ראשון לציון על ביצה קלח

דתנא חש למאן דלא ידע טעמא דגוזל משום דלא חזי לקיניה אלא דרחוק בעיני דרך זה ומה גם להרא"ש שגם הוא השמיט כל פסקא זה

והנכון בעיני לומר בדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל דסוגיין דהכא לא קיימא אלא למאן [למאי[ דסבר הש"ס לאוקומי מתני' אפי' תימא דלא כר' חנינא כדמשמע ממה דקאמר עלה דהאי פסקא לימא מסייע ליה לר' חנינא ודחי כדקאמר אביי כו' הרי דדעת הש"ס לאוקומי מתני' אפילו דלא כר' חנינא ומשום הכי הוא דקעביד כולי האי משא ומתן אבל לפום מאי דמסקי' כר' חנינא לא קיימא מלתא הכי. ודע שכתב הרא"ש בפרק לא יחפור וז"ל אמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב וכן הלכתא ומלתא דפשיטא היא דתנן ובנמצא הלך אחר הרוב אפילו נמצא קרוב לנבילה אלא ר' חנינא אפי' קורבה דמוכח אתא לאשמועינן דאזלינן בתר רובא עכ"ל וכתב בנמוקי יוסף בפ' לא יחפור וז"ל מתני' מפרש בגמרא דהאי ניפול הוא גוזל קטן שמדדה ברגליו ואמר מר עוקבא כל המדדה אינה מדדה יותר מחמשים אמה הלכך הוי של בעל השובך דליכא למימר הלך בתר רובא דעלמא ונימא מעוברי דרכים נפל דמתניתין מיירי בשביל של כרמים שאין דרך עוברי דרכים לשם ומשום הכי נמי כשנמצא בין ב' שובכים קרוב לזה שלו כו' ע"כ. הרי דהגם דליכא שובך תוך ן' אמה חיישינן דמייתו ליה עוברי דרכים ואיכא רובא דעלמא אלא בהיכא דליכא למיחש לרובא דעלמא וכגון בשביל של כרמים אז הוא דאמרינן של שובך ומהשתא כשנפרש מתני' אליבא דר' חנינא אנו מתחייבים לפרשה בדרך זה עצמו דפירשנו מתני' דלא יחפור דמאי דקתני ואם אין שם אלא הוא הרי אלו מותרין פי' בהיכא דליכא למיחש לאחרים דמעלמא דליכא למיחש דמעוברי דרכים נפל וכגון דהוי בשביל הכרמים מותרים ולדרך זה ליכא לאקשויי פשיטא דחידוש גדול קמ"ל דלא שרי אלא אם אין שם אחרים כלל על אופן האמור אבל כל דאיכא למיחש לאחרים אזלי' בתר רובא ואסיר הגם דליכא קן תוך ן' אמה ומהשתא אוקמתא דסוגייא הכא לא קיימא כהלכתא להכי השמיטוה הרי"ף והרא"ש מההלכות דלא קאמר לה תלמודא אלא מחמת שנדחק לשנויי פשיטא דפריך הוכרך להמציא חילוק זה וכיון דמתני' מתפרשא שפיר תו לא צריכנן להני שינויי זו היא שיטת הרי"ף והרא"ש

