ראשון לציון על ביצה קנז

ז"ל מרווח בהא מלתא והיה נראה לשנויי בהא מלתא באופן אחר והוא דכל היכא דמתנה תנאי בגוף הנדר הפך ד"ת כגון שאמר הריני נזיר והתורה אמרה דבאומרך נזיר יתחייב לאסור יין ותגלחת וטומאת ובא הוא והוציא אחת מהנה והתנה בה שאינו חפץ בה הרי זה מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל והטעם דכשאמר הריני נזיר הוי כאלו אמר בפיו ובשפתיו הריני נזיר מהיין ומהתגלחת והטומאה ולזה הגם דהדר ואמר ע"מ יבטלו דבריו דלאו כל כמיניה לסתור מה שאמר אבל כל שהתנה דבר שאינו בנשמע מדבריו כגון האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו אין דין התגלחת נשמע במאמר הריני נזיר אלא הוא ענף ויכול להתנות עליו ותדע שאין עיקר טעם בזה מפני שמתנה על מ"ש בתורה לבד דהרי אם קדם לומר על מנת שאשתה יין ואגלח הריני נזיר אינו נזיר לדעת רבנן דר"ש ולזה תמצא דפליג התם רב המנונא אדרבא דאמר שם בטעם המשנה דקתני האומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו אם הקריבה בבית חוניו יצא וקאמר רבא דטעמא הוא דהאי גברא לדורון נתכוון ופליג עליה רב המנונא ואמר דלאו היינו טעמא אלא משום דהוי כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותא כו' ופסק הרמב"ם דטעמו דרב המנונא משום דכשאמר הרי עלי עולה לאו משמעותיה אלא קרבן ולהכי כי הדר ואמר שאקריבנה בבית חוניו סתר הנשמע ולהכי לא מפטרינן ליה אלא מטע' דהוי כמתנה שאינו חייב באחריות' דאינו נשמע הפכיות הא מלתא במאמר הרי עלי עולה ואפילו היה תנאי נגד מה שכתוב בתורה הוה שרי אלא דקשה לפי זה מאי דקאמר הש"ס הכא האומר הריני נזיר ואגלח ממעות מעשר ופירש"י ותוס' וגם הרמב"ם ד' אפי' אמר ע"מ תנאו בטל ונדרו קיים אמאי והרי לא אמר דבר הפך ד"ת בגוף הנדר. והנכון לומר דזה הוא מ"ש התוס' בכתובות ופירושו הוא עז"ה דהאומר הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה וכן האומר הריני נזיר ע"מ שאשתה יין כו' וכן האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מעשר כולהו מדקאמר כולהו מדקא' ע"מ דבר זה ש"מ דיודע הוא דחייב בהן שהוצרך להתנות דאי לא תימא הכי אמאי הוצרך להתנות וכיון דכן הרי גילה דעתו דיודע דד"ת הוא כן והוא מתנה לבטל ולזה אין תנאו קיים דממ"נ אם נתכון לבטל ד"ת בטל תנאו דהא מתנה להדיא לבטל מ"ש בתורה ואם נתכון לומר כי היכי דזה אי אפשר גם נדרו אינו נדר א"כ למה נדר לישתוק. אלא ודאי דנתכון עכ"פ לנדור ואינו אלא מתנה לבטל ד"ת ולהכי תנאו בטל והנדר קיים א"נ כיון דיודע דהוי ד"ת הוא גופיה יודע דאי אפשר לבטל ד"ת ודבריו דברי כדי נינהו והוא ע"ד או' ע"מ שתעלי לרקיע כו' ר"י בן תימה אומר שהתנאי בטל מטעם דאין זה אלא כמפליגה בדברים וכתב הרמב"ם דהוי דרך שחוק והיתול ע"כ. והגם דבאומר לאשה על מנת שתאכל חזיר אנו אומרים דתנאו קיים התם חושב שלא תקבל ולא תתקדש ולא תאכל חזיר מה שאין כן השתא דתולה בעצמו ואומר על מנת לבטל דבר תורה אי אפשר שיכוין לאמת התנאי והוי כדברי הפלגה ולהכי תנאו בטל והנדר קיים מה שאין כן הנודר ע"מ לגלח בבית חוניו אין לנו מקום לומר שיודע שבבית חוניו אמרה תורה אין להקריב דנאמר הרי זה מתנה על מה שכתוב בתורה אלא אדרבה כיון דראה דמקריבין שם חשב שאין איסור בדבר ונעלם ממנו האיסור והגם דמתנה על מנת שאגלח בבית חוניו יש לנו מקום לומר דהכי קאמר דלהיות דמקריבין ג"כ בבית המקדש ומקריבין בבית חוניו רצה להקל על עצמו בטרחא שלא לטרוח להעלותו עד בהמ"ק וכדאיתא שם בשילהי מסכת מנחות דלטירחא מועטת נתכון ולעולם אין להכריח מדבריו שיודע שאסור בבית חוניו דנימא מתנה על מה שכתוב בתורה וא"ת א"כ פשיטא שיכול לגלח בבית חוניו כיון דלא ידע איסורא ולא הוה צריך לאתנויי י"ל לפי שיודע בודאי שבבית המקדש יותר מקום קדוש וראוי מבית חוניו חש לומר סתם שלא יתחייב לגלח בבהמ"ק לזה אמר ע"מ כו' אבל לעולם אין איסור בדבר. נמצינו אומרים כל שמתוך