ראשון לציון על ביצה קעד

ראשונה היכי מצינן לפרושי מאמר אבל משחזת לא דר"ל אסור למדרשה בפרקא דפשיטא דלא משמע כן. ומה גם. דבהאי פסקא רבה אמר הרי"ף ז"ל אבל במשחזת לא לא אדכר כל עיקר היתר למדרשה בפרקא דנימא דעלה קאי מאמר אבל במשחזת לא ב' כיון דאשכחן דרבא דבתראה סובר אפילו בשל עץ הלכה ואין מורין כן מינה נשמע דדוקא בשל עץ הוא דשרי להלכה אבל בשל אבן לא הלכה ולא מורין וכיון דרבא בתראה פשיטא דלא מצי הרי"ף ז"ל למפסק הלכתא דלא כוותיה ג' לדבריו אמאי הביא הרי"ף הך דרבא כיון דלדידיה לא שרי אלא בשל עץ ובתנאי דלא למדרשה בפרקא ולהרי"ף שרי אפילו בשל אבן ומאי דכתב הרא"ש דמאי דמייתי לה הרי"ף להא דרבא הוא לומ' הלכה כר"י פי' סובר הרא"ש בדעת הרי"ף דלרבא מפרש פלוגתייהו דר"י ורבנן לחדד בשל עץ וקאמר הלכה דמותר לחדד ואין מורין כן ומייתי ליה הרי"ף לומר דגם רבא דבתרא' סובר הלכה כר"י זהו פי' דברי הרא"ש ועל זה אני מקשה תלת חדא כיון דדעת הרי"ף בדברי רבא דסובר דר"י וחכמים בשל עץ פליגי ולא הביא הרי"ף הך דאתמר בש"ס אמר רב הונא לא שנו אלא בשל אבן דמינה הוכיח הרא"ש דר"ח סובר בשל אבן פליגי האותיות יגידו דלא מפרשי' מאן תנא אלא בשל עץ דבהכי פליגי לדעת רבא שהביא הרי"ף ז"ל והא מלתא הוי מלתא מכרחא ומכרעא וכיון דכן בשל אבן מודה ר"י דאסיר ומאי דאתמר הלכה כר"י הוא לחדדה בשל עץ ודלא כהרא"ש שנית לו יהיה שנצדיק דעת הרא"ש דר"ח סובר דפלוגתא דר"י וחכמים היא בשל אבן עכ"ז קשה מי הכריחו להרא"ש לומ' דלא הביא הרי"ף דברי רבא אלא לומר דסובר הלכה כר"י אבל לא לכולה מלתא דאתאמרא במלתיה ואיכא טעמא יציבא משום דבתרא' הוא וקי"ל הלכה כבתראי מרבא ואילך לכ"ע ודלא כרב חסדא דסובר דפליגי בשל אבן ומפרשי' מאי דאמר הרי"ף אבל במשחזת לא פי' של אבן לא דפשיטא דאסור להשחיזה וכי תימא כפי זה לא הו"ל להרי"ף לאתויי הך דר"ח דאמר הלכה כר"י י"ל משום דאמר הלכה ואין מורין כן ולא משתמעא דקאמר הלכה אמאי קאי להכי קדים ואמר הך דאמר ר"ח הלכה כר"י ותו לאשמועינן טעמא דרבא משום דמתניתין קתני אין משחיזין סתם לזה הביא הך מימרא דאמר ר"ח להדיא הלכה כר"י אבל לעולם פסק כרבא לכולה מלתא שלישית לדרכו של הרא"ש בדעת הרי"ף יקשה להרי"ף ז"ל מי הכריחו לומר דרבא ור"ח פליגי בפי' פלוגתייהו דר"י וחכמים מאי דלא משתמע מהש"ס דפליגי ואי משום דר"ח קאי אמאי דאמר רב הונא ובשל אבן פליגי דרבא משמע מדבריו דבשל עץ דילמא דרבא אמר חדא ור"ח אמר חדא ולא פליגי. ר"ח אמר דפליגי בשל אבן דר"י