ראשון לציון על ביצה קעו

אפשר לאפות בו כלל לרבנן נמי שרי דגריפת תנור לאו מלאכה גמורה היא ולא אסרוה רבנן כו' כדי שלא ימנע משמחת י"ט ע"כ. ואין דבריו ז"ל נראים דהא התם בתר דמייתי הש"ס תני רב חייא בר יוסף ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גרפו מות' הרי דלא שרי אלא באי אפשר וסמוך לה מייתי תלמודא הך דרב חייא דאמר לדביתהו חזי דאנא ריפתא מעלייתא בעינא ורבא קאמר לשמעיה אזדהר מחרוכא וכו' ומוכח דאי איכא מיחוש דלא לאפות ריפתא מעלייתא וכדומה מיקרי אי אפשר וכיון דכן מנלן דרב יאודה סובר לגרוף אפילו כה"ג ותיפוק ליה משום דהוי טירחא שלא לצורך אלא ודאי דלא קאמר ר"י דשרי אלא בדאיכא צורך קצת ותדע דהכי הוא מדאמר לה רב יוסף בהדי סכין שנפגמה ושפוד שנרצף דתרוייהו אינו יכול להשתמש בהם תשמיש הראוי ועולה הפעולה בלתי השלמת תיקון דכותייהו גריפת תנור. וע"ק לדברי מרן ז"ל דסובר דגריפת תנור דאמר רב יוסף אתאן למחלוקת וכו' לא אסרוה רבנן אלא משום גזרה אטו שאר מכשירין שהם מלאכה גמורה כו' יע"ש מנ"ל לרב יוסף דאסרו רבנן בהא דהא לא משתמע מפלוגתייהו הא מלתא כל עיקר אלא מכשירין שיש בהן מלאכה גמורה לפי דעת מרן דלא אסרו גריפת תנור אלא משום גזרת שאר מכשירין ותגדל הקושיא כיון דרב יוסף פסק כר"י דהא סתם קאמר סכין שעמדה מותר לחדדה ולא מפליג בין של עץ בין של אבן לכ"ע אסור לא חש רב יוסף לפרש למלתיה דבדעץ איירי דפשיטא דמהיכא יס"ד לומר דאיירי בשל אבן כיון דלכ"ע אסיר אלא לדעת ה"ה דבשיעתיה קא עסיק מרן הו"ל לרב יוסף לפרושי דלא איירי אלא בשל עץ ומדקאמר סתם מש' דבכל גוונא קאמר וכר"י, מהשתא למה ליה למי' הך דגריפת תנור כיון דאפילו לרבנן ליכא איסורא אלא משום גזירה לכשנצדיק דבריו דלרבנן לא אסר ביה מדינא גזרו בו משו' שאר מכשירין עכ"ז מאי נפקא ליה מינה בשלמא אי אמרי' דמדינא נמי שריא קמ"ל דר"י שרי בה ולדידן דקי"ל כר"י שרינן אלא לדעת מרן השתא מלתא דעיקר איסורא מדינא פסקי' לקולא כר"י כ"ש מלתא דלא אסרוה רבנן עצמם אלא משום גזיר' שאר מכשירין פשיטא דשרי. והחכם השלם כמה"ר חיים יאודה אמזאלג ה"י מחכמי הישיבה תירץ קושי זה דרב יוסף שלא פירש אם איירי בשל עץ או בשל אבן דלעולם דלא איירי אלא בשל עץ וסמך על מה שאמר בהך מימר' דהביא הש"ס למעלה דת"ח רואה לעצמו ומשאילה כו' דוק מינה דע"ה אסור. ולמאי דכתב הרמב"ם דטעמא דאיסורא הוא שמא ישחיזנה במשחזת של אבן א"כ כפ"ז הרי גילה להדיא רב יוסף דסובר כרבנן ולאו מלתא היא דעליה אני דן מנ"ל להרמב"ם דסובר ר' יוסף