לשון הנדר ניכר שיודע ד"ת והוא מתנה הפך הנדר קיים והתנאי הוי מילי דכדי וכל דאמרינן שאינו נודר אלא על מנת לחושבו שיכול להתקיים תנאו דלמפרע ד"ת אינו לקיים התנאי הוי הנדר בטעות ואינו נדר וכפ"ז כל דמובן מדבריו דיודע דהתורה אמרה הפך תנאו ואעפ"י כן מתנה התנאי בטל והנדר קיים ומהשתא מ"ש רש"י והתו' הכא דטעמא דאמר ר"י נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח הוא משום דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כו' הכי פירושו וכיון דמתנה אחר הנדר תנאי שהוא הפך ד"ת לאו כל כמיניה ותנאו בטל אבל אם אמר אח"כ כשיהיה לי בן וכדומה לא אמרינן בזה אמירתו לגבוה. עוד נראה לומר דרש"י נתכוון לומר דלפום מאי דפרישית דטעמא דהא מלתא דאמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל היינו טעמא משום דליכא דכותה בתנאי בני גד ובני ראובן כמ"ש התו' בכתו' ומאי דאנו לומדים מתנאי בני גד ובני ראובן לא הוי אלא בעשה מעשה תכף כדעת הראב"ד ורוב עמודי ההוראה והכא באומר הריני נזיר לא עשה מעשה וא"כ אמאי צריכין בנדון זה ללמוד מב"ג וב"ר ולומר דלא אשכחן דכותה הא לא צריך וכל תנאי דהוי מועיל לזה כתב רש"י דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכאלו עשה מעשה וכיון דכן תנאו בטל משום דהתנה על מ"ש בתורה ולא חש רש"י לפרושה דדוקא משום מתנה על מ"ש בתורה היא דאמרינן הכי משום דמשנה שלימה היא האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונולד לו בת וכו' אינו נזיר ומלתא דפשיטא היא. ודע דלא אמר רש"י ותי' במאי דקמן דה"ה אם אמר על מנת אלא דוקא באומר הריני נזיר על מנת לגלח כו' וכן באומר הרי עלי תודה כו' אבל בההיא עובדא דההוא גברא דאמר תנו ת' זוז כו' התם דוקא דאמר בסדר האמור בש"ס אבל אם אמר על מנת או דלינסיב ברתי אי נסיב שקיל ואי לא לא ומאי דמתנו לה לההיא עובדא בהדי הך דבעא מיניה ר"ל מר' יוחנן לפום מאי דכתבו התו' הכא בד"ה נזיר וז"ל אבל אם אמר איפכא כו' יע"ש. וכן ומשמע מדברי רש"י שכתב וז"ל וכי הדר אמר על מנת לאו כלום הוא ע"כ. לפי זה מאי דמתנו לה בהדי הך דבעא ר"ל מר"י היינו לומר דדמיא להו בדבר זה דכי היכי דבהנהו בעיי דר"ל דוקא אי אמר בסדר זה אבל אי אפיך לא. ה"ה נמי בההוא עובדא דוקא דאמר הכי אבל אי אפיך ואמר פלוני לינסיב ברתי והבו ליה ארבע מאות זוז הוי דינא הכי אי נסיב לשקול אי לא נסיב לא לשקול וסברא זו סברא היא וכ"כ הרשב"א להדיא בחידושיו במכילתין וכל זה דוקא בכה"ג דתרוייהו מתנתא יהיב זוזי וברתא אבל האומר הבו לברתי מאה מנה ותעשה כסות ומת ובתר הכי מתה הבת קודם שיתנו לה המאה מנה ובאים יורשיה לתבוע אין להם דין בזה דהנותן אדעתא דכסות אמר ולא דמי לנדון דידן דהכא בדיבור שני שאמר לינסיב ברתי מתנה אחרת הוא נותן וכמו שפירש הרי"ף והרמב"ם בפי"א מהלכות זכייה ומתנה. משא"כ שתעשה כסות לא משמע אלא על מנת שתעשה כסות וכיון דליתא לעשות כסות לא זכתה ודברי הרב תה"ד בשאלה אינו מחוורים בעיני ובפרט במאי דפי' בסוגיין ומה שתמה לא ק' כפום מאי דכתיבנא נמצינו אומרים דלדעת רש"י ותוס' דלא אמר ר"י נזיר ואינו כו' נדור כו' אלא בדאמר בסדר זה אבל אי אפיך לא

וראיתי להרמב"ם בפ"ו מהלכות אישות שכתב וז"ל הרי שהתנה בדבר שאפשר לעשותו אלא שהתורה אסרה אותו כגון האומר לאשה אם תאכל חלב ודם הרי את מקודשת ואם לא תאכלי לא תהיה מקודשת וכו' ואחר שהתנה נתן הדינר כו' הרי התנאי קיים כו' ואין אומרים בזה מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי בידה שלא תאכל ולא תתקדש ע"כ. הרי דלא אמר דהתנאי קיים אפילו הקדים התנאי אלא לפי שאין זה נקרא מתנה על מה שכתוב בתורה אבל אם היה חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה הגם שהקדים התנאי תנאו בטל א"כ הכא נמי באומר הריני נזיר על מנת שאגלח ממעות מעשר כיון דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה אפילו הקדים