ראשון לציון על ביצה קסד

האסורה דבר תורה שהוא גדר זה דצריך מצודה אבל אם אין צריך להביא מצודה אינו אלא מדרבנן ולא גזרינן גזירה לגזירה ומותר לגמרי

וכפום השתא הצד בשבת מביבר שיש בו דגים או חיה ועוף שצריך להביא מצודה חייב עליו ולזה הקשה אביי לאוקמת' זו והרי אווזים ותרנגולים דאומר הבא מצודה כו' ותנן הצדן פטור אבל אסור ומשני שאני אווזים כו' דבאים לכלובן ומסקי' דבאין לכלובן ולא עבידי לרדויי פי' הגם דאי בעי לקחתן אומר הבא מצודה עכ"ז כיון דאי בעי לקחתן כשבאים לכלובן הם נוחין ליקח ואינן נשמטין משם לא מיקרו מחוס' צידה שצריך להביא מצודה והרמב"ם שהשמיט האי דינא דאווזים כו' דע דליכא שום חידותא דדינא בהו כל עיקר אלא דלא הוה ידע המקשה דהנך אווזים באים לכלובן ואינם נשמטים דאי הוה ידע פשיטא דלא הוה מקשה א"כ ליכא בהו חידותא דדינא דנימא אמאי השמיטו הרמב"ם אלא חידותא דמציאות ופשוט וא"ת ס"ס קשה דגים אדגים דמדברי הרמב"ם בפ"י מה"ש משמע דאם הבריח דג לבריכה קטנה דהיינו ביבר קטן פטור וממ"ש בפ"ב מהי"ט דגים שבביברים גדולים משמע דבביברים קטנים ליכא תנאה דודאי נצודים הם. הא לא קשיא דאה"נ דודאי ניצודים הם אבל צריכים טורח וכל שצריך טורח לא מיקרי ניצוד גמור להתחייב עליו להכי לא אשכח הרמב"ם ז"ל לחייבו אלא בספל ולגבי י"ט ביבר קטן פשיטא דלא בעי מצודה לצודו ובטורח קצת יקחנו ולזה לא התנה אלא בביבר גדול שוה לחיה ולעוף. ואחר שיישבנו דברי הרמב"ם בטוב טעם נוכיח כדבריו מהש"ס ראשונה מדקאמר הש"ס אדרשב"ג ה"ד מחוסר צידה משמע דעד השתא לא ידע וכמו שדייקו התוס' על דברי רש"י ז"ל והגם דאיכא למדחי דתרי ישיבות הוו בישיבה אחת איתמר הך דה"ד אמלתיה דרשב"ג ובישיבה אחרת אתמר הך דאיתמר אמלתיה דת"ק ומסדר הש"ס סדר הדברים על סדר המשנה. אכתי ק' דעכ"ז הו"ל לרב אשי למימר מלתיה אדרשב"ג דהלכה כמותו עז"ה ה"ד אומר הבא מצודה ונצודנו כל דרהיט כו' א"נ ותו הגם דרב אשי אמרה אמלתיה דת"ק עכ"ז כיון דהיינו פירוש דהבא מצודה ונצודנו הו"ל לסדר מלתיה דרב אשי בתר מלתיה דשמואל לומר דהיינו הך ומה גם דשי' זה דאומר הבא מצודה אינו פשוט כפי המשמעות דזה הוא ביבר גדול כו' ותו היכי מצינן לפרושי אידי ואידי חד שיעורא דלרב אשי כל דלא מטי לה בחד שחיה או דלא מטו טולא דכותלי אהדדי הוי ביבר גדול ואתמהא וכי לזה צריך הבא מצודה ונצודנו ואמאי ליעבד ב' שהיות או שחיות ולא אצטריך מצודה ותו קשה לדברי רש"י מאי פריך אביי מאווזים ותרנגלים שאומר הרי אווזים כו' דאומרים הבא מצודה כו' לפרש"י דפירש הבא מצודה היינו ביבר דלא מטו טולא דכותלי או דלא מטי ליה בחד שהיה מאי מקשה אביי בפשיטות והא אווזים כו' שאומר הבא מצודה כו' מי גילה לו סוד זה ומי יאמין לשמועתו דמיירי בביבר גדול שאומר הבא מצודה ונצודנו דילמא מיירי בביבר קטן ולהכי פטור בשבת אבל אסור דסוף סוף קטרח במלתא דלא חזי ליה בשבת ואם כן מעיקרא אביי לא הו"ל למפרך כל עיקר מינה ולדברי רמב"ם ניחא דהכא לאו במקום גדול וקטן איירי אלא משום דנשמטין וצריך להביא מצודה ולקחת אותם דבזה הוא דגלי מלתא רשב"ג וכל שאין צריך מצודה כו' אפילו הביבר גדול בכפלים משיעור דרב אשי לית לן בה. וא"ת א"כ ס"ס אמאי קבע הרמב"ם להלכה בביבר גדול דוקא ולא תלה מלתא בהבא מצודה וכו' ל"ש ביבר קטן ל"ש ביבר גדול וכמו שדייקנו מדברי אביי הא לאו קושיא היא לעולם אה"נ דדכותה דהא מלתא דאביי פשיטא דלא בעי' תנאי ולא הוצרך הרמב"ם להתנות ביבר גדול אלא בביברים פי' אם זה העוף או החיה הוא בביבר שהוא שמור ואינו יוצא משם כל עיקר בזה הוא שהתנה שאם הוא בקטן ליכא תנאה אבל אווזים ותרנגולים שיוצאים וחוזרים פשיטא דכל דצריך מצודה מיקרי מחוסר צידה. מכל הני דוחקי פנה הרמב"ם ז"ל מדרך רש"י ופי' דלאו אידי ואידי חד שיעורא גם לא ניחא לפרש כפי' התוס' דקאמר מאן שם לך מאן פלג לך לפרושי מלתא סתמית דקאי אחדא מתרתי להכי בחר לו דרך ישכון אור ופי' הש"ס דהכי קאמר ה"ד כל שמחוסר צידה כל שאומר הבא וכו' פי' לא כמ"ש ביבר גדול כו' דבכה"ג מותר בי"ט ולא אסיר אלא שצריך מצודה דהוי כסדר שאם צד אותו בשבת חייב זה הוא דאסור בי"ט ורשב"ג פליג הכא את"ק דת"ק אפילו שאינו מחוסר צידה שחייב עליה בשבת אסור ורשב"ג דוקא מחוסר צידה. בזה ניחא ג"כ מ"ש רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי והגם דאביי א"ל לר"י מכלל כו' ושתיק ליה ר"י פשיטא דהני תלת אמוראי רברבי לא אמרו מלתא בכדי ורב יוסף הוה נשמט מאביי מלתא ולא נ"מ מידי לענין הלכה משום דהוה מטריחו בקושיות ולעולם ודאי דפליגי וכל זה בי"ט אבל בשבת לא. והראיה מדלא בעי הש"ס ה"ד מחוסר צידה אלא הכא גבי י"ט ולא בעי התם בשבת כדבעי הכא ולא משני מידי ש"מ דלא מפרש שמואל הכי במלתיה דרשב"ג אלא בי"ט ולא בשבת דבשבת לא בעי' דאומר הבא מצודה ונצודנו אלא כל דאיכא טירחא קרי מחוסר צידה וכפי' רב אשי ולהכי פסק הרמב"ם בהל' שבת לחלק בביבר גדול וביבר קטן וכפי' רב אשי ואל יקשה בעיניך דהא רשב"ג כמו שאמר בשבת אמר בי"ט ואמאי ישתנה פירוש דבריו אחר שהם בקוטב אחד הכא והתם והגם דהכי משמע מדברי שמואל כדפרשינן עכ"ז קשה אדשמואל מנ"ל הא לאו קושיא היא אדרבה מדאצטריך למתני רשב"ג הא מלתא הכא והתם ש"מ דמאי דקאמר הכא לאו היינו דקאמר התם וה"ט דשמואל דפי' הכא בי"ט מלתא דרשב"ג בסדר זה דפי' הוא באומר הבא מצודה ונצודנו וההיא דשבת כפשטה דאתמר עלה ביבר גדול וביבר קטן והחילוק משבת לי"ט כבר כתבנו דבשבת כשאנו באים לחייבו על מלאכת צידה אין אנו מחייבין אותו מדאורייתא עד שיעשה הצידה שאין אחריה טירחא וכל שיש אחריה טירחא פטור ואותה טירחא אסורה בשבת ומותרת בי"ט משום דבי"ט הצידה מותרת ד"ת וכשאסרו חכמים לא אסרו אלא צידה שחייב עליה בשבת ד"ת וכל בר מן דין מותר בי"ט לגמרי

