצוה ומשני אביי ורבא באומ' איני בודל כו' ובזה מתרצה ברייתא דקתני עצי סוכה קודש דהני לא נכנסו בגדר מצות סוכה דהא אמר שאינו בודל וכו' ומתרצה לן נמי ברייתא דקתני ואם התנה כו' דקאי אפי' אסוכה דמצוה ובנוייה קאמר והכי פי' ושוין בסוכת החג דאסורה פי' בין סכך בין דפנות דאית בהו סתר אהלא בין כל הנטפל ונסמך לה ובזה נכללו נוייה ואמר ואם התנה כו' פי' במקום דשייך בו תנאי דהיינו בנוייה הכל לפי תנאו ולא חש עלן למיטעי דקאי לעציה דהא לא שייך ובהכי מתדייק שפיר מאי דקאמר הש"ס אבל עצי סוכה דחלה עלייהו קדושה כו' דלדברי הרמב"ן והר"ן ז"ל טרחי לדחוק ישובן של דברי' ואין דבריהם נראין דלמאי הוצרך הש"ס לומר אבל עצי סוכה כו' דהא מלתא משתמעא שפיר מברייתא דקתני מה חג כו' וכל עין לה תצפה דלאו פשטא היא. והעיקר אצלי דאסוקי תירוצא הוא דלא אמרינן ואם התנה אלא בנויי סוכה אבל עצי לא מהני תנאה מתרי טעמי חדא דהא לא מצי שלא להיות בודל. ועוד אם אין אתה אומר כן אם כן כל אדם יכול לומר כן ומתבטלת לגמרי גזירת מלך עליון שאמר חג הסוכות והשוה זה לזה כל אחד יעשה תנאי ופקע כלילת קדושת סוכה ולא יחפוץ ה' עשות זאת ומלתא דפשיטא בלא אתמ' תנאי זה אלא על נוייה ובזה סלקא לן פי' דסוגייא מחוורא ופסקיה דהרי"ף והרמב"ם כחדא ועקר. אלא דפש גבן חדא אמאי השמיט הרמב"ם דין אם התנה בסוכה דעלמא דמהני וכן מות' שמן שבנר לדידן דקיימא לן דלא כר"ש ואסיר הול"ל דאם התנה דמהני. ונראה דלדעת הרמב"ם ז"ל לא מהני תנאה במוקצה מחמת איסור כגון סוכה ונר דקי"ל דאסיר אפי' למאן דקי"ל כר"ש וכן לכל מוקצה מחמת איסור לס' ר' יאודה לא מהני תנאה כיון דבין השמשות הוקצה ע"כ הוקצה לכוליה יומא וטעמא דפסק כר"ש בבהמה בריאה שמתה דשרי ובנר הגם שהתנה עליו דאסיר. י"ל דשאני ב"ח דבכל שעתא דעתיה אמאי דמתרמי ליה הוי מן המוכן ולית שעתא דנימא ביה ודאי דאסח דעתיה מיניה משא"כ נר כיון דאיהו אדלקיה הרי דחייה בידים להדיא לפחות בתחילת הלילה ממילא בין השמשות מוקצה גמור דדחייה בידים ועביד ליה גופא דאיסורה להכי אסיר

דף ל"א גמרא איבעיא להו כו' ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כו' ע"כ לפום גירסתינו דר"י תרתי לקולא הכי קאמר מדהוצרך ר"י לומר כל שיש לו פותחת א"כ לאו סתמא הכין הוא ומזה נשמע דלא נימא בדברי ר"י דתרתי קאמר אלא סמוך לבד הגם דליכא פותחת ושמעי' נמי דלא סביר ר' יאודה או סמוך או פותחת מדאצטריך רבי יוסי לחדית לן פותחת אי תימא דר' יאודה אומר או זה או זה קאמר אמאי אצטריך ר' יוסי לומר כל שנכנסי' כו' הלא גם רבי יאודה הכי קאמר ופשיט הש"ס כר' יוסי דתרתי לקולא מדקתני כה"ג כל שנכנסין לה בפותחת משמע דלא אתא אלא לטפויי בהתרא ולא לחלוק אהתירא דמשתמעא ממלתיה דר' יאודה דאי תימ' דר' יוסי חלוק בתרתי אדרבי יאודה דמאי דאמר דוקא סמוך ולא תוך התחום אפילו אית ליה פותחת אתא איהו ואמר דאי איכא פותחת אפילו תוך התחום דמאי דאמר ר' יאודה בסמוך