ראשון לציון על ביצה קסז

ונראה דדעת הרמב"ם דספ' אם באו מחוץ לתחום מותר וסיפא דדבריו דוקא ורישא ה"ק אם יכולין לתלות שהביאו מתוך התחו' דאי לא תימא הכי הו"ל להרמב"ם לערבינהו וליתנינהו לאיסור מינו במחובר עם איסור בא מחוץ לתחום ולימא הכי גוי שהבי' תשורה כו' אם יש במינו במחובר וכו' או יש לחוש שהובא מחוץ לתחום הרי אלו אסורים וכו' ואם אין וכו' ואין לחוש שבא מחוץ לתחום כו' מותר ואמאי הבדיל דין זה דחוץ לתחום בפני עצמו אלא לומר דהחומרות שדקדק בדין המחובר ליתנהו בדין הבא מחוץ לתחום וליכא למידחי לעולם ספק אסור אפילו בבא מחוץ לתחום וטעמא דפלגינהו הוא משום חומרת בכדי שיעשו דלא הוצרך בכדי שיעשו אלא בס' מחובר אבל בבא מחוץ לתחום לא החמירו להצריך להמתין בכדי שיעשו ולעולם לענין ס' שקילי נינהו לאו מלתא היא דעל מי סמך הרמב"ם לשרויי טעמא דפלגינהו אהא דבכדי שיעשו ודילמא איפכא דבכדי שיעשו שוים לאיסורא בין המחובר בין הבא מחוץ לתחום וטעמא דפלגינהו הוא משום דין הספק. והגם דדקדק לומר אם הביאו מתוך התחום דמשמע אבל מחוץ אסור לא מצינן למימר דסמך עלה דהא אמר ג"כ ואם הביאו מחוץ אסור דמשמע דוקא ודאי הוא דאסור אבל ס' מותר ובדברי הרמב"ם ז"ל אין נכון לומר דמפרשי' ליה בדרך נעשה אלא ודאי דאתרוייהו נתכון הרמב"ם דמחולק איסור מיחוש חוץ לתחום מאיסור מחובר ככל החומרו' דאתמרו באיסור מחובר. ונתחכם הרמב"ם לאשמועינן קולת הבא בשביל זה מותר לזה במיחוש חוץ לתחום דבזה תדע דבמיחוש מחובר לא שנא ומינה נמי תדע דקיל מיחוש חוץ לתחום ממיחוש מחובר ולא גמרי' זה מזה. ואפשר לי לתת טוב טעם דמיחוש דברים הבאים מחוץ לחומה לא כריך ספיקייהו בגוף הדבר כי היכי דכריך ס' המחובר בפירות דכל פרי מוחזק דמחובר הוא ולהכי אסרינן בספיקיה עד דידעי' ודאי דנחתך מקמי י"ט אי נמי דחזינא ליה דכמיש מה שאין כן הבא מחוץ לתחום אתה מביא עליו הספק מבחוץ ולאו ספיק' הוא ואדרבה אמרי' כאן נמצא וכאן היה ומטעם זה לא חש הרמב"ם ז"ל עלן למיטעי לאסור ספק כזה ונראה דאפי' בהיכא דידעינן ודאי דפירות אלו חוץ לתחום משתכחי אין זו חזקה כיון דאין כח הספק דאתית עליה בגוף הפרי עצמו במחובר אלא דאתית עליה מס' המקום שהיה בו ואין המקום קובע הס' בגופו של פרי ותו בר מן דין מהיכא יס"ד לאסור ספק כי האי כיון דלא הוי אלא משום גזירה דילמא יאמר לגוי פשיט' דספיקו שרי בשלמא במחובר דאיסורו בי"ט משום מוקצה כבר אמרו דהחמירו בס' מוכן ולזה כיון דהחמירו באיסור ס' מחובר בי"ט החמירו ג"כ לערב בכדי שיעשו אפילו בספק הגם