שרי ורבנן אסרי ורבא אמר חדא דגם בשל עץ פליגי רבנן לחדדה וכלישנא בתרא דגמרא דלא שרו רבנן לחדדה כל עיקר אפילו בשל עץ וקסבר רבא לא מיבעיא בשל אבן דאין מורין אלא אפי' בשל עץ אין מורין כן לחדדה והו"ל לפסוק בתרוייהו בין של עץ בין של אבן הלכה ואין מורין כן ואמאי פסק בשל עץ מורין כן ובשל אבן אין מורין אלא ודאי דליתא לדברי הרא"ש ומאי דפי' הר"ן נמי קשה דלדבריו ז"ל דלא בעי תלמודא מאן תנא אלא ללישנא בתרא מנ"ל. והא סתם קא' ואמאי לא ליבעי גם ללישנא קמא ולימא כר' יאודה ותו מי גילה לנו דעת ר"ח דסבר כלישנא בתרא דנימא עלה קאי וגם במה הבין ר"ח דתלמודא אלישנא בתרא הוא דקא מהדר מאן תנא ולא אלישנא קמא. ב' קשה לר"ח אמאי קא מוקי למתני' כלישנא בתרא דלא שרי בשל עץ אלא להעביר שמנונית ותהוי מתני' דלא כר"י הו"ל לאוקומה כלישנא קמא דשרי בשל עץ לחדדה ובזה הוה כר"י דסבר איהו דהלכה כוותיה וליסתייע נמי למלתיה מסתם משנה מלאוקומה כלישנא בתרה ותיהוי סתם משנה דלא כר"י וקי"ל דלא כסתם משנה בשלמא ללישנא קמא דרב יהודה אמר שמואל לא מקשינן משום דאיהו סובר הלכה כחכמים דר"י וקסבר דלחכמים דאסרי במכשירין לא שרינן לחדודי ולהכי אוקמוה בלהעביר שמנונית אלא לר"ח אתמהא. אלא ודאי דליתא לדברי הר"ן. ומאי דפי' ה"ה נמי קשה אמאי הביא הרי"ף בהלכות הך דא"ל רבא לר"ח דרשי' משמך הלכה כר"י וא"ל יהא רעוא כו' כיון דסובר הרי"ף לית הלכתא כוותיה דר"י ועוד משמעות אומרו הלכה ואין מורין כן משמע דמאי דאתמר הלכה כר"י קסבר אין מורין כן. דמשמעות הלכה יגיד דאיכא פלוגתא ובהא מלתא דבשל עץ כו' ליכא מאן דפליג והגם דבתלמודא איכא לפרושה לדעתו ז"ל דה"ק הלכה כהך לישנא דבשל עץ אפי' לחדדה שרי. עכ"ז הרי"ף דלא מייתי הנך לישני על מי סמך להבין מאי דמייתי בהלכותיו הלכה כו' אלא ודאי דדברי ה"ה אינם נראים. והרמב"ם בפ"ד מהלכות י"ט כתב וז"ל אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או ע"ג חרס או אבן ואין מורין דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדה במשחזת ע"כ דברי רבינו לא סלקי כדעת הרי"ף למאי דפיר' בדבריו הרא"ש אבל למאי דפירש בדבריו הר"ן וה"ה סלקי בדעת אחת. אלא דלהר"ן הויא הא מלתא כס' ר"י ולה"ה ז"ל כסברת חכמים ורבו יתירה אשתכחת לן בשיטת ה"ה דדרכו סליק בלא פירוכא לס' הרמב"ם הגם דהקשינו לשיטתו בפי' דברי הרי"ף מצינן לפרושי סוגיא בפירושו לדעת הרמב"ם דפלוגתא דר"י ורבנן היא בשל אבן כפשטא אבל בשל עץ מודים חכמים דשרי לחדדה לחד לישנא