כרבנן כיון דאמר סתם סכין שעמדה מותר כו' ואם מההיא דהוראת סכין איכא למימר טעמא דכתב רש"י או דכתב הר"ב הלכות גדולות והגם דכתיבנא דהוו טעמי דחיקי לגבי האי טעמ' דכתב הרמב"ם עכ"ז לא מצינן למימר האי טעמא דכתב הרמב"ם אנו בוחרים בו אבל כשטעם זה יש לו ננדיות מדברי רב יוסף דאמ' סתם סכין כו' מותר ולא חלק דמשמע דאפי' של אבן מותר א"כ לא מצינן לומר דטעם שאסרו הוראת סכין הוא משום אבן ותו הרי ה"ה ז"ל השוה דעת הרמב"ם לדעת הרי"ף דשיטה אחת לתרוייהו והרי"ף ז"ל כתב דטעם איסור הוראת חכם הוא שמא יוליכנה חוץ לתחום וכפ"ז ליכא הוכחה לדעת הרי"ף ז"ל מיהא ומינה נשמע להרמב"ם דלא מכריח מידי מהך דסכין שעמדה הגם שהוא כת' בה טעמא אחרינא לאו משום דנפקא ליה מינה מידי להלכה זו ויגיד עליו רבו דסובר כותיה וכתב טעמא אחרינא. אלא ודאי דלאו משום גזירת שאר מכשירין הוא דאסרוה רבנן אלא משום דהוי כמתקן מנא וכפרש"י ומהשתא כיון דאשכחן דרבנן אסרו אפילו אי אפשר לאפות בו אסור ורמב"ם דשרי כר' יאודה הוא דשרי ומודה ר' יהודה דאם אפשר לאפות כמצטרך ריפתא מעלייתא משום דהוי מלתא דפשיטא דאי לא הוי מעלייתא לא אפשר מיקרי דהא סוף סוף איכא מניעה מאפיית פת מעלייתא ותלמודא דמייתי להך דרב חייא דאמר אנא ריפתא מעלייתא וכו' לאו לחדש לן דכל דליכא פת מעלייתא אי אפשר מיקרי הא פשיטא אלא למימר דכל דאי אפשר אסיר וכדחלק תנא דבי רבי חייא ולמימר דהכין הלכת' וכן ההיא דהביא הש"ס דרבא דאמר לשמעיה אזדהר מחרוכא מייתי לה תלמודא דכל דאי אפשר שרי ומלתא דפשיטא דכל דלא אפי כמצטרך או דלא מבשל כמצטרך מיקרי אי אפשר והכין פירשה נמי הרשב"א להך דתני רב חייא ואם אי אפשר כו' יע"ש דבריו נמצינו אומרים דפסק הרמב"ם דגריפת תנור הוי כר"י וכן מאי דפסק בהתר חידוד הסכין הוי כר"י וכן מאי דפסק בשפוד שנצרף דאסיר לא הוי דלא כר"י דמודה ר"י דאסיר מטעם דהוי כהשחזת סכין במשחזת שלה דמודה ר"י ותדע דסמוך לה מלפניה כתב הרמב"ם דין אין שוברין את החרס כו' והלכה שמלאחריה כתב איסר דין ב' כלים המחוברים כו' וב' הלכות אלו טעמייהו משום מיחזי כמתקן מנא ובאמצע ב' הלכות אלו כתב דין שפוד הרי זה מגיד דטעם שוה לכולהו וכי היכי דתרוייהו מודה בהו ר"י בהך דב' כלים מדקא פליג ר"י אסיפא דהך מתני' דקתני אין פוחתין את הנר כו' בדין חתיכת פתילה ולא פליג ארישא דפחיתת הנר ש"מ דמודה דפוחתי' וכן ההיא דשבירת חרס וחתיכת נייר מסתמא נמי לא פליג בה ר"י ומדכתב להו הרמב"ם בהדדי שמע מינה דחד טעמא אית להו ומנה נשמע דכי היכי דמודה ר"י