דאיסורו הוי משום דילמא יאמר לגוי משום דלא פלוג משא"כ איסור הבא מחוץ לתחום דאין איסורו אלא מחמת גזירה שיאמר לגוי פשיטא דספ' מותר ולהעמידך בסוד העיון אשכילך דע דמאי דאנו מדייקי' במלת' לומר דלא שרי אלא ודאי אבל ס' לא היינו כשבאה הודעת האיסר וההיתר במלתא כההיא דדייקינן בסוגיין בההיא דרשב"א דקתני בא ומצאן מקולקלין מעי"ט בידוע דמערב י"ט ניצודו בא ומצאן מקולקלין בי"ט בידוע שבי"ט ניצודו בזה הוא דאנו מדקדקין שפיר דיוקא דריש' אדיוקא דסיפא דמריש' משמ' דוקא מצאן מקולקלין מעי"ט הא ס' כו' ומסיפא כו' משום דלא אתא רשב"א אלא לאשמועי' דגדר ההתר ואמ' דגדר ההתר הוא דמצאן מקולקלין מערב י"ט מוכחא מלתא ומכרחא דלדיוקא קתני משא"כ בכה"ג דנקט הרמב"ם ז"ל ואמר ואם אין במינו במחובר כו' אם הביאו מתוך התחום מותר לא אתא בזה לשיעור ההתר והאיסור בדבר הבא מחוץ לתחום אלא לשמור דלא תימא דכל שאין מיחוש במחובר תו ליכא למיחש למידי לזה אמר תנאי הוא הדבר אם לא הביא וכו' וכאן לא דקדק גבול הצריך בענין זה וכשבא להגדיל האיסור של הבא מחוץ לתחום דייק בלישניה ואם הביאו מחוץ לתחום אסור דקדק לשלול הספ' ממה שלא עשה גבול לאיסור אפי' בס' שהיל"ל ואם ספק הביאו מחוץ כו' ובזה מסילת העיון תגיד דרישא לאו דוקא דלא אתא בו להגביל שיעור היתירא דידה וסיפא דוקא דהא נתן שיעור שחייב עליו מלקות וכדרך זה מפרשי' בש"ס ודוק. נמצינו אומרים לדעת הרמב"ם דבר שיש במחובר אסור אפי' ספיקו ולערב בכדי שיעשו בין לו בין לאחרים והבא מחוץ לתחום דוקא להבא בשבילו וגם ודאי מחוץ לתחום ודוקא בי"ט עצמו ואן צריך לערב בכדי שיעשו גרסי' בעירובין דף מ' וז"ל ההוא לפתא דאתא למחוזא נפק רבא חזייה דכמישא שרא רבא למיזבן מיניה אמר הא ודאי מאתמול נעקרה מאי אמרו מחוץ לתחום הבא בשביל ישראל זה מותר לאחר וכ"ס הא דאדעתא דנכרים אתא כיון דחזא דקא מפשי ומייתי אסר כו' ע"כ. לכאורה ק' לפום מאי דכתיבנא דדוקא דורון הוא דאסיר אמאי אצטריך רבא לטעמא דכמישא אפי' אי לא כמישא אם הגוי אדעתא דנפשיה טרח או אדעתא דאחריני לא אסיר לישראל. ולאו קושיא היא דמאי דכתיבנא לחלק בין עושה גוי לצורך עצמו לעושה בשביל ישראל היינו לאסור בכדי שיעשו מחשש דכיון דבשביל ישראל עשה חיישינן שיאמר לו ישראל להדיא שיעשה בשביל עצמו כיון דמאי דעבד בשביל ישראל עבד דמיא הא להא משא"כ גוי העושה בשביל עצמו ולא בשביל ישראל לא גזרי' שיאמר לו ישראל לעשות בשבילו כיון דהשתא נמי לאו בשביל ישראל עבד אבל לאסור בי"ט גופיה אסור משום דכיון דמחובר הוא