ורבא דמעבר אפומא דדיקולא סובר הלכה כלישנ' קמא ואין מורין כן וכן פסק הרמב"ם ז"ל משום דרבא בתראה ודלא כר"ח דסובר הלכה כר"י ורב נחמיא ואביי דשאילו אי לחדדה קא עביד כו' ה"ק אי לחדדא וסברי כלישנא קמא או כו' אלא דבעיקר דדינא דסובר ה"ה דפסק רמב"ם דלא כר"י במכשירין לא נהירא לי ועיין מ"ש בס"ד לקמן בד"ה שפוד שנרצף כו' ותו קשה לי לדרכו דבמשחזת שלה מותר לחדדה לסבר' ר"י היכי קאמר הרמב"ם ז"ל דגזרו אמוראי אין מורין כן משום דלמא יבא לחדדה במשחזת דמלתא כי האי לא תקום ולא תהיה דר"ת קאמר הלכה כר"י להשחיזה במשחזת ויבא רבא ויגזור דלא לאורויי הלכה דלמא יעביד מלתא דר"ח אמ' בה דשרי לכתחי' הלכה למעשה והא מלתא הגם דהוה אמר לה תלמוד' להדיא מלתא דתמיהא היא ומכ"ש דלא מצי הרמב"ם ללומדה מדעת עצמו דזה הוא טעם האיסור ודבר תימה בזה לפי דעתי יספיק להרחיק דרכו של ה"ה מדברי הרמב"ם והעיקר אצלי לישב דעת הרי"ף ורמב"ם שני לוחות העדות הוא במה שנדקדק בדברי הש"ס דקאמר ליה רבא לר"ח דרשי' משמך הלכה כר"י והרי אדרבה מדמוקי לסתם משנה דלא כר"י ש"מ דסובר להדיא דלית הלכתא כר"י ומה ומה גם דהוה מצר לאוקומה כר"י וכלישנא קמא דקאמר בש"ס דשרי אפילו חידוד בשל עץ והגם דאיכא לדחות אפשר דא"ל הכי ר"ח לרבא אלא דלא הביאו הש"ס אין דרך הש"ס בהכי לאתויי שאלת חכם אמלתא דלא איתמרא אלא ודאי דהכי גרסי' מאן תנא משחזת אסור אמר ר"ח דברי ר"י ולא גרסינן תיבת דלא והכי פירושו מאן תנא דאומר חידוד הסכין לשון השחזה דמשמעותה הוא בשל אבן שהוא דרך השחזה וכן תמצא דדייק רמב"ם בלשון הזהב וז"ל אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה כו' אבל מחדדה וכו' ע"כ. פתח בלשון השחזה וסיים בלשון חידוד במאי דכתיבנא דייק דיוק חכם דבמשחזת שלה נקרא השחזה וחוץ ממשחזת שלה יקרא חידוד והרי"ף בהלכות דקדק ג"כ ואמר מאן תנא השחזה אסורה פי' השחזה שהיא במשחזת שלה אבל על גבי חברתה מותר. וליכא לפרושי בדברי הרמב"ם דמאי דנקט בתחלת דבריו לשון השחזה לומר דאסור במשחזת שלה לכל הדרכים דבעית למימ' תתחייב לומר דלא אסר במשחזת שלה להעביר שמנונית ודוק ומשמיא אנהרינהו לעיינין לצדק דרכינו זה ממאי דאיתא בירוש' וז"ל אין משחיזין כו' אמר ר"ח מתני' דברי ר"י היא אמר רב יאודה אמר שמואל דברי הכל היא לאעבורי שמנוניתא מעליא ע"כ הרי דר"ח בפי' אתמר דמוקי למתני' כר"י וכדתיבנא. ולמאי דגרסינן בתלמודא דילן דלא כר"י ק' דר"ח אדר"ח והכא לית לן למימר דפליגי ירושלמי ובבלי דילן דהא הכא והתם בשם