ראשון לציון על ביצה קלו

לכאורה משמע דאין מכסין הספק ולדבריו לא הוי טעמא בכוי משום גזירת התרת חלבו דהא הכא ליכא האי טעמא ואסיר ודלא כרמי אלא שראיתי להרמב"ם בפ"ג מהלכות י"ט דבתר דפסק איסור כיסוי דם כוי ויהיב טעמא משום התרת חלב כתב וז"ל וכן השוחט חיה מעי"ט לא יכסה דמה בי"ט שחט בהמה וחיה בי"ט ונתערב דמן לא יכסה אותו עד לערב ואם היה לו עפר וכו' ויכול לכסות הכל בדקירה אחת הרי זה מכסהו עכ"ל רבינו זיכה שטרא לבי תרי

והיה נראה לומר דסובר הרמב"ם דלא פליגא הא דרבי זירא אמילתא דרמי דלעולם לכולי עלמא אין טורחין בי"ט בספק וחידותא דכוי הוי לאסור אפי' לא הוי טרחא בכיסויו כגון דשחט ודאי חיה לפני כוי ויכול לכסות דם הכוי עם דם החיה בדקירה אחת דליכא טרחא אעפ"כ אסור. אלא דקשה מנא לן למימר דאסרו אפי' בכה"ג משום התרת חלבו כיון דאיכא דם חיה לא יתלה בספק אלא בודאי ולומר דדקיר' זו בשביל דם חיה היא וכי תימא דמיירי בשחט לחיה וסלקה ובתר הכי שחט כוי וחיישינן לרואה כוי לבד ויטעה וכו' היכא אשכחן מין גזירה זו אשר לא כתוב בספר ופשיטא לי דמר בר רב אשי לא חתים עלה. ונראה לי לומר דכיון דגזרי' בכיסוי דם הכוי ולא מכסינן ליה בי"ט בזה אנו מחליטין בדעת כל איניש דאין מכסין דם הספק א"כ אם נאמר דמכסין דם התערובות זה יגיד ויאמת בלב כל דכוי אפי' ספק אינו ובהמה ודאית ואנן סהדי דאף בחול לא יכסו דמה ומלתא כהאי לאו חששא מספק אלא ודאה היא דיאמתו דלאו ספיקא הוא ולא יכסו דמו לזה אמרו דגם נתערבו דם בהמה בדם חיה לא יכסה דמן ולדרך זה ידוייק על נכון אומרו תני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו שלא לכסות דמו משום התרת חלבו אלא הוסיפו בה אפילו שחט כו' ונתערב כו' הגם דליכא הך חששא אעפ"כ לא חלקו בכל הספק ואסרו הכל מטעם שכתבתי ונכון. עוד נראה לומר בדקדק בדברי רמב"ם שסדר ההלכות עזה"ד שכתב הלכה של השוחט מעי"ט כו' בין הלכה דהשוחט כוי והלכה דהשוחט בהמה כו' ונתערבו דמן כו' דמן הראוי היה לו לכתוב הלכה דהשוחט ונתערבו דמן של חיה ועוף סמוך להלכה דהשוחט כוי דכולהו חדא מלתא היא וכדמשמע נמי מדתני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט כו' ונתערבו כו' וממה ששינה הרמב"ם ז"ל גילה דעתו דטעם איסור כסוי דם תערובות דימה לטעם איסור כיסוי דם שחיטת חיה ועוף מעי"ט ונתכוון לתרץ קושייתנו עצמה שהקשינו לדבריו ז"ל דכוי טעמא דאיסורו למיחוש התרת חלבו משום דספיקו לא הוי בידי אדם ואינו גרמא בטרחא זו של י"ט ולהכי אי לאו טעמא דהתרת חלבו הגם דהוי ספק חיה שרי לכסות משא"כ דם התערובות שהוא סבב הדבר והוה בידיה כי היכי דאמרינן אם שחט בעי"ט אפילו ודאי דאין לכסותו בי"ט משום דהוה בידיה ולא כיסה הא נמי דנתערב הוא הסובב ולא יכסה משום דהוה בידיה לעשות שלא יתערבו ואין להתיר לו בכה"ג

ולענין דינא בהיכא דאיתרמי ושחט כוי או חיה ובהמה והיו בחצירו והוצרך לנקות חצירו לא אסרי' ליה ואי עביד כיסוי עביד אלא דלא להוי מלתא משום מצות כיסוי אבל אי עביד מצות כיסוי אסור ואפילו בחצירו דאיכא למימר לנקות חצירו הוא מתכוין דהא לא פלוג רבנן בגזירתן

דף ט' גמרא אבוה דשמואל אמר גלגל עיסה מעי"ט אין מפריש חלתה בי"ט לימא פליגא וכו' כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות י"ט וז"ל הלש עיסה מעי"ט אין מפריש ממנה חלה בי"ט ע"כ וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל ואנו מחלקין בין עיסת הארץ לעיסת ח"ל דעיסת ח"ל כיון דקי"ל כשמואל דאמר אוכל והולך כו' אין כאן משום מתקן דהלכה כרבא שהוא בתראה דפליג אדאבוה דשמואל ע"כ דברי הראב"ד תמוהים לפום מאי דאשכחן בש"ס דרבא דהוי בתראה קא משני ומיישב מלתיה דאבוה דשמואל עם הך דשמואל ש"מ דסבר כוותיה דאבוה ופליג אדרבה ומה טענה בפי הראב"ד על דברי הרמב"ם ז"ל. ולדעתי הגם דנאמר דלא גרסינן בגמרא אמר רבה וגרסי' בבר פלוגתיה דאבוה דשמואל רבא באל"ף עכ"ז מדמהדר תלמודא ושקיל וטרי אליבא דאבוה דשמואל ש"מ דהכי הלכתא ודעת הרי"ף כדעת הרמב"ם ויהיב בהלכות טעמא לפסקא יעש"ד

