ראשון לציון על ביצה קעז

אפי' בשביל תבשיל שלא יתעשן הגם דהוי אוכל נפש עצמו מה צורך עוד לומר או הבית אלא ודאי דדעת הרמב"ם היא כדפרישית דעישון הקדרה היינו גוף הקדרה ולהכי הקדים לומר בשביל עישון הקדרה והוסיף עוד לומר או הבית דהוי עישון טפי מהקדרה ותדע דבגמר' הכי תניא ואם בשביל שלא תתעשן הבית או הקדרה ע"כ והרמב"ם שינה מלשון הברייתא נתחכם בזה לגלות דעתו בפירושא דמלתא. אסיקנא דדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דהלכה כר"י בהני תלת דאמר רב יוסף בהו אתאן למחלוקת ר"י ורבנן בכיבוי הבקעת בשביל כו' לא פסקינן כותיהו וכחילוק שחילק הר"ן והרמב"ן וכדכתי' ודלא כדברי ה"ה ועיקר

שם גמרא רבינא אמר אע"פ וכו' מידי דהוה קוץ ברה"ר כו' ע"כ הרמב"ם השמיט דין שפוד שצלו בו ולא הזכיר בו לא איסור ולא התר ואנא קא חזינא כמה אימוראי דפליגי בחילוקי דין זה ומן הראוי הו"ל להרמב"ם ז"ל להביאו ולפסוק כרבינא דבתראה הוא. תו ק"ל אמאי השמיט הלכה דקוץ ברה"ר דאמר רבינא הכא ובפרק כירה דף מ"ב וז"ל אמר רבינא הלכך קוץ ברה"ר מוליכו פחות מארבע אמות ובכרמלית אפילו טובא ע"כ. ומוכח התם דהכי הלכתא ופסקוה הרי"ף ז"ל והרא"ש. והרמב"ם הביא בפי"ב מהלכות שבת הך דאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו רבים דעלה אתמר הך דאמר רבינא הלכך קוץ ברה"ר כו' והשמיט הא דאמר רבינא. והיה נראה לומר דסובר הרמב"ם דכיון דהשמיענו דין כיבוי גחלת של מתכת משתמעא מלתא ממילא הך דרבינא דהעברת קוץ פחות פחות מד' אמות וטובא בכרמלית אלא דא"כ קשה לרבינא אמאי אצטריך לאשמועינן פשיטא אלא ודאי דהוה אמינא דדוקא גחלת מטעם דלא מנכר היזקא כיון שהיא של מתכת אבל קוץ דמנכר כי קוץ הוא לא שרי אי נמי גחלת דוקא משום דעדיף היזקה אי נמי דוקא כיבוי גחלת הוא דשרי אבל פחות מד' אמות דאיכא מיחוש שכית דאתי לאעבורי ד' אמות לא קמ"ל רבינא דלא מחלקנן בכל הני חילוקים אלא ה"ה קוץ כו' מוליכו פחות מד' אמות כו' וא"כ הו"ל להרמב"ם להעלות על ספר חידותא דדינא דרבינא וה"ה והכ"מ ז"ל לא העירו בזה כל עיקר. ונראה לומר דדעת הרמב"ם דמאי דהוצרך רבינא לומר התם הלכך קוץ ברה"ר הוא לפי שסובר דצירוף אסור מדבריהם וכדעת אביי כדאיתא ביומא גבי טבילה ששנינו התם ר' יהודה אומר עששיות של ברזל היו מחממין מערב י"כ והקשו התם וכו' והעלו בעלמא דרבנן ושבות הוא כו' ולפום סברא זו כשהתיר שמואל לכבות גחלת של מתכת אין בדבר זה שום מיחוש שיבא לידי דאורייתא בגוף המעשה לא בכיבוי ולא בצירוף ויש מקום לומר דקוץ ברה"ר לאו משום דאתי לידי איסור דאורייתא