מוקצה הוא כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות י"ט דכל שנעקר בראשון יאכל בשני אבל בראשון מוקצה הוא ואסיר ולא מפלגי' בזה בין הבא בשבילו לאחר שלא בא בשבילו דלכולהו הוי מוקצה. וא"ת גם הבא מחוץ לתחום בשביל הגוי יהיה אסור משום מוקצה לאו קושיא היא דזה לא חשיב מוקצה כיון דאיסור הבא מחוץ לתחום לאו איסור חמור לא החמירו בהקצאתו ותדע דטבל אם עבר ותקנו מוכן הוא אצל שבת הרי דדבר דהקצאתו מחמת איסור קל לא החמירו בו ה"נ דכותה דכיון דקיל טפי הקלו באיסור הקצאתו כל שהביא הגוי לעצמו והקלו אפי' הביאו בשביל ישראל דאסור שמא יאמר לו הבא לא אסרי' בכדי שיעשה ולישראל אחר מותר מיד זו היא. נמצינו אומרים דשני מיני איסורים איכא בהא מלתא א' איסור מוקצה ואחד שמא יאמר לגוי איסור מוקצה אינו אלא בדבר שבמינו במחובר דכל דבר שבמחובר מוקצה הוא ואפי' ס' החמירו בס' מוכן ואין איסור זה דאיסור מוקצה בבא מחוץ לתחום ואיסור גזירת שמא יאמר ישנה בדבר הבא מחוץ לתחום אם בא בשביל ישראל גם ישנה בדבר שבמחובר לאסור לערב בכדי שיעשו. ואסדר ההלכות העולים לשיטתו זו. א' דבר שבמחובר אפי' עקרו הגוי בשביל עצמו או בשביל גוי אחר אסור לכל איש ישראל בי"ט ב' ואפי' ספק מחובר. ג' ודוקא בי"ט עצמו אבל לערב מותר מיד ד' אם יש מיחוש שבשביל ישראל בא אסור אבל ישראל ואפילו למי שודאי לא הובא בשבילו כיון דהביאו דורון לישראל אחד ואפי' ספק ונוסף בו דגזרי' אפי' למי שלא הובא בשבילו בכדי שיעשה שמא יאמרו לגוי להביא ה' דבר הבא ודאי מחוץ לתחום אם הביאו הגוי שלא לצורך ישראל מותר בי"ט מיד. ו' ואם ודאי בשביל ישראל וס' חוץ לתחום מותר ז' ואם ספק שהביאו לצורך ישראל נמי מותר מיד אפילו ודאי מחוץ לתחום דהא לא אשכחן איסורא לא בש"ס ולא בדברי הרמב"ם ז"ל אלא בגוי שהביא תשורה דמוכחא מלתא דלצורך ישראל הביא והגם דבההיא דעירובין קא' רבא להתיר הבאה מחוץ לתחום מטעם דאיכא רובא דישראל לא תידוק מינה הא מחצה אסיר לא היא אלא דקושטא דמלתא קאמר גם מאי דקאמר התם כיון דחמא דמפשו ומייתו אסר להו פיר' רש"י שם וז"ל אמר ודאי אדעתא דישראל קא מייתו ע"כ הרי דהתם לאו משום ספיקא אסר אלא דמסתמא ודאי אדעתא דישראל הא ספק שרי אפי' ודאי מחוץ לתחום מייתו ולמדייק ג"כ מדברי רש"י ז"ל דדעתו דאין לאסור בספק בא בשביל ישראל אלא בודאי ח' ואם קרוב לומר דלצורך ישראל בא כגון שהביא תשורה וגם ודאי שבא מחוץ לתחום אסור לישראל זה שבא בשבילו ט' ודוקא בו ביום אבל לערב מותר מיד ולישראל אחר מותר מיד. בי"ט וראיתי מי