ראשון לציון על ביצה קסה

כת"ק וא"כ לא הוה בעי לאתויי דהלכה כרשב"ג י"ל דאצטריך משום דסוף סוף במלתיה דת"ק לא מפליג בין ביבר קטן לביבר גדול ורשב"ג הוא דחדית לפלוגי בין ביבר קטן לביבר גדול ולהכי אצטריך תלמודא לאתויי הך דאמר ר"י דהלכה כרשב"ג שאם רצונך לומר דת"ק לא מפליג בין קטון לגדול הרי רשב"ג דמפליג והלכה כמותו ומסתברא לי דשמואל דאמר הלכה כרשב"ג אתרתי מתנייתא דשבת ודי"ע אמרה. ופש גבן חדא אמאי השמיט רמב"ם חי' צפור דרור ושאינה דרור בשלמא בי"ט נימא דנכלל דין זה בכלל דכל שאומר הבא מצודה וכו' דצפור דרור אפילו טרקלין מקורה אומר הבא מצודה וכו' אלא בשבת דליתיה להאי כללא הו"ל לחלק וי"ל דדקדק בדבריו ז"ל שכתב בסוף דבריו וז"ל ומקום שהוא גדול מזה המבריח חיה ועוף לתוכו פטור ע"כ דוק מינה הא אין הטרקלין גדול מזה חייב על העוף ואמאי והרי כתב בתחלת דבריו דדוקא למגדל הוא דחייב אבל לבית פטור אלא ודאי דתחלת דבריו מיירי בצפור הנשמטת והיינו דרור דקאמר הש"ס וסובר הרמב"ם ז"ל דכל צפור שדרה בבית ובשדה היא נקראת דרור ואפילו בבית מקורה ואינה יוצאה מכלל זה אלא עוף שהוא דר בבית דוקא ואינו יוצא מהבית כל עיקר כגון אווזים ותרנגולים דהגם דלפעמים יוצאים מהבית עיקר דירתם בבית ולהכי כשהתנה הרמב"ם לומר שאם צד בבית פטור דקדק לומר צפור דסתם צפור דרור היא ותדע דתנא דמתני' קתני צפור סתם והיא דרור א"כ כשאנו מזכירין צפור סתם היא הדרה בבית כבשדה ולא חש רמב"ם שתטעה לומר כל ציפור כל כנף לזה גמר אומר ואמר דבטרקלין גדול אם צד עוף לתוכו פטור לומר הא קטון אם צד עוף לתוכו חייב מהשתא תדוק שפיר דרישא דפטר לבית היינו בצפור דוקא משום שנשמט אפי' בבית או בטרקלין אפילו קטון וכבר כתבנו שכל שאינו מזומן לו לקחתו אלא על ידי טורח לא נגמרה צידתו ופטור הצד לשם. וכפ"ז לענין י"ט אפילו ציפור דרור שדרה בבית ובשדה אם היתה בטרקלין שאינה יכולה לצאת משם חזינן אי מטו לה בחד שחיה מותרת דהא אינו חייב אם צד אותה שם וכל שאינו חייב על צידתם בשבת מותר בי"ט ודינה כשאר חיה ועוף דבעי' ביבר גדול ואומר הבא מצודה ונצודינו ואז הוא דאסור ולהכי לא כתב רמב"ם חילוק ציפור דרור בי"ט ובזה סלקו דברי רמב"ם ע"כ תורת משה אמת