דהרי מאי דמעביר פחות מד' אמות הוא עצמו חלק מדאורייתא והא למה זה דומה לאוכל חצי שיעור דחשבינן ליה כדאורייתא משום דחזי לאיצטרופי לזה אצטריך רבינא למימר הלכך וכו' דאפילו בכה"ג שרי דגם בזה לא אסרינן אבל לפום מאי דפסק הרמב"ם שם בפי"ב דצירוף הוי דאורייתא וחייב עליו ודלא כאביי אלא כרב ביבי דפליג עליה התם וכמ"ש ה"ה ז"ל א"כ כיון דהשמיענו הרמב"ם דין כיבוי גחלת של מתכת דשרי שלא יזוקו הגם דאית בה מיחוש הצירוף אלא כיון דאינו מתכוין לצירוף דמותר הגם דפסיק רישיה מטעם היזק דרבים מעתה כ"ש הוא פחות מד' אמות דהא כיבוי גחלת מתכת אית בה ודאי צירוף שחייב עליו מדאורייתא אלא מצד הכונה שלא באה לו בזה אנו פוטרין אותו הגם דעביד כל המלאכה שחייב עליה דבר תורה וכ"ש פחות מד' אמות דעדיין לא בא כל עיקר לתשלום מלאכה שחייב עליה ולא אצטריך לאשמועינן ומאי דהשמיט דין זה דשפוד שצלו בו בשר שפיר השמיטו משום דכל הני אימוראי סברי איסור מוקצה כר"י ואנן קי"ל הלכה כר"ש ואפילו במוקצה מחמת מיאוס נמי לבד ממוקצה מחמת איסור וא"כ שפוד זה אין הקצאתו אלא מצד מאיסותו דהא תורת כלי עליו כמ"ש הרשב"א דשפוד זה תורת כלי עליו ודלא כהתוס' ושמואל דאסר הכא הגם דסובר הלכה כר"ש כדקאמר התם בפרק מי שהחשיך לא אתמר דסבר כר"ש בכל השבת ואפילו במוקצה מחמת מיאוס אלא דאשכחן ליה דשרי בכרכי דזוזי דהקצאתם לאו מחמת מיאוס כמ"ש התוס' בשבת דף י"ט אלא משום דקיימי לסחורה וכמ"ש הרי"ף בפ"ק דשבת והוו מוקצה כתמרי דעסקא ולא דמו לכלים העומדים לסחורה דכתב הרמב"ם בפכ"ה מהלכות שבת דנק' מוקצה מחמת חסרון כיס דהתם הוי כלים דאית בהו הקפדה וכמ"ש הב"י בסי' ש"ח וכ"כ ה"ה בפכ"ו מהלכות שבת וז"ל וכ"ש כלים המוכנים לסחורה שאם הוא צריך להם שמותר כו' יעש"ד. ומעתה הני כרכי דזוזי לא גמרינן מנייהו לאיסור מחמת מיאוס ומהכא מדלא שרי מוקצה מחמת מיאוס מצינן למי דסובר כחד מהנהו אימוראי דמייתי בפ' מי שהחשיך שסוברים דבכל השבת הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת מיאוס הרי דבכרכי דזוזו סבר הלכה כר"ש ובמוקצה מחמת מיאוס לא ומצינן למימר דשמואל הכין סביר ולהכי אסר הכא שפוד שצלו בו דנעשה מיאוס ואנן לא קי"ל כוותיה אלא דאפילו מוקצה מחמת מיאוס שרינן כרבי שמעון וכן פסק הרמב"ם בפכ"ה מהלכות שבת להכי השמיט הרמב"ם ז"ל דין זה של שפוד דהקצאתו היא מחמת מיאוס דהא תורת כלי עליו ומוקצה מחמת מיאוס שרי בשבת וה"ה בי"ט והגם דאסיקנא כרב נחמן דבי"ט דקיל מחמרינן במוקצה כר"י אגלה אזנך בנסתרות דע דלא מפלגינן מי"ט לשבת בדין המוקצה אלא במלתא