ראשון לציון על ביצה קסט

לו דבאין רבים צריכין פשיטא ליה דאסיר מדתניא להדיא ואין יוצאין בכסא והכי קאמר כסא מה אתון ביה אם רבים צריכים לו מותר או אסור ולא ידע להנך עובדי דמייתי הש"ס ומשני ליה ובלבד שלא יכתף פירוש דהגם דרבים צריכים לו אסור לכתף וכפי הוי דלא כהנך עובדי דמייתי הש"ס דאנא אפיקתיה דמשמע בכיתוף ודרך זה מוקשה הוא חדא אם לא ידע שום עובדא מהנך דמייתי תלמודא אלא בריתא דאסרה כסא מנא ליה לחלק בין רבים צריכין לאין רבים וכו' ולו יהיה דנימא דנסתפק בדעתו על מי סמך שיבין שאלתו דקאמ' מה אתון ביה והרי בריתא אסרה סתם והכי הו"ל לשיולי כסא למי שרבים כו' מה אתון ביה ותו ר' זריקא דמשיב ובלבד כו' במה ידע דעל מי שרבים כו' קא בעי והיכן נרמז במלתיה דר' זריקא דמיירי ברבי' צריכין. ותו ק' מאי דקאמר תלמודא והא ילתא דנפקא באלונקי ומשני שאני ילתא דבעיתא אם הבעיא אינה אלא במה שהרבים צריכים לו לילתא מה צורך לרבים בה וכי היא היתה דורשת וא"כ אפי' בעיתא מי שריא. ומ"ש התו' דילתא שבת ראש הגולה כו' דוחק ומחמת ב' קושיו' אלו מסלקין אנו דרך זו ויש עדין לפנינו שני דרכי' א' אם יש איזה התר בכסא או בכל גוונא אסיר ואפי' רבים צריכין לו דאפשר דעד השתא לא הוה ידע היתירא דרבים צריכים לו. ודרך הב' הוא פשיטא בהיכא דרבים צריכים לו דשרי ולא בעי אלא אם יש התר ליחיד ודרך זה נחלק לב' דרכים א' הוא דהוה ידע לבריתא דאסרה וקא בעי אי בכל גוונא אסרה ואפי' בהוצאת כסא אחריו או דוקא בכיתוף ודרך שני דלא הוה ידע הבריתא ונסתפק משום דהוי עובדין דחול אי אסרינן ליה או לא ואמר לו ר' זריקא ובלבד שלא יכתף הנפרש כפי הדרכים שפירשנו בשאלה אם נאמר דבעי אם יש שום היתר בכסא ואפי' למי שרבים צריכים לו מדלא קא מפליג אלא בכיתוף. משמע דלא שנא ליה רבים צריכין לו לאין רבים צריכים לו וכולה מלתא תליא בכיתוף אי איכא כיתוף אסיר אפי' למי שרבים כו' ואי ליכא כיתוף שרי אפי' למי שאין רבים כו' והא ודאי הוי איפכא מסתמא דתלמודא דבסמוך דמפליג בין רבים צריכין לאין רבים כו' ולדרך הב' דלא קא בעי אלא למי שאין רבים כו' אהא חשיב ובלבד שלא יכתף פי' דאם אין רבים צריכים שרי כל דהוי בלא כיתוף ומשתמעא מלתא ממילא דבריתא דקתני אין יוצאין הוא בכיתוף דוקא, והנה בין לדרך ראשון בין לדרך שני אין אנו צריכין לאוקומי דילתא הוו צריכין לה רבים דאפי' אין רבים צריכין אי בעיתא שפיר דמי. אלא דלדרך שני משמע לכאורה דלא פליגא האי דרבי זריקא אדבסמוך דלא מחלקינן בין רבים צריכים לאין רבים כו' אלא בכיתוף אבל בלא כיתוך שרי אפי' אין רבים כו' ולפי זה לא ק' להרמב"ם להתיר כיתוף ברבים צריכין לו אבל ק' אמאי לא היתר בלא כיתוף למי שאין רבים כו' וכתב סתם ואין יוצאין כו' והיה נראה לומר בדקדק דקדוק א' בדברי הרמב"ם אמאי לא כתב בחלוקת האיסור תיבת אין יוצאין בכסא שהכונה היא אחרי ולא פי' אלא בחלוקת ההיתר לבסוף כשאמ' ואיש כו' יוצאין אחריו כו' ואין זה דרך נכון ומכח זה הייתי רוצה לומר דרישא דאסרי לאו בהוצאת כסא אחריו אפי' בלא כיתוף אסר דלא כן דבלא כיתוף שרי וכרבי זריקא אלא בכיתוף הוא דאסר ולהכי לא אמר ברישא כסא אחריו ובסיפא כשהזכיר ההתר אמר החלוקה שבה אסר ברישא והיא מוציאין אותו על הכתף כו' ומה שהזכיר יוצאין בכסא אחריו בדרך לא זו אף זו והכי קאמ' ל"מ שמוציאין כסא אחריו ולעולם חידוש הפרש שבי רבים כו' לאין רבים כו' הוא הכיתוף. אלא דאין רצוני להכניס בדברי ר' כל כמין פירושים אלו דפשיטא שאם היתה דעתו כן הי"ל להזכיר ברישא בחלוקת האיסור הכיתוף ויאמר אין מוציאין על הכתף כו' ואיש כו'. גם פשטא דמלתא לאו הכי היא. אלא ודאי דלא פסק רבינו להתיר באין רבים כו' אפי' בלא כיתוף וטעמו משום דאפי' לדרך זה ר' זריקא הוי הפך דברי תלמודא דבסמוך דאי תימא דבלא כיתוף שרי אפי' אין רבים כו' א"כ כד שלח ליה ר' יעק' בר אידי