שם גמרא אין הלכה כר"ג וכו' טעם או' אין הלכה כר"ג ולא אמר הלכה כת"ק משום דמלתא דפשיטא דהלכה כרבים לגבי יחיד ולא אתא אלא דלא תימא כיון דמייתי תנא דמתני' מלתיה דר"ג בדרך מעשה וקיל"ן מעשה עדיף דהא קאמר שאם היה רצונו ליקח ממנו היה לוקח וליכא איסור' לזה אמר אין הלכה כר"ג פי' הגם דמעשה הוא כו' א"נ אי הוה אמר הלכה כת"ק הוה שמעינן משום דהוו רבים לגבי יחיד ולא כן הוא דהא למאן דמתני לה אברייתא בפלוגתא דר"י ור"ג ואף על פי כן קאמר הלכה כר"י הגם דלא הוי אלא יחיד לגבי יחיד ומהך לישנא נשמע ללישנא קמא דלאו מטעם ת"ק דהוו רבים פסק כוותיה. א"כ לפום הך לישנא דמייתי הש"ס דמתני לה אפלוגתא דרשב"ג א"כ סובר שמואל דאם מצא הרשתו' מקולקלים מותרים והא לא משתמעא מדברי ת"ק ואדרבא ממשמעותא דהך פלוגתא דת"ק ורשב"א משמע דכל דלא אידכר במלתיה שריותא דרשתות מקולקלות סובר לאסור ומינה נשמע דדעת שמואל לשרויי במצאן מקולקלות וא"כ אי הוה אמר הלכה כת"ק הוה נשמע לאסור אפי' מצא רשתות מקולקלות מעי"ט לזה אמר אין הלכה כר"ג והבן. ולא תקשה מהך לישנא דקאמר הלכה כר' יהושע משום דשאני ההיא דקאמ' בהאי לישנא ס' מוכן אסור כפום לישנא האי לא מתמעט מצאן לרשתותיו מקולקלים דהוי ס' מוכן דאיכא למימר דמצאן מקולקלים מעי"ט לא מקרי האי ס' מוכן ושרי משא"כ בדברי ת"ק במתני' דקתני לא יטול מהן אלא א"כ יודע שניצודו מערב י"ט משמע שיודע ודאי אבל מצא הרשת מקולקלת לא וכמו כן דברי ת"ק דרשב"א דאסר כל רשת ומכמורת מדייקי שפיר דבריו דמקולקלין אסור כת"ק דמתני' אלא דק' לי למ"ש רמב"ם בפ"ב מהלכו' י"ט וז"ל מצודות חיה וכו' שפירסן מעי"ט לא יטול מהם בי"ט אלא אם כן יודע שנצודו מעי"ט ע"כ. מוכח דפסק דמצאן מקולקלין מעי"ט לא מהני ואסירי וק' בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא פליגי בהכי דאפי' ללישנא קמא מדייקי בלישנייהו טפי לשרויי מצאן מקולקלין. ונראה דדעת רמב"ם ז"ל היא דמלתא דפשיטא דאם מצא הרשתות מקולקלי' מעי"ט דניצודו מעי"ט דכיון דנתקלקלו תו לא ציידי ומאי דאשכח בודאי דמעי"ט ניצודו ובהא ליכא פלוגתא ודלא כדעת האחרונים דמשכחת לה שנתקלקלו מעי"ט ולא ניצודו וביום טוב ניצודו אלא דאשכחן פלוגתא לת"ק ורשב"ג ואיתמר עלה הלכה כרשב"א הכין היא לת"ק ס' ניצוד מותר דלא משמע דאסר אלא בניצודין בי"ט מדלא קתני להדיא אפי' ספק ניצודו מעי"ט דהוה צריך לפרושי משום דהוי מלתא דמן הסתם לא שרינן ספק כיון דהוי מלתא דרבנן דפשיטא דאנא אדון בספיקא לקולא וכל דלא אמר בפי' שרי ולא מוקמינן למלתיה אלא בודאי ניצודו ב"יט. ותדע דבהכי פליגי מדאצטרי' רשב"א למימר דס' מוכן אסור כדדייק הש"ס במילתיה ואי תימ' דלת"ק נמי ס' מוכן קאסר אמאי אצטריך רשב"א למתני איסורא לא הול"ל אלא מצאן מקולקלים בידוע כו' דבזה הוא דפליג את"ק לדעת רש"י ודעימיה אלא דרשב"א הוא דחדית דינא דאיסור ס' מוכן ואהא קאי שמואל ואמר הלכה כרשב"א ז"ל אבל במצא מכמורות מקולקלות ליכא מאן דפליג ולא אצטריך רמב"ם ז"ל לאומרה ורשב"א גופיה לא קאמר כסדר זה אלא לומר דכל דלא מצאן מקולקלים מערב י"ט הו"ל כודאי ניצודו בי"ט נ"מ דלא למעבד שום קולא בספ' מוכן ואפילו נתערבה באלף אסורות אי נמי חדית לן דכיון דמצאן למצודות מקולקלות הגם דלא ידע ודאי דאיכא חיה ועוף ניצודין דהא לפעמים מתקלקלת המצודה ונשמט העוף והחיה ואינן ניצודין ואעפ"כ מקרי זה מוכן ונוטל מהם בי"ט ורמב"ם במה שהשמיענו הדין הסוכר אמת המים כו' ומצא בה דגים הרי אלו מותרים בזה נכלל הא חידותא דדינא והבן. ולפ"ז מה שהקשינו אמאי לא אמר שמואל הלכה כת"ק מתרצים לדעת רמב"ם בישוב ראשון שכתבנו או בישוב ב'

וראיתי להרב כמוהר"ר חיים אבולאפייא בספר מקראי קודש שכתב דת"ק מיירי בפי' מכמורת ומצודות בי"ט דאין דרך לפרוס מצודות מיום ליום אחר וכו' יעש"ד ודבריו צריכין חיזוק מאן אמרה להא מלתא ולהפך יוצדקו הדברים דדרך לפרוס המצודות ולהניחן פרוסות תמיד וכשהמצודה תוס' לוקחים הניצוד וחוזרים ופורסים אותה ונמצאת תמיד מצודה פרוסה על כל החיות ולו יהיה שנצדיק דבריו עכ"ז במאי דקמן דאסור לפרוס המצודה בי"ט פורסים אותה מעי"ט ויגיד ע"ז דברי רשב"א דקתני מצאן מקולקלות כו' א"כ שפירסו אותם מעי"ט לצוד בי"ט ולזה אמר מצאן כו' מצאן מקולקלות בי"ט כו' אלא ודאי דהעיקר כדכתיבנא והיא דעת הרב המגיד ומ"ש הפר"ח בזה ליתא

דף כ"ד ע"ב גמ' מותרים למאי רב אמר וכו' הגם דכבר אפסיקא הלכתא דלא כר"ג אפליגו במשמעותא דמלתיה משום דמינה נשמע לת"ק ולהכי בעי תלמודא מותרים למאי דאי נימא מותרים בטלטול נפקא לן דלת"ק דאסר אפילו בטלטול אסר ואי תימא מותרים באכיל' נפקא לן לת"ק דלא החמיר בס' מוכן אלא באכילה ולא בטלטול וכיון דאמר רב דפשיטא ליה דשמועתו דלו דקבל מרבי הדר ר' מינה ואמר ליה לקבל אם כן אפסיקא לן הלכתא לת"ק דאסור אפי' בטלטול והרמב"ם בפ"א מהל' י"ט כייל כיילא חדא שכתב וז"ל כל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו בי"ט אלא לצורך אכילה ע"כ. הא למדת דכל דאסור באכילת דין מוקצה ואסור בטלטול ופשוט

שם גמרא מיתיבי נכרי כו'. פירש בשלמא למ"ד מותר לקבל מצינן למימר דלרשב"ג שרי בטלטול הגם דודאי בני יומן ולפי דרבנן פליגי עליה אפילו בספק כו' לזה נקט