דחזיא לאכילה ולצורכי אכילה אבל איסורי טלטול דאין בהם צורך אכילה כגון טלטול דברים דאסרום מחמת הקצאתם שבת וי"ט חדא היא והכין דייקי דברי הרמב"ם בפ"א למי שיש לו עין להבין תורת משה ורבינא דקאמר הכא מידי דהוה וכו' דסובר הכין כבר הקשו התוס' מאי דאיכא למידק אמילתיה מההיא דפ' מי שהחשיך ותירצו דלדברי רב יהודה קאמר והכי נמי אמרינן לדרכינו לסברת הרמב"ם. ומה שהקשו התוס' הכא מדשמואל אדשמואל למאי דכתיבנא אין מקום לקושיתם כל עיקר. ומה שהקשו בפ"ק דשבת דף י"ט ד"ה הני כרכי וכו' מההיא דאמרינן בפ' מפנין דרב במוקצה לאכילה סבר לה כר"י ובמוקצה לטלטול סבר לה כר"ש ותירץ ר"ת דהני כרכי דזוזי הוו מוקצה מחמת מיאוס ולא סבר רב כר"ש אלא כמוקצה שמקצה אדם מדעתו לכתחילה כו' ע"כ למאי דאסיקנא בדעת הרמב"ם דסובר כהרי"ף בכרכי דזוזי דמוקצים לסחורה דלא כהתו' מצינן לתרוצי דלא סבר רב כר"ש אלא בבשר תפוח משום דלא היתה לו שעה שמוקצה בה דמקמי דתפח חזי לאדם בתר דתפח חזי לבהמה והגם דכשהיה ראוי לאדם הנה הוא מוקצה לבהמה הא מיהא לא ירד עליו דין מוקצה אלא מטעם דלא היה דעתו עליו לבהמה ובזה נוכל לומר דסובר דדעתיה דאיניש אבשריה דלכי מסרח להשליכו לכלבו והגם דקאמר הש"ס אהך דמחתכין את הנבילה דרב סבר כר"י שאני בהמה שאין דעתו של אדם ליתנה לכלבים משא"כ חתיכת בשר שהסריח דבזה הוא דסבר כר"ש אבל כרכי דזוזי כיון דאקצינהו לסחורה דין מוקצה עלייהו ובזה סבר כר"י וחילוק זה מורגש ונכון. ותדע דבפ' מי שהחשיך דף קכ"ו אמתני' דמחתכין את הנבילה כו' קאמר הש"ס וזה לשונו ואף רב סבר הלכה כר"י מדכרכי דזוזי עד כאן ואי תימא דהקצאת כרכי דזוזי משום מיאוס הוא דהוי ולא משום הקצאתם לסחורה אמאי דלמא ע"כ לא קאמר רב כר"י אלא במוקצה מחמת מיאוס דחמיר טפי משאר מוקצה כדקאמר התם בכוליה שבת הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת מיאוס דמחמת מיאוס חמיר מכל מין מוקצה לבד מחמת איסור ומחמת חסרון כיס אבל האי מוקצה דנבילה לכלבים לא יסבור רב כר"י ומה שתירצו התוס' לקושי זה התם בד"ה הני כרכי כו' דההיא דנבילה לפני הכלבים הוי מוקצה מחמת איסור דע דבחולין דף י"ד אמתני' דהשוחט בשבת כו' גרסינן וז"ל דרש חייא בר רב משמיה דרב אסורה באכילה נסבין חבריא למימר ר"י היא כו' ר"י דנרות דתניא מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר"י אימור דשמעת ליה לר"י במוקצה מחמת מיאוס במוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה אין דתנן ר"י אומר כל הנרות כו' חוץ מהנר שהדליקו בו וכו' דלמא שאני התם דהא דחי ליה בידים