שם גמרא מחלוקת ברה"ר כו' איכא דאמרי אמר ר' חנן מחלוקת ברה"י כו' כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות י"ט וז"ל אין מוליכין הסולם של שובך משובך לשובך ברה"ר שמא יאמרו להטיח גגו הוא כו' אבל ברה"י מוליכו אעפ"י שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור כאן התירו משום שמחת י"ט עכ"ל. מוכח מדבריו ז"ל דפסק כלישנא בתרא דב"ה נמי אסרי ברה"ר משום גזירת לתקן גגו וברה"י התירו ב"ה מטעם שמחת י"ט הקילו בגזירה זו שניה דכל מקום שאסרו חכמים. אלא דקשה לדבריו ז"ל הו"ל לשנויי תלמודא לפירכת רב כבית שמאי ויאמר לעולם כדרב והכא משום שמחת י"ט בית הלל לקולא. וי"ל דלהיות דכפי האמת אפי' לרב לא פסיקא מלתא למימר דלכ"ע דב"ה טעמייהו משום שמחת י"ט דהא איכא תנא דלית ליה מקום שאסרו משום מראית העין כו' וסובר דבהיכא דליכא מראית העין שרי להכי אמר הש"ס בתנאי ולמד רמב"ם לומר דהוי מטעם שמחת י"ט מדקאמר הש"ס לקמן ע"ב אמתני' וז"ל אלמא גבי שמחת י"ט ב"ה לקולא כו' ע"כ אלמא דטעמייהו דב"ה משום שמחת י"ט ולא מיבעיא לדעת המקשן אלא אפי' לדעת הדוחה דדחי התם ולא מפיך גם הוא סובר דהוי מטעם שמחת י"ט אלא דסבר דב"ה הוא דמקילין משום דסברי דהוי קולא מועטת וב"ש סברי להיפך דהך הוא דהוי קולא מועטת ובפרק כ"ו מהלכות שבת כתב רמב"ם וז"ל סולם של עליה אסור לטלטלו שאין עליו תורת כלי ולהאי טעמא אדרבה חמיר י"ט משבת דבי"ט מחמרינן במוקצה טפי משבת כמו שכתב הוא ז"ל בפ"א מהלכות י"ט ולמד רמב"ם ז"ל לומר דטעמא דסולם של עליה הוא משום שאין תורת כלי עליו מדאסרו בגמרא אפילו הטייתו כדקאמר בני רבי חייא הטוי סולם של עליה בא לידינו והתרנוהו ואמר להם צאו ואסרו מה שהתרתם ע"כ. ואי תימא דהטיית סולם דעליה טעמא הוא משום שיאמרו להטיח גגו אם כן אמאי אמר להם ר' חייא צאו ואסרו מה שהתרתם דר' דוסא במאי דשרי ת"ק קא אסר איהו דלמא לא היא וכדעת בניו עיקר ומוקמינן לר' דוסא כבית הלל דהא הטיית סולם של עליה מחלון לחלון כהולכת סולם דשובך דמי וב"ה דשרו בהא שרו בהא ור' דוסא כוותייהו אלא ודאי דטעמא דסולם של עליה סובר ר' חייא דהוי משום איסור טלטול וכיון דכן מפרש דברי ר' דוסא דקאי אמאי דשרי ת"ק דאי סולם של עליה מוקצה לטלטלו ולפום האי מלתא לא קשיא מה שהקשו התו' מפ' חלון דף ע"ז דמשמע מהתם דמותר לטלטל בין סולם מצרי בין סולם צורי דלדעת גדול דעה רבינו משה ז"ל ל"ק מידי דאיהו מפרש סוגיא דהתם על זה האופן וז"ל הגמרא סולם מצרי אינו ממעט והצורי ממעט ה"ד מצרי כל שאין לו ד' חווקים א"ל מאי טעמא מצרי דלא ממעט כו' משום דהו"ל דבר הניטל בשבת כו' אי הכי צורי נמי התם כובדו קובעו ע"כ ע"ש משמע דמאי דמשני כובדו קובעו פי' והגם דמותר לטלטלו כיון דכבר כובדו קובעו וכן פי' רש"י להדיא והיא דעת התוס' ז"ל לפי דעת הרמב"ם כיון דגילה דעתו דסובר הכא בסולם של עליה דאית ביה משום מוקצה דאין תורת כלי עליו מוכחא לן מלתא דמפרש סוגיא עזה"ד כובדו קובעו פי' ומהשתא הנה הוא מוקצה גמור כיון דחשבינן ליה כקבוע אין תורת כלי עליו ואסור לטלטלו והוא מ"ש בהלכו' שבת בסולם של עליה דאסור משום דאין תורת כלי עליו ומהשתא אין אנו צריכין לחלק מה שחלקו התו' שהוא דוחק ומה שאמר רמב"ם טעם דאיסור דלמא יבא לצוד הגם שלא בא טעם זה בגמר' רבינו אזיל לטעמיה שכתב בפרק כ"ד מהלכות שבת וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה וכו' שלא טלטלו