וראיתי לגדול דעה הרמב"ם כתב אמתני' דהצד צבי וז"ל והלכה כחכמים כאשר פי' רשב"ג עכ"ל ובפי' משנתינו כתב וז"ל והלכה כרשב"ג ע"כ נתחכם לומר בדרך זה להודיע דהתם בשבת פרושי קא מפרש רשב"ג מלתיה דת"ק והכא בי"ט חילק וזה מסכים למה שפירשנו והעלינו בו. ואשכילך דרך הש"ס לדרכו של הרמב"ם דע דמשא ומתן דעביד הכא הש"ס בי"ט ובשבת לא איתמר אלא אמתניתין די"ט אלא דמסדר התלמוד לקח מאי דקאמר אמתניתין די"ט וסדרה אמתניתין דשבת ונתחכם לסדר מאי דנוגע למתני' דהתם והיינו חילוק ביבר קטן וביבר גדול ומאי דאתמר עלה ה"ד קטן ה"ד גדול משום דהאי פי' קאי במתני' דשבת אפילו לרשב"ג דאיהו לאו לפלוגי אתא אלא לפרושי כדכתיבנא ותדע דהך שקלא וטרייא אלא אמתני' די"ט ולא אמתני' דשבת אלא דהש"ס סדר התם מאי דאתמר הכא דאלת"ה אמאי שביק התם לפרוך אמתניתין דשבת ורמי מתנייתא די"ט אי"ט והו"ל למפרך אדשבת גופיה עז"ה ורמינהי אבל צדין חיה ועוף מן הבברין כו' בשלמא חיה אחיה כו' אלא עופות אעופות קשה כו' ואמאי מהדר למיעבד פירכא די"ט אי"ט ושביק דידיה בשלמא הכא בי"ט הגם דהוה מצי לרמויי מתני' דשבת אמתני' די"ט אמרינן ניחא ליה לרמויי י"ט אי"ט אלא התם בשבת אמאי שבק דידיה ומהדר לרמויי תרתי מתנייתא אחריתי אלא ודאי דלא אתעביד בש"ס אלא חד משא ומתן ומייתי לה מסדר הש"ס אמתני' דשבת כדאתמר במקומו ולא הביא מאי דאתמר הכא אדרשב"ג משום דלא איתמר הך פי' דרשב"ג אלא במתני' די"ט ומטעם דכתיבנא ולהכי פסק הרמב"ם בשבת כאוקמתא לחלק בין ביבר קטן לביבר גדול והגם דמייתי התם ג"כ מלתיה דרב יוסף דאמר הלכה כרשב"ג ולפום מאי דפריש דמדאצטריך למימר הלכה מוכח ודאי דפליגי והכא בשבת לא פליג אלא פרושי קא מפרש למלתיה