לר' יאושע זקן א' היה כו' וא"ל אם רבים צריכים לו כו' ע"כ אמאי טרק גלא באפיה דאי אין רבים וכו' אסיר ואמאי והא שרי בלא כיתוף וההיא בלא כיתוף הוה מדלא אמ' דיצא באלונקי אלא בגלודקי דהיינו כסא שלו אלא ודאי דאפי' בלא כיתוף אסיר כל דאין רבי' צריכין לו ולהכי החליט הרמב"ם לאסור כל שאין רבים כו' אפי' בלא כיתוף. נמצינו אומרים דלכל הדרכי' שיכולין לסבול דברי ר' זריקא הוי הפך מאי דקא' בסמוך ולא פסקי' כוותיה וא"ת אמאי לא פריך אדרבי זריקא מהנהו מימרי דבסמוך דמוכחי דלא כוותיה וכמו שהק' מילתא י"ל משום דהוי מלתא דפשיטא דהוי דלא כוותיה ואדחייא דר' זריקא מקמייהו וכן דרך הש"ס דלא טרח לאקשויי כל כמין דין דפשיט' דפליג ומאי דפריך מילתא כו' דע דלאו חד סתמא דתלמודא נינהו אלא סתמא קמא דפריך והא שלח ר' יעקב כו' הוא סתמ' חד וההיא דרב נחמן ומאי דאתמר עלה הוי ישיבה אחרינא וכן הוא דרך דרבינא ורב אשי דהוו מסדרי תלמודא מאי דאתמר בישיבות כמות שהם ומסדרי להו בגמרא ובהך ישיבה אתמ' כל הך שקלא וטרייא ולא הוה ידיעא להו הך דאנא אפיקתיה דרב הונא ודמר שמואל ולא קיימינן כותיה דהך דר' זריקא ומאי דאתמר עלה מטעמא דכתיבנא. וא"ת סוף סוף רבינא ורב אשי אמאי סדרו הך דרבי זריקא כיון דלא קיימא כותיה י"ל דטעמא דתלמודא דמייתי לה משום דאתמר בה ההיא דילתא ודמרימר ומר זוטרא דהוה קשה ליה לרבינא ולרב אשי מינייהו דהוו מכתפי להו ואפי' אין רבים צריכים להם ולהכי מייתי מאי דאתמר עלה דההיא דר' זריקא דמשני להו תלמודא דהוו מיבעתי וא"כ לדידן נמי לא קשה דהגם דלא הוו צריכים להו רבים משום דמבעיתי שרו והרמב"ם ז"ל שלא כתב הא מלתא דאי מבעיתי אפי' אין רבים כו' שרי לכתף משום דסמך אמאי דכתב בתחילת פרק זה עצמו וז"ל לא ישא משאות כדרך שעושה בחול כו' ואם אי אפשר כו' מותר ע"כ והא נמי דכותה משום ביעתותא הוי כאי אפשר ושרי

דף כ"ו מתניתין אם יש בו מום יעלה וישחוט כו'. לפום מאי דמפרש לה בגמרא הכי קאמר שמותר לראו' החכם אם יש בו מום פי' אם המום שהיה בו מערב י"ט הוא מום קבוע יעלה וישחוט והגם דאית ליה לר"י מוקצה האי לאו מוקצה הוא כיון דמאתמול ידע בעליו דנפל ביה מום ויודע דרואין מומין דהדין כן הוא לזה דעתיה עלויה ואם לאו פי' דמום דמעי"ט היה עובר הגם דהיום נולד בו מום קבוע שראוי לשחוט עליו הרי זה הגם דהעלהו לא ישחוט. וא"ת האי מום קבוע ומום עובר דקאמרינן היכי דמי אי דבעל הבית ידע בהו במום קבוע דקבוע ומום עובר דעובר קשה פשיט' כיון דידע דמום עובר הוא הו"ל כמאן דליתיה ולית דעתיה עלויה ואמאי אצטריך ר"י דלשמועי' דהוי מוקצה אחר שכבר השמיענו דעדיפא מינה בדין מוקצה בבהמה מסוכנת דאם לא נתנבלה מעי"ט הוי מוקצה והרבה דכותה ונראה דמיירי דבעלים ידעו דאית ביה מום ובין ברישא דמום קבוע בין בסיפא דמום עובר איהו לא ידע אם עובר אם קבוע אלא דלאחר כן בשעת ראיה המומחה מגיד לאדם מום שבו ואם נמצא בו מום קבוע הגם דאיהו לא הוה ידע מאתמול דקבוע הוא כי היכי דיסמוך עליו אעפ"י כן חשיב מוכן ותדע מההיא דאמר רב כהנא בעיית הש"ס בסמוך מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר. והא נמי דכותה ואם נמצא שהיה המום עובר הגם שנמצא בו מום שנפל בי"ט לא אמרי' דסוף סוף הא הוה דעתיה עלויה מעי"ט וצישחטיה כיון דהך דהוה סמיך עליה בדעתו לא היה מום קבוע ונמצא דעתו טועה וכמאן דליתיה ואסור ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה נרא' דדוקא שנעשה בו המום קבוע אחר שהעלהו אבל אם היה בו המום קבוע והוא בבור הגם דמאתמול לא היה אלא עובר הרי זה מעלהו ושוחטו והגם דמוקצה הוא היקל בו ר"י משום צער בעלי חיים כיון דלא הוי כ"כ מוקצה דהא מאתמול הוה ליה מום אמרינן דלא אסח דעתיה מיניה כולי האי ומקילינן מטעם צער בעלי חיים ולדרך זה מתישב מאי דהוה קשה לן לפום מאי דמשני תלמוד' בכור שנפל אצטריך