והרמב"ם כתב בפ"ב מהי"ט וז"ל זמן בתוך הקן ומצא לפני הקן אם אין שם בקן אלא הם ואינם יכולין לפרוח אע"פ שיש שם קן אחר בקרן זוית בתוך ן' אמה הרי אלו מותרים שאין המדדה מדדה אלא כנגד קנו בשוה עכ"ל נראה מדבריו ז"ל דמפרש מאי דקתני מתני' ואם אין שם כו' פי' בקן והאמת אתו לפום מאי דכתיבנא לעיל בכולא פי' דתלמודא דמתני' אזדא אפילו תימא ספק מוכן שרי דלזה טרח תלמודא להנהו שינויי אבל לדידן דספק מוכן קיימא הלכתא דאסיר להכי אשמועינן הרמב"ם דלא שרי אלא אי ליכא בקן אחרים כלל אבל אי איכא בקן אחרים הגם דאיכא מרובין כוותייהו אסיר הגם דליכא רובא גם שהמזומנים ושאינם מזומנים שוים למקום שנמצאו עתה לפני הקן ואין אחד מהם קרוב לומר הלך אחר הקרוב ונמצא הספק שקול אעפ"כ אסור מטעם דהוי ס' מוכן וספק מוכן אסור ובפט"ו מהלכות גזילה כתב וז"ל גוזל הנמצא קרוב לשובך בתוך ן' אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו שאין הגוזל מדדה יתר על חמשים אמה נמצא בין ב' שובכים של קרוב מחצה למחצה יחלוקו בד"א שהיו יוני השבכות שוים במנין אבל אם היו יוני הא' רבים הלך אחר הרוב אע"פ שהוא רחוק עכ"ל דעת הרב ז"ל ברורה היא דלא סבר הרב הלך אחר הרוב אלא בשובכים הנמצאים בתוך ן' אמה אבל רובא בעלמא כה"ג דנימא דעוברי דרכים אייתוה ונפל לא אמרינן בזה הלך אחר הרוב כמ"ש הרב הנ"י ז"ל ולפי דבריו מפרשי' מאי דקאמר הש"ס התם בפ' לא יחפור וז"ל וליזיל בתר רובא דעלמא ומשני הב"ע בשביל של כרמים דאם איתא דמעלמא אתו כיון דמדדי כו' ע"כ בשלמא לפום מאי דכתב הנ"י ופירשנו שיטתו של הרי"ף לדרכו נימא דהכי פי' דאפילו תוך חמשים אמה לא אמרינן של שובך כל דחיישינן למעלמא ולהכי פריך שפיר וליזיל בתר רובא דעלמא ואמאי קתני של בעל השובך וקושיא זו אכולה מתני' קא פריך בין רישא דקתני תוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך בין נמצא בין ב' שובכים ומשני אה"נ אלא דהב"ע בשביל הכרמים דליכא עוברי דרכים ומה שגמר אומר דאי איתא דמעלמא כו' הכי פירושו וכי תימא אתי מעצמו לא מצית אמרת דכיון דמדדי לא מצי אתי דכל דמדדי כו' והיינו שיעור חמשים אמה דטפי מחמשים אמה לא חזי לקיניה אי נמי לא גרסינן לה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' בתרא כתיבת יד באחת מהגירסאות דאשכח. אלא להרמב"ם קשה מאי פריך תלמודא ונראה לומר דהרמב"ם מפרשה כפיר' רש"י שפירש דהש"ס ס"ד דמאי דקתני מתני' נמצא בין ב' שובכות פי' אפילו חוץ לחמשים אמה ולהכי פריך וליזיל בתר רובא דעלמא ומשני בשביל וכו' פירוש וע"י הכרמים משכחת לה דמדדה טפי מחמשים אמה אבל מעלמא ליכא למיחש דהא כרמים מפסיקין בינה ובין קנה ולא אפשר שתדדה כל דלא חזיא לקינה כפום האי פי' משכחת לה דאפילו חוץ לחמשים אמה דהוי לבעל השובך אי הוי שביל הכרמים אלא דקשה אמאי לא כתב הרמב"ם דין זה ובשביל של כרמים אפילו חוץ לחמשים אמה של בעל השובך דהא מדבריו מוכח דלא אמרינן של בעל השובך אלא בנמצא תוך ן' אמה לשובך. ואולי דסובר הרמב"ם דהאי שינוייא דמשני הש"ס לאו במסקנא להלכתא קאמר לה אלא לפום מאי דס"ד לפרושי מאי דקתני מתני' נמצא בין ב' שובכות כו' מיירי אפילו טפי חוץ מחמשים אמה להכי משני ליה אפילו תימא כדבריו אפשר לאוקומה בשביל הכרמים אבל כפי האמת לעולם מתניתין לא איירי אלא בתוך חמשים אמה ודרך הש"ס לשנויי למקשה אפילו לפי סברתו ואפילו אינה אמת ונפקא מינה אי אשכח איזו ראיה דמתניתין איירי בנמצא חוץ לחמשים אמה דתיהוי מתרצא מתניתין עזה"ד וכל עוד דלא אשכחן קיימא מתניתין כפשטה דלא מיירי אלא בתוך חמשים אמה וזה פסקיה דהרמב"ם. ולענין הלכה לענין י"ט אזלינן לקולא ולא אסרינן מחששת עוברי דרכים ומה גם דהוי כ"כ סמוך למקום שזמן קרוב כזה מכריע הוא לספק זה דרובא דעלמא דמייתו ליה עוברי דרכים ולענין מציאה אין להוציאו מיד המוציאו ואוקי בחזקתו ממונא ואמרינן הלך אחר הרוב כדעת הרי"ף שפי' בו לפי דברי נמוקי יוסף ז"ל

שם גמרא בש"א אין נוטלין את העלי כו' משנה זו פיר' במסכת שבת דף קכ"ג וקכ"ד בשלשה אוקמתות לרבה מיירי במוקצה דחייש עליו והו"ל מוקצה מחמת חסרון כיס ולרבא מיירי במוקצה דהוי מלאכתו לאיסור ולצורך גופו ומקומו שרי אלא מחמה לצל אסור ולאביי נמי במוקצה דהוי מלאכתו אלא דסובר דאסור לצורך מקומו בשלמא לרבה דמפרשה במוקצה מחמת חסרון כיס חידותא דדינא קמ"ל דאפ"ה קא שרו ב"ה משום שמחת י"ט ולאביי נמי נוכל לומר דב"ה לאו משום שמחת י"ט התירו אלא מעיקרא דדינא התירו וקמ"ל ב"ה דלא התירו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו אסור וכדמפרש בברייתא דקתני ושוין שאם קצב דאסור לטלטלו בכל גוונא ודלא כרבא וכדמותיב ליה נמי אביי התם בשבת אלא לרבא קשה כיון דאפי' לצורך מקומו שרי מאי חידותא במשנה זו לענין דינא לב"ה והתוספות התם במסכת שבת ד"ה הכא נמי מחמה לצל כתבו דאשמו' דאפילו בהא פליגי ב"ש ולא שרו מחמה לצל ע"כ. לדבריהם כולה מתני' אינה אלא לאשמועינן חומרת ב"ש דאם לבית הלל בלא שמחת י"ט שרי אפילו לצורך מקומו ונראה דאיכא נמי חידותא דדינא לדעת ב"ה דלא התירו מחמה לצל אחר שקצב מטעם דאי לא שרית ליה אתי לאימנועי משמחת י"ט והגם דלא מתניא בהדיא איסורא דמחמה לצל משתמעא שפיר דלא קתני אלא שריותא דקצב ולא חש דתידוק מינה לאסור לצורך מקומו משום דצורך מקומו וצורך גופו חדא מלתא נינהו לדעת