בפחיתת הנר דאסור ובשבירת חרס ה"נ באיסור תיקון שפוד שנצרף דאסו' ובזה נמי אתי שפיר מאי דקאמר תלמודא אמאי דאמר שמואל שפוד שנרצף אסור כו' ופריך הש"ס פשיטא ואי תימא דפליגי בה ר"י ורבנן ולר"י שרי כדעת ה"ה אין מקום לומר פשיטא. והגם שראיתי להרב בעל לח"מ שנתעורר ע"ז וכתב דהכי קאמר לרבנן פשיט' דאסיר ואי אתא לאשמועינן דסובר כחכמים לימא הלכה ע"כ דקדוק זה דלימא הלכה אינו הכרח כ"כ להכריח מיניה ותדע דבפ' מי שהחשיך קאמר הש"ס שמואל סבר לה הלכה כר"ש ורב כהנא הלכה כר"י מדכרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי כו' וא"כ התם נמי נקשה לימא הלכה כו' אלא ודאי דלאו דיוקא מכרחא ותו אפשר דאיכא מכשירין דרבנן החמירו בהן וכגון גריפת תנור הגם דלא הויא מלאכה גמורה כמ"ש מרן הכ"מ ושמואל לא ס"ל הלכתא כותייהו בהא ולהכי אמר דעתו בפרט זה דשפוד שנרצף דאסור ומאי פריך פשיטא ותו לישנא דפשיטא משמע דליכא מאן דפליג בהא מלתא ולמאי דכתיבנא אתי שפיר וכן מ"ש בפ"ד הלכה ד' אין מכבין את הנר מפני תשמיש וכו' ליכא לאוכוחי מינה מידי משום דבהך לא פסקי אימוראי כר' יהודה וכמו שחלקו התוס' למעלה דף כ"ב ד"ה ההיא ר"י יעש"ד ועיין מ"ש שם שכך היא הסכמת הפוסקים הרמב"ן והר"ן ז"ל ושאר רבוותא הכי נמי סבר הרי"ף והרמב"ם דכיון דלא מכשרי' בגופו של אוכל נפש בהא דתנור וסכין ושפוד שנרצף לא פסקו אמוראי הלכה כר"י בזה גם מ"ש הרמב"ם הלכה ו' וז"ל ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית ע"כ לא תידוק מינה דפסק כר"י מדאסר כיבוי בשביל עישון הקדרה דבזה תלה זייניה ה"ה ז"ל דלא היא דעישון הקדרה דקאמר לא התבשיל אלא הקדרה שנפסדת לו ודכוותה עישון הבית וכדפירשה הרשב"א ז"ל וז"ל שלא תתעשן הבית ולא ישחיר הכתלים וכן נמי הקדרה עצמה שאין כאן צורך י"ט כלל ע"כ ולדרך זה מתישב לן תלמודא שפיר דהא מאי דבעי אביי מרבא לא בעי במלתא דאית ביה עונג י"ט אלא משום הפסד ממון ומדפשיט ליה לאיסורא אותביה מההיא דקשרי בשביל עישון הבית והקדרה וכו' ואי תימא דההיא איירי בצורך סעודת י"ט מאי פריך אביי מינה לבשביל הפסד ממון אלא ודאי כדפרישנא ולכשתידוק בדברי הרמב"ם העיר בדבריו שכן דעתו ממה שכת' בדרך זה כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית שהקדים לו בשביל עישון הקדרה לעישון הבית ואי תימא דדעת הרמב"ם דעישון הקדרה הוא שלא יתעשן התבשיל הו"ל להקדים לומר בשביל עישון הבית שאין בו צורך אכילה ואח"כ יאמר עישון הקדרה שהיא המחודשת דלסדר זה דכתב קשה בתר דהשמיענו דאסור